תפארת יעקב על חולין חלק א רמו

שם מכי יולד נפקא. פירש"י בד"ה אלא דמתה והדר ילידתי' וז"ל היינו יוצא דופן דכל שקרעוה והוציאו את ולדה בין מתה בין חי' הוי יוצא דופן, משמע דאי נולד אחר מיתה דרך בית הרחם לא הוי יוצא דופן וקשה למה לא מוקי לה שנולד דרך בית הרחם ופסול מכח יתום לא מכח יוצא דופן, ועוד דהא בתר הכי בד"ה זה פירש למיתה פירש"י שילדה דרך הרחם ומ"מ קאמר אי אמרת לא בעינן חיותא בסוף לידה למה לי מכי יולד נפקא וקשה הא דרך רחם לא הוי יוצא דופן וע"כ דכל שאמו מתה כל היכא שנולד הוי יוצא דופן, ולא מיבעי' אי הלימוד לידה לידה מבכור א"כ בבכור וודאי כה"ג לאו פשר רחם הוא וה"ה בקדשים אלא אפי' אי מלשון לידה קא דריש הנולד מגוף מת לא מיקרי לידה והוי כיוצא דופן ולמה פירש"י כאן דכל שקרעוה וכו', ונראה לי דסובר רש"י ז"ל דאף דהיכא דלא מתה מעצמה יכול העובר לחיות היינו להוציאו דרך דופן אבל שיולד דרך רחם כדרך הנולדים אי אפשר שיולד חי רק מת לכך הוצרך לפרש שקרעוה, וכל זה הוא דלא כנראה מדברי הש"ך בי"ד סי' י"ד ס"ק ו' דמפרש דברי הטור שם דאיכא תרי גווני שהוציאוהו חי אחר שחיטה וכן שנולד דרך בית הרחם אחר שחיטה ולפי מה שכתבתי מוכח מפירש"י דכל שאמו מתה אפי' נשחטה ונהרגה אי אפשר שיצא חי דרך בית הרחם רק אי מתה בסוף לידה זה פירש למיתה וזה לחיים אבל אי מתה קודם שנולד אפילו נשחטה ונהרגה שוב אי אפשר שיולד חי, ועמ"ש שם בחידושי לי"ד ועוד נדבר מזה לקמן פרק בהמה המקשה בס"ד:

שם אי אמרת בשלמא בעינן חיותא בסוף לידה וכו'. סוגי' זו צריכה ביאור ויש לתמוה בה מאד דהיכי הוכיח רבא מהך ברייתא לענין פירכוס במסוכנת כיון שזה דבר ברור כיון דפליגי בפירכוס השחיטה אי בעינן בסוף או בתחילה א"כ הרי לולא הראי' מיתום הי' מודה רבא דיכול להיות דלא בעינן פירכוס רק באמצע או אפי' בתחילה ע"כ דפירכוס זה מעיד שהבהמה חי' כל משך השחיטה או דסגי לן שתהא חי' בתחילת שחיטה או באמצע ועכ"פ מאי ענין זה ליתום גבי קרבן דכל שחיתה רגע אחר לידה לאו יתום הוא וכל שמתה רגע קודם לידה יוצא דופן הוא ואי אפשר רק שמתה ממש בגמר לידה שכל הלידה היתה חי' וכשנולדה לא חיתה רגע ומיתה ולידה היו בעת אחת ולא הוי יוצא דופן כיון שכל משך הלידה חיתה והוי יתום כיון שאחר שנולדה לא חיתה כרגע ומה בכך דלענין שחיטה לא בעינן פירכוס בסוף שחיטה דלא בעינן חיותא בסוף שחיטה מ"מ פשיטא דלענין יוצא דופן בעינן חיות בסוף לידה דאל"כ הוי לי' יוצא דופן, ואי דהוקשה לו לרבא הא גופא היכי ס"ד דלא בעינן חיותא בסוף שחיטה א"כ לא היה לו להקשות מיתום רק בשחיטה עצמה קשיא וכיון דבשחיטה ניחא לי' או דהפירכוס מורה שחיתה אח"כ ג"כ או דסגי בחיות לשחיטה מתחילה או באמצע א"כ מאי קושיא מיתום דפשיטא דלכ"ע בעינן שלא תחי' רגע אחר לידה ולא תמות רגע קודם לידה רק שמתה בגמר לידה ממש, כללו של דבר מה ענין זה אי בעינן גבי יתום חיותא בסוף לידה ואי לא"ה הוי יתום ופסול שנוכיח מזה דבעינן בשחיטה חיותא בסוף שחיטה, ודבר זה קשה בין אי נימא דרבא בעי פירכוס אחר שחיטה בין אי נימא דבעי עם גמר שחיטה דאי בעי פירכוס אחר שחיטה בוודאי קשיא היכי מוכח מיתום דבעי חיות אחר שחיטה, בשלמא התם ביתום בעי חיות אחר לידה דאל"כ לא הי' לו אם רגע אחר שנולד משא"כ בשחיטה אפי' לא חיתה רגע אחר שחיטה כשרה כל שחיתה במשך השחיטה, ואי לא בעי רבא בשחיטה רק חיות עם גמר שחיטה ומייתי ראי' דהא לענין קרבן ע"כ בעינן חיותא בגמר לידה שלא יהא יתום דאי לא בעינן חיותא רק באמצע או בתחילת לידה א"כ אתי קרא למעוטי היכא דבתחילת לידה נמי לא חיתה או דבאמצע לידה לא חיתה פסול מכח יתום והרי בלא"ה יוצא דופן הוא, והשתא תיקשי אפי' תימא דבסוף שחיטה הוי פירכוס והיינו בגמר שחיטה דמיתה ושחיטה באין כאחד א"כ אכתי הוי לי' יתום דהא לא חיתה אחר שנולדה רגע, ובהכרח דהתם בעינן חיותא אחר לידה רגע שלא יהא יתום א"כ לא דמי לשחיטה דסגי אפי' לרבא חיות עם גמר שחיטה וממילא שפיר יש לומר דאפי' בגמר שחיטה לא בעינן פירכוס ומ"מ שלא יהא יתום בעינן אחר לידה פירכוס, ואם באנו לומר דרבא מדמה קרבן לשחיטה דאי בשחיטה סגי פירכוס באמצע והוי כאילו נשחטה כולה בחיות כמו כן לענין קרבן כל שהי' בה חיות באמצע לידה הוי לי' כאילו נולדה כולה בחיות ולא הוי יתום וע"כ אתי קרא למעוטי היכא דאפי' באמצע לא הי' בה חיות א"כ מה צריך למעוטי הא הוי לי' יוצא דופן, אבל הא ליתא שהרי על כרחנו אנו צריכין לומר דבהמה שמתה בלידתה לא באותו רגע שהוא יתום הוא יוצא דופן ויכול להיות יתום ויוצא דופן אינו והיינו דכל שעצם הלידה הי' בחיות אף שנגמר במיתה לא הוי יוצא דופן רק יתום א"כ ממילא כל אימת שנאמר בשחיטה דהוי חיות וסגי בכך כמו כן בקרבן לא הוי יתום ומעיקרא פורתא הוי יתום ומ"מ יוצא דופן לא הוי, הן אמת דאי נימא דרבא סובר סוף שחיטה היינו אחר שחיטה יש מקום ליישב קצת והוא דמשמע לי' לרבא דשחיטה וקרבן דמי להדדי וכמו דבשחיטה בעינן פירכוס אחר שחיטה כמו כן בקרבן שלא יהא יתום בעינן חיות אחר לידה ואי בשחיטה סגי בגמר שחיטה ממילא לענין קרבן כל שהי' חיות בגמר לידה אף שלא הי' בה חיות אחר לידה לא הוי יתום, והשתא בשלמא אי בשחיטה בעינן חיות אחר שחיטה וכמו כן בקרבן בעינן שיהא חיות אחר לידה שלא יהא יתום אתי קרא למעוטי יתום והיינו כשלא הי' בה חיות אחר לידה רק בגמר לידה הוי לי' יתום והשתא שפיר יוצא דופן לא הוי כיון שבכל משך הלידה הי' בה חיות הרי לא נולד דרך דופן כיון דלידה כולה היתה בחיות, אבל אי נימא דלא בעינן אחר שחיטה חיות וכמו כן בקרבן לענין יתום אפי' לא חיתה אחר לידה רק משך הלידה לא הוי יתום ואתי קרא למעוטי דאפי' משך הלידה לא חיתה א"כ לא מיבעי' אי פירכוס בתחילת שחיטה א"כ לא הוי יתום כשחיתה בתחילת לידה וקרא למעוטי דאפי' בתחילת לידה לא חיתה א"כ היינו יוצא דופן ממש אלא אפי' אי נימא דבאמצע שחיטה הוי פירכוס או בכל משך שחיטה רק לא אח"כ א"כ עכ"פ אתי קרא למעוטי כשלא חיתה כל משך הלידה דהוי יתום א"כ ממילא הוי ג"כ יוצא דופן דמה מקום יש לחלק באמצע דיוצא דופן לא הוי ויתום הוי, בשלמא כשחיתה כל משך הלידה רק לא אח"כ שפיר אמרינן דיתום הוי כיון שלא חיתה רגע אחר לידה אבל יוצא דופן לא הוי שהרי כל הלידה היתה בחיות דרך הרחם משא"כ אי לא חיתה כל משך הלידה כמו דהוי יתום כך הוי יוצא דופן, ולפי זה מוכח בהכרח כפירש"י דפירכוס בסוף שחיטה היינו אחר שחיטה וכן נראה מדברי רש"י ז"ל בד"ה אי אמרת בשלמא ובד"ה היינו ודו"ק:

אבל מ"מ הדבר הקשה הוא דמאי ענין פירכוס של מסוכנת לדין היתום דפשיטא דלכ"ע כל שלא חיתה רגע אחר לידה הוי לי' יתום אבל לענין שחיטה כמו דלענין יוצא דופן כל שחיתה כל משך הלידה לא הוי יוצא דופן כמו כן כל שחיתה משך השחיטה לא הוי נבלה ומה צורך שתחיה אחר השחיטה כיון שכל השחיטה היתה בחיות סגי אבל לענין יתום מה בכך שכל הלידה היתה בחיות כיון שלא הי' לו אם רגע אחר לידה הרי יתום הוא, ומהאי טעמא נמי אפי' אי נימא פירכוס סגי בתחילת שחיטה או באמצע כיון דאגופא דמילתא למה סגי בתחילה או באמצע לא קשיא לן דיש לומר דזהו ראי' שיש בה חיות כל משך השחיטה או דלא בעינן בשחיטה חיות רק מתחילה או באמצע אבל מ"מ גבי יתום פשיטא דבעינן שיהא לו אם רגע אחר לידה דאי נולד ברגע שמתה אמו הרי יתום וודאי הוא לכ"ע וצע"ג לכאורה להבין סוגי' זו ולא ראיתי מי שיפרשה כלל:

וכדי להבין ענין זה שמתי לבי בגוף הברייתא תחת אמו פרט ליתום שזהו דבר רחוק מאד כיון דצריך שלא יהא יוצא דופן ויהא יתום וכל שמתה וילדה הוי יוצא דופן ואי אפשר שמתה ברגע שנגמר הלידה וזה קשה המציאות מאוד שמתה ברגע אחת עם גמר לידה, והתוס' כתבו דקרא איצטריך אי יבוא אליהו ויאמר שבצמצום נעשה וכבר הודו התוס' שהוא דחוק רק קרא דחיק ומוקי אנפשי', וכמו כן אי אפשר דקרא בספק מיירי דא"כ הוי ספק יוצא דופן ובלא"ה לא שייך לפרש קרא למעט ספק יתום:

לכן נראה לי דהיינו סייעתא דמייתי רבא שהוקשה לו ג"כ דבר זה דהיאך אפשר לצמצם שיהא כלות הלידה ומיתה ברגע אחת לא פחות ולא יותר כמו שהקשו התוס', והשתא בשלמא אי נימא דבעינן פירכוס אחר שחיטה והנה הא וודאי דלא בעי רבא שתחי' ממש אחר שחיטה דמה צורך שתחי' אח"כ רק דלכך לא מהני כפפה רגלה באמצע או בגמר שחיטה דמ"מ אי אח"כ מתה אין זה ראי' שחיתה קודם ממש בפירכוס זה חיות הראוי לשחיטה, ואדרבא אפי' פשטה ידה ולא החזירה אח"כ אמרינן בידוע שנטולה נשמתה קודם לכן, ופשיטא דלמ"ד בסוף שחיטה אפי' פירכסה כל משך השחיטה ובסוף פשטה ידה ולא החזירה אמרינן דגם מעיקרא לא הי' בה חיות הראוי לשחיטה רק הכפיפה ראיה דקודם הכפיפה חיתה ממש חיות הראוי לשחיטה לכך בעינן כפיפה אחר שחיטה ומזה ידעינן דבעת משך השחיטה חיתה חיות גמור הראוי לשחיטה אבל לא שהכפיפה עצמה היא חיות גמור דא"כ אי כפפה בגמר שחיטה אפי' לא פירכסה אח"כ כלל או שפשטה אחר שחיטה ליסגי בכך וע"כ דלא מהני דאי מתה או פשטה ידה אח"כ בידוע שהיתה נטילה נשמתה קודם לכן, ואין הפי' שמתה לגמרי כיון דאח"כ פשטה ידה רק לא הי' חיות הראוי לשחיטה רק כמו פירכוס זנב הלטאה, אבל למ"ד דסגי באמצע שחיטה ע"כ פירכוס זה הוי חיות גמור בעצמו ואדרבא הוי הוכחה דאפי' אח"כ היא חי' כל משך השחיטה, והשתא לרבא משכחת לה יתום וודאי שלא יהא יוצא דופן בוודאי דאחר לידה כפפה ידה ופשטה ולא החזירה א"כ פשיטות זה מורה שהיתה נטולה קודם לכן גם בעת כפיפה כמו בפשטה ידה אחר שחיטה דאפי' כפפה מעיקרא לא מהני אבל כפיפה זו ראי' ברורה דקודם כפיפה היתה חי' גמורה דאי כפפה ופשטה אחר שחיטה בוודאי מהני אף שהיתה נטולה נשמתה בעת כפיפה אבל הך כפיפה ראי' דמעיקרא קודם כפיפה היתה חי' גמורה, וכמו כן במקשה לילד ואחר לידה כפפה ידה ופשטה ולא החזירה ידענו דבעת כפיפה היתה נטולה נשמתה וקודם כפיפה חיתה חיות גמור והוי לי' יתום כיון שידענו שלא חיתה חיות גמור