תפארת יעקב על חולין חלק א רנג

כר"א וכו'. דבריהם תמוהים לפע"ד דהיכי ס"ד לומר דפליגי ר"י ור"ל בפלוגתא דתנאי דמתניתין דפליגי אי ילפינן חוץ מפנים רק לא פליגי בהני תרי לישני דלעיל דר"י כל"ק וחוץ מפנים ילפינן ור"ל כל"ב וסובר ת"ק לא ילפינן, ואהא מקשה דמוכח ממתניתין דחוץ מפנים לא ילפינן לר"י דהא מעבודה לעבודה מחשבין בפנים ולא בחוץ א"כ מאיזה צד נימא דת"ק פליג בהא כיון שלא זכר ת"ק רק שוחט לכותי כשרה א"כ בכל גווני כשרה ואין כאן רמז בדברי ת"ק לפסול בחוץ, ועוד דבלא"ה לק"מ כמו שפירשתי בגמרא דע"כ ידע ר"י מסברא שאין מחשבין בחולין מעבודה לעבודה דאי אפשר לומר משום לא ילפינן חוץ מפנים דא"כ למה לו ק"ו על זה מחשב וזה עובד כיון דאפי' מה דמצינו במוקדשין דמחשבין פשיטא לי' בחולין דלא בלי ק"ו כ"ש מה דאפי' במוקדשין אין מחשבין, וע"כ כמו שפירשתי בגמרא דלא שייך מעבודה לעבודה בחולק ע"ש שהוכחתי כן בראיות א"כ פשיטא דלא פליגי ר"א ורבנן בהא דאי פליגי לא הוי שייך לומר להם ק"ו מה דהא בהא תליא ובהא פליגי וזה ברור:

בא"ד וי"ל וכו' לא אשכחן דילפינן כלל והא דמחשבין בפנים. דבריהם מגומגמים קצת ותוכן כוונתן דאין ראוי לחדש ללמוד חוץ מפנים אם לא דמצינו כה"ג במקום אחר דילפינן הכא נמי ילפינן והשתא דוקא לענין זה מחשב ילפינן אף דלא אשכחן ילפותא כזו במקום אחר משום דאין זה ילפותא אלא גילוי מילתא בעלמא אבל למילף לענין מעבודה לעבודה דהוי לימוד גמור לא ילפינן דלא אשכחן ילפותא במקום אחר דאף דאשכחן זה מחשב וכו' הא אינה ילפותא רק גילוי מילתא והדר כתבו דלמה צריך ילפותא אחרת כיון דמצינו בפנים נילף בחוץ, ואהא כתבו דבפנים גזירת הכתוב הוא ואין ללמוד ממנה לחוץ אם לא דהוי אשכחן ילפותא במקום אחר, ואף דעיקר מעבודה לעבודה בפיגול כתיב ומ"מ מחשבין גם לבר מפיגול, צריך לומר כיון דמצינו גזירת הכתוב במוקדשין אין לחלק ביניהם בין פיגול ללשמה אבל בחולין אין ללמוד כה"ג אם לא דהוי אשכחן במקום אחר ומה דמצינו לענין זה מחשב אין זו ילפותא רק גילוי מילתא ופשוט:

ע"ב בגמרא מקום שאין מחשבה פוסלת אלא בשתי עבודות. פירש"י בשחיטה ובזריקה וכבר הקשו עליו התוס' ואף שכתבתי ליישב קושיית התוס' מ"מ אין נראין דברי רש"י בזה שתהא זריקת דם אוסרת הבשר, מיהו גם מה שפירשו התוס' דדם עצמו אסור ג"כ צ"ע כמו שאבאר בתוס', ובוודאי הנכון כדברי הרשב"א ז"ל דהך ק"ו ג"כ על מעבודה לעבודה קאי ומעיקרא מקשה דמוכח מר"י דמעבודה לעבודה בחולין ליתא ומשני דאין הכוונה דליתא כלל רק בארבע עבודות ליתא רק על ב' דהיינו דמחשב בשחיטה על זריקה והקטרה, וכן משמע הלשון הוא מפרק לה בארבע עבודות והוי סגי לומר הוא מפרק לה דה"ק וכו' אלא משמע דאהך דמעיקרא קאי דהוא מיישב דהכוונה פוסלת ואין פוסלת מעבודה לעבודה לא שאין פוסלת כלל רק בד' אינה פוסלת. אלא שיש לתמוה לכאורה כיון שהחליטו הנך מפרשים דלא כפירש"י דאין זריקה אוסרת הבשר א"כ למה לי' לומר מעבודה לעבודה ויש בחולין שתים הוי ליה לתרץ כדקס"ד מעיקרא דהכל בעבודה עצמה, ועל מה דקשיא ליה דבחולין נמי מחשבה פוסלת בעבודה עצמה הוי לי' לומר דאין הכוונה דלא פסלה בחולין כלל רק דלא פסלה רק בעבודה אחת דהיינו שחיטה ומשחיטה ואילך לא פסלה ובמוקדשין פסלה בד' ולמה לי' מעבודה לעבודה שיש בחולין ב' והוא תמוה לכאורה, [ועמ"ש בתוס' סוף בד"ה מקום לפרש דבריהם בזה], ועוד דבין לפי' ר"ח דגריס מעיקרא לר"ל לא קשיא דתני מפגלת בין לפירש"י עכ"פ למה לי' להניח דברי ר"ל בקשיא או למיתני מפגלת נפרש בפשיטות דבמוקדשין פוסלת מחשבה בד' עבודות ובחולין רק באחת ובעבודה עצמה, וצ"ל דסובר הרשב"א דאין זה ק"ו מה שבחולין אינה רק באחת באותה עבודה כיון דאין מתיר אחר לבשר רק השחיטה בלבד וכיון שנשחטה כבר הותר בשר ואינו דומה לקדשים דבעינן ע"כ ד' עבודות שפיר יש פסול מחשבה בד' משא"כ חולין לא שייך פסול רק בשחיטה אבל מעבודה לעבודה שפיר הוי ק"ו דיכול לפסול במחשבה בשחיטה על ד' עבודות ולמה אין מחשבה פוסלת רק משחיטה על זריקה והקטרה ושפיר הוי ק"ו, ולפי זה לפי מה שפירשתי לעיל דר"ל לא נדחה רק לא קשיא לדידי' דכיון ששמע מר"י דילפינן חוץ מפנים וע"כ דאינו מפרש מתניתין מעבודה לעבודה ממילא פליג עלי' אפי' פנים מפנים לא ילפינן ולפי זה לפי מה דמשני בד' עבודות ובחולין ב' מעבודה לעבודה א"כ נשארו דברי ר"ל בקושיא ומ"מ נראה לי דלא קשיא כלל דכבר כתבתי דע"כ טעמא דר"ל דלא יליף פנים מפנים דהיינו פסול לשמה מפיגול משום דדוקא פיגול מהני מעבודה לעבודה לפי שאין בה פסול באותה עבודה אבל בלשמה שיש פסול באותה עבודה אין מחשבה פוסלת בה מעבודה לעבודה, והשתא שפיר ניחא לר"ל ג"כ דמה מוקדשין דמחשבה פוסלת בד' עבודות דהיינו או באותה עבודה או מעבודה לעבודה בחולין דלעולם ליכא רק באחת דאפי' בהנך דליכא בעבודה עצמה ליכא מעבודה לעבודה דהיינו בזריקה דליכא מחשבה בזריקה מ"מ אפי' משחיטה על זריקה ליכא ואילו במוקדשין כלהו עבודות מחשבה פוסלת בהן והנך דאיך מחשבה פוסלת בהן באותה עבודה פוסלת מעבודה אחרת עלי' משא"כ חולין לעולם אין מחשבה פוסלת רק באחת ולר"י דבאמת פוסלת משחיטה על זריקה והקטרה עכ"פ ליכא רק ב' מעבודה לעבודה ובמוקדשין ד' ולתרווייהו לא קשיא כלל ועמ"ש בתוס' בד"ה מקום דס"ל בישוב קושיא הנ"ל באופן אחר כמו שאבאר שם:

בתוס' בד"ה מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין אלא בשתי עבודות פ"ה בשחיטה ובזריקה דכתיב וקשה לריב"א וכו' וצ"ל נהי דבהמה לא מיתסרא דם מיהא מיתסר. דברי התוס' הללו צריכין ביאור דמאחר שאמרו בהדיא אלא בשתי עבודות א"כ מאי ענין קושיא זו לרש"י כיון שהוכיחו דאין מחשבה פוסלת רק בשחיטה בלבד א"כ ליכא שתי עבודות רק אחת ואין התלונה על רש"י רק בש"ס עצמו, ועוד תימה דלא מצינו שיביאו התוס' פי' הקונ' ולהקשות עליו ואין להם פי' אחר כלל בש"ס וביותר תימה קושיית מהרש"א דהיכי כתבו דעכ"פ דם מיתסר א"כ איכא נמי הקטרה דהא מה שהוא מקטיר וודאי אסור דהוי תקרובת ע"ז ומ"ש חלב שמקטיר מדם שזורק, ומה שתירץ מהרש"א דמחשב מזריקה על הקטרה תמוה דרק בקדשי' דצריך לעשות העבודות כולן כסדרן שייך דמחשב מזריקה על העבודה שאח"כ אבל בזורק דם חולין היכי שייך שזורק על מנת להקטיר לע"ז דאי אינו זורק כלל לע"ז ואינו עובד בזריקה מאי ענין הזריקה על מנת להקטיר חלב ומהו הכוונה בזריקה זו יקטיר החלב בלי זריקה כיון שאינו רוצה לזרוק כלל לע"ז וכיון שאין הזריקה צורך הקטרה רק כשרוצה לזרוק לע"ז לא שייך כלל בחולין מחשבה מזריקה על הקטרה והוא תמוה מאד, ורק בשחיטה שייך דאפי' אינו עובד בשחיטה זו רק שוחט כדי שיזרוק או יקטיר דאין זריקה והקטרה רק ע"י שחיטה שייך שוחט על מנת לזרוק משא"כ בזריקה בחולין וזה ברור:

לכן נראה לי ברור דהתוס' הוי מפרשים אלא בשתי עבודות כפשוטו כמו שאמר ר"י לעיל השוחט על מנת לזרוק דמו ולהקטיר חלבו כמו שפירש הרשב"א ז"ל לא שמחשב בשחיטה ובזריקה ולזה הביאו דרש"י מפרש ב' עבודות דמחשב בשחיטה או מחשב בזריקה, והקשה על זה ריב"א דמחשב בזריקה אינו אוסר הבשר ואי נימא דאוסר הדם יש ג' הקטרה ג"כ ונדחו דברי רש"י לגמרי רק הכוונה ב' עבודות בשחיטה כדברי ר"י לעיל דמחשב בשחיטה לזרוק דם או להקטיר חלב, ואהא קשיא להו לתוס' למה לי' לומר ב' עבודות בשחיטה במחשב על זריקה והקטרה הוי לי' לעשות הק"ו בעבוד עצמה ובקדשים ד' ובחולין רק אחת בשחיטה בלבד ואהא כתבו דצ"ל דנהי דבהמה לא מיתסרא דם מיתסר א"כ לא שייך לומר דבחולין רק באחת דאיכא בזריקה ובהקטרה נמי לכך נקט מעבודה לעבודה דאיכא בחולין ב' ובקדשים ד' אבל אי נימא דדם לא מיתסר הי' יכול לומר טפי באותה עבודה ואז בחולין ליכא רק חדא כנ"ל בכוונת התוס', וזהו שכתבו וצ"ל דנמשכו לפי' ריב"א לא ליישב פירש"י דהוי להו לומר ויש לומר מאחר דריב"א מקשה קושיא חזקה:

בא"ד ובמה שזרקו דם לעכו"ם אחרי כן לא חיישינן וכו'. תמוה לי דהיכי ס"ד שיסבור רש"י ז"ל דישראל ששחט בהמה כהוגן ובא נכרי ואסף הדם וזרקו לע"ז דנאסר בשר של ישראל דהיכי ס"ד דבזריקת דם יאסור בשר של ישראל שכבר הותר בשחיטה רק רש"י סובר דנכרי ששחט בהמה שלו או ישראל שחטה בשבילו וכל הבהמה של נכרי ובא הנכרי וזרק מדמה לע"ז אסר גם הבשר כיון דגם הבשר שלו יכול לאוסרו אבל לא בבהמה של ישראל רק הוא קנה הדם, וכמו כן נמי מה דמוכח בתוספתא דרק מכח הוכיח סופו על תחילתו אסורה היינו שכבר מכר הבשר לישראל או שהיתה בהמה של ישראל והוא הי' שותף בדם כהך דלקמן ובהא רק מכח הוכיח סופו על תחילתו אסור אבל בבהמה כולה של נכרי סובר רש"י דיכול לאסור הבשר בזריקה:

בגמרא לא אמרו בה לא איסור ולא היתר אמר ר"ח לא אמרו בה איסור משום כבודן דרבנן ולא היתר משום כבוד דר"א ממאי וכו'. תמוה לי מאד היכי ס"ד דר"ח דפליגי רבנן ור"א בהוכיח סופו על תחילתו מה שאין זכר לזה במתניתין ומאי ענין שוחט לכותי דפליגי אי סתם מחשבת כותי לע"ז או בזה מחשב וזה עובד והיכי ס"ד למיתלי פלוגתא זו בהוכיח סופו על תחילתו ונראה לי דס"ל לר"ח דהא דתנן לעיל די"ג שחיטת נכרי נבלה ובהנאה מותרת ור"א פליג דסתם מחשבתו לע"ז ואי אפשר לומר דפליגי בשחיטת נכרי ששחט ולא זרק דם ולא הקריב חלב דבכה"ג משמע לי' דוודאי לא יסבור ר"א סתם לע"ז דאי הי' שוחט לע"ז הי' זורק דם ומקטיר חלב כדרך קרבן ואיכא הוכחה להיפוך דלאו לע"ז שחט וע"כ שבאמת חישב אח"כ לע"ז בחלב ודם רק דס"ל לרבנן דלא מהני, הוכחה דאח"כ להוכיח דמעיקרא לע"ז שחט והיינו דקאמר ר"ח דלא אמרו בו איסור משום כבודן דרבנן דע"כ רבנן ס"ל אפי' חישב אח"כ לא אמרינן סתם לע"ז דאי בלא חישב אחר כך לא הוי פליג ר"א דכיון דידענו דלא זרק דם ולא הקטיר חלב בוודאי לא שחט לע"ז וממילא כיון דר"א ס"ל אפי' סתם מחשבת כותי לע"ז בלי