תפארת יעקב על חולין חלק א רמד

שהוכחתי מדברי הרמב"ם שכתב ולא פירכסה כלל נבלה ולוקה עלי' כמ"ש לעיל במשנה א"כ אי הוי כותלי הבית ממש מלאים דם לא הוי פליגי רבנן ור"ג עלי' להכשיר משום כיון שאנו רואין שזינקה כ"כ אין לחוש שלא פירכסה כראוי ומדקאמר כמידת ר"א אבל ר"ג ורבנן פליגי עלי' ש"מ דכותלי ביה"ש שנינו ופליגי עלי' בתרתי דזינוק לא הוי סימן וכל שזינקה ולא פירכסה לא מהני ופליגי עליה נמי בהא דכתלים מלאים דם אין ראי' שזינקה ופירכסה ג"כ כנ"ל, ולפי זה עכ"פ במצא כתלים ממש מלאים דם הי' מהראוי להקל אפי' לרבנן דלא חיישינן דלא פירכסה כיון שזינקה כ"כ, ומה שלא זכרו הפוסקים דבר זה נראה לי משום דלא קי"ל בהא כשמואל דלדידי' מוכח דתחילת שחיטה הוי פירכוס ואנן קי"ל כרבא בסמוך דבסוף שחיטה הוי פירכוס כמו שהוכיח מברייתא פרט ליתום א"כ ע"כ כתלים מלאים דם דנקט במתניתין היינו כתלים ממש וא"כ מוכח דאפי' בזינוק כזה פליגי רבנן ור"ג ואפי' שחט בלילה לא מהני מה שמצא כתלים מלאים דם אפי' כתלים ממש כנ"ל:

והנה הטור הביא הך סי' דזינוק וכתב ג"כ דאי שחט בלילה ומצא כותלי ביה"ש מלאים דם דכשרה ותמה הרב ב"י דלמה פסק כר"א ור"ש כיון דרבנן פליגי, גם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והרשב"א לא זכרו פירכוס זה של זינוק, והרב בעל דרישה ופרישה כתב ליישב דברי הטור והאריך בזה, ולפי שנראה לי שכל דבריו תמוהין ראיתי לברר הדברים על נכון והנה תורף דבריו דהטור סובר דזינוק עדיף יותר מפירכוס ביד או ברגל ונסתייע מפירש"י והר"ן גם מהרא"ש עיי"ש, וכל דבריו אינם ברורים ראשונה מה שכתב דזינוק עדיף והנה נראה כאילו הוא המציא דבר זה והרי מפורש הוא בגמרא להדיא דדחינן ראיית ר"נ דפירכוס בתחילת שחיטה דזינוק עדיף רק דמקשה עלה הא רבנן עד שתפרכס קאמרי ונשאר בקושיא וא"כ מסקנא דפירכוס ביד או ברגל עדיף, ומה שכתב אח"כ דהמקשן הי' סובר המשנה כפשוטה אבל רבינו מפרש כהר"ן והוא תמוה דהיאך יפרש הר"ן פירוש מה דבגמרא לא פירשו כן ולא נדחו דברי המקשה בגמ', ואי סובר דרבא דמייתי דבסוף שחיטה ע"כ לא ס"ל דחיית המקשה מלישנא דעד שתפרכס א"כ למה לו כל הטורח הזה הוי לי' לומר דהטור סובר דרבא לית לי' דחיית המקשה רק כמו דמשני דזינוק עדיף מדרבנן אבל הוא ג"כ תמוה מכמה טעמים חדא דהא התוס' והרא"ש כתבו בהדיא דטעמא דרבא דלא שכיח זינוק עד לבסוף אלמא דהא קאי אפי' לרבא דזינוק גרע מפירכוס מדקתני עד רק טעמא דרבא דלא:

שכיח זינוק עד לבסוף, וכן הטור עצמו כתב בהדיא דאי מצא כותלי ביה"ש מלוכלכין בדם אמרינן דזינקה לבסוף הרי מבואר דסובר כדברי התוס' והרא"ש, ועוד תימה גדולה דאי ס"ד זינוק עדיף מפירכוס א"כ ממילא לית מאן דפליג דזינוק מועיל בתחילת שחיטה דהכי דייק ר"נ דבכל פירכוס הדין כך ודחינן שאני זינוק דעדיף רק דמקשה על זה מלשון עד ואי נימא עד לאו דוקא נשאר הך תירוץ דמסקנא דזינוק עדיף ומועיל בתחילה א"כ רבא נמי מודה בזה והיאך כתב הטור דזינוק מועיל דוקא בגמר שחיטה וכתב עוד דאי מצא כותלי ביה"ש מלאים דם אמרינן דמסתמא זינקה בסוף הא גם בתחילה מועיל זינוק דעדיף מפירכוס, גם מה שהביא מדברי הרא"ש דסובר ג"כ כר"א דזינוק מועיל הוא תמוה דהרא"ש לא כתב רק ליישב דברי רבא דסובר פירכוס בסוף שחיטה והרי בגמרא הוכיח ר"נ ממתניתין דפירכוס בתחילת שחיטה א"כ ה"ה לרבנן דלא פליגי בהא אי פירכוס בתחילה או בסוף ועל זה כתב דסובר רבא דלא שכיח זינוק רק לבסוף לכך דנין דהי' בסוף וכמו שכתבו התוס' בד"ה רבא אמר אבל מעולם לא עלה על דעת הרא"ש לפסוק כר"א דזינוק הוי פירכוס, גם מה שהביא ראי' מפירש"י בד"ה שפיר דסובר דזינוק הוי סי' דפירכסה ביד ואי ס"ד דזינוק קיל מפירכוס ביד או רגל היכי מוכח מזינוק שפירכסה והוא תמוה ג"כ דהיכי אפשר לומר דכוונת רש"י כך והרי השתא מביא ראי' דפירכוס הוי בתחילת שחיטה ואי פירכוס קיל מזינוק אין כאן ראי' כלל כדדחי שאני זינוק דעדיף וע"כ דהשתא הוי ס"ל דזינוק קיל מפירכוס כדמקשה אחוה דר' אבוברם דעד שתפרכס קתני ומאיזה צד יפרש רש"י כן ומה ביקש בזה דהא אליבא דר"א קיימינן דזינוק מועיל ומה צריך שפירכסה ביד, וכוונת רש"י פשוט דזינוק הוי פירכוס לר"א ואם אנו רואין דם בכותלי ביה"ש למחר יש ראי' שהי' פירכוס זה באורתא בשעת שחיטה דמנין בא הדם על כותלי ביה"ש ואחר מיתה אינה מזנקת ויש ראי' שהפירכוס הזה הי' באורתא בשעת שחיטה וזה ברור, וביותר יש לתמוה במה שהביא מדברי הר"ן דפי' על המשנה השוחט בלילה ולא ראה אי פירכסה ומצא כתלים מלאים דם כשרה דוודאי פירכסה ומזה יצא לו דע"כ סובר הר"ן דפירכוס קיל מזינוק דאי זינוק קיל היכי מוכח ממה דמצא כתלים מלאים דם דפירכסה והוא תמוה מאוד ומהתימה על רב מובהק כמוהו יכתוב דברים כאלה והרי דברי הר"ן ז"ל מבוארים אין מקום לטעות בהם וז"ל השוחט בלילה בהמה מסוכנת שצריכה פירכוס ולא ידע אי פירכסה אם לאו למחר השכים ומצא הכתלים של בית שחיטת הצואר מלאים דם כשרה מפני שזינקה עכ"ל הרי מפורש דרק מחמת שזה הדם הנמצא על הכתלים מוכיח שזינקה וזינוק זה הוי פירכוס לר"א וכשרה ואין כאן רמז רמיזא שיאמר הר"ן דזינוק הוי ראי' על פירכוס ביד ולאיזה צורך יאמר הר"ן דבר זה כיון שמפרש דברי ר"א דסובר דיו אם זינקה וזה ברור:

וראיתי להרב הפלתי בסי' י"ז שכתב ליישב דברי הטור דטעמא דרבנן משום דחיישינן שמא זינקה מתחילה או באמצע ולא בסוף והיינו דהוי בחזקת מתה כל כמה שאין אנו רואין שפירכסה כדינה בסוף אבל אנן דקי"ל דמותר לשחוט מסוכנת ביו"ט ובעוף הנדרס מיבעי' לן אי מחזקינן ריעותא ש"מ דמוקמינן בחזקת שתפרכס א"כ ממילא השוחט בלילה בשלמא אי לא נמצא דם הוי ריעותא למה לא זינקה אבל כשנמצא דם מוקמינן בחזקת שפירכסה כדינה בסוף, ודבריו תמוהין וגרם לו אשר מיד התחיל לומר דהטור פסק אי מצא כתלים מלאים דם כשר ותמה הב"י ודבר זה שגגה הוא דהא לא קשיא כלל דוודאי אי זינוק הוי פירכוס יש להכשיר בשוחט בלילה משום דלא שכיח זינוק אלא בסוף כמ"ש התוס' והרא"ש להדיא אלא תמיהת הב"י על הטור הוא על מה דפסק דזינוק הוי פירכוס ואפי' ידענו שלא פירכסה ביד ורגל וכ"ש בלא ידענו ועל זה תמה הב"י דהא רבנן פליגי דזינוק אינו מועיל ובעינן דוקא פירכוס ביד או ברגל כדמסיק בגמרא מדקאמר עד שתפרכס ונהי דנימא כדבריו דמהך דשוחטין מסוכנת ביו"ט מוכח דראוי לדון דמסתמא תפרכס כדין א"כ הי' מהראוי להכשיר השוחט בלילה מחמת דמסתמא פירכסה ביד או ברגל כיון שאין כאן ריעותא אבל עכ"פ מנין להכשיר מסוכנת ביום וזינקה בלבד ולא פירכסה ביד ורגל כיון דרבנן פליגי ואמרי עד שתפרכס דזינוק אינו מועיל אפי' ראינו שזינקה בסוף, והטור פסק בהדיא דזינוק עצמו מועיל אפי' ביום ולא פירכסה יותר רק זינקה בגמר שחיטה וגם בשוחט בלילה לא התיר מטעם דמסתמא פירכסה ביד ורגל רק בידוע שזינקה בסוף והיינו כדברי התוס' והרא"ש הנ"ל דלא שכיח זינוק אלא בסוף והרי זינוק אינו פירכוס כלל, ועוד היכי קאמר ר"ש וכמידת ר"א מנ"ל דר"ג ורבנן פליגי על ר"א בהא דכמו דסובר ר"א כיון דליכא ריעותא אמרינן דמסתמא זינקה גם בסוף כמו כן ס"ל לרבנן ור"נ דמסתמא פירכסה ביד ורגל ומאיזה צד נימא דפליגי נמי דאין שוחטין מסוכנת ביו"ט נמצא דפליגי בתרתי חדא דזינוק לא הוי פירכוס ופליגי נמי דמסוכנת אפי' לא ראינו ריעותא שיורה שלא פירכסה הוי בחזקת איסור שלא פירכסה ור"א סובר דכל דליכא ריעות' אמרינן מסתמא פירכסה, ואם באנו לומר כן דפליגי בתרתי היכי דייק ר"נ מדברי ר"א דפירכוס בתחילת שחיטה דילמא רבנן פליגי נמי בהא דפירכוס בסוף שחיטה וע"כ משום דלא פליגי רק בגוף הפירכוס למר זינוק ולמר ביד או רגל אבל לכ"ע זמן הפירכוס שוה וה"ה בענין אי נסמוך דמסתמא פירכסה דלר"א סומכין ולרבנן לא, ועוד הא גופא קשיא היכי דייק ר"נ מדברי ר"א דפירכוס בתחילת שחיטה דילמא לעולם בסוף רק טעמא דר"א דכמו ששוחטין אותה ביו"ט דמסתמא תפרכס כמו כן בשחט בלילה כיון דליכא ריעותא שהרי נמצא דם בכתלים אמרינן מסתמא פירכסה כראוי בגמר שחיטה, ואי קשיא באמת היכי דייק ר"נ מהכא דפירכוס בתחילה אפי' ידענו שלא פירכסה יותר והיכי נלמוד מהך דר"א דלא ידעינן וליכא ריעותא אמרינן מסתמא פירכסה הא ליתא כיון דר"ש קאמר וכמידת ר"א ש"מ דפליגי ר"ג ורבנן עלי' בהא וקשה נהי דזינוק לא הוי פירכוס ה"מ אי ראינו שלא פירכסה רק זינקה אבל שוחט בלילה ונמצא דם דליכא ריעותא אף הם מודים דכשר דאמרינן מסתמא פירכסה כמו דסובר ר"א בזינוק דידי' דאף דבעי בסוף אמרינן מסתמא זינקה בסוף ה"ה לר"ג ורבנן מסתמא פירכסה ביד ורגל, וכמו דלא ס"ל לר"נ דפליגי רבנן ג"כ בזמן הפירכוס כמו כן ס"ל דלא פליגי אי מסתמא דנין דפירכסה רק פלוגתייהו בפירכוס עצמו לר"א זינוק ולרבנן ור"ג ביד ורגל הרי בארנו שדברי הרב הפלתי תמוהין מאד אי אפשר לאומרם כלל, ועמ"ש בתוס' בד"ה רבא אמר, ועיקר הקושיא שלו ממסוכנת ביו"ט אינה קושיא כלל רק הכוונה התם שהוא בגדר שיש לחוש שאי ימתין עד הלילה וישחוט לא תפרכס דאז תהא מסוכנת גמורה אבל השתא עדין אינה בגדר זה והרי במסוכנת דמתניתין בעינן דוקא שמעמידין אותה ואינה יכולה לעמוד והתם לא נחית כלל להתיר ביו"ט לאשמועינן דלא חיישינן שלא תפרכס רק אפי' אינו יכול לאכול ממנה ביו"ט רק כזית צלי אבל מיירי באופן שאין לחוש עדיין בה מצד שלא תפרכס, ועוד נראה לי דאפי' אי נימא דמסוכנת גמורה שוחטין ביו"ט מ"מ לא קשיא דלא דמי לעוף שדרסה וטרפה בכותל דאנו אומרין שכבר יש בה קודם ששוחט טרפות ועכשיו קודם שחיטה אינה ראוי' שכבר נטרפה וכן ברעפים אמרינן שכבר הם בגדר שאינן יכולין לקבל ליבון מצד חסרונם אבל מסוכנת זו עכשיו אין בה חסרון כלל ובוודאי כשרה רק דניחוש שיתוסף בה החולי עד שתמות באמצע שחיטה ולזה לא חיישינן ביו"ט משום הפסד אבל בשחט לאכול ממנה צריך שנדע שנשחטה יפה ולא נתנבלה מעיקרא, תדע דהא חזינן בשחט ולא בדק בסימני' נבלה וקשה לדידן דמחמירין בשהייה כל שהוא ניחוש שמא לא ישחוט הרוב ותתנבל ואי משום דרוב שוחטין רוב סימנין למה בלא בדק הוי נבלה וע"כ דלא דמי הא דמתירין לשחוט למה דבעינן בדיקה אח"כ, גם בלא"ה לא ידעתי עיקר הקושיא דע"כ