תפארת יעקב על חולין חלק א רנו

כ"ש קא חזי לי' רבנן וע"כ כרבנן, וכמו דסברא דאמאי אצווח לית להו כמו כן קא חזי לי' רבנן לית להו ולא כמו שכתבו התוס' דבין לרשב"ג בין לרבנן קא בעי והם ס"ל לפרש כדעת הרמב"ם אבל להרשב"ם ולפי מה שפירשתי אי אפשר לומר כך כמו שבארנו כנ"ל:

בגמרא כי האי גוונא מאי. יש לדקדק דהוי לי' למיבעי הלכה כר"י או כר"א ומה זה שאמר כי האי גוונא מאי, ונראה לי דאפי' לר"א בעי דס"ד ע"כ לא קאמר ר"א אלא בשוחט בהמת כותי בהא סובר דמהני מחשבת בעלים לאסור בהמתו אבל כי האי גוונא דבהמת ישראל הוא ואין לכותי רק חלב ודם אינו מועיל מחשבת הכותי לחסור בהמה של ישראל, ולא מיבעי' לפי מה שכתבתי במשנה דמה שאמר ר"א אפי' שחטה לאכול מחצר הכבד אין הכוונה לומר רבותא אפי' אין לו חלק בה רק מחצר הכבד, חדא דהוי לי' לומר אפי' אין לכותי בה רק כזית, גם מה זה שאמר לאכול לכותי, ועוד דהוי לי' לומר אפי' לא שחטה לכותי רק שיאכל מחצר הכבד ומדקאמר אפי' שחטה לאכול לכותי מחצר כבד ש"מ דקאי על שוחט לכותי דמעיקרא דאפי' שחטה שיאכל הכותי מדבר הנקרב ומזה ס"ד דיש ראי' שלא חישב לע"ז דלא הי' אוכל מיותרת הכבד הקרב מן הקרבן קמ"ל דאפ"ה סתם מחשבת כותי לע"ז, אלא אפי' אי הכוונה לרבותא אפי' אין לכותי רק מחצר הכבד מ"מ מיבעיא לי' כיון שאין לכותי רק חלב ודם והשחיטה היא רק להתיר הבשר והבשר של ישראל הוא לא מהני מחשבת כותי לאסור הבשר והשיב לו דאין לו מה להסתפק דהלכה כר"י ואפי' כולה של כותי לא מיתסרא דזה מחשב וזה עובד לא אמרינן ועמ"ש בסמוך:

שם לר"א יהיב לי' זוזא לטבח ישראל מאי. פירש"י לר"א דאוסר אפי' אין לכותי רק דבר מועט מי אמרינן כשהיתה בשותפות מעיקרא וכו', ולא נתבררו לי דבריו מאי קא מיבעיא לי' דכיון שקנה הנכרי הרי הוא שותף בה ואי מספקא לי' אי מעות קונות הי' לו להסתפק בזה, ובוודאי אין סברא דידע מהך סברא שהשיב לו רב אשי ונסתפק לו אי יש לחלק בין גברא אלמא או לא, והנה לפי מה שפירשתי במשנה דדברי ר"א לא נאמרו מצד דבר מועט רק הרבותא אפי' שחט לו שיאכל מחצר הכבד הראוי להקרבה אפ"ה סתם מחשבת כותי לע"ז א"כ יש לומר דבעי' זו היא לפי שהוא דבר מועט אין סברא שיאסור כל הבהמה של ישראל בשביל דבר מועט שיש לו בה חלק, אבל לפירש"י ותוס' במשנה דר"א נקט רבותא אפי' דבר מועט צ"ע לכאורה:

ונראה לי דעיקר הספק הי' כיון דבהמת ישראל הוא והכותי נתן לו זוז שיהא לו בעד זוז בשר אי נימא דהישראל גמר והקנה לו הבשר והוי זה מחשב וזה עובד או דילמא דוודאי לא הקנה לו בקנין גמור רק שקיבל הזוז שיהא הוא בטוח שיקח ממנו בשר אבל לא שיהא הוא מוכרח ליתן לו דמסתמא אין הישראל רוצה להפסיד הבשר שלו ובוודאי לא רצה להקנות לו שיהא הוא מוכרח ליתן לו, אלא שיש לדקדק עדיין דא"כ צריך לומר דרק אי מעות קונות מספקא ליה אבל אי אין מעות קונות בעכו"ם אין מקום להסתפק דהא אין לעכו"ם חלק בה, והא וודאי לא שייך לומר דבגברא אלמא קא מיבעי' לי' דזהו תשובת רב אשי לחלק בכך ובדברי בעל האיבעיא לא נזכר זה כלל:

ואמת כי דברי רש"י ז"ל ג"כ צריכין ביאור ויש לתמוה הרבה בלשונו ובטעמו חדא במה שכתב דאפי' אי מעות קונות מיהו ישראל כי שחיט מסלק ליה לכותי ותמה עליו הרמב"ן ז"ל דכיון דמן הדין קנה הנכרי הוי בעלים מחשבין ואסור, ואי משום הא לא אירי' דיש לומר דסובר רש"י ז"ל דישראל לא גמר ומקנה וכי שחיט מסלק לי' דאנן סהדי דלא גמר ומקנה להפסיד בהמה שלו בשביל חלק מועט של כותי, אבל הא קשיא דמשמע מלשון רש"י ז"ל מעיקרא דקאמר מימר אמר האי ישראל אי בעינא מהדרנא משמע שאינו לפי האמת רק הישראל חושב כך ויפה טען הרמב"ן ז"ל דמה מועיל מה שהישראל חושב כך, וכמו כן ממה שאמר מיהו ישראל כי שחיט משמע דבשעת שחיטה מסלק ליה אף דמעיקרא הקנה לו, ועוד אני תמה בלשון רש"י ז"ל שאמר ואע"ג דקי"ל מעות קונות והרי מעיקרא בד"ה אי איניש אלמא פירש"י בפשיטות דכיון דלא מצי לדחויי' קני' גמורה היא א"כ ע"כ דמעות קונות דאי אינן קונות מה בכך דהוי גברא אלמא א"כ מה זה שכתב ואע"ג דקי"ל וכו' הא הכא גופא כיון דגברא אלמא אסור ע"כ מעות קונות כנ"ל [ועמ"ש בתוס'], גם לא נתברר לי לשונו אדעתי' דכותי קא שחט דהא הכל תלוי אי באמת יש לכותי חלק בה, וכן נמי מה שסיים רש"י אבל באיניש אלמא ע"כ שחיטה אף בשבילו הוא ועכו"ם מחשב עלי' דמה זה שסיים ועכו"ם מחשב עלי' הא הכל מצד מחשבת עכו"ם אנו דנין ודבור זה שייך לפי פי' הרמב"ן דבאינו אלמא אין הנכרי מחשב שחושב שהישראל לא יתן לו חלק כלל משא"כ באלם מחשב עלי' אבל לפירש"י אין ללשון זה ענין כלל כאן ודו"ק:

לכן נראה לי בכוונת רש"י ז"ל דהך בעי' דהכא גם למ"ד אין מעות קונות בעכו"ם מיבעי' לי' לפי שאני אומר שמה שאמרו במשנה השוחט לכותי שחיטתו פסולה לר"א היינו דוקא כששחט הישראל בשביל כותי ואפי' שחטה שיאכל כותי מחצר כבד פסולה אבל כל שלא נתכוין הישראל לשחוט בשביל הכותי כגון ששחט דרך מתעסק וכדומה או שטעה הישראל וחשב שהוא שוחט שלו בכה"ג לכ"ע אין מחשבת הכותי פוסלת השחיטה דאין מחשבת הכותי פוסלת רק כששחט ישראל בשבילו דהוי כאילו הכותי שחט וחשב לע"ז אבל כשלא שחט הישראל עבורו לא חשיב כאילו הכותי שחט ולא מהני מחשבתו, וכן נראה מבואר מפירש"י כאן שפי' דאינו נעשה שלוחו וכו' אלמא דבעינן למחשבת העכו"ם שתהא השחיטה עבורו כאילו הוא שלוחו והיינו דאז הוי כמו שחישב בשחיטת עצמו אבל כל שלא שחטה הישראל בשבילו לא מהני מחשבת הנכרי כלל, והשתא הך בעי' דהכא אפי' למ"ד אין מעות קונות קאי דמה בכך דמן הדין לא קנה מ"מ כיון שהישראל קיבל ממנו מעות ושחט בשבילו יכול העכו"ם לפוסלה במחשבתו לע"ז דכיון שהישראל שחט בשבילו הוי כאילו שחט בעצמו וחישב עליה או דילמא דאפילו אי מעות קונות מ"מ כיון דהישראל מפסיד הבהמה מסתמא לא שחט בשביל העכו"ם ולא הקנה לו כלל קנין גמור, ועל זה השיב לו רב אשי דהכל תלוי אי הוא גברא אלמא או לא דאי גברא אלמא הוא ע"כ שוחט הוא בשבילו ואף דמדינא לא קנה ויכול לחזור בו מ"מ כיון שיודע הישראל שלא יוכל לחזור בו מחמת אלמות הנכרי ע"כ שוחט הוא בשביל הנכרי וחל על שחיטה זו מחשבת העכו"ם לפוסלה, אבל אי לאו גברא אלמא הוא ויכול הישראל לדחותו אף שאינו מן הדין מ"מ מומר אמר הישראל אי בעינא מהדרנא לי' זוזי וימכור הבשר לאחר ואם ידין עמו בדין ישלם לו מעותיו ואנן סהדי דישראל מסלק לי' לכותי ואינו שוחט בשבילו כלל שלא להפסיד בהמתו, הילכך אף דמן הדין קנה לא איכפת לן דכל שלא שחט בשבילו אינו מועיל מחשבת העכו"ם על שחיטה זו לפוסלה והכל במחשבת הישראל תלוי דאי ישראל שוחט אדעתי' דכותי הכותי מחשב עליה לפוסלה ואי אין הישראל שוחט אדעתי' דכותי אף דיש לו חלק בה מן הדין אינו מועיל מחשבת העכו"ם לפסול השחיטה כנ"ל ברור בכוונת רש"י ז"ל:

, אמנם לדעתי נראה לי לפרש בפשיטות דמדינא ג"כ יכול הישראל לחזור בו היכא שהוא מפסיד בהמתו דאע"ג דאי"ל לא יקוץ את שוכו להציל את נחילו אף שמשלם היינו מטעם שאסור להציל עצמו בממון חבירו אפי' רוצה לשלם מה שהפסידו כדאמרינן סוף פרק הכונס דדוד שאל מהו לשרוף גדישין דישראל כדי להציל עצמו ואעפ"י שהתוס' פירשו שם דהיה סכנת נפשות והוקשה להם דפשיטא שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש ותירצו דשאל אם חייב לשלם אב הוא תמוה לפע"ד דאי הי' שם פיקוח נפש היכי כתיב ויתיצב בתוך החלקה ויצילה ופירש"י ולא שרפו אותה וקשה כיון דלשלם פשיטא דמותר א"כ למה נכנסו בסכנה הי' להם לשורפה ולשלם וע"כ דלא הי' שם סכנת נפשות כלל רק הצלת ממון הרבה שלהם מן הפלשתים אשר היו טמונים בגדיש ולא היו דוד ואנשיו בסכנה כלל ושאל דוד אם מותר לשרוף הגדישים כדי להציל ממונם העולה יותר הרבה מדמי הגדישים והם ישלמו בעד הגדישים, והשיבו דאסור כהך משנה דפרק הגוזל דלא יקוץ את שוכו להציל נחילו אף בתשלומין ולכך הוצרכו להציל החלקה, והשתא כיון שלא אמרו רק אסור להציל עצמו בממון חבירו אבל בממון עכו"ם נראה לי דוודאי מותר כל שמשלם לו ולא מיבעי' לפי מה שהסכימו הפוסקים דגזל עכו"ם ממש ג"כ אינו אסור רק מדרבנן א"כ כה"ג שאין הנכרי מפסיד והישראל יפסיד הרבה בכהאי גוונא וודאי לא גזרו אלא אפי' למ"ד דאסור מן התורה מ"מ בכה"ג דחזינן דדוד שאל אפי' בישראל והם השיבו לו דאסור להציל עצמו בממון חבירו א"כ דעכו"ם מותר וכ"ש כאן שאין גזל גמור מיד ליד רק מפקיע קנינו שעדיין לא בא לידו כלל הילכך מן הדין יכול לומר לו רישיך והר, אמנם בגברא אלמא ממילא אין קנינו נפקע כיון שאח"כ נוטל חלקו ולא שייך חזרה כלל, והבהמה אסורה, אך למ"ד אין מעות קונות בהא וודאי תליא אי אמרינן כל ששוחט בשביל העכו"ם מועיל מחשבת העכו"ם לפסול וכן משמע לשון המשנה השוחט לכותי, וכן ממה שאמר ר"א אפי' שחטה לאכול לכותי משמע ששחט בהמה שלו להאכיל לכותי מחצר כבד פסולה אף שלא הקנה לו בקנין חלק מחצר הכבד א"כ בגברא אלמא אפי' אין מעות קונות אסור, ואי נימא דבעינן דוקא שיהא לכותי קנין גמור מעיקרא צ"ל דאסור מדרבנן ויתבאר בתוס' בס"ד:

שם א"ל רישיך והר. פירש"י הרי ראשך והרי הר הכה זה על זה והוא דחוק מאד, ויותר נראה לי דהכוונה שאומר לו מה אתה רוצה דוקא להיות שותף כיון שאתה רוצה לעבוד ע"ז ומה חסר לך הרי ראשך והרי הר השתחוה להר ולפי שע"ז הוא על ההרים כמו שנאמר אלהיהם על ההרים נקט רישך והר:

ועוד נראה לי דדרך העכו"ם לשחוט לשם הרים דקתני לקמן השוחט לשם הרים הרי זה זבחי מתים והיינו שהוא שוחט שרוצה לעבוד בזה להר לכך אמר לו ברמז דלכך אינו רוצה שיהא שותפו לפי שהוא משתחוה להר א"כ יחשב בשחיטה זו לשם הרים לכך מדחי ליה משותפותו כנ"ל:

בתוס' בד"ה רישך והר. אפי' למ"ד מעות לעכו"ם קונות הכא לא