תפארת יעקב על חולין חלק א רלא

פליג ברישא כלל ש"מ דמודה דמכשיר, ובהא לא שייך לתרץ דם המת איצטריך לי' דמה בכך אכתי לא ידענו דפליג בדם שחיטה:

לכן נראה לי בישוב כל הקושיות הנ"ל ויתיישבו ג"כ דברי הרמב"ם הנ"ל והוא דוודאי בבהמה נמי שייך דם חללים כמו שהוכחתי מהך דתנא דבי ר"י להדיא דע"כ בבהמה מיירי דבאדם כיון דדם מגפתו טמא כ"ש דם קילוח וע"כ בבהמה וממעט דם קילוח מקרא דדם חללים ישתה א"כ ע"כ דדם חללים שייך בבהמה, אמנם הענין הוא כך דחללים לא מיקרי רק שנעשה בו מה שאינו ראוי לעשות ויצא מטבע הנהוג כגון אדם שנהרג או הוכה נקרא חלל ולכך בהקזה לרפואה לא מיקרי חלל כיון שכך מקיז לרצונו לרפואה לא מיקרי חלל ולכך בהמה טמאה לא מיקרי חלל דכל שצריך לעורה או לשאר הנאה כך ראוי להורגה ודרכה בכך אבל טהורה שנהרגה מיקרי חלל שאין ראוי להורגה דנתנבלה בכך לכך בהריגה נקראת חלל כאדם אך בשחיטה בבהמה טהורה ודם המת תליא בהא אי נימא דם חללי' דוקא בוודאי דם שחיטה ודם המת אינו מכשיר דדם זה אינו מחללים אבל אי נימא דחללים דקרא לאו דוקא והיינו דכל דשמענו דדם הוי משקה ממילא אין הפרש אי אותו הדם בא באופן שהוא חלל כגון שנהרגה הבהמה או האדם או שנשחטה הבהמה ומת האדם סוף סוף הוא אותו הדם בעצמו וכל שיש במינו חללים ודמו שע"י חללים חשיב משקה ה"ה שלא ע"י חללים כגון בהמה בשחיטה ואדם במיתה ולא נפיק מכלל ההכשר רק בהמה טמאה שאין במינה חללים כלל, וכמו כן דם מגפתה של טהורה ג"כ אינו מכשיר אף שיש במינה חללים מ"מ דם מכתה אינו כלל אותו הדם שהוא במיתתה דזהו דם הנפש וזהו דם תמצית הבשר שהוכתה בגופה וכיון שהיא חיה עדיין אינו מכשיר, וכמו כן דם קילוח אינו מכשיר כיון שעדיין חי' ואפילו נחרה והרגה אין דם זה מכשיר כדמפיק תנא דבי ר"י מדם חללים לאפוקי דם קילוח וכ"ש דם מכה אבל דם שאחר הקילוח במיתתה או ע"י שחיטה שניהם מכשירין כיון דאותו הדם חשיב משקה, והיינו דכתיב דם חללים דהכוונה דם שהיא במיתתה לא כשהיא חי' עדיין אז הוי כדם מכה וכן נמי אמרי' דם שיש במינו חללים אותו הדם חשיב משקה והיינו דוקא בבהמה דכשהיא חי' לאו חלל מיקרי אבל אדם כל שהוכה מכה שיצא דם דהיינו דם מגפתו חשיב חלל כמו שמצינו נאקת חלל ולפי שיש בו דעת נקרא חלל במכה ג"כ אבל בהמה אינה חלל רק במיתה והדם היוצא ממנה אפילו בשחיטה מכשיר כיון שיש במינה אותו הדם ע"י הריגה, [ואמת שיש לדקדק קצת מ"ש דם הקזה של אדם לרפואה שאינו מכשיר כיון דדם מגפתו מכשיר והרי יש במינו אותו הדם ע"י חלל ויכשיר ג"כ ע"י רפואה כמו בבהמה בשחיטה ודם אדם שמת מחמת שאותו הדם הוי משקה בבהמה טהורה ואדם ע"י חלל דהיינו בהריגה א"כ דם מכה באדם דמכשיר דמיקרי חלל דם הקזה לרפואה נמי יכשיר, אבל באמת לא קשיא דדם הקזה ג"כ אינו אותו הדם כלל של מגפתו שזה דם מכה ולעולם מכשיר ודם הקזה לרפואה דם אחר הוא ואף דיש דם הקזה לשתיי' דמכשיר באדם היינו לאו דהוי דם חלל רק דדם הקזה לשתיי' כיון שהוציאו לשתיי' חשיב משקה, ואף דבבהמה לא מהני אפי' לשתיי' כדמוכח מדברי הרמב"ם להדיא היינו משום דדם בהמה דאסור בשתיי' לא שייך דאחשבי' לשתייה ודם אדם אין בו משום איסור דם רק מדרבנן לכך באחשבי' לשתיי' חשיב משקה אבל אין זה דם חלל עד שיכשיר גם בהוציאו לרפואה ודוק היטב] ודבר זה תלוי אי נימא דקרא על הארץ תשפכנו כמים מורה דדם קדשים אינו מכשיר א"כ ע"כ דהך דם חללים ישתה לאו חללים דוקא רק אותו הדם היוצא כשנעשה חלל מכשיר ג"כ כשיוצא בשחיטה ודם חללים היינו שבאותו הדם הוא נעשה חלל כשהורגין אותו ולכך דם שחיטה מכשיר בחולין, ולפי זה דם המת נ"כ מכשיר אף שאינו חלל כיון שמת בטבעו כיון שבמינו יוצא אותו הדם כשנהרג ויש במינו דם חללים, אבל אין הכוונה בדם שחיטה דילפינן בהיקש מה מים מכשיר את הזרעים דלא שייך בזה היקש כלל דע"כ דם לא דמי למים דמים מותר ודם אסור רק הלימוד הוא כיון דאתי קרא לאפוקי דם קדשים שאינו מכשיר ש"מ דדם חולין מכשיר וע"כ דדם חללים לאו דוקא רק כל שבמינו חללים דמו מכשיר, [ואף דבספרי פרשת ראה הוזכר הך דרשא מה מים מכשיר גמרא דילן ע"כ לא ס"ל כן ותדע דהא סתם ספרי ר"ש והרי הכא קאמר רב אסי אומר הי' ר"ש שחיטה מכשרת ולא דם] ור"ש סובר דלא אתי קרא לדם קדשים שאינו מכשיר דדם חולין נמי אינו מכשיר דבעינן דם חללים ממש דוקא ודם שחיטה לאו דם חלל הוא כמו הריגה בטמאים דאורחייהו בהכי וקרא למישרי דמן של פסולי המוקדשין בהנאה הוא דאתי כדמסיק, [והיינו מה מים יכול לשופכו לגדל צמחים כך דם פסולי המוקדשין יכול לשופכו במקום שנהנה בשפיכתו כמו מים אבל אין זה דרך היקש דנימא לכל מילי איתקש] וזו היא פלוגתייהו דת"ק ור"ש לפי האמת אליבא דרב אסי:

ומעתה כל הסוגי' מתיישבת שפיר דמקשה מר"ש דאמר דם המת אינו מכשיר ובוודאי לא פליג ר"ש דשבעה משקין מכשירין ובתוכם דם, לזה ס"ד דסובר דם לא חשיב משקה כלל רק דם המכשיר היינו דם שחיטה דמוכח מקרא דממעט דם קדשים דאינו מכשיר ש"מ דדם שחיטת חולין מכשיר דאי גם דם שחיטה אינו מכשיר איזהו דם המכשיר והרי בהדיא קאמר דם המת אינו מכשיר ש"מ דיש דם המכשיר, ומשני דדם המכשיר היינו דם חללים ודם מת לא הוי דם חללים ודם שחיטה נמי לא מכשיר מהאי טעמא דלא הוי דם חללים, ואהא פריך ליפלוג בדם שחיטה מעיקרא וכ"ש דם המת דכיון דהוי שמעינן מעיקרא דר"ש לית לי' דם שחיטה דמכשיר והיינו דלא מיקרי חלל ואף שיש לימוד מקרא לא ס"ל לר"ש דמכשיר וכ"ש דם המת דהא כל עצמו של מת דמכשיר לת"ק הוא מכח דחזינן דדם שחיטה מכשיר ש"מ דלא בעינן דם חללים ממש רק כל שאילו נהרגה הוי דם חללים ממילא אותו הדם מכשיר אפי' בשחיטה וה"ה דם המת ואי הוי פליג ר"ש מעיקרא בדם שחיטה כ"ש דדם המת אינו מכשיר דלא הוי חלל ובי' פשיטא דליכא קרא, ועוד דשחיטה יש לומר טפי דהוי חלל דמ"מ נעשה ע"י הכאת אדם משא"כ במת, ואהא משני דמת איצטריך לי' דס"ד דמה דקטלי' מלאך המות הוי חלל ממש ואיצטריך לאשמועינן דלא הוי חלל וממילא לא הי' צריך לחלוק מעיקרא בדם שחיטה דממילא ידעינן דאי סובר דם שחיטה מכשיר כיון דאימעיט קדשים א"כ מוכח באמת דחללים לאו חללים ממש רק כל שיש בדם זה דם חללים א"כ דם מת נמי למה לא יכשיר, והדר פריך ממה דקאמר ר"ש דם מגפתו אינו מכשיר ש"מ שיש דם המכשיר ואיזהו דם המכשיר ש"מ דמודה דקרא ממעט דם קדשים ש"מ דדם שחיטת חולין מכשיר, ומשני לא דמודה ר"ש דדם חשיב משקה רק דמגפתו לא מיקרי דם חללים ואינו מכשיר רק דם חללים דהיינו מיתה דוקא ואפי' באדם, ואהא פריך ליתני דם שחיטה אינו מכשיר וכ"ש דם מגפתו והיינו דס"ד דטעמא דת"ק דדם מגפתו מכשיר משום דכיון דשמענו דדם שחיטה מכשיר אלמא דחללים לאו דוקא רק כל שיש במינו חלל דמו מכשיר, [ולס"ד באמת אפי' דם מגפתה של בהמה מכשיר לת"ק] לכך גם דם מגפתו מכשיר אף שאינו חלל כיון דשמענו דדמו חשיב משקה, ואהא משני דקמ"ל דם מגפתו דס"ד דחשיב דם חללים ות"ק באמת סובר דהוי דם חללים, [אבל בבהמה לא הוי חלל במכה כיון שאין בה דעת כדכתיב יוסיף דעת יוסיף מכאוב, אבל אי לא הוי חלל לא הוי מהני מה שיש בו דם חללים דאין זה אותו הדם ודוקא דם שחיטה שהוא אותו הדם ממש שהוא בהריגה שפיר שמעינן דמכשיר מדאימעיט דם קדשים ש"מ דם שחיטת חולין מכשיר אבל דם מכה של בהמה אין זה אותו הדם של דם מיתה כיון דחי' עדיין רק דם אדם אפי' ממכה הוי דם חללים ממש, ובתר הכי פריך כיון דמודה ר"ש בדם חללים מ"ש דפליג בדם שחיטה נהי דחללים לא הוי מ"מ הא ע"כ חללים לאו דוקא מדאימעיט דם קדשים מעל הארץ תשפכנו כמים, ומשני דאית לי' למישרי דמן בהנאה וממילא בעינן דם חללים ממש דוקא ודם שחיטה ודם המת ודם מגפתו אין מכשירין דלא הוי דם חללים כלל:

ולפי זה כל פסקי הרמב"ם מבוארין דפסק דם שחיטה מכשיר כת"ק דר"ש אבל מ"מ דוקא אותו הדם שנעשה בו חלל ע"י הריגה דהיינו שהיא מתה אבל אם היא עדיין בחיים ממש כגון בדם המקלח לא הוי רק כדם מכה והקזה ודוקא דם השותת שהוא אחר הקילוח דאז הוי כמתה וכיון דאותו הדם בהריגה חשיב משקה בשחיטה נמי חשיב משקה מדמיעט קרא דם קדשים מהכשר אבל דם קודם שמתה אפי' בהריגה לא חשיב משקה דלא הוי חלל כלל והיינו כתנא דבי ר"י, ומה שהקשו התוס' בד"ה ודם מהא דפ"ק דפסחים דמוכח דדם שחיטה הוי איפכא דלא חשיב דם שחיטה רק דם שהנשמה יוצאה בו אבל אחר מיתה אינו קרוי דם וזהו היפוך דברי הרמב"ם הנ"ל דמפרש לתנא דבי ר"י בדם שחיטה אבל באמת לק"מ כמו שאבאר והנה ראיתי להרב בעל תוי"ט ריש פ"ה דכריתות משנה א' וז"ל אלא שראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות מאכלות אסורות וכו' ובתוס' פ"ב דחולין דף ל"ו מסקי דלהכשר דם חללים בעינן היינו לאחר שכבר חלל ומת ולדם שחיטה איפכא דלאחר שמת לא ע"כ ובהכי איכא לתרוצי הא דפסק הרמב"ם בהכשר דדם קילוח לא אבל דפסק בדם שחיטה כר"ל בהקזה [והיינו שפסק פ"ו מהמ"א דדם שחיטה כל זמן שיש בו אדמימות והיינו כר"ל] ובהקזה גופא פסק כר"י בפ"ו מהמ"א זה נ"ל וודאי שצריך לפנים ונפלאתי ממפרשיו שלא העירו בזה כלל וכו' וצ"ע עכ"ל התוי"ט הנ"ל:

וכל דבריו תמוהין לפע"ד ראשונה מה שכתב דבהכי איכא לתרוצי הא דפסק הרמב"ם בהכשר דדם קילוח לא, הוא תמוה מאד דהא דהרמב"ם פסק בהכשר דדם קילוח לא היינו בדם שחיטה והרי בהא נהפוך הוא דאחר מיתה אינו מכשיר רק דם הנפש מכשיר כמו שהוכיחו התוס' מהך דפסחים, גם מה שתמה שפסק בדם שחיטה כר"ל בהקזה ובהקזה פסק כר"י ג"כ לק"מ לפע"ד כמו שאבאר:

והנה שם רפ"ה דכריתות תנן דם שחיטה בבהמה חי' ועוף בין טמאין בין טהורין דם נחירה דם עיקור דם הקזה שהנשמה יוצאה בו חייבין עליו, וכתבו התוס' בד"ה דם הקזה שהנשמה יוצאה בו וה"ה דבדם שחיטה ונחירה ועיקור בעינן שהנשמה יוצאה בו אלא לא איצטריך למימר רק גבי דם הקזה שאין רגילות להקיז דם לבהמתו עד שיבוא להם דם הנפש עכ"ל, ואני תמה על דברים הללו שאם נתכוונו התוס' לאפוקי דם התמצית הרי בהדיא תנן בתר הכי דם