תפארת יעקב על חולין חלק א רמא

ועוד דלא קאמר כאן נבלה מיבעי' רק אחר מיתה מיבעי' ולפיר"ת עכ"פ כך הוי לי' לומר ומה טרפה חל על חלב נבלה לא כ"ש, וגם בזה הוי קשה שלא זכר טומאה כלל והיינו יכולין לומר דלא חש להזכיר שסמך על הך סוגיא דחטאת העוף אבל לא שיאמר ענין אחר לגמרי ויתכוון לק"ו של טומאה:

לכן נראה ברור בפי' שתי סוגיות הללו והוא דבלא"ה יש להבין היכי רוצה למילף ק"ו דנבלה חל על חלב מטרפה דחל מחיים כ"ש לאחר מיתה והרי כבר אמר מעיקרא דעיקר לאו דנבלה דכתב קרא אף דכבר היתה אסורה מעיקרא מכח טרפה במה שהיתה מסוכנת מ"מ כתב נבלה לעבור בב' לאווין א"כ צריך קרא דכשמתה חל שני לאווין על חלב טרפה ונבלה וא"כ אין כאן ק"ו דוודאי האיסור טרפה דהי' חל מחיים חל אחר מיתה מכ"ש על חלב אבל איסור נבלה שבא רק במיתה ומחיים לא עבר כלל על נבלה רק במיתה נתחדש מנא לן דחל על חלב, וברור דמה שרצו ללמוד בזבחים נבלה מטרפה מק"ו דטומאה היינו נבלה שאין בה רק איסור נבלה בלבד דיש לומר דכיון דהבשר היה מותר והחלב אסור אין נבלה חל רק על הבשר שהוא מותר ולא על החלב האסור ואין על החלב רק איסור חלב בלבד ולא ניתוסף עליו איסור אבל טרפה שנתנבלה אי חל נבלה על טרפה וכן טרפה חל על חלב אפי' אחר מיתה כיון דהיתה חלה מחיים כ"ש אחר מיתה שוב לא צריך לשום ק"ו שיחול נבלה ג"כ על חלב דאיכא תרתי למעליותא חדא כיון דטרפה חל על חלב אחר מיתה נבלה נמי חל כיון שאין החלב אסור מחמת חלב בלבד רק מחמת טרפה ג"כ והרי נבלה חל על טרפה ועוד כיון דנבלה חל על הבשר דג"כ אסור משום טרפה חל נמי על החלב, רק הש"ס התם רוצה לומר דאפי' בריאה שמתה שלא היתה טרפה כלל מעולם דהבשר מותר והחלב אסור אז ס"ד דנבלה חל על הבשר המותר ולא על חלב האסור לכך רוצה ללמוד מכח ק"ו דטומאה דנבלה עצמה חלה על חלב, אבל כאן דהשתא סליק דאי מסוכנת אסורה ע"כ קרא דנבלה דכתיב לא תאכלו כל נבלה לא אתי רק לעבור בב' לאווין והיינו דנבלה חל על טרפה שהיתה מעיקרא א"כ שוב אין אנו צריכין ללמוד רק דאיסור טרפה שהי' בה מעיקרא דגלי קרא דחל על חלב חל מכ"ש אחר מיתה על חלב דאטו במיתתה נסתלק איסור טרפה שהי' חל על חלב א"כ כיון דנבלה חל על הבשר האסור משום טרפה וכן טרפה חל על חלב א"כ כולה אסורה משום טרפה ממילא אתי איסור נבלה וחל על כולה דאיכא הני תרתי דלעיל חדא דחל על הבשר דג"כ אסור משום טרפה ועוד כיון דהחלב ע"כ לא ישאר באיסור חלב בלבד ואסור משום טרפה ג"כ ממילא חל עליו נבלה, וזהו שלא זכר כאן טומאה כלל, גם לא קאמר נבלה מיבעי' רק ומה מחיים חל איסור טרפה לאחר מיתה כ"ש דחל איסור טרפה וכיון שהחלב נאסר משום טרפה שוב חל עליו נבלה ג"כ דנבלה חל על טרפה דהא קרא לעבור בב' לאווין היא אי מסוכנת אסורה כדמסיק לעיל, ובלא"ה ג"כ טרפה שמתה יש בה משום נבלה והשתא שפיר פריך מר בר רב אשי דילמא צריך נבלה שיחול על חלב היכא דעשאה גיסטרא דאין כאן שום איסור טרפה רק נבלה בלבד וס"ד שלא יחול על חלב כיון שאין כאן איסור טרפה ואינו חל רק על הבשר המותר ולא על חלב האסור ואין בחלב רק איסור החלב בלבד, והשתא לא קשיא ג"כ אכתי נילף גיסטרא מטרפה מכח ק"ו דטומאה ומה טרפה שאינה מטמאה חלה על חלב נבלה דמטמאה לא כ"ש דבהא שפיר שייך הך פירכא דזבחים דטרפה חמיר דחל מחיים, אבל הך ק"ו דמעיקרא לא שייך פירכא זו דלאו נבלה מטרפה ילפינן רק טרפה מטרפה דמה מחיים חל איסור טרפה אחלב כ"ש אחר מיתה דחל על חלב, דמעיקרא שלא היתה אסורה רק מחמת קירוב מיתה חל על חלב כ"ש כשמתה לגמרי וממילא חל נבלה ג"כ על חלב דהא חל על טרפה וכולה אסורה מכח טרפה הבשר והחלב כנ"ל, והתם בזבחים דרוצה ללמוד נבלה עצמה בלי טרפה מק"ו דטרפה שפיר פרכינן מה לטרפה שכן איסורא מחיים וזה ברור, ומעתה דברי רש"י ז"ל ברורים על אופניהם דמתחילה כתב ומה מחיים דאיסור מסוכנת אינו רק מחמת קירוב מיתה חל על חלב נבלה גופה מיבעי' והיינו דכשמתה פשיטא דחל על חלב הך איסור דמסוכנת דמעיקרא דבשביל דמתה לא שייך דפקע איסור טרפה דמסוכנת ויש כאן איסור דחל על חלב וממילא נבלה נמי חל דהא נבלה חל על טרפה וע"כ דמסוכנת לאו טרפה וצריך לאשמועינן נבלה שמתה מחולי' שלא נטרפה קודם לכן דאי נטרפה אכתי חל בק"ו אחר מיתה וממילא נבלה נמי חל כיון דחל נבלה על טרפה, ומק"ו דטרפה ליכא למילף דטרפה לאו משום קירוב מיתה היא דנימא דנבלה היתה טרפה מעיקרא מחמת קירוב מיתה דאז הוי ק"ו כהך דהכא ולא הוי אפשר למידחי כדדחי בזבחים כמו שבארנו דכל שחל איסור טרפה על חלב אחר מיתה ממילא חל נבלה ג"כ רק טרפה באמת מטעם חסרון ונבלה שלא היתה חסרה אין בה טרפות קודם מיתה ואין כאן רק ק"ו נבלה מטרפה מכח טומאה ובהא מצרכינן פרק חטאת העוף דנבילה מטריפה ליכא למילף דאסירא מחיים ודו"ק, ומיושב כל מה שהקשו התוס' כמו שאפרש בתוס':

ומעתה אומר אני לפרש אותה סוגי' דזבחים כי לא ביארו לנו פירושה מהו הכוונה בפירכא זו מה לטריפה שכן איסור מחיים ומה גריעותא יש בנבלה שאין איסורא מחיים דהא מעיקרא לאו נבלה היא ואי הכוונה מכח חסרון נבלה נמי אין לך חסרון גדול מזה כמ"ש התוס', ועוד דלשון דאיסורא מחיים לא משמע כלל מכח חסרון דעיקר חסר, וכמו כן אין לפרש מכח דמסוכנת שריא יש קולא בנבלה דלא חל כשהיא מסוכנת דא"כ אפילו גיסטרא נלמוד כיון דנבלה חלה מעיקרא בלא עשה גיסטרא ועמ"ש עוד בתוס'] ומהאי טעמא נדחה נמי הך פי' דחסרון:

לכן נראה לי דהכוונה כך דדוקא טרפה דהוא איסור מחיים אז החיות מאחד כולה כדבר אחד שהחיות מחבר כל הגוף ולכך כיון שנטרפה ונעשית טרפה כל הגוף כולו נעשה טרפה דבחיים החיות מחבר כל הגוף וכל האיברים ולא יתפרדו אבל נבלה כיון שמתה ואין להם חיבור ע"י החיות שוב החלב דבר בפני עצמו וכל הגוף בפני עצמו ושפיר יש לומר דחל על הבשר ולא על החלב, והשתא זה לא שייך רק ללמוד היכא שהוא רק נבלה ולא טרפה אבל כשהיתה טרפה מעיקרא דגלי קרא דחל על חלב הרי אחר מיתה ג"כ הוא גוף אחד לענין טרפה ואין החלב בפני עצמו באיסור חלב בלבד רק נכלל עם הבשר לטרפה ונבלה חל על טרפה א"כ ממילא חל על חלב ג"כ והיינו הך סוגי' דהכא ולא בא הק"ו כאן רק דס"ד כשנתפרד החיות אפי' טרפה דמעיקרא אינו חל לכך זכרו ק"ו כיון דמחיים הי' חל אחר מיתה מיבעי' והיינו כמו שכתבתי:

שם וה"ד שעשאה גיסטרא. כבר כתבתי דזה לא שייך לעיל דהוי ס"ד דמסוכנת אסורה מכח נבלה דדייקינן ומה מחיים אסורה אחר מיתה לא כ"ש ליכא למידחי בעשאה גיסטרא דמ"מ סוף סוף כיון דכתיב וזבחת כאשר צויתיך מלמד שנצטוה משה על הלכות שחיטה וכל שנשחטה שלא כהוגן אסורה שוב אין צריך קרא לנבלה דאפי' עשאה גיסטרא הרי לא נשחטה ואפי' תימא דהשתא דכתיב לאו בנבלה לעבור בלאו אפשר דליכא עשה דוזבחת אבל אי לא הוי כתיב נבלה פשיטא דהוי ידעינן דאסורה מק"ו דמה מסוכנת לא מהניא לה שחיטה כ"ש בהמה מתה או שנעשית גיסטרא ובלא שחיטה פשיטא דאסורה דאל"כ הלכות שחיטה שהיי' דרסה חלדה היכא אזיל כיון דאי מתה מותרת ואי נשחטה בפסול מותרת וע"כ דאסורה ואכתי לא ס"ד לעבור בלאו, אבל השתא שפיר מקשה דלאו להתיר נבלה עסקינן רק שלא תחול על חלב שפיר מקשה דילמא צריך קרא בעשאה גיסטרא שתחול על חלב וזה ברור. שם רמי בר יחזקאל אמר אפי' אוכלת קורות. פירש"י ז"ל לא פליג אדרב יהודה אלא לטפויי אתי וכן רבי חנינא, ויש לתמוה למה נטר רש"י ז"ל עד רמי לומר דלא פליג וממנו למד לר"ח מעיקרא בדברי ר"ח היה לו לומר דלא פליג וכן רמי, ודוחק לומר דר"ח כיון דאמר משמיה דרב ע"כ לא פליג רק רמי הוי ס"ד דפליג קמ"ל דלא פליג והיינו כיון דר"ח ע"כ לא פליג הוא נמי לא פליג זה רחוק דלא הוי לי' לומר וכן ר"ח רק כמו ר"ח, ונראה לי דוודאי לכאורה הי' ראוי לומר דר"ח בא לחלוק אר"י דכיון דקאמר היכי דמי מסוכנת הרי שבא ליתן סימן לידע שהיא מסוכנת והסימן הוא שאינה יכולה לעמוד והשתא היכי שייך לומר ר"ח אמר שהרי דברי ר"ח אינם סימן לידע המסוכנת דאטו בשביל שאוכלת בקעיות הוי מסוכנת רק דינא בעלמא קאמר בפני עצמו דבהמה שידענו שהיא מסוכנת בסימן שאינה יכולה לעמוד אפי' אוכלת בקעיות הוי מסוכנת ולא על זה אנו דנין רק לידע סימן שהוא מסוכנת ולזה הוי ס"ד כיון דהנך בקעיות וקורות הם מאכל לבהמה בריאה כמ"ש הרמב"ם ז"ל להדיא [אף שלא נתפרש לי מהו דברים הללו וקורות נראה שהוא קור הנזכר בעלמא שהוא מאכל בהמה] ומסוכנת אין דרכה לאכול בקעיות מחמת חולשתה אבל חולה בעלמא אוכלת אותו אבל קורות אין דרך חולה לאכול רק בריאה ממש, והשתא דרב קאמר דסימן מסוכנת תלוי בעמידה ור"ח סובר דתלוי באכילה כל שאינה אוכלת מאכל בריאות ממש דהיינו קורות אפי' אוכלת בקעיות הוי בכלל מסוכנת אבל מדקאמר רמי אפי' אוכלת קורות ע"כ אין זה סימן למסוכנת כיון שאוכלת מאכל בריאות ממש ומה יש לה לאכול עוד וע"כ דרמי לא לחלוק בא ליתן סימן אחר רק דינא קאמר דאי ידענו דהיא מסוכנת לא מהני אפי' אוכלת מאכל בריאות להוציא מידי מסוכנת א"כ ממילא ר"ח נמי לא פליג, ועמ"ש לעיל במשנה אי לא בחנו אי יכולה לעמוד מה דינה:

בתוס' בד"ה ומה מחיים וכו'. פי' בקונ' וכו' וקשה לפירושו וכו' אין לך חסרון גדול מזה וכו', (ומה שכתבו לעיל לחלק דטרפה מיחסרא היינו לפי סברת האין לפרש] כבר כתבתי דלא נתכוין רש"י ז"ל לומר דנבלה אינה חסרון רק בא לאפוקי דאי טרפה הוי מכח קירוב מיתה א"כ מסוכנת היתה אסורה כטרפה דטפי אינה חיה וקרובה למיתה מטרפה א"כ לא הוי אפשר לעשות צריכותא חדא דנבלה נמי אסורה מחיים כשהיא מסוכנת ועוד דילפינן טרפה מטרפה בק"ו וממילא נבלה נמי חל ולא עביד התם צריכותא רק משום דבא ללמוד נבלה מטרפה כמו שכתבתי בגמרא באריכות, גם מה שהקשו מאי פריך בתר הכי ההיא נמי אתיא מק"ו לק"מ דנבלה מטרפה שפיר ליכא למילף כדדחינן בזבחים, אבל כאן טרפה