תפארת יעקב על חולין חלק א רמב

מטרפה ילפינן, גם מה שהקשו תתסר בעשה לא הבנתי דהא חזינ' לעיל דקאמר דמוכח מדקאמר טרפה לא תאכל מכלל דמסוכנת שרי' דמה מסוכנת דלא מיחסרא אסורה טרפה מיבעי' ופריך עלה דילמא היינו טרפה היינו מסוכנת ולעבור עליה בעשה ולא תעשה וקשה למה מעיקרא גבי נבלה פריך מחיים בעשה לאחר מיתה בלאו וכך הוי לי' לומר בתר הכי דילמא היינו טרפה היינו מסוכנת מסוכנת בעשה וטרפה בלאו וע"כ שכל שנחלק בין טרפה למסוכנת שוב ממילא אין לנו מקום לאסור המסוכנת דעשה נמי על טרפה נאמר רק עיקר הקושיא דילמא תרווייהו שווין רק מעיקרא רוצה לומר דילמא נבלה היינו מסוכנת ובהא שפיר יש לומר מחיים בלאו דוודאי מסוכנת חלוק ממתה גמורה משא"כ טרפה ומסוכנת והשתא דאזיל בסברא לאסור מסוכנת מכח טרפה ע"כ שווין לגמרי:

בא"ד ור"ת מפרש וכו'. דברי ר"ת צ"ע חדא דנהי דהכא מסוכנת אסורה לאו משום נבלה אסורה רק מכח טרפה אבל נבלה לא חל מחיים ואי כוונתו דהא אינה קולא כיון דמעיקרא לאו נבלה היא רק טרפה ומשום טרפה אסורה באמת רק אי מסוכנת שריא הוי קולא מה דשריא א"כ אכתי תיקשי נילף גיסטרא ג"כ דלא שייך מיפרך מה לטרפה שכן אסור מחיים דנבלה נמי אסורה מחיים וגיסטרא שאינו אסור משום דהיא בריאה מעיקרא וע"כ דכל שאינו חל מחיים הוי פירכא א"כ השתא נמי הוי פירכא דהא לא חל משום נבלה מחיים רק משום טרפה, ועוד דהא גופא קשיא היכי שייך קולא מה שהיא בריאה מעיקרא ואינה לא נבלה ולא טרפה, וכבר כתבתי מה שנראה לי בפי' סוגי' זו בגמרא:

בא"ד ועוד אפי' וכו' כדפריך בזבחים. ולדעתי נראה דרבינו גרשום נמי סובר דהך אסורה מחיים דקאמר התם הכוונה משום דמסוכנת שריא לכך הוי טרפה חמיר דחל מחיים אבל כאן לא שייך זה רק לא ניחא לי' מה שפירש ר"ת ז"ל הך ק"ו דהכא מכח טומאה דלא הוי ליה לומר ומה מחיים דאינו ענין למחיים דטרפה אינה מטמאה אפי' אחר שחיטה והוי לי' לומר ומה טרפה דאינה מטמאה לזה פי' הוא דהך ק"ו דהכא הכוונה דבטרפה דמחיים ליכא מיגו נבלה אחר מיתה איכא מיגו, גם לא ניחא לי' מה שפירש ר"ת ז"ל דלכך פריך מגיסטרא דלא נאסר מחיים דמה בכך הא לא הי' כלל במה שתאסר ואין זו קולא כלל מה שלא נאסרה מחיים והרי נבלה דעלמא אסורה מחיים, לכך פי' דהקושיא משום דליכא מיגו, והא נמי קשיא מה שהקשיתי לפיר"ת דלא שייך לומר כאן דמשום דמסוכנת אסורה חל מחיים דהא אינה אסורה משום נבלה רק משום טרפה וע"כ דמ"מ קולא לא הוי כיון דמעיקרא נמי אסורה א"כ אכתי הוי מצי לדחות קושיית מר בר רב אשי דגיסטרא נמי לא הוי קולא לכך פירש רבינו גרשום מכח מיגו ובגיסטרא ליכא מיגו ודוק היטב:

בד"ה שלא הורמו מתנותי' וא"ת לר"י וכו' דסבר כמ"ד שלא אכל מבהמה שהורה בה חכם. אין זה מספיק דמ"מ כיון דר"נ ע"כ לית לי' דר"י א"כ היכי פליג ר' יוחנן על ר"נ דהא לא שמענו דת"ק חולק על ר"נ בהא דמותר לאכול מתנות שלא הורמו ואי משום דהוי לי' לומר כר"נ דא"כ למה לא קאמר ר"נ כת"ק דאטו פליג ר"נ דאדם דעלמא אסור לאכול מבהמה שהורה בה חכם, ואולי כוונתם דטעמא דר"י דיליף נתינה נתינה מתרומה וגז"ש ע"כ לכל מילי איתקש והשתא אי איכא מיעוטא מיחזקאל ע"כ אימעיט מכלל הגז"ש אבל לת"ק דמיחזקאל ליכא מיעוט כלל ממילא ע"כ גז"ש לכל מילי ואפי' לאחר אסור, מיהו בעיקר קושייתם נראה מפירש"י דכהן אין צריך להפריש מתנות כלל ור"י לא קאמר דהוי כאלו אוכל טבלים רק אותו שחייב במתנות אבל כהן דפטור אין צריך להפריש כלל וכן משמע לקמן פרק הזרוע דכהן אין צריך להפריש כלל רק כהן טבח חייב מקרא עיי"ש:

בד"ה שלא הרהרתי ביום וא"ת מאי רבותי' וכו' וי"ל אין אדם ניצול מהם בכל יום. גם בזה יש לדקדק דסוף סוף איכא איסורא ומאי רבותי' דיחזקאל אטו אי היה יחזקאל משתבח בעצמו שלא אמר לשון הרע הוי רבותא, ונראה לי דוודאי הכתוב שאמר ונשמרת מכל דבר רע היינו שישמור עצמו מקרי והיינו שלא יהרהר והירהור זה הכוונה שיהרהר בכוונה ואז עובר על ונשמרת אבל מ"מ אין צריך משמרת למשמרת והיינו אי בא לו הירהור שלא בכוונה אינו עובר כלום אבל יחזקאל עשה משמרת למשמרת ודבק מחשבתו בקדושה עד שלא בא לידי הירהור מעולם והיינו רבותי':

דף ל"ח ע"א בגמ' גועה והטילה ריעי וכשכשה באזנה הרי זה פירכוס וכו' עד סוף הסוגי' הנה מפשטות הסוגיא יראה וודאי דרב אליבא דר"ג אמר דאי ס"ד אליבא דרבנן מלבד דקשה קושיית התוס' דמאי פריך מברייתא דילמא כר"ג אתיא אבל בלא"ה כדפריך לשמואל תנינא הוי לי' להקשות על רב ממתניתין דמוכח דאפי' פחות מאזוזי אוני הוי פירכוס וע"כ דרב כר"ג ושמואל כרבנן, אבל באמת הדבר תמוה מאוד דמאי מקשה לי' שמואל איצטריך לי' לאבא לאזוזי אוני הא וודאי לר"ג איצטריך ואי בא שמואל לומר דאפי' לר"ג לא בעי אזוזי אוני לא הוי מקשה עלי' ממתניתין כמ"ש התוס', ואי נימא דלא בא שמואל להקשות על מה שהוצרך רב אזוזי אוני דהלכה כרבנן למה לי' לומר שאני אומר וכו' הוי לי' לומר דהלכ' כרבנן ואפי' אי נימא דשמואל מתמה עלי' דרב שחידש דברים אליבא דר"ג דלית הלכתא כוותי' והוא מחדש דברים אליבא דרבנן דכל שאין המיתה עושה כגון פשוטה וכפפה הוי פירכוס דלא הוזכר בדברי רבנן איזה פירכוס בעינן ביד או ברגל ומחדש הוא פשוטה וכפפה הוי פירכוס ואהא מקשה תנינא דבהכי הוי פירכוס ומשני אי ממתניתין וכו' אבל עדיין קשה מאוד לומר דיחלקו רב ושמואל בפלוגתא דר"ג ורבנן דמר בעי יד ורגל ושפיר קמ"ל אזוזי אוני הוי פירכוס ומר סובר כת"ק ולא צריך לאשמועינן אזוזי אוני רק קמ"ל פשוטה וכפפה הוי פירכוס:

לכן נראה לי דוודאי רב לרבנן קאמר ובהא גופא נחלקו דרב סובר דאזוזי אוני ס"ד דגרע מפירכוס יד ורגל לזה חידש דהני נמי מהני לרבנן כמו פירכוס ביד או ברגל ושמואל מתמה עלי' דזה לא איצטריך לאשמועינן דטפי עדיף אזוזי אוני מפירכוס ביד או ברגל דאני אומר דברים שאין המיתה עושה הוי פירכוס וכ"ש אזוזי אוני ולא איצטריך לאשמועינן, והשתא אין להקשות לרב ממתניתין דקתני פשוטה וכפפה הוי פירכוס דרב סובר דזה מאזוזי אוני, ואי אפשר להקשות מפירכוס יד על פירכוס אוזן דמקמ"ל רב בפירכוס אוזן דהוי כ"ש מפירכוס יד דיש לומר דרב הוי ס"ל דפירכוס יד עדיף וצריך לאשמועינן דבאוזן נמי הוי פירכוס ושמואל סובר דדברים שאין המיתה עושה הוי פירכוס קטן מאזוזי אוני והוי לי' לרב לאשמועינן רבותא דאפי' הא מהני ומפרש ר"ע מילתא דשמואל דהיינו פשוטה וכפפה ומקשה עלי' דמאי קמ"ל הא מתניתין היא ועל רב לא קשיא דאיהו סובר דזהו פירכוס יותר גדול מאזוזי אוני אבל שמואל דבא לאשמועינן דאפי' פשוטה וכפפה הוי פירכוס מאי קמ"ל הא מתניתין היא ומשני דממתניתין ס"ד כפפה ופשטה וכפפה קמ"ל דאפילו פשוטה וכפפה מהני וכ"ש אזוזי אוני ורב או דמודה לשמואל רק דסובר דזהו פירכוס קטן מאזוזי אוני או דהשתא באמת בהא נחלקו דרב סובר מתניתין בכפפה ופשטה וכפפה לכך ממילא הוי פירכוס גדול ושפיר קמ"ל אזוזי אוני נמי מהני ושמואל סובר דפשוטה וכפפה הוי פירכוס וא"כ כ"ש אזוזי אוני ואין צריך לאשמועינן אזוזי אוני:

והא דמקשה מברייתא לרב הכי מקשה דכיון דרב סובר דאזוזי אוני לא מוכח ממתניתין דמהני אף דפירכוס ביד ורגל מהני והיינו דזהו פירכוס קטן מיד או רגל ויד או רגל הוי פירכוס יותר גדול והשתא תיקשי למה קתני בברייתא גועה והטילה ריעי דלא מהני ולא נקט יד ורגל רבותא טפי דמפורש בדברי ת"ק דמהני, וע"כ דבאמת הא מהני רק גועה וריעי לא מהני א"כ כיון דחזינן הני תנאי דס"ל ג"כ יד או רגל מהני ומ"מ קאמרי גועה והטילה ריעי לא מהני והיכי קאמר רב בפשיטות דמהני הא רבנן לא זכרו רק או יד או רגל והרי חזינן להני תנאי דיד או רגל מועיל והני לא מהני ומנין לו לרב לחלוק עלייהו כיון שלא הוזכר בדברי רבנן דהא מהני רק יד ורגל והא מהני אפי' להנך תנאי דברייתא, בשלמא לשמואל דסובר אזוזי אוני הוי כ"ש מיד או רגל א"כ שפיר יש לומר דהך ברייתא כר"ג ויד או רגל פשיטא דלא מהני רק רבותא קאמרי אפי' גועה והטילה ריעי אבל רב דמחדש אליבא דרבנן דהני מהני ע"כ דסובר דיד או רגל פשוט טפי דמהני מגועה והטילה ריעי שהרי צריך לאשמועינן אזוזי אוני דס"ד דהא לא מהני וה"ה גועה והטילה ריעי חידש רב דמהני א"כ כיון דקתני בברייתא גועה והטילה ריעי לא מהני ש"מ דיד או רגל מהני דאל"כ הוי לי' למיתני רבותא אפי' פירכוס ביד דקאמרי רבנן מפורש דמהני ס"ל דלא מהני וע"כ דפירכוס ביד או ברגל מהני רק גועה והטילה ריעי לא מהני והיכי חידש רב לרבנן דגועה והטילה ריעי מהני היפוך הני תנאי דס"ל ג"כ פירכוס ביד או ברגל מהני ומ"מ גועה והטילה ריעי לא מהני, ואי משום דהני תנאי חזינן דפליגי עלייהו דרבנן דמתניתין בכשכש בזנבה ורבנן קאמרי בהדיא דמהני ולהני תנאי לא מהני מ"מ מאיזה צד נחדש פלוגתא בגועה והטילה ריעי דלא שמענו לרבנן דמהני ואינהו קאמרי בהדיא דלא מהני ואדרבא כיון דרבנן דמתניתין לא זכרו גועה והטילה ריעי ותנאי דברייתא לא זכרו פירכוס ביד או רגל ש"מ דביד או רגל וגועה והטילה ריעי לא פליגי כנ"ל, ועמ"ש בתוס' בד"ה גועה:

שם אי ממתניתין הוי אמינא דוקא דכייפה ופשטה והדר כייפה וכו'. הנה הך כייפה דמעיקרא אין הכוונה כהך כייפה בסוף דבסוף הכוונה דאיהי כייפה דוקא אבל הך כייפה דמעיקרא היינו שהיתה ידה כפופה מעיקרא לא שהיתה פשוטה וכפפה והדר פשטה וכפפה, אלא שיש לדקדק היכי ס"ד דבעינן שהיתה כפופה מעיקרא כיון דקתני טעמא במתניתין שאין זה אלא, הוצאת נפש והיינו פשטה הוי הוצאת נפש אלמא דלולא דהוי הוצאת נפש הוי מהני פשטה בלבד א"כ כפיפה דלא הוי הוצאת נפש מאיזה צד נימא דלא מהני כיון דמוכח במתניתין דהיתה כפופה ופשטה הוי מהני לולא דפשוטה הוי הוצאת נפש א"כ היתה פשוטה וכפפה מאיזה צד לא מהני כיון שאין זה הוצאת נפש א"כ פשיטא דהוי פירכוס כמו כפופה ופשטה דלולא דהוי הוצאת נפש הוי פירכוס, ונראה לי דדוקא לשמואל קאמר הכי דדייק לקמן דלדידי' פירכוס בתחילת שחיטה והשתא יש