תפארת יעקב על חולין חלק א רמט

אי ניקב חצר הכבד ונסתם כשר אף דאין סתימה מועלת לשאר איברים שנקיבתן במשהו, א"כ ס"ד כיון שאין לו חלק רק בחצר הכבד לא איכפת לן קמ"ל כיון דמ"מ נצרך הוא לגוף הבהמה דאף שלא תטרף מחמתו תטרף מחמת הכבד הילכך אף שאין לו חלק בכבד פוסל כל הבהמה, ועמ"ש בתוס' בד"ה מחצר כבד:

שם שסתם מחשבת כותי לע"ז. יש לדקדק דטעם זה הוי לי' לומר מעיקרא דר"א פוסל שסתם מחשבת כותי לע"ז ופשיטא שאין שום רבותא בשייך לעכו"ם כל הבהמה כולה טפי ממקצתה שנאמר דבא לומר אפי' לא שייך לו רק מקצתה סתם מחשבתו לע"ז, ולפי מה שאפרש בתוס' בד"ה מחצר כבד שלה מיושב זה ג"כ עיי"ש:

שם אמר ר"י ק"ו וכו'. פירש"י ובגמרא מפרש מאי קאמר וכו' מה מת אסור בהנאה וכו', ולקמן נמי בד"ה אלא זביחה דעכו"ם דמיתסרא פי' בהנאה, ולא נתבאר לכאורה מה ביקש בזה, ונראה לי שהוקשה לו הא דפריך לקמן אלא זביחה דעכו"ם דמיתסרא היכי משכחת לה הא בפשיטות מפורש בדברי ר"י דהכל הולך אחר השוחט אלמא דבשוחט פסלה מחשבה לזה פי' דבמשנה בלבד ס"ד דרק באכילה אסור בשוחט עצמו אבל בהנאה מותרת משא"כ בקדשים אסור בהנאה לכך דייק אלא זביחה דעכו"ם דמיתסרא בהנאה היכי משכחת לה וע"כ דמחשבה בחולין פוסלת כמו בקדשים ואין כאן ק"ו כלל, אמנם התוס' במרובה נסתפקו אי תקרובת ע"ז אסור בהנאה דאורייתא או דרבנן ואי רק דרבנן אכתי הוי ק"ו וצריך לומר דלא משמע להו לפרש מתניתין לענין הנאה כיון דלא הוזכר הנאה רק פוסלת ואינה פוסלה אבל כוונת רש"י כמ"ש, ועמ"ש לקמן בגמרא:

ודע שיש לדקדק עוד למה לא נפרש ק"ו דר"י בפשיטות על דרך זה והוא דוודאי במקום שהדבר נעשה דוקא לשם בעלים ראוי יותר שיוכלו הבעלים לעכב במחשבתם כיון שהעבודה נעשית דוקא לשמם, והשתא ומה בזורק דם קדשים וחישב שלא לשם בעלים הקרבן פסול ומ"מ הבעלים עצמן אינן יכולין לפסול במחשבתם לשם אחר כ"ש בחולין בשחיטה שאין צריך לשם בעלים כלל והרי הבעלים חשובין בזה כמו אחר פשיטא שאינן יכולין לפסול השחיטה במחשבתם וצ"ע, ועמ"ש לקמן ובתוס' בד"ה פנים ע"ש:

בגמרא סתם מחשבת כותי לע"ז לא אמרינן. לשון זה קשה להולמו וכך הוי ליה לומר דסתם מחשבת כותי לאו לע"ז הוא ומדלא קאמר הכי ש"מ שלא בא לומר דסתמו לאו לע"ז רק לא אמרינן סתם לע"ז וממילא כשרה שאין זה ספק בשחיטה ותלינן לקולא, והיינו דלא נקט רק שחיטתו כשרה דיעבד אבל לכתחילה וודאי יש לחוש שמא מחשב, וראיתי להרשב"א שדקדק אהא דקאמר סתם מחשבת כותי לע"ז לא אמרינן דלמה קתני שחיטתו כשרה דוקא ותירץ דחיישינן שמא יחשב בפירוש וללישנא בתרא חיישינן שמא יאכל ממי שישחוט בעצמו לע"ז, ודבריו דחוקין מאד לומר דאפי' בסתמא ניחוש שמא יאכל משוחט בפי' לע"ז כיון דעכשיו אין הכותי שוחט רק ישראל שוחט, ולא ידעתי למה לא הקשה בגוף משנתינו דקתני שחיטתו כשרה למה לכתחילה לא ואדרבא אי הטעם משום דסתם לע"ז לא אמרינן ניחא דלכתחילה שפיר חיישינן אך ללישנא בתרא דאפי' חישב בפירוש בחוץ לא אמרינן זה מחשב וזה עובד א"כ פשיטא שאין לחוש לכתחילה בסתם, מיהו להך לישנא בלא"ה לא קשיא כלל ויש לתמוה על הרשב"א ז"ל בזה דפשיטא דאסור לכתחילה לשחוט לעכו"ם שמחשב לע"ז שהרי מסייע ידי עובד ע"ז כמו שאסור למכור להם בהמה משום רביעה וכ"ש לשחוט לו לעבוד ע"ז בה ושפיר קתני דיעבד מכח חישב ואפי' בסתם כבר כתבתי בסמוך דללישנא בתרא לא פליגי רבנן כלל אר"א דסתם לאו לע"ז, ולפי זה יש לומר דלכתחילה גזרינן במחשב וזה עובד אפי' בחוץ אטו פנים וגזירה לגזירה לא הוי דבהך לישנא ס"ל לרבנן סתם לע"ז:

שם איכא דאמרי בדשמעיני' דחשיב פליגי. לכאורה תמוה כיון דהא פשיטא לן דרבנן פליגי דסתם לאו לע"ז דהא משנה מפורשת לעיל דף י"ג שחיטת עכו"ם נבלה נבלה אין איסור הנאה לא א"כ מאיזה צד נחדש עוד דרבנן פליגי בשמעיני' דחשיב במה שאין כאן זכר בדברי רבנן לזה, ומזה נראה לי ראיה למה שכתבתי לעיל י"ג שם דר' אמי דקאמר התם הכי קתני בא ליישב מתניתין אפי' לר"א וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה לחלק בין העובדים דיש מהם ששחיטתן אוסרת בהנאה ויש שאינן אוסרין בהנאה וסתם עכו"ם ששוחט שוחט לע"ז שהוא מאותו החלק, והשתא הנך תרי לישני פליגי בהני לישני דלעיל דף י"ג דלרחב"א דרבנן פליגי אר"א דסתם לאו לע"ז א"כ מאיזה צד נחדש דפליגי בשמעיני' דחשיב ג"כ, ולר"א דרבנן לא פליגי בסתם ממילא פליגי בשמעיני' דחשיב וה"ה בסתם ולאו משום דסתמו לאו לע"ז רק מכח דבחוץ לא אמרינן זה מחשב וזה עובד והשתא ניחא שפיר דרק דיעבד מכשיר ת"ק ולא לכתחילה ואפי' בסתם כמ"ש לעיל מיהו לקמן דף ל"ט ע"ב אבאר עוד טעם הך איכא דאמרי באופן אחר ויתיישב הכל על נכון ע"ש:

בתוס' בד"ה מחצר כבד שנה לאו דוקא וכו' דעולה לגבוה וכו' אורח' דמילתא נקט. דבריהם צ"ע חדא דהיכי ס"ד לומר דנקט יותרת הכבד דעולה לגבוה דהיכי קאמר לאכול לכותי מחצר כבד שלה והרי מה שהוא מקריב אינו אוכל ועכ"פ למה זכר התנא אכילה, גם הראי' שהביאו מהא דיהיב זוזא לטבחי ישראל לא ידעתי מאי זו ראי' ואדרבא משמע דקאי אהך דמעיקרא דמא וחלבא לדידן ומעיקרא פשיטא לי' דתליא בפלוגתא דר"א ור"י ומיבעיא ליה כה"ג דבהמה לאו של כותי רק יהיב ליה זוזא שיהא לו חלק בחלב ודם, גם מה שכתבו דאורחא דמילתא נקט לא ידעתי דוודאי אורחא דמילתא להקרבה אבל לא לאכול וכיון דקאמר לאכול לכותי לא הוי ליה לומר מחצר כבד:

אבל בעיקר דבריהם נראה לי לפרש דבלא"ה יש לדקדק דקאמר אפי' שחטה לאכול לכותי וכו' מה זה שזכר אכילה כאן ולא זכר מעיקרא ברישא אכילה רק השוחט לכותי, וכמו כן יש לדקדק דהוי לי' לומר הך דסתם מחשבת כותי לע"ז תיכף ברישא ור"א פוסל דסתם לע"ז ומ"ש שזכרו אח"כ אחר שזכר אכילה מחצר הכבד, לכן נראה לי דקמ"ל רבותא לא מיבעיא בשוחט לכותי סתם דאסור דסתמו לע"ז אלא אפי' שחט לאכול לכותי מחצר כבד ס"ד כיון דעולה לגבוה אי ס"ד שחישב הכותי השחיטה לע"ז לא היה אוכל דברים העולין להקרבה ומדלקח הכותי מחצר הכבד לאכילה ש"מ דלא חישב לע"ז קמ"ל דמ"מ סתם מחשבתו לע"ז דרוצה לעבוד בשחיטה לבדה, ובהכי ניחא שפיר הא דבעי לקמן יהיב זוזא לטבח ישראל מאי וכו' ויש להבין הא מפורש במשנה בדברי ר"א אפי' שחטה לאכול לכותי מחצר כבד משמע דכולה לישראל רק לכותי חלק בחצר כבד, ואי משום דאיכא לאוקמא בגברא אלמא אבל עכ"פ לא הוי למיבעי' רק אהא דר"א אי דוקא גברא אלמא או לא, ולהנ"ל ניחא דהך דר"א שפיר מצי מיירי בבהמת כותי והרבותא היא אפי' שחטה לאכול לכותי מדבר העולה לגבוה מ"מ סתם מחשבתו לע"ז, ורש"י ז"ל פי' לקמן האיבעי' דבעי לר"א דאמר אפי' לא הי' לכותי חלק רק דבר מיעוט פוסל יהיב זוזא מאי והוקשה לו א"כ מפורש בדברי ר"א לפסול וקאמר דהספק הי' דילמא לא מיירי ר"א רק בזבנה מעיקרא בשותפות לישראל כולה ולנכרי חצר הכבד או שנתנה הנכרי כולה לישראל חוץ מחצר כבד שלה, והוא דחוק מאד דמאיזה צד נסתפק לפרש דברי ר"א באופן זה דוקא ועוד אי כוונת ר"א לחדש אפי' אין לכותי בה רק דבר מיעוט הי' לו לומר אפי' לא שחטה אלא לאכול לכותי מחצר כבד כיון דבא לחדש אפי' לא שחט כולה בשביל כותי רק חצר כבד שלה הוי לכותי ומדקאמר אפי' שחטה לאכול לכותי מחצר כבד שלה ש"מ דהרבותא היא אפי' שחטה לאכול לכותי מחצר כבד ס"ד דמה שיאכל מחצר כבד מורה שלא חישב לע"ז קמ"ל דאפ"ה סתם מחשבתו ע"ז כנ"ל:

בד"ה פסולה וא"ת וכו' פסולה אין זבחי מתים לא וי"ל אבל הכא איידי וכו' ביאור דבריהם דבקושיא ס"ד דכיון דדייק לקמן פסולה אין זבחי מתים לא ש"מ דלשון פסולה אינו במשמע הנאה בשום פנים רק איסור אכילה א"כ לא שייך לומר דמשום איידי יאמר מה שאינו כיון דפסולה הוי כמי שיאמר בפירוש דרק באכילה אסורה, ואהא תירצו דאין לשון פסולה מורה בפירוש רק אכילה רק דדייק כיון דבברייתא חזינן דנקט לשון מבורר דאסור בהנאה כך הוי לי' לומר במשנה, ואהא תירצו דהיכא דבעי למיתני לישנא דדמי לרישא דהיינו היפוך מת"ק דמכשיר נקט פסולה ולא חש לפרושי זבחי מתים משא"כ התם כיון דליכא איידי הוי ליה לפרושי כמו בברייתא אמנם בעיקר קושיית התוס' יש לי לומר על שלשה פנים חדא לפי מה שכתב הרשב"א ז"ל לקמן בפלוגתא דר"י ור"ל במחשב משחיטה לזריקה דהקשה הא הוי שחיטת מומר לע"ז לזה פי' דמיירי ששחט שיזרוק העכו"ם דם לע"ז, והנה יש לתמוה דא"כ בהך משנה דלקמן השוחט לשם הרים תיקשי הא שחיטת מומר הוא ובלא"ה אסורה באכילה, ואי נפרש ג"כ דשחט שיזרוק העכו"ם דמו להר א"כ מוכח מהתם דמחשבין מעבודה לעבודה, וצריך לומר דהתם כיון דמיירי להר שאין זו ע"ז רק לרפואה וכדומה כמ"ש הרמב"ם ז"ל להדיא א"כ לא הוי ג"כ שחיטת מומר לע"ז שאין זו ע"ז שיהא מומר על ידה, והשתא ממילא לא קשיא כלל קושיית התוס' דהתם דייק שפיר פסולה אין זבחי מתים לא כיון דס"ד דמיירי בע"ז גמורה דהוי מומר א"כ הוי לי' לומר זבחי מתים דזהו עיקר החידוש דבאכילה בלא"ה אסורה מכח שחיטת מומר, ואי דמיירי ששחט שיזרוק הכותי דם להר מ"מ קשיא למה לי' לתנא לאורויי בהכי הוי לי' לומר זבחי מתים ואפי' בשוחט בעצמו להר דמשום מומר אינו זבחי מתים, וע"כ דבאמת אינו אסור בהנאה כלל בשוחט להר וע"כ מיירי בשחט שיזרוק העכו"ם דם להר ושפיר מקשה מברייתא דקתני דאסור בהנאה, ואהא משני הא להר הא לגדא דהר והיינו לרפואה כפי' הרמב"ם ואינו מומר כלל ובברייתא דקתני זבחי מתים דהוי מומר קמ"ל איסור הנאה אבל הכא דאינו מומר כלל דרק הכותי מחשב שפיר נקט פסולה ולא הוצרך לפרש הנאה דאכילה נמי מכח זה מחשב לע"ז הוא דאסור ודו"ק, ועמ"ש לקמן בגמרא בפלוגתא דר"י ור"ל ראי' להרשב"א הנ"ל:

ועוד נראה לי דבלא"ה לא קשיא כלל לפי מה שכתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה לעיל דף י"ג דלכך שחיטת עכו"ם נבלה דסתמו לע"ז ומה שלא אמר איסור הנאה דהעובדים נחלקים לב' מינים עיי"ש,