תפארת יעקב על חולין חלק א רכה

ופירש"י ואשמועינן דלא כר"מ דמתיר שני במעשר והדר קאמר בידים תחילות וקמ"ל דלא כת"ק דרשב"א דסובר אין ידים תחילות לחולין ובתר הכי משני בחולין שנעשו על טהרת הקודש וקמ"ל דלא כר"י, אבל אי נוקמא בחולין על טהרת תרומה דלכ"ע כתרומה בין לר"א בין לר"י א"כ מה קמ"ל בטומאת ידים ובחולין שנעשו על טהרת תרומה הוי לי' למיתני בחולין גרידא בטומאה גמורה לא בשניות, ואפשר לומר דהכוונה השתא שיאמר בטהרת תרומה וקמ"ל דאפי' בשר הוי על טהרת תרומה ומשני באמת דלא מיחלף ולא שייך בי' טהרת תרומה, מיהו ממה דמשני לא ס"ד דקתני בשר וכו' משמע דבקושיא לא הוי ס"ד מכח בשר, ואפשר לי לומר דהכוונה כך דבא להקשות שיאמר דמתניתין רק כר' יהושע ונימא להיפוך דלר"א דוקא על טהרת קודש הוי כקודש ולא על טהרת תרומה דקיל ור"י סובר דאפי' על טהרת תרומה הוי כתרומה וקמ"ל כר"י דלא כר"א ואהא משני דבבשר לא שייך על טהרת תרומה ומוכרח לומר על טהרת קודש ולא כר"י דאי ר"י מודה ולא מיבעי' קאמר א"כ הוי מתני' ככ"ע ואכתי למה נקט לה בידים הוי לי' למיתני לה בטומאה שבגופו ובחולין גריד' ועמ"ש בסמוך:

שם ואנא אמינא ר"י הוא ולא מיבעי' קאמר. לכאורה נראה דעולא מוקי לה בעל טהרת קודש וככ"ע, ויש לתמוה למה נקט לה במתניתין בידים שהן שניות ועל טהרת הקודש כיון שאין בזה שום חידוש דר"א ור"י תרווייהו הכי ס"ל ואפי' אי יש בעלמא מי שסובר דלאו כקודש דמי הוי לי' לומר בפי' ולאפוקי מהאי תנא כמו שאומר ולא כר"י, והי' נראה לי לומר דהשתא הוי לעולא הא גופא חידושא דלא אמרינן דבטלה דעתו להתפיס בחולין טהרת קודש, אבל קשה מאד כיון שאומר לא מיבעי' קאמר הרי דחולין שנעשו על טהרת קודש פשיטא לן השתא טפי והיכי נימא דתנא דמתניתין חש דלא נימא להיפוך דבהא בטלה דעתו, לכן נראה לי דגם כוונת עולא לאוקמא בעל טהרת תרומה ור"י לא מיבעי' קאמר ור"א באמת אינו סובר רק דהוי כקודש הואיל וחמירי אבל בתרומה לא וא"כ קמ"ל במתניתין דלא כר"א או דקמ"ל תנא אף דר"א לא זכר בפי' טהרת תרומה מ"מ לא פליג בהא אר"י, ועמ"ש בתוס' בד"ה מאן חבריא:

שם לא מיבעי' חולין שנעשו על טהרת קודש דחמירי וכו' לכאורה תמוה דלמה לי' לומר לא מיבעי' קאמר בפשיטות אין להוכיח מדברי ר' יהושע דעל טהרת קודש לא דהא מוכרח הוא לומר על טהרת תרומה דהשתא שפיר הוי שני לקודש משום דטהרת תרומה טומאה היא אצל הקודש אבל בטהרת קודש אין האוכל שלישי נעשה שני, וליכא למימר משום דלפי הנך שאלות ותשובות דלקמן לא הי' מפרש ר' יהושע מעיקרא לחלק כלל ש"מ משום דלא משכחת לה כמ"ש התוס' לקמן בד"ה אף אני או כפירש"י לקמן הא ליתא דהא עולא ע"כ לית לי' הני שאלות ותשובות דאל"כ מוכח דקודש לא א"כ שפיר יש לומר דתיכף אמר ר' יהושע על טהרת תרומה כדי לפרש טעם דשלישי נעשה שני אבל בקודש לא הי' נעשה שני ואין צורך לומר לא מיבעי' קאמר ור"א לא אהדר לי' ולא השיב ר"י בנתיים כלום וצ"ע לכאורה, ועמ"ש לקמן ביאור נכון בסוגי' זו שם מאן חברי' רבה בר בר חנה הוא וכו' עד אף אני לא אמרתי וכו'. סוגי' זו תמו' לכאורה שאין כאן שום הוכחה שיסבור ר' יהושע חולין שנעשו על טהרת קודש לאו כקודש ואדרבא אי אפשר שיאמר על טהרת קודש דכיון דאין טהרת קודש טומאה אצל קודש לא נעשה האוכל שלישי שני רק בתרומה הואיל וטהרתה טומאה אצל קודש חשיב האוכל שלישי שני דחיישינן לקודש דהוא שני, ורש"י ז"ל האריך בזה ועם כל דבריו אני תמה שכתב דעולא ס"ל דר"י טעמא קא יהיב למילתי' דוקא תרומה שטהרתה טומאה היא אצל קודש ולעולם אשמועינן דיש שלישי בטהרת תרומה וכ"ש בקודש, ודברים הללו נפלאו ממני אי כוונת ר"י לומר תרומה דוקא מה צורך להך לא מיבעי' קאמר הא בלא"ה לא ממעט קודש רק שלא לעשות האוכל שלישי שני רק על טהרת תרומה ואי לא מיבעי' קאמר ממילא אין צורך לחלק כלל בין תרומה לקודש ובתרווייהו אכל שלישי נעשה שני רק לא מיבעי' קאמר וצ"ע לפע"ד:

לכן נראה לי דעיקר המחלוקת של עולא וחברי' הוא דזה וודאי לא ימלט רק על אחד מב' פנים אי דהדין שוה בטהרת תרומה וטהרת קודש א"כ ממילא או דלא משכחת לה בטהרת קודש דחולין שנעשו על טהרת קודש לא נעשו שלישי או דלא מיבעי' קאמר בדברי עולא, ואי דיש חילוק בדין בין טהרת קודש לטהרת שלישי דבהא אי אכיל נעשה שני ובהא לא אי אפשר שנאמר רק דלא משכחת לה דלאו כקודש דמי דליכא למימר משום דקודש אי אכיל לא נעשה שני מ"מ קשיא כיון דבקודש דין אחר יש הוי לי' לר"י לומר בחולין על טהרת קודש ג"כ דאי אכיל שלישי הוי שלישי לקודש ועל טהרת תרומה הוי שני לקודש וע"כ דבאמת לא משכחת לה על טהרת קודש שלישי דלאו כקודש דמי, והשתא עולא סובר דשווין הן בדין דאי אכיל שלישי נעשה שני גם על טהרת קודש הוי כקודש ולא נקט לה משום דלא מיבעי' קאמר ודינם אינו משונה אבל חברי' דאמרי דינם משונה אי אפשר לומר דחולין שנעשו על טהרת קודש הוי כקודש א"כ משכחת לה בעל טהרת קודש שיהא דינו אי אכיל שלישי לא נעשה שני רק שלישי ולמה לא נקט ר' יהושע גם על טהרת קודש כמו דנקט על טהרת תרומה וע"כ דלא משכחת לה דלאו כקודש הוא כנ"ל, ויתר הדברים בביאור הסוגי' יתבאר בדיבורי התוס' בס"ד:

בתוס' בד"ה מאן חבריא לא ר"ל ר"א וכו' והש"ס הוא דמסיים ודלא כר"י. לפי מה שכתבתי בגמרא דעולא מוקי לה בעל טהרת תרומה ור"י לא מיבעי' קאמר ור"א חילק דרק על טהרת קודש דחמיר הוי כקודש ולא על טהרת תרומה א"כ נסתר תירוץ זה, אבל נראה דכל התירוץ שהוזכר לעיל משמי' דר"א חברי' אמרו כך משמו אבל עולא עצמו אומר דלא מיבעי' קאמר ור"י הוא והשתא לא קשיא שיאמר רבותי אמרי דאיהו פליג עלייהו דלא אמר ר"א כך כלל והא דאמרו לעיל ר"א אמר חבריא אמרו כך משמו כנ"ל:

בד"ה ואוכל עד דאכיל חצי פרס אע"ג דמפרש ר"ת וכו' שהי' מתחילה בחצי פרס. לכאורה אין זה מספיק דהא ר"י עושה שני שני משום דמצינו דשני עושה שני ע"י משקין והרי מעיקרא קודם שגזרו על י"ח דבר לא הי' שני עושה שני ע"י משקין ומ"מ סבר ר"י דשני הוי שני ואולי כיון שהי' בדעתם לגזור על המשקין שיהיו תחילה שפיר היו יכולין לעשות האוכל שני שני אבל לא הי' בדעתם לגזור על כביצה בשעה שגזרו זה וצ"ע כיון די"ח דבר גזרו ביום אחד א"כ ממילא הי' בדעתם לגזור על האוכל כביצה, ומזה נראה לי ראי' למה שאבאר לקמן בד"ה שני דלר"י באמת כבר היתה הגזירה על המשקין שיהיו תחילה ועמ"ש שם:

בד"ה טומאה משיעורין לא גמרינן תימא הרי מצינו נבלת בהמה דמטמאה ואוכלה טהור אלמא מאכל חמור מן האוכל עכ"ל. ואני תמה על תמיהתם דהא פשיטא דלק"מ דאם באנו להקשות כך תקשי לר"א היכי מייתי דהאוכל חמור מן המאכל כיון דאין זה רק בנבלת עוף טהור ובנבלת בהמה הוא להיפוך, אבל אין זו קושיא כלל דלא שייך לומר דהמאכל חמור מן האוכל דאדרבא כיון שהאוכל לא נטמא מן המאכל הרי הוא לקלות המאכל שאין בכח המאכל לטמא את האוכל ולא שייך לדון מזה דמאכל חמור רק ר"א מייתי כך דחזינן היכא דהאוכל נטמא מן המאכל חמור הוא מן המאכל שהמאכל אינו מטמא מבחוץ רק מבפנים הוא מטמא את האדם והאדם שנטמא באכילת המאכל מטמא בגדים שעליו מבחוץ, והיינו דקאמר ר' יהושע דמחידוש לא גמרינן רק להיפוך שמענו דמאכל חמור מן האוכל דמאכל מטמא כביצה ואוכל אינו מטמא עד שיאכל חצי פרס הרי אף דאוכל ג"כ מטמא מ"מ גרע ממאכל ואהא קאמר טומאה משיעורין לא ילפינן אבל לומר דאוכל קיל ממאכל בנבלת בהמה דאין האוכל טמא כלל הרי הוא מחמת קלות המאכל שאינו מטמא את האוכל כלל ולא שייך לדון מזה חומר למאכל וקל לאוכל וזה ברור:

בד"ה שני שני למה דאע"ג דאיכא למיגזר וכו' משקין דמעשר וכו' פי' דגזרו על משקין שיטמאו אפי' משני א"כ אי שדי לפיו משקין דמעשר יטמאו מן המאכל השני שבפיו שיגע במשקין דמעשר שבפיו דאל"כ מאי איכפת לן דשדי משקין דמעשר הא המאכל שבפיו שהוא שני אינו פוסל מעשר בנגיעה, והא דנקטו התוס' מעשר ולא נקטו תרומה דשני פוסלו בלי הך גזירה דמשקין משום דאי נימא דלא חיישינן לגזירה דמשקין כלל רק החשש דשדי תרומה א"כ אכתי תיקשי לר"י כיון דמכח חשש גזירה אין משגיחין במה דמאכל חמור מן האוכל ומשוינן אוכל כמאכל א"כ באוכל ראשון למה משוי לי' ר' יהושע שני הא אכתי יש לחוש דשדי משקין דמעשר דמאכל ראשון שבפיו יטמאנו ושני מותר במעשר ונהי דלענין תרומה הועילו במה דמשוי לי' שני דשני פוסל תרומה וממילא לא יאכל תרומה אבל אכתי ניחוש דיאכל מעשר דאין שני פוסלו, וע"כ צריך לעשות אוכל כמאכל כמו שאתה עושה שני שני כמו כן יעשה ראשון ראשון, וע"כ דכיון דמצינו מאכל חמור לא משוינן אוכל כמאכל אף שיש טעם א"כ שני שני נמי למה משוי אוכל כמאכל לזה הקשו דילמא ר"י דעביד שני שני לאו מחשש תרומה בלחוד הוא דעביד הכי רק מחשש מעשר דאף דאין שני פוסל מעשר מ"מ משקה עושה תחילה ואי עביד לי' שלישי אינו פוסל אפי' משקה ובאמת ניחוש דהמאכל טמא שבפיו שהוא שני יטמא המשקה מעשר לכך הוצרכו לעשותו שני ואז לא יאכל מעשר דהוא עצמו מטמא אותו, והשתא ניחא דלא עביד ראשון ראשון דמה יש לחוש אי מחמת תרומה בוודאי בשני סגי דפוסל תרומה ומחמת מעשר ג"כ בשני סני דמטמא משקין, מיהו קשיא לי גם בדברי התוס' דלעיל בד"ה האוכל דהיכי כתבו וכי תימא משום מעשר שני דאין שני פוסלו דמה בכך דאין שני פוסלו בנגיעה מ"מ הא אסור באכילת מעשר וכיון דאתה עביד לי' שני שוב ליכא למיחש דשדי משקין דמעשר לפיו דהא שני אסור באכילת מעשר אף דמותר בנגיעה כמבואר בהך משנה דכל הטעון ביאת מים דחכמים אוסרים במעשר, וצ"ל דמ"מ רצו התוס' לומר דכי תימא דר"א כר"מ ס"ל דמתיר שני באכילת מעשר ושפיר יש לחוש דשדי מעשר לפיו והמאכל הראשון יטמאנו לכך הוצרכו לעשותו ראשון ואז אסור במעשר ולפי זה יש לומר דכאן נמי רצו התוס' לומר דלא נימא דר"א ס"ל דשני מותר באכילת מעשר כר"מ והשתא אפי' אי חייש ר"י לחשש דשדי תרומה לפיו אכתי לא הועיל דאי מחמת חשש עבדינן אוכל כמאכל א"כ ראשון ליהוי ראשון דאי