תפארת יעקב על חולין חלק א כב

רואין, אפילו הוא מומחה שיודע ה"ש, דהא בהך לישנא סובר רבינא רוב מומחין הן, ומ"מ לא פריך הא שחיט לכתחילה, וזה באמת מן התימה דהיכי יתחזק שוחט, הא ע"כ צריך שישחוט לפנינו ג' פעמים, וראיתי להתב"ש שכתב שיתחזק בטמאים, והוא דחוק מאד לומר דרבינא דקאמר בד"א ששחטו לפנינו ב' וג' פעמים היינו בטמאים, ומכ"ש שנראה לי שאין חזקת טמאים שאינו בהול עליהם מועיל לטהורים, ומזה ראיה ג"כ למה שכתבתי לעיל דגם בל"ב סובר רבינא דלא אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, ומ"מ מהני ברי לי, דלא אמרינן מילתא דלא רמיא עלי' דאיניש, רק במי שאינו יודע וודאי ה"ש, אבל במי שאינו ידוע אצלנו אף דלא סמכינן שהוא מומחה, וודאי, אבל עכ"פ יודע היאך לשחוט, ומקום השחיטה, באופן שאם לא יארע לו סיבה ישחוט כהוגן, רק דחיישינן דאירע לו סיבה דהיינו עילוף, ואי שואלין אותו נאמן, אבל אי אין שואלין חוששין שמא אינו מומחה ואינו יודע שבזה הפסיד השחיטה, ולפי זה ממילא אינו שוחט לכתחילה כמו בל"ק, וכל שוחט אינו מתחזק רק שנדע מקודם שיודע ה"ש בוודאי:

מיהו בלא"ה הכא לא קשיא כלל, דכיון דבאמת אחרים רואין שלא נתעלף והוא לפנינו, א"כ פשיטא דאומר ברי לי כיון שבאמת לא נתעלף, א"כ למה לי רואין, ודוקא לעיל שייך להקשות דלמה לא פריך הא שחיט לכתחילה, משום דענין הבדיקה הוא על הלכות שחיטה, לא על השחיטה אם היתה כהוגן, ואחרים רואין ובדיקה תרי מילי נינהו, ושפיר מקשה רבינו ברוך דלמה לו להקשות בבודקין סגי, דאיכא למימר דבא להתיר בלי בדיקה, והוי ליה להקשות הא לכתחילה שחיט, אבל באמירת ברי לי פשיטא דהשתא מקשה טפי, כיון דרואין שלא נתעלף הרי בוודאי ברי לו ולמה לי רואין, וכדמשני דליתיה קמן דלישיילי' בוודאי לא קשיא, דקמ"ל דבליתי' קמן בעי רואין, ולא אמרינן לעלפויי לא חיישינן, וכמו כן לפי מה שכתבתי ליישב לעיל קושיית רבינו ברוך דלא שייך להקשות לכתחילה נמי שחיט, דמה בכך, לכתחילה וודאי שחיט ברואין אבל דיעבד לא בעי רואין קמ"ל דאפילו דיעבד בעי רואין, וע"כ הקושיא דליכא למימר דקמ"ל דבעי רואין, דהא באמת בבודקין סגי, וה"ה הכא לא היה יכול להקשות דאפילו לכתחילה שוחט ברואין, דמה בכך מ"מ קמ"ל דאפילו דיעבד בעי רואין, והוצרך להקשות היכי ס"ד דקמ"ל דבעי רואין, דהא בברי לי סגי, ולפי מה שכתבתי מקודם ניחא נמי דלא משני דלא קאמר ברי לי, משום דאינו יודע, ויהא מוכח דאי אינו ידוע שהוא מוחזק ולא אמר ברי לי אפילו דיעבד אסור ברואין, כמו שהוכיחו התוס' בידע דלא גמיר בלישנא קמא, ולהנ"ל ניחא דדוקא לעיל שייך לומר דלימא בידע דלא גמיר, דענין בדיקה על הלכות שחיטה עם ראיית אחרים הם שני דברים, אבל לא שייך לומר היכא דאחרים רואין שלא נתעלף, והוא לפנינו יאמר שאינו יודע, מסתמא יודע שלא נתעלף וזה ברור. ועמ"ש בתוס' בד"ה דליתי', ליישב קושייתם ובזה יתיישב ג"כ כאן אבל אין צורך כמו שכתבתי:

שם רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. פירש"י הילכך לא בעי למיבדקי', משמע דס"ל דרק לענין אי איתא קמן אין צריך לבדקו דיעבד, אבל לכתחילה לא ישחוט בלי בדיקה, וכן פי' הב"י כוונת רש"י, ונראה דדייק כן דלא הוזכר בדיקה בדברי רבינא רק בדיעבד, אי אין יודעין שיודע ושחט בודקין אותו, אבל לכתחילה לא הוזכר בדיקה רק יודעין בו שיודע, ומדפי' הילכך לא בעי למיבדקי', ש"מ דאדיעבד קאי, והרב מהרש"א ז"ל תמה עליו וכתב שלא מצא ידיו ורגליו, וכפי הנראה לא בא להקשות רק קושיית התוס', והוא תמוה לכאורה דהא הב"י עצמו מביא דברי התוס' הללו, ואטו חדת היא לנו, והרבה פוסקים פסקו דרוב מצויין רק דיעבד ולא חשו לקושיא זו, והרי כל הגאונים ס"ל דבאיתי' קמן צריך בדיקה, רק בליתי' קמן כשר, ואף שהרא"ש תירץ לדעתם קושיא זו דעל סמך תיקון לא שייך הכל שוחטין לכתחילה, הרי הרשב"א ס"ל כדברי הגאונים ולא ס"ל תירוץ הרא"ש, כמו שאבאר בתוס' בד"ה רוב בראיות ברורות, וע"כ או כמו שכתבתי ליישב קושית התוס' בתוס' בד"ה רוב, או דס"ל דלא באו ליתן טעם על מה דלא ס"ל כרבינא, רק דתירוצו של ר"ה נוח טפי דניחא מתני' עם וכולן, אבל כיון דס"ל רוב מצויין דבליתי' קמן כשר, דגם לרבינא לא אתי שפיר וכולן, שוב לא קשיא לן כלל דנימא תרבינא, ויהיה איך שיהיה לא שייך לתמוה אם גם רש"י ובעל העיטור ס"ל שלא נדחו דברי רבינא לגמרי רק בליתי' קמן, או באיתא קמן רק לא לכתחילה ממש:

אבל באמת דברי מהרש"א ז"ל ברורים, ופירש"י ועיטור לפי הבנת ב"י תמוהין מאוד, והוא דוודאי יש לפנינו ב' דרכים או שנאמר דנדחו דברי רבינא לגמרי, משום דלא ס"ל דרבינא כלל, דאי הוי ס"ל תחילת דברי רבינא רק בליתי' קמן נחלקו, הוי מצו לפרושי כרבינא בלי וכולן כקושית התוס', או שנאמר דכל דלא אתי שפיר עם וכולן לא חיישי לדרבינא לפרושי בלי וכולן, והשתא דברי רש"י תמוהין במה נפשך, אי חייש לקושית התוס', א"כ מוכח דשחיט לכתחילה ממש, דאל"כ אכתי מצי לפרושי כרבינא, ואי לא חייש לקושיא זו רק כל דלא אתי שפיר עם וכולן לא חיישי לדרבינא, א"כ מנא לן לחלוק על רבינא, דאם שחט ואיתא קמן שאין צריך לבדקו, דמהנך כלהו לא מוכח דפליגי על רבינא בהא, דאי ס"ל דבליתיה למיבדקיה כשר שוב לא מצי לפרושי כרבינא, ואי משום דאכתי מצי לפרושי בלי וכולן, א"כ ע"כ מוכח דפליגי לגמרי דאפילו לכתחילה שחיט בלי בדיקה דאל"כ אכתי מצי לפרושי כרבינא בלי וכולן כמ"ש מהרש"א וזה ברור ודו"ק, גם בלא"ה תמהני מאד על דעת העיטור ופירש"י לפי הבנת ב"י, דהיכי אפשר לומר דהכל שוחטין ע"י בדיקה דוקא לכתחילה, ואי עבר ושחט כשר בלא בדיקה, דמאי עדיפותא יש במה ששחט שלא נבדוק אותו, הא לכתחילה ממש הוא, כיון דאיתי' קמן, ומה נפקא מינה קודם שחיטה דאסור לשחוט בלי בדיקה לכתחילה, והיאך נפטר מזה במה שעבר ושחט דעדיין לכתחילה ממש הוא, והיכי שייך להתיר באכילה בלי בדיקה כיון שהוא לפנינו לבדקו, ואם הבדיקה חשובה טירחא, לכתחילה נמי ישחוט מהאי טעמא דהוי כדיעבד, והיה שייך לומר שאם יש לפנינו ב' שוחטים אחד דידעינן דגמיר ואחד דלא ידעינן, ראוי לשחוט ע"י זה דגמיר וודאי, ודיעבד בשחט השני כשר בלי בדיקה, אבל השתא דנימא דלכתחילה אסור לשחוט עד שיבדוק, פשיטא דאפילו עבר ושחט דצריך בדיקה קודם שיאכל, וכ"ש הוא, ועמ"ש בסמוך בד"ה לעלפויי וביאור לשון רש"י תמצא לקמן בתוס' בד"ה רוב ושם מיושב דקדוקו של הב"י ע"ש, ודע דמפשטות הסוגי' משמע דכל הני שאנו מכשירין שחיטתן בלי רואין אמרינן בהו רוב מומחין דאל"כ אכתי מצי לפרושי כרבינא, ובאותו דלא אמרינן ביה רוב מומחין כגון במומר, וע"כ דכל דלא בעי אחרים רואין סומכין ג"כ דהוא מומחה ודו"ק:

שם לעלפויי לא חיישינן. הרמב"ן ז"ל דקדק מדלא קאמר רוב מצויין אצל שחיטה מוחזקין הן כמו שאמר ללישנא קמא, ש"מ דלעלפויי לא חיישינן כלל, וצריך להתיישב באורך דעתו ז"ל אי כוונתו לחלק דמומחין וודאי בעינן, רק דאמרינן דרוב מומחין הן, אבל מוחזקין לא בעינן כלל דלעלפויי לא חיישינן, או דכוונתו דלענין מומחין אמרינן רוב מצויין מומחין הן, והיינו דסמכינן על הרוב, וממילא היכא דאיכא לברורי מבררינן, אבל במוחזקין לא חיישינן כלל ואפי' היכא דאיכא לברורי אין צריך לברר, אבל באמת צריך שיהא השוחט מוחזק, רק אנן לא חיישינן לזה אפי' לכתחילה מחמת שאינו ידוע אצלנו:

וכדי לברר דבר זה צריכין אנו לדקדק בדברי הרמב"ן ז"ל במה נפשך, אם אי אפשר לדחות דברי רבינא בל"ב רק באופן שנא' דלעלפויי לא חיישינן כלל, א"כ מה צורך להוכחה מדלא אמרו רוב מוחזקין הן, כיון דבלא"ה אין לדחות דברי רבינא רק אי נימא דלא חיישינן לעלפויי כלל, לא במה שנאמר רוב מוחזקין, ואי באמת נדחו דברי רבינא אפי' נימא רוב מוחזקין, א"כ מה הועיל הרמב"ן בזה, תיקשי בגמרא גופא מנא לן דפליגי על רבינא דלא חיישינן לעלפויי כלל, כיון דאפי' אי סברי רוב מוחזקין סגי דלא פירשו כרבינא, כמו בל"ק דסגי במה דס"ל רוב מומחין הן, ועוד יש לתמוה בדברי הרמב"ן ז"ל שהרי כל חילוקו שמחלק בין מומחה למוחזק לכאורה אין לו מציאות כלל, שהרי על כרחנו אנו צריכין לומר שזה שנחלקו הפוסקים אי אזלינן בתר רובא דרוב מצויין אפילו לכתחילה או רק דיעבד בליתיה קמן, היינו דוקא במי שאינו ידוע אצלנו כלל לא מומחה ולא מוחזק, אבל במי שידוע באחת מהנה פשיטא שלא יעלה על לב מי שיאמר דצריך לידע גם השני לכתחילה, דהא אפי' רבינא דמחמיר טפי מודה דלא בעינן רק חדא מינייהו לכתחילה, או מומחה או מוחזק, והיכי נימא דלדידן דמקילין איצטריך תרווייהו לכתחילה, ואם באנו לומר כן הוי לי' לומר בפשיטות, דלכך כלהו כרבינא לא אמרי משום דלכתחילה צריך שנדע שהוא מומחה ומוחזק, ומאי מרבינן מהכל שוחטין, דהא שוחט גמור הוא ומה יש לו להיות עוד, ומהאי טעמא קאמר רבינא מומחין אע"פ שאין מוחזקין, מוחזקין אע"פ שאין מומחין, אבל לא ס"ד לפרש הכל שוחטין מומחה ומוחזק, וכיון דלדידן צריך תרווייהו לכתחילה לא מצי לפרושי כרבינא, ומדקאמר דלכך לא ס"ל כרבינא משום דמקילין טפי מרבינא, ש"מ דלכ"ע אין צריך שיהא מומחה ומוחזק לכתחילה רק חדא מינייהו סגי, והשתא דינו של הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל אין לו מקום כלל, דבמה נפשך אי מיירי במי שידוע שהוא מומחה, ובזה חידש שאין צריך שידע שהוא מוחזק, א"כ מה הפרש יש בין מומחה למוחזק, הא גם בידוע שהוא מוחזק אין צריך שנדע שהוא מומחה אפילו לכתחילה, דאל"כ בלא"ה לא מצי לפרושי כרבינא מוחזקין אף שאין מומחין, דזה אינו שוחט לכתחילה כלל לדידהו, ועוד דאפילו אי הוי אמר רוב מצויין אצל שחיטה מוחזקין ג"כ, ע"כ דאי הוא מומחה אין צריך לידע לכתחילה שהוא מוחזק, דע"כ תרווייהו לא בעינן לכתחילה, ואפי' למ"ד דרוב מצויין רק דיעבד היינו במי שאינו ידוע אצלנו כלל, דבהא מיירי רבינא בל"ק סיפא דאינו ידוע כלל, וסובר הוא דאפילו דיעבד אסור ונחלקו עליו דיעבד להקל, אבל פשיטא שלא באו להחמיר היכא דהוא מומחה וודאי אפי' אינו ידוע שהוא מוחזק סובר רבינא דשוחט ואינהו יסברו דלא ישחוט, א"כ בלא"ה לא מצי לפרושי כרבינא