תפארת יעקב על חולין חלק א רכז

טמאים חצי פרס כדי אכילת פרס ועמ"ש בזה בתוס' בד"ה והשלישי:

בתוס' בד"ה אמוראי נינהו ואליבא דר"י לא רצה לומר הא דידיה הא דרביה וכו' הנה לפי מה שכתבתי בגמרא שיש להקשות לפירש"י דפי' דהקושיא היתה דמוכח על טהרת קודש לית בהו שלישי דמאי קושיא הא אוקמא למתניתין דידן השוחט ולא יצא דם בחולין שנעשו על טהרת קודש אלמא דתנא דמתניתין ס"ל כקודש דמי ומאי קושיא על ר' ינאי אי ס"ל כתנא דמתניתין, ומזה נראה דהקושיא היתה דרק על טהרת תרומה נעשה גופו שני דטהרתה טומאה היא אצל הקודש ולא על טהרת קודש ולפי זה לא היה צריך לומר לא מיבעי' קאמר רק דר"י נקט על טהרת תרומה משום דס"ל לאו כקודש דמי אבל ר' ינאי סובר כתנא דמתניתין וממילא אפילו על טהרת קודש נעשה גופו שני, וצ"ל דקשיא ליה מאי חידש ר' ינאי דנעשה גופו שני הא כך הם דברי ר"י רק הוא אמרה בתרומה משום דסובר לאו כקודש א"כ לא חידש ר' ינאי רק דחולין על טהרת קודש הוי כקודש ולמה נקט לה באוכל לענין פסול הגוף דהוי שני דזה מפורש בדברי ר"י דהאוכל שלישי הוי גופו שני, ולפי זה היה נראה לומר דהא דקאמר לא מיבעי' קאמר כך הכוונה להיפוך ממה דאמרו חבריא לעיל דעל טהרת קודש לא נעשה גופו שני רק בתרומה דטהרתה טומאה היא אצל הקודש רק להיפוך לא מיבעי' על טהרת קודש דהוי גופו שני לקודש דכיון דקודש עצמו שלישי עושה רביעי והוא שעשאן על טהרת קודש ולא נזהר שלא יגעו בשני ממילא חיישינן שנגעו בראשון אלא אפילו על טהרת תרומה דשלישי של תרומה אינו עושה רביעי והוא עצמו אינו רק פסול ולא טמא א"כ לא חיישינן שלא נזהר אפילו מראשון דנעשין טמא קמ"ל דמ"מ האוכלו נעשה שני לקודש ולפ"ז סברת ר' ינאי הוי היפוך ממש מסברת רבב"ח בשם ר' יוחנן א"כ לא שייך לומר שיחלוק התלמיד על הרב בסברות הפוכות ממש לכך ניחא לי' טפי לומר אמוראי נינהו וכל אחד שמע כפי מה ששמע ושפיר יכול להיות סברות הפוכות כיון שאחד שמע בטעות וחשב שכך שמע כפי מה שאמר ועמ"ש בגמרא:

בד"ה והשלישי וכו' ודייק וכו' על טהרת תרומה בעי מיכליה. ואני תמה היכי מדמה חולין שנעשו על טהרת תרומה שהתפיס בתרומה שלא יתחלף לו אבל כאן אינו צריך רק כמה שצריך בתרומה וכיון דמצד התרומה עצמה לא אתינן עלה א"כ לא עדיפי החולין מן התרומה, ועוד אי חשבינן לה כמו חולין שנעשו על טהרת תרומה דעלמא א"כ תיקשי בלא"ה עכ"פ אסור לאוכלן כמו שלישי של תרומה, גם פירוש ר"ת ז"ל דחוק מאד דהיכי קאמר כיון שרוצה לערב בו תרומה הוי על טהרת תרומה חדא דקשה הא אסירי עכ"פ כמו שלישי בתרומה ועוד כיון שאין שלישי עושה רביעי אפילו בתרומה מה צורך שיהיו על טהרת תרומה כיון דאפילו כחולין דעלמא יוכל לערב בהם תרומה ולא דמי לדעולא שמקבל עליו שיהיו חולין שלו דינם כתרומה לענין טומאה משא"כ כאן, גם לא הבנתי לפי פירושו היכי מקשה לעולא ולדידיה מי ניחא כיון דליכא איסורא כלל א"כ מה קורא אותו שלישי, מיהו יש לומר דס"ד דלא קרי ליה שלישי רק לפי שנגע בשני כמו שכתבו התוס' אח"כ אבל לא היה להם לתוס' לומר דבר זה אח"כ בתירוץ הנח דמעיקרא בקושיא ג"כ צ"ל כן גם על פי' התוס' אח"כ קשה קושיות אלו, וכבר כתבתי בגמרא מה שנראה לי דעיקר הקושיא היתה דס"ד דלכך נאכל בנזיד הדמע דכיון שאינו רק פסול ולא מטמא אחרים ממילא שייך בו ביטול ולכך ע"י תערובת מותר, ואהא קשיא ליה כיון דפוסל את גופו א"כ לענין זה לא שייך ביטול ומה נפקא מינה אם הוא בתערובות סוף סוף כל שאכלו נפסל גופו כמו טומאת משא שאינו בטל, ואהא משני הנח לנזיד הדמע שאין בו כזית בכדי אכילת פרס והשתא הפי' במשנה דראשון שבחולין טמא ומטמא השני פוסל והיינו דפוסל תרומה או חולין שנעשו על טהרת תרומה והשלישי נאכל בנזיד הדמע דאי אין התרומה או החולין שנעשו על טהרת תרומה בעין רק בנזיד הדמע דאין בו כזית מן התרומה בכדי אכילת פרס אז אותו השלישי מותר באכילה שאין שני עושה שלישי רק אי יש בעינו ולא כשהוא מדומע באופן שאין בתרומה שנעשית שלישי כזית בכדי אכילת פרס ולפ"ז למסקנא אין צורך לומר מכח ביטול רק ס"ד דמקשה מכח ביטול, גם יש לפרש גם למסקנא דמעיקרא נעשה שלישי קודם שנתערב ואח"כ נתערב ונתבטל וגם אין בו כזית בכדי אכילת פרס ולא קאמר עולא דנפסל גופו רק באוכל שלישי כזית בכדי אכילת פרס כנ"ל:

דף ל"ה ע"א בגמ' אבל תרומה בנגיעה נמי אסור. ואף דשלישי של תרומה עצמה אינו אוסר במגעו ולמה יהא האוכל אותה אסור בנגיעה מ"מ ס"ד דאוכלה גרע דנעשה שני כדחזינן לעיל דהאוכל שלישי דנעשה שני לקודש ואף דאין נעשה שני לתרומה ס"ד דוקא בעל טהרת תרומה דבהא מיירי ר"י אבל שלישי של תרומה עצמה האוכלה נעשה שני כמו לקודש ושני אסור ליגע בתרומה קמ"ל דאפילו בתרומה עצמה נא נעשה גופו שני ומותר ליגע בתרומה, ודברי התוס' בד"ה אבל צ"ע כמו שאבאר בדבריהם:

שם האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקודש וכו' קודש מקודש בלבד. יש לדקדק איזה טעם הוא זה הא חזינן דשלישי של חולין על טהרת תרומה אינו עושה רביעי בתרומה וכ"ש בקודש ומ"מ האוכלה נפסל גופו, ונראה לי דהיינו טעמא בשלמא בחולין שנעשו על טהרת תרומה שפיר אמרינן דהוי כתרומה עצמה ומה שאינו עושה רביעי דתרומה עצמה אינה עושה רביעי אבל שלישי של חולין שנעשו על טהרת קודש אי הוי כקודש ממש הרי שלישי של קודש עושה רביעי ולמה שלישי זה אינו עושה רביעי ש"מ דלא חשיב אותו שלישי כשלישי של קודש ממש הילכך לא פסיל ליה לגברא וגרע משלישי של חולין על טהרת תרומה:

אלא דהא קשיא כיון שנותן טעם שאין לך דבר וכו' שמע מינים דמודה דחולין שנעשו על טהרת הקודש כקודש א"כ כיון שאינו פוסל במגע ובאכילה הרי ממילא אין נ"מ כלל במה שהן כקודש דאי לעשות שלישי בקודש הרי אפילו חולין גרידי פוסלין את התרומה וכ"ש קודש ואי לעשות שלישי בחולין שנעשו על טהרת קודש הרי אינו כלום דלא פסיל לא באכילה ולא במגע:

ומה שנראה לי בזה הוא לפי שאני תמה על מה שנראה מדברי התוס' לעיל בד"ה והשלישי וכאן בד"ה האוכל שאין איסור באכילת חולין שנעשו על טהרת הקודש או תרומה שנטמאו רק מצד דפוסלין גופו אבל בלא"ה מותרין באכילה, ולדעתי הוא תמוה דכיון דקביל עליה בטהרת תרומה או קודש כמו שאסור לאכול תרומה או קודש שנעשו שלישי כמו כן אסור לאכול חולין טמאים דאצלו הם כקודש וכתרומה, והנה מלבד שהוכחתי כן לעיל מהא דפריך לעולא דקאמר דנפסל גופו ורוצה להוכיח דלא נפסל גופו ולעיל פריך בפשיטות דלוקמא למתניתין בחולין על טהרת תרומה והשתא כיון דלא נפסל גופו היכי קתני נאכלין בידים מסואבות הא אפילו יצא דם יכול לאכול בידים מסואבות דמה בכך דעושה שלישי הא יכול לאכול שלישי על טהרת תרומה כיון דלא נפסל גופו, ובוודאי דוחק לומר דלעולא פריך כיון דאכתי לא זכר כלל הך דעולא דנפסל גופו ואדרבא פריך עליה ומנא ליה להקשות על ר' אלעזר דילמא לית ליה דאוכל חולין על טהרת תרומה דנפסל גופו, אבל בלא"ה הא לעיל ריש מכילתין אוקי רבה בר עולא למתניתין דהכל שוחטין בטמא בחולין שנעשו על טהרת קודש ומעיקרא קס"ד בחולין גרידי ופריך מאי למימרא וכתבו שם התוס' דאפילו אסור לטמאות גופו באוכלין טמאים מ"מ יכול לטמאותן ולאוכלן בימי טומאתו והשתא מוכח בהדיא דכל שנעשו על טהרת קודש ונטמאו אסור לאוכלן בימי טומאתו דהוי כאוכל קדשים טמאים דאל"כ היכי קתני ושחיטתן כשרה פשיטא דכשרה כדפריך על טמא בחולין גרידי, ודוחק לומר דהנך חולין שנעשו על טהרת קודש אינן רק לענין לשמור אותם שלא יתטמאו אבל אי נטמאו יכול לאוכלן הא וודאי ליתא דכיון דעושה כן שיהא רגיל באכילת תרומה וקודש בטהרה א"כ ממילא אינו אוכל חולין טמאים כמו תרומה וקודש טמא, והשתא שפיר קאמר האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת קודש דשלישי וודאי נעשו לענין שאסור לאוכלן כמו שלישי של קודש ממש רק אי עבר ואכלן כיון שאין עושין רביעי רק קודש מקודש לא פסלי ליה לגופו ומותר לאכול קודש רק איסור עביד דאכיל שלישי והיינו דפריך לעיל בפשיטות ולוקמא בחולין על טהרת תרומה אף דאכתי לא מייתי הך דעולא דנפסל גופו מ"מ בלא"ה שפיר קתני ונאכלין בידים מסואבות דאי יצא דם אסור לאוכל בידים מסואבות כיון דנעשה שלישי ואסור באכילה כמו שלישי של תרומה דכך קביל עליה כנ"ל, ועמ"ש בתוס' בד"ה האוכל:

בתוס' בד"ה אבל דגזרינן שלא יבוא לאכול. דבריהם תמוהין לפע"ד דהא חזינן שלישי של תרומה עצמה אסורה באכילה ואינה פוסלת בנגיעה ולא גזרינן שיהא אסור ליגע שמא יאכל ואע"פ שיש לחלק בין אי האדם טמא ואסור באכילה מצד טומאת האדם בין אי המאכל טמא ואיסור האכילה מצד המאכל, מ"מ ברור דעיקר הכוונה דס"ד דבתרומה עצמה נעשה שני כמו שני לקודש ואסור בנגיעה ג"כ דשני פוסל את התרומה קמ"ל דאפילו שלישי של תרומה עצמה האוכלה לא נעשה שני לתרומה רק לקודש וזה ברור:

בד"ה האוכל והא דנקט אוכל. כוונתם דהוי לי' לומר שלישי של חולין שנעשו על טהרת קודש שנגע בקודש עצמו אינו נעשה רביעי ולמה לו לומר האוכל שלישי טהור לאכול וכו', ואהא תירצו דס"ד כיון דהאוכל שלישי נעשה שני לקודש א"כ שני עושה שלישי ואסור לאכול וליגע בקודש קמ"ל דהאוכל אותה אפי' שלישי לא הוי ומותר אפי' לאכול קודש, אבל לא הי' כוונת התוס' שהי' לו לומר טהור ליגע דכיון דטהור לאכול כ"ש ליגע דהא חזינן בשלישי של תרומה טהור ליגע ואסור לאכול רק כוונתם כנ"ל ופשוט:

בא"ד וא"ת ולענין מאי הוי וכו' כבר כתבתי בגמרא והוכחתי דחולין שנעשו על טהרת קודש שנעשו שלישי נהי דהאוכלן לא נפסל גופו אבל אסור הוא לאכול אותם כמו שלישי של קודש ממש כיון דכך קביל עלי', ולפ"ז מיושב קושיא זו בפשיטות דהוי שלישי דאסור באכילה ומה שתירצו הם צ"ע דהתם הוי קודש רק לא קדשו בכלי או לא נשחט הזבח אבל הכא בחולין מיירי שאינן קודש כלל ולמאי קרי להו שלישי ודוחק לומר שאינו ראויין להקדישן למנחות ועוד