תפארת יעקב על חולין חלק א רל

דר"א דשחיטה דוקא מכשרת לפי שמתרת בשר באכילה דבלעדי שחיטה אין מציאות לאוכלו ושפיר הוי תיקון גמור שיהא מוכשר, אבל דם אין הכרח שיותר על ידי הוצאת דמו דוקא ואם ימות בלא"ה מותר וזהו שפירש"י במתניתין טעמא דהוכשרו בשחיטה משום דמוציא מידי אבר מן החי כיון דלא הוזכר במשנה דבדם לא הוכשר עד שנצטרך לחלק דשחיטה מתרת באכילה ואדרבה מסיק בגמרא כאן דאין במתניתין שום הוכחה ולא הוזכר רק דר"ש חולק דשחיטה מכשרת דלא כת"ק דסובר שחיטה לא, ואין צורך לטעם דמתרת באכילה רק לרב אסי דקאמר דר"ש הי' אומר שחיטה מכשרת ולא דם פי' הטעם משום דשחיטה מתרת באכילה וכן התוס' לא העמידו עצמם במשנה רק בדברי רב אסי כאן והיינו כמו שכתבתי:

שם מאי לאו בשחיטה ולא בדם. לכאורה נראה דדייק הכי דקשיא לי' למה לי דקתני ר"ש אומר הוכשרו בשחיטה הי' די שיאמר ר"ש אומר הוכשרו והרי בלא יצא דם איירי ת"ק א"כ ע"כ בשחיטה הוכשרו דאלא במאי הוכשרו ומזה דייק דלכך קתני הוכשרו בשחיטה להורות בשחיטה ולא בדם וכלפי דקאמר ת"ק לפי שלא הוכשרו בדם בא הוא לחלוק בתרתי חדא דהוכשרו גם על מה דקאמר ת"ק שלא הוכשרו בדם דאי יצא דם הי' הדם מכשיר קאמר איהו דשחיטה מכשרת ולא בדם, ולפי זה צריך לומר דהא דדחי לי' לא אף בשחיטה הכוונה או דלפי שאמר הת"ק דשחיטה אינה מכשרת רק דם קאמר איהו דשחיטה נמי מכשרת או דקמ"ל דכל שהיא שחיטה מכשרת אפי' אינה מתרת לאכילה כהך דת"ק רק אפילו שחיטת טריפה מכשרת משום שמוציא מידי אבר מן החי אבל בדם מודה דמכשיר, ומזה יש ראי' למה שכתבתי מקודם דלר"א טעמא דשחיטה מכשרת לפי שמתרת בשר באכילה ואי נימא דלא כר"א רק כמו דדחי כאן הטעם משום דמוציא מידי אבר מן החי כפירש"י במשנה:

שם ה"ק להו וכי דם בלבד מכשיר אף שחיטה נמי מכשרת. לשון זה לא הבנתי דכיון דמודה ר"ש דדם מכשיר והיינו דהוי משקה או מקרא דעל הארץ תשפכנו כמים א"כ מה ענין שחיטה לדם עד שיאמר וכי דם בלבד מכשיר והוי לי' לומר וכי שבעה משקין בלבד מכשירין, ואפשר דכיון דרבנן מיירי בדם וקאמרי לפי שלא הוכשרו בדם קאמר לי' איהו וכי כללא הוא דרק דם מכשיר או שאר משקין והרי ראינו חיבת הקודש מכשיר אף שאינו משקה כלל א"כ כמו כן יש לנו לומר דשחיטה כיון שמתרת הבשר משוי לי' אוכלא לטומאה כמו חיבת הקודש כיון דמקדשא לי' לבשר מחשבא לי' אוכלא ה"ה שחיטה, ובשלמא אי הי' כלל זה דוקא שאין הכשר רק במים הוי ניחא דרק מים או משקה מכשיר אבל כיון דלאו משקה דוקא א"כ שחיטה נמי מכשרת, והיינו דמייתי לקמן מהך דר"ש דקאמר הוכשרו בשחיטה אלמא דלא בעינן אוכל הבא במים דוקא ומשני עשאו כהכשר מים מדרבנן וס"ד דחיבת קידש ג"כ דרבנן עיי"ש, עכ"פ מוכח דהך הכשר בשחיטה תלוי אי אוכל הבא במים דוקא מכשיר או לא כנ"ל:

שם ת"ש ר"ש אומר דם המת אינו מכשיר וכו' עד סוף הסוגי' ראיתי בסוגי' זו מבוכה רבה והתו' הרבו להשיב על פירש"י והעלו דדם חללים לא שייך בבהמה כלל, ואני תמה לכלהו בגוף הסוגי' כאן ובמסכת מכשירין, גם בדברי הרמב"ם פ"י מהלכות טומאת אוכלין יש להקשות הרבה כמעט אין מקום ליישב דבריו על אופניהם לכן ראיתי להאריך ולברר הכל לנכון:

תנן פ"ו דמכשירין משנה ג' שבעה משקין הן הטל וכו' והדם תולדות למים וכו' דברי ר"ש וכו' אלו מטמאין ומכשירין וכו' ורביעית דם מן המת וכו' ר"ש אומר דם המת אינו מכשיר וכו' אלו לא מטמאין ולא מכשירין דם שחיטה וכו' הטמאים ודם הקזה לרפואה, ובמשנה ח' שם אמרו לא אם אמרת בחלב וכו' שדם מגפתו טמא תאמר בבהמה וכו' טהור וכו' מחמיר אני וכו' שהמקיז דם לרפואה טהור והחולב טמא וכו' ע"כ:

והנה וודאי נראה לכאורה ברור מתוך משניות הללו שאין דם חללים שייך רק באדם ולא בבהמה רק שחיטה בבהמה מכשיר בטהורים מקרא דעל הארץ תשפכנו כמים והלכך דם טמאים לא מכשיר דקרא בטהורי' קאי, אבל אי נימא דבבהמה שייך גם כן דם חללים ובנהרגה הבהמה דמה מכשיר א"כ מ"ש טמאים דלא מכשירין כמו דם חללים דאדם:

אמנם אי נימא דבבהמה לא שייך דם חללים קשה טובא דהא תנא דבי ר"י קאמר לקמן ודם חללים ישתה פרט לדם קילוח שאינו מכשיר את הזרעים והשתא כיון דליכא חללים בבהמה רק מעל הארץ תשפכנו ילפינן דדם שחיטה מכשיר א"כ מאיזה צד נמעט דם קילוח שאי אפשר למעטו רק מקרא ודם חללים ומאי ענין מיעוט זה לבהמה, ובוודאי קשה מאד לומר דר"י בדם קילוח דאדם מיירי הא ליתא דהא דם מגפתו טמא כדקתני להדיא במשנה דמכשירין הנ"ל והיכי שייך לומר דדם קילוח אינו מכשיר אטו גרע דם קילוח מדם מגפתו, וכן מבואר להדיא בדברי הרמב"ם פ"י מהלכות טומאת אוכלין דכתב להדיא בדם שחיטה דדוקא שותת מכשיר ולא המקלח מוכח להדיא דבבהמה שחוטה מיירי והשתא כיון דלאו מדם חללים מפקינן לה רק מעל הארץ תשפכנו כמים היכי אימעיט דם המקלח:

הן אמת דלולא דברי הרמב"ם הנ"ל הי' מקום לפרש דמיירי בדם הקזה של בהמה דמכשיר לדעת התוי"ט בשם הר"ש במסכת מכשירין הנ"ל מטעם הואיל ואחשבה לשתיי' חשיב משקה והכי מפרש הר"ש דם הקזה המוזכר שם דמכשיר דהיינו דם הקזה של בהמה, אבל מלבד מה שאין דבריו נכונים כלל כי הראי' שהביא מסוף מכשירין אינה ראי' כלל ואדרבא לדבריו הוי לי' לומר בפשיטות מחמיר אני בחלב מבדם שדם מגפתה טהור ובחלב טמא אפילו נחלב בחיי הבהמה, וע"כ דעיקר בא התם לסתור מה שאמר שם לא אם אמרת בחלב אדם שכן דם מגפתו טמא תאמר בבהמה דטהור ועל זה בא לסתור דחלב חמיר מדם שהדם של אדם לרפואה אינו מכשיר וחלב מכשיר ש"מ דחמיר חלב מדם דהא חזינן חלב מחמירין טפי ש"מ שאין הכשירו של חלב נלמד מן הדם א"כ אכתי יש להביא בק"ו דחלב בהמה טמאה שלא לרצון מק"ו דאדם, עכ"פ מוכח להדיא דהתם בדם אדם לרפואה מיירי א"כ מוכח להיפוך דהך דם הקזה שחילקו בין שתיי' לרפואה הכל באדם מיירי, ועוד דבלא"ה הך דתנא דבי ר"י אי אפשר לפרש כך כלל דאי דם הקזה של בהמה מכשיר הואיל ואחשביה לשתיי' אף שאינו דם חללים כלל א"כ מ"ש דם קילוח דלא מ"מ הואיל ואחשבי' חשיב משקה כיון דע"כ באחשבי' לשתיי' מיירי כיון דמיירי בבהמה וע"כ דבדם קילוח של שחיטה מיירי כדברי הרמב"ם וקשה כיון דמעל הארץ תשפכנו ילפינן לה ולא שייך בה חללים כלל א"כ היכי אימעיט דם קילוח מכח קרא דדם חללים ישתה, ועוד אי ס"ד דלא שייך דם חללים בבהמה כלל א"כ למה אמרו שם סוף מכשירין תאמר בבהמה שדם מגפתה טהור והיינו דם מכה הא אפילו נהרגה אין דמה מכשיר ומדקאמר מגפתה משמע להדיא דבנהרגה כולה דמה מכשיר כמו דם מגפתו של אדם דמיירי במכה:

והנה בדברי הרמב"ם ז"ל בהא ג"כ יש לתמוה מאד חדא במה שפסק דדם קילוח של שחיטה אינו מכשיר והרי חילק בין טהורים לטמאים ש"מ דלא שייך חללים בבהמה וע"כ דטהורים מעל הארץ תשפכנו ילפינן לה א"כ היכי אימעיט דם קילוח של שחיטה, ועוד דהיאך אפשר דדם קילוח של שחיטה אינו מכשיר רק אח"כ והרי במס' כריתות מבואר להדיא דדם המקלח הוא דם הנפש ובפ"ק דפסחים אמרינן בהדיא הנח לדם התמצית דאפילו בחולין אינו מכשיר דאמר קרא כי הדם הוא הנפש דם שהנפש יוצאה בה וע"כ הך תנא דבי ר"י לאו בדם שחיטה איירי דבדם שחיטה הוי להיפוך דרק דם המקלח מכשיר, וכן כתבו התוס' בהדיא לקמן סוף בד"ה ודם, ומעתה תימא היכי פסק הרמב"ם להיפוך דדם המקלח אינו מכשיר רק דם השותת, וביותר תימה דפסק בעצמו פ"ו מהלכות מאכלות אסורות לענין חיוב כרת באכילת דם כהך סוגי' דכריתות דרק בדם המקלח חייב כרת דהוא דם הנפש והרי מפורש בסוגי' דפסחים דדם שחיטה אינו מכשיר רק דם הנפש:

ומעתה אבא להציע מה שיש לדקדק בסוגי' זו חדא מה שהקשו מאי לאו הא דם שחיטה מכשיר דהיכי דייק מינה להכשיר דם שחיטה דהא טעמא דדם שחיטה דמכשיר לת"ק הוא מקרא דעל הארץ תשפכנו ודם המת פשיטא דלא שייך בהך קרא רק דלת"ק דם המת מכשיר דהוי דם חללים א"כ מה ענין פלוגתא זו בדם המת להוכיח מינה דם שחיטה ואין ענין זה לזה, ועוד קשה מה דמשני לא הא דם חללים מכשיר וכי מוכרחין אנו לדייק דיוקא מדברי ר"ש עד דס"ד דיוקא דדם שחיטה ודחי דיוקא דחללים בפשיטות הוי לי' לומר דפליג בדם המת שאינו דם חללים ופליג בדם שחיטה דלא ס"ל דרשה דעל הארץ תשפכנו דאיתקש למים, מיהו בהא יש לומר דמשמע לי' דוודאי לא פליג ר"ש בגוף המשנה דמכשירין דשבעה משקין מכשירין וחד מינייהו דם וס"ד כיון דפליג בדם המת ש"מ דלית לי' דדם חשיב משקה כלל א"כ ע"כ סובר דם שחיטה מכשיר מהיקישא דאיתקש למים, והיינו דדייק הא דם שחיטה מכשיר דאי אינו מכשיר דם שהוא משבעה משקין המכשירין איזהו, ומשני לא הא דם חללים מכשיר ור"ש לא פליג בדם המת רק משום דסובר חללים דוקא ומת אינו חלל אבל חלל ממש מודה וזהו דם המכשיר משבעה משקין אבל דם שחיטה לא דלית לי' היקישא דמים:

אבל מ"מ קשה טובא חדא מה דמקשה וליתני דם שחיטה וכ"ש דם המת דהיכי אפשר שיאמר דם שחיטה כיון דת"ק קאמר אלו מטמאין ומכשירין רביעית דם מן המת והיכי יחלוק ר"ש בדם שחיטה דלא מיירי בה ת"ק כלל, ועוד קשה קושיות התוס' דמאי ענין זה לזה ותירוצם דחוק מאד כמו שאבאר בתוס', ומלבד זה קשה הא שם במסכת מכשירין נקט מעיקרא תולדות הדם דם שחיטה בטהורים ולא פליג ר"ש כלל אף דפליג שם בהך משנה גופה במוחל היוצא מן השמן ובתר הכי בדם המת ומזה מוכח לכאורה להדיא דבדם שחיטה מודה ר"ש דמכשיר, וכבר הקשו כה"ג רפ"ב דגיטין ולפלוג נמי ר"י ברישא עיי"ש, ובוודאי ליכא למימר כיון דפליג בדם המת ממילא פליג נמי בדם שחיטה דפשיטא דהא ליתא דאפילו אי סובר דם המת לאו דם חללים הוא אין הכרח שלא יסבור דם שחיטה מכשיר מהיקישא דעל הארץ תשפכנו כמים דהא בהמה בלא"ה לאו דם חללים הוא מ"מ לת"ק מכשיר מהיקש למים א"כ מנין שלא יודה ר"ש ומדלא