תפארת יעקב על חולין חלק א רכח

דאי הן כתרומה הרי האוכל שלישי של תרומה נפסל גופו ומ"ש הא דלא נפסל ועמ"ש בסמוך:

בא"ד וא"ת ר"י כמאן וכו' ולפי דבריהם יש להקשות להיפוך לעולא דלעיל דקאמר דחבריא מוקי לה דלא כר"י ואיהו מוקי לה כר"י ולא מיבעי' קאמר וקשה למה לי לא מיבעי' בפשיטות ניחא דרק בתרומה הוי האוכל שלישי שני ולא בעל טהרת קודש כר"י דהכא, מיהו לדברי התוס' הנ"ל דעיקר מה דהוי שלישי לר' יצחק דהכא שאינו ראוי למזבח והשתא במתניתין דקתני חי' וחי' בלא"ה אינה ראוי' למזבח א"כ היכי קתני ונאכלין בידים מסואבות הא יצא דם אין נאכלין הא אפי' יצא דם מה בכך דהוי שלישי לכך הוצרך לומר לא מיבעי' קאמר, מיהו לפי מה שכתבתי דיש איסור לאכול שלישי של חולין על טהרת קודש כמו קודש עצמו אכתי לא צריך הך לא מיבעי' קאמר מיהו כבר כתבתי ליישב זה לעיל בגמרא:

בא"ד וא"ת תיקשה מתניתין וכו' וי"ל דמסקינן תנאי היא. דבריהם דחוקין דמ"מ טפי הוי לי' להקשות תיכף ממתניתין ולפי מה שפירשתי לעיל בגמרא הך משנה דהראשון שבחולין והך דנזיד הדמע יש לפרש גם סיפא דקתני שלישי שבתרומה פוסל דמיירי בתרומה עצמה לא בתרומה על טהרת קודש ודו"ק:

בד"ה אין לך דבר וכו' מה שפי' בקונ' וכו'. ולדעתי בלא"ה אין מזה ראי' כלל דהתם כך הכוונה דהנך ה' מעלות דמעיקרא יש בהם משום חשש טומאה דאורייתא כגון חציצה ואינך ובקודש דחמיר חששו ובתרומה לא חששו אבל ה' מעלות אחרונות אין בהם משום חשש דאורייתא רק הנך שהן דאורייתא ממש בקודש ובתרומה לא ויש מהם שהם דרבנן אבל לא מכח חשש. דררא דאורייתא ועכ"פ כל ה' מעלות אינם מחשש טומאה דאורייתא כנ"ל:

בד"ה בחולין שנעשו וכו'. נ"ל דהאי מקשה וכו' הוקשה להם דמה ס"ד דמקשה הא בלא"ה צ"ל משום דטהרת תרומה טומאה אצל קודש דאל"כ תיקשי למה שלישי עושה שני כדמקשה לי' ר' אליעזר לר' יהושע לעיל, אלא דאכתי קשיא לי לפי תירוצם למה קאמר ואין שני לתרומה כיון דחיישינן לפי שלא נזהר שמא נגע בראשון א"כ לתרומה נמי יהא שני מהאי טעמא, גם קשיא לי היכי מקשה הא לאו קודש מקודש הוא דהא בהך דמסכת טהרות שהביא רש"י מוכח דאיתא להאי כללא שאין שלישי עושה רביעי רק בקודש מקודש, מיהו בהא אפשר לומר דהתם שאני דלאו טהרת הקודש היא רק קודש גמור דהא לקודש ממש נעשו רק שלא נשחט עדיין הזבח הילכך לא חיישינן בהו שמא לא נשמרו יפה ונגעו בראשון אבל על טהרת הקודש חיישינן טפי שמא לא נשמרו יפה, (גם בלא"ה לא ידעתי מה זו ראי' מהתם דשם יש לומר כל שהרביעי הוא קודש מקודש השלישי פוסל בו אף שהשלישי אינו קודש מקודש] אבל הנ"ל וודאי קשיא למה לא יהא שני לתרומה ג"כ מהאי טעמא וצ"ל דדוקא בקודש חיישינן לחשש זה דנגע בראשון דקודש חמיר דהא חזינן כמה מעלות בקודש יותר מתרומה אבל בתרומה דלא חמיר כלל לא חיישינן שנגע בראשון:

מיהו אי קשיא לי הא קשיא מ"ש דקאמר מנא תימרא הכא ולא בהך דלעיל דחבריא אמרי הכי אף אני לא אמרתי אלא בתרומה ורבא נמי דמקשה הכא מדרסות קאמרת למה לא קאמר הכי לעיל לחלק בין מדרסות לפירי, לכן נראה דהך דלעיל לאו היינו הך דהכא דלעיל לא היתה הכוונה לחלק בין טהרת תרומה לטהרת קודש רק דשום על טהרת לא מהני לגבי קודש ואפי' על טהרת קודש וכיון דלא מהני כלל לקודש ממילא לענין חולין הוי כחולין וטהור לגמרי ולגבי קודש עצמו אין שמירה זו כלום והיינו דדייק לעיל מהך אף אני לא אמרתי דחולין על טהרת קודש לא הוי כקודש דכיון דאין שמירה זו מועיל לקודש כלל הוי כחולין ולית בהו שלישי כלל ומדקאמר ר"י שלישי שני לקודש ע"כ בעל טהרת תרומה דבהא הוי שפיר שלישי לענין תרומה דלתרומה מועיל על טהרת תרומה שיהא חשיב שמירה לתרומה והוי שלישי לענין תרומה וקאמר דאי אכיל שלישי זה הוי שני לקודש והא דעל טהרת מהני לתרומה ולא לקודש משום דקודש חמיר וזה מוסכם אין צריך לראי' אבל אי הי' מועיל על טהרת לקודש שיהא שלישי לא הי' ראוי שיהא האוכלו שני אבל השתא דלא קרי לי' שלישי רק לפי שמועיל על טהרת תרומה לתרומה שיהא שלישי ולא עביד שני אבל לקודש כיון שעל טהרת קודש אינו מועיל לקודש עצמו כ"ש על טהרת תרומה, רק כאן דסובר ר' יצחק דמהני על טהרת קודש לקודש דהוי שלישי ואינו עושה רביעי דחשבינן לי' שלישי ממש לגבי קודש ולא חיישי' לשני מכח שנשמר על טהר' קודש רק שמחלק חילוק אחר דעל טהרת קודש מועיל לקודש ולא חיישינן ועל טהרת תרומה אינו מועיל לקודש אלמא משום דתרומה עצמה מטמא קודש דאי לא מטמא כיון דעל טהרת תרומה הוי כתרומה ועל טהרת קודש הוי כקודש מ"ש שלא יועיל על טהרת תרומה לקודש וע"כ משום דתרומה עצמה מטמא קודש והוצרך לראי' מבגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש ושפיר מקשה רבא דשאני מדרסות מפירי, והשתא ניחא סוגיא דלעיל דס"ל כרבא דהכא דמדרסות שאני ומדקאמר אף אני לא אמרתי ש"מ משום שאין מועיל שום על טהרת לקודש אפי' על טהרת קודש ולא מיקרי שלישי כלל דהוי כחולין וממילא לקודש חוששין לו בשני והא דקרי לי' שלישי דמיירי רק על טהרת תרומה דלתרומה מועיל על טהרת והוי שלישי דלא עביד שני אבל לקודש לא מהני על טהרת כלל מכ"ש מטהרת קודש ובזה אין צריך לראי' לחלק למה מהני על טהרת תרומה לתרומה ולקודש לא דהא אפי' על טהרת קודש לא מהני לקודש דקודש חמיר מתרומה כנ"ל:

ע"ב בגמ' אם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קודש נאמן. פירש"י ואם אמר לו הפרשתי לתוך חבית זה רביעית לנסכים נאמן על כולם ומקבלם כהן ושותה, ולא אוכל לצייר דבר זה שאם נתן לתוכה רביעית לנסכים והיינו לנסכים שהע"ה מחוייב תקשי היאך יקח הנסכים מחבית זה כיון שהם מעורבים בתוך התרומה והתוס' הקשו היאך יאכל הכהן הא קודש מעורב בו וטפי הוי להקשות דהיאך יתן לתוכה רביעית קודש לנסכים, גם קשה אי כל החבית תרומה היא היאך יקח ממנה לנסכים וזה קשה יותר לפי מה שכתבו התוס' שיאמר רביעית שאני עתיד להפריש יהא קודש מ"מ היאך יעשה מתרומה של כהן נסכים ומפורש בתוספתא סוף פרק ראשון דמעילה שאין מביאין נסכין מן התרומה ואם הביא פסול, ואפשר לומר דכאן מיירי שהי' בחבית זה דרך משל עשרה או מאה לוגין והוא רוצה לעשות תרומה ט' לוגין או צ"ט ובזה פוטר את הכל גם הלוג הנשאר בתוך התרומה והוא לא הפריש עדיין ולא קרא שם רק אמר לוג שאפריש מחבית זה יהא קודש והשאר יהא תרומה נמצא אותו לוג קודש יצא מתורת טבל ויכול להיות קודש אחר שיפריש, ועמ"ש בתוס' בד"ה ואם אמר:

אמנם נראה לי דהכוונה הכא שיש בתוך התרומה רביעית קודש בתוך כלי בפני עצמו באופן שאין הקודש מתערב עם התרומה כלל רק כיון דתרומה טומאה היא אצל קודש א"כ משקה תרומה מטמא הכלי כדתנן בתוספתא דטבול יום שהמשקין נעשין אב הטומאה לטמא כלי שטף מאחוריו וכלי חרס מאוירו והכלי מטמא קודש שבתוכו, והשתא ניחא שפיר הא דקאמר הפרשתי לתוכה דמשמע שכבר הפריש והרי לפי דברי התוס' עדיין לא הפריש ולהנ"ל ניחא הכל, ולשון הרמב"ם ז"ל הפרשתי בתוכה וזה מורה ג"כ כמ"ש:

שם תנאי היא וכו' הרי הן כחולין. הרמב"ם ז"ל פסק כת"ק ופסק ג"כ כהך דר' יצחק דלעיל ונראה שהיא סתירה מדידי' אדידי' וראיתי בכ"מ שם שכתב דסובר הרמב"ם בטעמא דר' יצחק דאינו עושה רביעי משום דטהור הוא כחולין והא דקאמר תנאי היא אף דראב"צ נמי מודה דאינו עושה רביעי מ"מ קאמר תנאי היא משום דהך תנא דמותיב מיני' ר"ה סובר דעושה רביעי, אלא שיש לתמוה היכי מקשה מחולין שנעשו על טהרת תרומה דהא וודאי לאו כחולין נינהו, ואולי יפרש דהקושיא כך כיון דקתני שני שלישי לקודש ש"מ דמספקינן להו בשני דאל"כ למה תעשה שני א"כ כ"ש הנך דחשבת להו כחולין דיש להסתפק בהו דשני הם ויטמאו קודש, ובהכי הוי ניחא טפי דקרי לי' שלישי והקשו התוס' לעיל מנ"מ כיון שאינו פוסל וקושיא זו קשה ביותר לפי דברי הכ"מ הנ"ל דהוי כחולין ואין בהם איסור כלל ולהנ"ל יש לומר דקרי לי' שלישי דלא מספקינן להו בשני ולהך מילתא מהני על טהרת קודש דלא מספקינן להו בשני רק שלישי הוי ושלישי של טהרת קודש הוי חולין ואינו עושה רביעי, והיינו דמקשה דהא חזינן בעל טהרת תרומה דלאו קודש מקודש ומספקינן לי' בשני א"כ הכא נמי ניחוש דשני הם ואהא משני דיש חילוק בין על טהרת תרומה לקודש בין על טהרת קודש לקודש דנהי דשלישי חשיב כחולין אבל מ"מ מהני על טהרת קודש דלא נחוש דשני הם אבל מ"מ כבר כתבתי לעיל מה שנראה בישוב סוגיא זו עיי"ש:

בתוס' בד"ה שמא תשב עליהן אשתו נדה אבגדי ע"ה וכו' כדתנן בהדיא וכו' וצריך ליתן טעם. תמוה לי דמהתם יש להוכיח להיפוך חדא בהך משנה דמעיקרא שם בע"ה שנעשה שומר בבית דמחלק ביוצא ונכנס אינו מטמא משכב ומושב וקשה למה לי' לאשמועינן הך מילתא בהא אפי' ראינו שישב ושכב אינו מטמא ועוד דקאמר באינו יוצא ונכנס אפי' מובל ואפי' כפות טמא הכל וקשה היכי שייך רבותא דמובל וכפות כיון דאפי' ראינו ישב ושכב אינו מטמא ובהכרח רק החשש לאחרים ומאי רבותא יש באחרים במה שהי' הוא מובל וכפות ואדרבא טפי יש לחוש במובל וכפות לאחרים מאינו מובל וכפות, ובשלמא אי ע"ה מטמא משכב ומושב שייך רבותא אפי' מובל וכפות דאז אין לחוש שישב ושכב מ"מ טמא מאחרים אבל כיון דאיהו אינו מטמא אפי' ישב ושכב לפנינו לא שייך רבותא זו כלל, גם בהך דגנבים שנכנסו לבית לא שייך לאשמועינן הך מילתא כיון דאפי' ישבו ושכבו לפנינו אינן מטמאין משכב ומושב, לכן נראה לי או דהכוונה דביוצא ונכנס לא חיישינן רק לנגיעה דבהא יש לחוש כרגע ואינו מפחד אבל למשכב ומושב מפחד ובאין יוצא ונכנס הכל טמא וכל זה דווקא בע"ה שאינו זב גמור דלא שכיח בי' זיבה כ"כ לכך כל שיש פחד ג"כ לא חיישינן אבל נכרי ואשה דהוויין זבין גמורים נדה דשכיח בה נידות וזיבה ונכרי הוי זב גמור אפי' איכא פחד חיישינן להו דתרתי בעינן להקל דלא שכיח זיבה וגם פחד ועוד יש לפרש דוודאי ע"ה שישב ושכב מטמא משכב ומושב שאי