תפארת יעקב על חולין חלק א רכו

שני אכתי יש חשש דשדי משקין דמעשר דשני מותר במעשר וכיון דלא עבדת לי' ראשון משום דאין עושין אוכל כמאכל דמאכל חמור מאוכל א"כ שני שני למה לכך הקשו התוס' דר"י חייש למשקין דמעשר ואי נעבדי' שלישי יש לחוש שישתה מעשר ובאמת יטמא המעשר מחמת טומאת משקין דשני שבפיו מטמא משקין ולכך עביד לי' שני דאז לא ישתה דהוא עצמו מטמא משקין וממילא אי אכל ראשון ג"כ אין צריך רק לעשותו שני דשוב אין לחוש לא לתרומה ולא למעשר דאפי' אי שני מותר במעשר אבל במשקין אסור ואנן לא חיישינן רק למשקין ושפיר יש לומר דהיכא דאיכא טעמא עביד ר' יהושע אוכל כמאכל רק באכל ראשון ליכא טעמא דבשני סגי ודוק היטב:

מיהו עיקר קושיית התוס' נראה לי דלא קשיא כלל דוודאי פשיטא דמשום חשש דשדי משקין תרומה או מעשר לא הוי בעינן לעשו' ראשון ראשון ולא שני שני רק הוי דיו דנימא דאכל אוכלין טמאים ראשון או שני אסור באכילת תרומה ומעשר כמו דס"ל לחכמים בכל שני דעלמא דאסור באכילת מעשר ומותר בנגיעה א"כ נהי דר"מ מתיר אפי' באכילה אבל כאן שהוצרכו לאסור אותו באכילה מחמת חשש דשדי משקין של תרומה או מעשר לפיו א"כ למה לן לאוסרו אפי' בנגיעה כיון דכל שנאסור אותו באכילה שוב ליכא למיחש והוי די לתקן דאוכל אוכלין טמאים נפסל מלאכול תרומה ומעשר ושוב ליכא חשש דשדי משקה לפיו רק ר"א ור"י פליגי דר"א סבר כל דהוצרכו לתקן טומאה באוכל הוצרכו לתקן כעין דאורייתא שיהא כמאכל דהא מצינו דאוכל חמור ממאכל היכא דאוכל טמא בנבלת עוף טהור א"כ כשתקנו רבנן טומאה באוכל לא היו יכולין לגרוע כחו מן המאכל לכך האוכל ראשון ראשון שני שני שלישי שלישי ור"י סובר דהאוכל ראשון הוי שני דדי בכך לחשש משקין ומחידוש לא ילפינן, ואדרבא ראוי לגרוע כחו כמו שמצינו שגרעו כח האוכל בענין שיעור דבעי חצי פרס למאכל כביצה והיינו דמקשה לי' ר"א אי לא ילפת מנבלת עוף טהור א"כ שני שני למה הא דיו דאפי' שני לא יהא שיפסל בנגיעה רק לאוסרו באכילה בתרומה ומעשר כמו שאסרו חכמים דר"מ בכל שני כן הי' להם לתקן כאן באוכל אוכלין טמאים שיפסל גופו מלאכול מעשר וסגי בכך וע"כ דאין ראוי לגרוע כח האוכל מן המאכל א"כ ראשון ראשון נמי ואהא השיב ר"י דשני ראוי לעשות שני דמצינו דעושה שני ע"י משקין כנ"ל בזה:

בד"ה משקין תחילה נמי הוי לא בא להקשות וכו' ל"ג מה שכתוב בספרים וכו'. פי' דהא בהא תליא דאי היתה הקושיא שיהא האדם ראשון שפיר שייך לגרוס דשאני משקין דעלולי לקבל טומאה וכן רש"י ז"ל פי' בהדיא בד"ה וא"ל וז"ל אי ממשקה ילפת תחילה נמי בעית למיעבדי' להאי אדם ור"י סובר דמשקין עלולין לקבל טומאה, ומה שכתבו התוס' דלמה יש לו להיות ראשון כבר כתבתי דלא קשיא כלל דהא דהוי ראשון או שני לאו משום דאיכא טעמא להא דוודאי כל שנפסל גופו מלאכול תרומה ומעשר סגי בכך רק לר"א אין ראוי לגרוע כח האוכל מן המאכל ולר"י להיפוך רק הואיל ושני עושה שני ע"י משקין תקנו שיהא שני ושפיר מקשה שיהא ראשון ג"כ ועמ"ש לעיל בד"ה אף אני לא אמרתי י"מ וכו'. גם על פירושם יש לדקדק כיון דעולא לית לי' כל מה ששאלו והשיבו זה לזה א"כ יש לומר דר' יהושע תיכף אמר על טהרת תרומה ליתן טעם למה הוי שני לקודש ולפי שטהרתה טומאה היא אצל הקודש ומה צורך ללא מיבעי' דלעיל, לכן העיקר לפע"ד כמ"ש לעיל בגמרא עיי"ש באריכות. ע"ב בגמ' על טהרת תרומה אין על טהרת הקודש לא. פירש"י ז"ל כלומר לית בהו שלישי, ובתר הכי בד"ה לא מיבעי' קאמר פירוש כלומר אפי' בהני איכא שלישי, מבואר מדבריו דהקושיא היתה דמוכח ממתניתין דטהרות דסובר ר"י חולין שנעשו על טהרת הקודש לית בהו שלישי, ואני תמה הא מוקמינן לעיל להנהו דמפרשי דברי ר"י דלאו כקודש מתניתין דידן דהשוחט ולא יצא דם בחולין שנעשו על טהרת קודש דלא כר' יהושע א"כ מאי קושיא על ר' ינאי אי ס"ל כמתניתין דידן דדוקא בלא יצא דם אבל ביצא דם שני עושה שלישי בחולין שנעשו על טהרת קודש, והי' נראה לי יותר לפרש דהכוונה על טהרת תרומה אין דטהרתה טומאה היא אצל הקודש אבל על טהרת קודש לא הוי האוכל שלישי שני לקודש א"כ מוכח דאפי' אי כקודש דמי מ"מ לא נעשה האוכל שלישי שני לקודש וזה לא מוכח ממתניתין דידן דלא כר' יהושע בהא, והנראה דקשיא לי' לרש"י דלא הוי לי' לשנויי אהא לא מיבעי' קאמר רק דהא דקאמר על טהרת תרומה לאו ליתן טעם משום שטהרתה טומאה היא אצל הקודש רק דמוקי בהכי משום דבקודש סובר ר"י דליכא שלישי אבל ר' ינאי סובר כמתניתין דידן דעל טהרת קודש חשיב כקודש א"כ בהא נמי האוכל שלישי נעשה גופו שני לקודש ואין צורך לומר לא מיבעי' קאמר, מיהו נראה לי דלא קשיא כלל דאי ס"ד דכוונת ר' יהושע במה שאמר על טהרת תרומה משום דעל טהרת קודש לית בי' שלישי א"כ מבואר דאי הוי בי' שלישי נעשה האוכלו שני לקודש א"כ מה חידש ר' ינאי הא מוזכר בדברי ר' יהושע עצמו ואין בדברי ר' ינאי רק דיש שלישי בחולין על טהרת קודש ולמה לו לומר לענין האוכלו דנעשה גופו שני לקודש דהא בפי' אמר ר' יהושע כך דהאוכל שלישי נעשה גופו שני ואין חידוש בדבריו רק על טהרת קודש יש שלישי ולזה הוצרך לומר לא מיבעי' קאמר והיינו דר' ינאי בא לפרש דברי ר' יהושע דלאו טהרת תרומה ולא קודש רק אפי' טהרת תרומה קאמר ולכך נקט לה באוכל שלישי כדנקט לה ר"י אבל אי לאו כר' יהושע ס"ל רק בא לומר כתנא דידן דיש בו שלישי למה נקט לה באוכל שלישי דנעשה שני כנ"ל, ומ"מ יש ליישב פירש"י ג"כ לפי הנ"ל דממילא אמרינן דעיקר הקושיא היתה על טהרת קודש לא דלית בי' שלישי א"כ דינו של ר' ינאי ע"כ אינו לר' יהושע רק מחדש דהלכה דאית בי' שלישי כתנא דמתניתין א"כ למה נקט דינו באוכל שלישי הא זה מפורש בדברי ר' יהושע דאוכל שלישי נעשה שני לקודש ואי דבא לומר הלכה כר' יהושע הוי לי' לומר כך וע"כ דבא לחדש דבר אליבא דר' יהושע והרי ר' יהושע לא ס"ל הא דסובר לית בי' שלישי ומשני דמחדש דלא מיבעי' קאמר ר' יהושע ודו"ק:

שם מאי קמ"ל תנינא וכו' הא שלישי הוי. לכאורה איכא למידק דלולא דברי עולא הוי ס"ד דכיון דלא משוי ר"י אוכל כמאכל ממילא נקט רק ואין שני דבהא יש נ"מ דאי הי' שני הי' פוסל תרומה קמ"ל דאינו שני אבל מה צורך לו לומר שאינו שלישי דאפי' יהא שלישי הא אין שלישי פוסל תרומה ואי למיפסל גופו אפי' אוכל שלישי של תרומה עצמה לא נפסל גופו דלא משוינן אוכל כמאכל ולכך לא זכר רק ואין שני לתרומה דבזה יש נ"מ אי הי' שני כמו לקודש הי' פוסל לתרומה, ונראה לי דעיקר הקושיא כיון דקתני שני לקודש ממילא משמע דרק לקודש לא לתרומה וע"כ דקמ"ל ואין שני לתרומה דשלישי הוי והיינו למפסל גופו ואהא משני דס"ד דהך ואין שני לתרומה לא נקט לה רק איידי דנקט שני לקודש נקט נמי ואין שני לתרומה, ובהכי ניחא טפי הך איידי דקאמר דאי בא להוכיח מלשון ואין שני עצמו דע"כ שלישי הוי לא שייך שיאמר משום איידי דבר שאינו, ולהנ"ל ניחא דעיקר הוכחה לא הוי רק דהך ואין שני מיותר ואהא שפיר משני איידי:

שם איתיבי' ר"ה לעולא וכו' עד הנח לנזיד הדמע וכו'. רבו בזה הפירושים ובתוס' בד"ה והשלישי אבאר מה שיש לדון לכל הפירושים ולא באתי הנה רק לפרש כפי הנראה לפע"ד בזה והוא דוודאי יש לתמוה דלעיל פריך אהא דמוקי מתניתין דהשוחט ולא יצא דם בחולין שנעשו על טהרת קודש ולא פר' יהושע דלוקמא על טהרת תרומה וכר"י והשתא מה בכך דהוי על טהרת תרומה כיון דלא הוי רק שני א"כ אפי' עושה שלישי בחולין על טהרת תרומה מ"מ מה נפקא מינה ואי לענין לפסול גופו א"כ הוי לי' לומר דלית לי' הא דעולא ועכ"פ הוי לי' למשקל ולמטרי לעיל כמו בעולא דהכא וע"כ דנ"מ כיון דחולין הללו על טהרת תרומה הן והיינו שהתפיסן בתרומה שיהא רגיל בהן שאם יתחלף לו חולין בתרומה יאכלם בטהרה והשתא ממילא כמו שאסור לאכול שלישי של תרומה ממש כיון שנפסלה כמו כן אסור לאכול חולין על טהרת תרומה שנעשו שלישי והשתא מאי מקשה לעולא דסובר דנפסל גופו מהך דשלישי נאכל בנזיד הדמע תיפוק לי' בפשיטות בלי הך דעולא הא אסור לאכול שלישי שבחולין שעל טהרת תרומה והיכי ספינן לי' איסורא:

לכן נראה לי דהכא הכוונה בפשיטות דהך נזיד הדמע הכוונה שיש בו כדי ביטול והשתא אי הוי ראשון או שני הפוסל תרומה במגעו לא מהני ביטול כלל דהיאך יתבטל כיון שפוסל התרומה הנוגעת בה אמנם שלישי של תרומה או של חולין שנעשו על טהרת תרומה כיון שאין פוסלין אחרים במגען רק הן עצמן אסורין באכילה א"כ שפיר נאכל בנזיד הדמע אפי' נתערב בתרומה כיון שאינו פוסל התרומה רק הן אסורין בעצמן מכח שנפסלו שנעשו שלישי א"כ בטילין הן ככל האיסורין, והשתא פריך שפיר לעולא דסובר דשלישי פוסל גופו של האוכל א"כ לא שייך ביטול לענין שלא יפסל גופו כמו דמחלקינן בנבלה ושחוטה שאינה בטילה רק לענין מגע אי נגע באחת דדנין דבטהור שהוא רוב נגע אבל במשא שנשא כלהו מטמא וה"ה לפסול גופו כיון שאכל עכ"פ דבר הפוסל פוסלתו, והשתא משום איסורא דאכילה ליכא דאיסור בטל אבל פסול הגוף לא שייך ביטול א"כ היכי ספינן לי' מידי דפסול לי' לגופי', ומשני דלא אמר עולא דנפסל גופו מלאכול בתרומה רק באכל כזית בכדי אכילת פרס אבל בנזיד הדמע דאין בו כזית בכדי אכילת פרס כיון שיש בו שיעור ביטול ממילא אינו פוסל גופו כלל כנ"ל:

הן אמת דלכאורה איכא למישדי בה נרגא דבשלמא לפירש"י דמפרש לה בתבלין של תרומה והקושיא דאכיל תרומה בטומאת הגוף שפיר קאמר דתליא בכזית דאכילת תרומה בטומאת הגוף בכזית הוא אבל לפי מה שכתבתי דלענין לפסול הגוף קאמר לאו בכזית תלוי רק בחצי פרס כדי אכילת פרס כדאמרינן להדיא פ"ג דכריתות די"ג ע"א ואיתותב רבנאי משמי' דשמואל דאחר שאכל אוכלין טמאין בכזית בכדי אכילת פרס מברייתא דקתני בה להדיא חצי פרס בכדי אכילת פרס אבל באמת לק"מ דהתם לטמאות גופו לטמא אחרים בעינן חצי פרס בכדי אכילת פרס אבל לאסור באכילה לא בעינן רק כזית בכדי אכילת פרט דלאכילה החמירו טפי, וכל שאכל כזית בכדי אכילת פרס נפסל גופו מלאכול בתרומה אבל לטמא אחרים בנגיעתם בעינן שיאכל אוכלים