תפארת יעקב על חולין חלק א רנ

מבואר מדבריו שיש שני מיני עובדים ושניהם סתמן לע"ז אבל חלק אחד אין תקרובתו אוסר בהנאה רק באכילה וזהו סתם עובדים ויש חלק אחד דתקרובתן אוסר בהנאה ומפרש מתניתין דהתם בסתם עובדים דאף דסתמן לע"ז אינן אוסרין בהנאה א"כ הכא נמי אף דקתני סתם מחשבת כותי לע"ז מ"מ אינו אסור בהנאה, ועמ"ש לעיל די"ג דפי' הרמב"ם מוכרח בגמרא עיי"ש, ונראה דרחב"א נמי לעיל דמוקי מתניתין דהתם דלא כר"א היינו דניחא לי' לאוקמא מתניתין בכל גווני דסתמא קתני שחיטת עכו"ם נבלה והתם עיקר בא לאשמועינן דין שחיטת עכו"ם הוי לי' לחלק דיש מהן שאסור בהנאה ויש באכילה אבל הכא לא מיירי רק מדין זה מחשב וזה עובד נקט פסולה דזה כולל כולם וזה ברור:

מיהו בעיקר דברי התוס' תמהני מאד מאיזה צד פשיטא להו דהכא אסור בהנאה הא אין איסור הנאה רק בתקרובת ע"ז ואיזה תקרובת ע"ז יש כאן מי הוא המקריב לע"ז הא ישראל השוחט פשיטא שלא הקריב לע"ז והוא שחט כדרכו והעכו"ם פשיטא שלא הקריב כלל רק חישב בלבד, ואין לנו לומר רק דמחשבת בעלים מקלקלת מעשה השחיטה של הישראל כיון שחישב בה לע"ז אבל לא שייך שיועיל מחשבת העכו"ם לחדש גבי ישראל שיהא תקרובת ע"ז יותר ממה שלא הי' שוחט כלל ולא היתה רק נבלה ועכשיו בשחיטתו יאסור בהנאה, ומצינו כה"ג בישראל השוחט בהמת חבירו לע"ז למ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו וכתב הר"ן דמ"מ באכילה אסורה דמחשבה כזו מקלקלת מעשה השחיטה ומישרי לא שרי והיינו נמי הכא דמחשבת בעלים פוסלין מעשה השוחט אבל לא שיחדשו מחשבה בשוחט שהשוחט יקלקל בשחיטתו יותר מאם לא הי' שוחט כלל רק מתה מעצמה, ויש לי ראי' לזה מפירש"י בד"ה זה עובד דקאמר משום שחיטת פנים נקט לה והשתא אי הכוונה דלר"א אסור בהנאה א"כ ע"כ דאמרינן זה מחשב וזה עובד והיינו דמקריב לע"ז במחשבת בעלים ומעשה שלו ושייך. שפיר עובד בחוץ, וע"כ דבאמת אינו אסור בהנאה שזה אינו עובד ופסולה משום דלא אהני מעשיו ומישרי לא שרי לה מחמת מחשבת בעלים לע"ז, ולא מיבעי' אי נימא דשוחט לע"ז שחיטתו נבלה דאתי שפיר אלא אפי' אי נימא דאינה נבלה רק אסורה בהנאה מחמת ע"ז מ"מ כה"ג בזה מחשב וזה שוחט נהי דאינו אסור בהנאה דהשוחט לא שחט לע"ז ואין זה תקרובת ע"ז מ"מ באכילה אסורה דאי אפשר שיועילו מעשה השוחט להתיר היכא דבעלים מחשבין מחשבת ע"ז בשעת שחיטה אבל בהנאה בוודאי מותרת ואינו אסור רק בשוחט בעצמו לע"ז דהוי תקרובת ע"ז, ועוד ראי' לזה מהא דקאמר ר"י ק"ו ומה במקום שמחשבה פוסלת במוקדשין וכו' מקום שאין מחשבה וכו' והקשו בגמ' לקמן על זה אי דלא פסלה כלל אלא זביחה דע"ז דמיתסרא היכי משכחת לה והשתא אי ס"ד דאסורה בהנאה אם כן יש לפרש בפשיטות מה במקום שמחשבה פוסלת במוקדשין והיינו במחשב שלא לשמה בחטאת וכדומה דמחשבה פוסלת העבודה מחמת שלא נעשית לשמה והוי כלא עבד עבודתו כהוגן אבל אין צורך לחדש שיהא יותר גרע מאילו לא עבד כלל רק דמעשיו אין מועילין וממילא פסולין מ"מ זה מחשב וזה עובד לא אמרינן מקום שאין מחשבה פוסלת כגון בחולין שאין מחשבה מקלקלת המעשה רק האיסור בא מצד שנתחדש בכאן תקרובת ע"ז מה שלא הי' קודם ולולא זה ע"כ נשחטה ומותרת ואין השחיטה מקולקלת רק האיסור הוא מצד שנתחדש תקרובת ע"ז במחשבתו א"כ כ"ש שאין ראוי שיהא זה מחשב ויחדש בעובד דבר מה שלא הי' אי לא הי' שוחט כלל שהרי אין האיסור בא מצד דמחשבה מקלקלת השחיטה כאילו לא שחט דאין מחשבה בחולין מקלקלת המעשה דשפיר הוי שחיטה דלכך אסורה בהנאה ששחט לע"ז ואי הוי מקלקלת כאילו לא שחט לא היתה אסורה בהנאה, וע"כ דמחשבת ע"ז בחולין פועלת שני דברים מקלקלת גוף השחיטה דאפי' לא היתה אסורה בהנאה היתה אסורה באכילה דשחיטה נפסלת במחשבה של ע"ז ואסורה בהנאה ג"כ היכא דשחט בעצמו לע"ז דאפי' שחט בפסול לע"ז אסורה בהנאה, אבל אי נימא דאיסור אכילה בהנאה תליא דמחמת איסור הנאה הוא דאסור באכילה אבל לולא איסור הנאה היתה מותרת באכילה דאין גוף השחיטה נפסלת במחשבה א"כ הוי ק"ו גמור ודו"ק, ועמ"ש לקמן בזה בקושיית הש"ס אלא זביחה דע"ז, עכ"פ ברור לפע"ד דמלבד איסור הנאה של תקרובת ע"ז מחשבת ע"ז פוסלת השחיטה והיכא דזה מחשב וזה עובד אפי' לר"א לא אמרינן רק דמחשבת בעלים ג"כ פוסלין השחיטה כאילו לא שחט אבל לא דמחשבת בעלים יפעול בשוחט דבר חדש איסור הנאה יותר מאילו לא שחט כלל דזה לכ"ע אינו רק בשוחט עצמו אי שחט לע"ז לא בזה מחשב וזה שוחט וזה ברור לפע"ד:

בד"ה הני תנאי פי' רבנן ור"א אבל ר"י לא סבר לי' כוותי' דהא קאמר אין הכל הולך אלא אחר העובד לכאורה לא נתבאר מה בקשו בזה הא בפי' אמר ואתא ר"י למימר דאפי' שמעיני' דחשיב זה מחשב וזה עובד לא אמרינן, וצריך לומר דכוונתם דיש לומר בלישנא קמא דרק בחוץ פליג ולא בפנים לזה הביאו דבהדיא קאמר במתניתין במוקדשין אין הכל הולך אלא אחר העובד ש"מ אפי' בפנים, מיהו י"ל דרק בשאר פסולים סובר כן דלא ילפינן מפיגול אבל בפיגול מודה, וצריך לומר דאי ס"ד דבפיגול מודה רק מפסול מייתי בק"ו א"כ פסול גופי' תיקשי הא ליכא ק"ו שלא נלך רק אחר העובד ומ"מ אין הכל הולך רק אחר העובד א"כ למה לו ק"ו בחוץ טפי מפנים והוי ליה לומר ומה פנים לא ילפינן מפנים כ"ש שאין ללמוד חוץ מפנים, ועוד מדקאמר במוקדשין אין הכל הולך אלא אחר העובד משמע אפילו בפיגול, ואף דבלישנא בתרא מפורש דר"י אתא לומר דאפי' בפנים זה מחשב וזה עובד לא אמרינן מ"מ יש לומר דקאי על מה דסובר ת"ק דחוץ מפנים לא ילפינן אלמא דבפנים לעולם אמרינן זה מחשב וזה עובד דאל"כ אפי' פנים מפנים לא ילפינן לזה פליג דאפי' בפנים לא אמרינן זה מחשב וזה עובד דאפי' פנים מפנים לא ילפינן אבל בפיגול מודה, לזה הוצרכו להביא דלישנא דר"י במתניתין אין הכל הולך אלא אחר העובד משמע דאפי' בפיגול סובר כן כמ"ש מקודם ועמ"ש לקמן ריש דל"ט:

דל"ט ע"א בגמ' ואתא ר"י למימר וכו' הקשה הרשב"א ז"ל דהיכי קאמר ר"י ק"ו כיון דלר"א ורבנן בפנים אמרינן זה מחשב וזה עובד וללישנא קמא פשיטא דקשיא דלכ"ע בין בחוץ בין בפנים אמרינן זה מחשב וזה עובד והיכי קאמר ק"ו, ונראה לי דהכי קאמר כיון דאפי' לדידהו דבפנים אמרינן טעמייהו משום דכתיב קרא הקריב המקריב אבל לולא זה הוי חשבינן לכהן דוקא מקריב א"כ הוי שפיר ק"ו ומה בפנים דמחשבה פוסלת מ"מ לולא קרא זה מחשב וזה עובד לא אמרינן כ"ש חולין דאין מחשבה פוסלת וליכא קרא כ"ש דאין לומר זה מחשב וזה עובד, ורבנן בל"ק ור"א בלישנא בתרא ס"ל דקרא דכתיב במוקדשין ממילא הוי כמו דכתיב בחולין ג"כ ובהא פליג עלייהו ר"י דאין ענין חוץ לפנים וממילא כיון דלא ילפינן יש ק"ו שאין לומר מעצמנו בחוץ זה מחשב וזה עובד, רק ר' יוסי לא זכר במוקדשין לולא קרא משום דסובר באמת אפי' בפנים לא הוי בעלים מקריב ומ"מ בא כאן לחלוק עליהם בחוץ מכח ק"ו דפליג נמי עלייהו דאין ללמוד חוץ מפנים וממילא יש ק"ו דלא אמרינן זה מחשב וזה עובד כנ"ל:

שם ר"י אמר פסולה. פירש"י אסורה בהנאה וכ"כ הרשב"א ז"ל ומייתי ראי' מברייתא דלקמן דקתני בה בהדיא הרי אלו זבחי מתים ובתר הכי הקשה הרשב"א ז"ל תיפוק לי' דשחיטת מומר הוא ותירץ דמיירי דשחט שיזרוק העכו"ם לע"ז, ואיכא למידק כיון דסובר דלר"י אסור בהנאה מאי קושיא דשחיטת מומר אטו שחיטת מומר אסורה בהנאה ודוקא מי שעובד תמיד אמרינן לעיל די"ג שחיטת מין לע"ז כמ"ש התוס' לעיל ד"ד ע"ב כדמוכח התם להדיא, וצ"ל דקושייתו הוא דמ"מ כיון דעיקר החידוש דאסורה בהנאה אבל באכילה בלא"ה אסורה לא הוי לי' לומר פסולה רק זבחי מתים, ולפי זה לקמן בברייתא דקתני זבחי מתים פשיטא דלא קשיא קושיית הרשב"א ז"ל, מיהו תימה מאי קשיא לי' אטו לא מצינן לפרושי בשוגג ופשיטא דמשכחת עע"ז בשוגג דהא חייב רחמנא חטאת על ע"ז, ואי משום דאמרינן בסנהדרין מודה ר"ל דבר קטלא הוא א"כ תיקשי לי' להרשב"א לפי פירושו דשחט שיזרוק העכו"ם דהיכי הוי בר קטלא, ואי דמשום הא ג"כ בר קטלא הוא א"כ הוי לי' מומר כיון שעבד ע"ז שהרי הי' חייב מיתה על זה, וע"כ דהכוונה דאף לענין איסור אכילה סובר אין מחשבין מעבודה לעבודה אבל לענין מיתה מודה דמחשבין אי עבד שיזרוק הוא עצמו א"כ כמו כן יש לומר אי חישב במזיד בר קטלא הוא:

ועוד יש לתמוה על הרשב"א שהרי משנתנו מפורשת השוחט בשבת שחיטתו כשרה, ואמת דהרשב"א ז"ל עצמו תירץ שם דלו נראה דלמסקנא לא קשיא דאעפ"י שאילו הי' מזיד מתחייב בנפשו קאמר אבל מיירי ששחט בשוגג ולא ידעתי מה הועיל בזה מ"מ בס"ד תיקשי הא הוי שחיטת מחלל שבת, מיהו לפי מה שכתבו התוס' שם דיש לפרש בצינעה יש לומר דהכא בע"ז אפי' בצינעה הוי מומר, גם מה שהוכיחו התוס' מהך דלקמן דמוקי בישראל מומר ש"מ דבפעם אחת לא מיקרי שחיטת מומר, אבל גם מזה אין ראי' דאדרבא משמע דמיירי במומר מכבר ומ"מ אין שחיטתו אסורה והיינו כמו שפירשו הרשב"א והרמב"ם הך משנה דלקמן שאינו שוחט רק לרפואה ואינו אסור רק מדרבנן שאין זו ע"ז וא"כ הא דקתני בתר הכי לשם אחד מכל אלו הכוונה הנך דמעיקרא ומיירי בישראל המועד לכך ורגיל לעשות כן אבל מ"מ לא הוי שחיטת מומר שיהא שחיטתו אסורה, ועמ"ש לקמן, גם מדברי הרמב"ם בפי'. המשנה דשוחט בשבת מוכח דהוי מומר לחלל שבת במזיד ולפי דבריו צריך לפרש כאן דשוחט לזרוק דמה היינו שהעכו"ם יזרוק:

גם בלא"ה נראה לי כפירושו של הרשב"א ז"ל מהאי טעמא גופה דקאמר פסולה ובברייתא קתני זבחי מתים וכ"ש דאמורא צריך לפרש דבריו ובמתניתין דלקמן דייקינן פסולה אין זבחי מתים לא וכ"ש על אמורא שיש לדקדק כך לכן נראה לי דר"י ור"ל מילתא פסיקתא נקטי בין שיזרוק הוא בין שיזרוק העכו"ם פסולה עכ"פ והא גופה קמ"ל דאפי' שיזרוק העכו"ם פסולה, ואף דמשמע מדברי הרשב"א ז"ל דבהא ג"כ אסורה בהנאה אבל בזה נראה לי שאינו מחוור כמ"ש לעיל במחשב וזה עובד דאפי' לר"א אינה רק פסולה דאין איסור הנאה רק בתקרובת ע"ז וכיון שאין כאן תקרובת ע"ז דהעכו"ם