תפארת יעקב על חולין חלק א כא

ליה רוב מצויין הוי מי שאינו ידוע אצלנו, כמו לדידן היכא דידעינן דלא גמיר, וכיון דרואין מהני לרבינא, ה"ה לדידן בידעינן דלא גמיר וזה ברור, ודברי מהרש"ל תמוהין מאוד:

גם מה שכתב עוד ביש"ש שם ואני מוסיף בראיה וכו', וכוונתו דרבינו ברוך מביא ראיה מהמקשה בבודקין סגי, ומהא אין כ"כ ראיה, דהמקשה לא היה יכול להקשות קושיא דמנא לן דשחיט לכתחילה, אבל יותר קשה מהתרצן דמשני בליתיה קמן למיבדקי', וקשה הא אפילו לכתחילה שחיט ע"כ, וגם בזה דבריו תמוהין לפע"ד דלפי מה דמשני בליתיה קמן למיבדקי', פשיטא דלא קשיא כלל, דמה בכך דשוחט לכתחילה, וודאי לכתחילה שחיט, אבל מתניתין נקט וכולן לכלול אותן דשחיטתן כשרה דמעיקרא דרק בבדיקה כשר, אבל בלי בדיקה בליתיה קמן אינו כשר רק ברואין, וס"ד דדיעבד בליתי' קמן בלא"ה כשר, כדס"ל לדידן דאית לן רוב מצויין וכו', קמ"ל תנא דבדיקה מעכבת דיעבד, ובליתיה קמן אסור עד שיהיו רואין, רק בס"ד דאיתי' קמן ופריך בבודקין סגי, קשיא ליה כיון דאיתי' לכתחילה נמי שחיט, דלא שייך לומר דקמ"ל דדיעבד בעי רואין דוקא, כיון דאיתי' קמן ובבדיקה סגי, וע"כ דקמ"ל דרק דיעבד כשר, וקשה הא אפילו לכתחילה כשר, ולפי זה באמת אין הוכחת רבינו ברוך הוכחה כלל, חדא דבאמת חזינן לעיל בדברי רבא דקאמר הא אפילו יוצא ונכנס שחיט לכתחילה, ובמומר קאמר הא אמרת שוחט לכתחילה, ולא קאמר אפילו בינו לבין עצמו שוחט לכתחילה, ולעיל נמי בהך דרב"ע קאמר הא אמרת לכתחילה נמי שחיט, ולא קאמר הא בינו לבין עצמו שחיט לכתחילה, וע"כ דלא מקשה רק ממה דמפורש באוקימתא, דלרבא דיוצא ונכנס הכל שוחטין דידיה, פריך יוצא ונכנס שחיט לכתחילה, ובמומר דלא הזכיר רק הכל שוחטין אפילו מומר בבדיקת סכין, לא פריך רק הא אמרת שחיט אפילו לכתחילה, וכן ברב"ע ורבינא ג"כ לא מזכיר רק מה דמפורש באוקימתא שלו וזה ברור, ועוד דבלא"ה לק"מ לפע"ד דוודאי יש להבין מאי פריך בבודקין סגי, מנא לי' דבדיקה קיל לגבי' כ"כ עד שיאמר למה לי רואין בבודקין סגי, הא שפיר קאמר דאי יש רואין אין צריך בדיקה, בפרט דמיירי ששחטו ואירע כך שהיו רואין שחיטתן כשרה ואין צריך בדיקה כלל, ואדרבא מה צורך לבדוק כיון שיש רואין, ובשלמא אי הוי תני דין לכתחילה שישחוט ברואין, היה מקום להקשות מה צורך רואין יבדקנו, אבל השתא דתנא דין דיעבד, שפיר קתני דאי שחט ברואין כשר ואין צריך בדיקה כלל, וע"כ מוכח להיפוך דלכתחילה נמי שחיט ברואין, והשתא אי בא התנא לומר דאי שחט ברואין אין צריך בדיקה, פשיטא, דהא אפילו לכתחילה שוחט ברואין בלי בדיקה, ומה ביקש התנא לכללו בוכולן דכשר דיעבד בלי בדיקה, וע"כ דתנא בא לומר דרק רואין בעי, ולא מהני דבר אחר, וקשיא הא בבודקין סגי, אבל כדמשני דליתי' קמן שוב לא קשיא ליה כלל, דקמ"ל דבליתי' קמן בעי רואי דוקא ולא סגי בלי רואין וכל זה ברור, וכבר הארכתי בזה לעיל באוקימתא דאביי ורבא ע"ש, ועוד נראה לי להוכיח להיפוך דעכ"פ לרבינא בלא ידענו אותו, דשוחט לכתחילה ברואין, דוודאי יש לדקדק במתניתין דחזינן דחש"ו דנקט אח"כ להכשיר ברואין, נקטינהו מעיקרא לאסור דיעבד, א"כ אין מומחה זה שזכרו בוכולן להכשיר ברואין, למה לא הוזכר מעיקרא לאסור בלי רואין, והרי מעיקרא רק היתר שמענו לא איסור, והוי ליה לומר חוץ מחש"ו ואינו מומחה בליתי' קמן, וע"כ משום דחש"ו נקט לאשמועינן שמא יקלקלו דאין מוסרין לו חולין לכתחילה, ואינו מומחה שוחט לכתחילה ולפי זה יש להוכיח באמת דאפילו ידעינן דלא גמיר שוחט לכתחילה ברואין, דאל"כ למה באמת לא הוזכר אינו מומחה בכלל חש"ו בידעינן דלא גמיר, וע"כ דאיהו ג"כ שוחט לכתחילה, מיהו זה יש לדחות דלא מצי לומר חוץ מאינו מומחה וודאי, כיון דבאמת אפילו אינו ידוע אצלנו שחיטתו אסורה בלי בדיקה, אבל וודאי במי שאינו ידוע אצלנו דלא נקט, ע"כ משום דשחיט לכתחילה ברואין ואינו כחש"ו, וראיתי מי שכתב ליישב קושיית רבינו ברוך דנקט דיעבד מכח חש"ו, כמו שכתבו התוס' לעיל במשנה בד"ה שמא יקלקלו דנקט חש"ו משום אין מומחין, וכ"ש שיש לומר להיפוך, וליתא דדוקא חש"ו שלא הוזכר במשנה הכשר חש"ו כלל רק איסור הוזכר, וצריך להשמיענו היתר ברואין, לכך אף דמותר אפילו לכתחילה נקט דיעבד מכח אין מומחין, אבל כאן דכבר הוזכר היתר אין מומחין מעיקרא, ולמה לי' להזכירו עוד בכלל וכולן לאשמועינן היתר רואין, כיון דהיתר רואין אפילו לכתחילה הוא:

שם ואם שחט ואמר ברי לי שלא נתעלפתי. באמת יש לתמוה בדבר זה, שהרי שוחט זה נאמן הוא לנו, דהא מאמינים אותו שלא נתעלף, ובלשון זה סובר רבינא רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, רק מוחזקין בעי לפנינו, וכיון שאנו דנין דשוחט זה מומחה הוא א"כ פשיטא דיודע האסור והמותר, א"כ אי אירע סיבה פשיטא שהיה מודיע לנו, ומה יתן ומה יוסיף מה שאומר ברי לי או שאינו אומר, כיון ששחט ואינו אומר שנתנבלה בידו ממילא מותרת, לכן נראה דרבינא בלישנא בתרא נמי לית ליה רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, רק כיון דהוא מוחזק בהא אית ליה דשוב לא חיישינן שמא אינו יודע ה"ש, ודוקא באיש שאינו ידוע אצלנו כלל לא אמרינן בי' רוב מומחין ומוחזקין, אבל כל שידוע אצלנו באחד משתי אלה, שוב לא חיישינן לאידך ג"כ, ואזלינן בתר רוב דרוב מוחזקין בשחיטה וודאי מומחין הן, והיינו דקאמר מומחין אף שאין מוחזקין, מוחזקין אף שאין מומחין, דתיבת מומחין בל"ק ותיבת מוחזקין בל"ב מיותר לגמרי, ולהנ"ל ניחא דבא להורות דבשביל דידוע אצלנו בחד, שוב אזלינן בתר רובא לכתחילה באידך, ותרתי לישני דרבינא לא פליגי כלל בדינא, רק בפירושא דמתניתין בלבד, ובלישנא קמא קאמר מומחין אף שאין מוחזקין דמסתמא הוא מוחזק, ובלישנא בתרא מוחזקין אע"פ שאין מומחין דמסתמא הוא מומחה, אבל אינו מוחזק לא ישחוט דליכא הוכחה דהוא מומחה, ואם שחט מהני ברי לי דוקא, והיינו דאי ליתי' קמן כלל כיון דלא ס"ל לרבינא דרוב מומחין א"כ יש לחוש שאינו יודע ה"ש, ואירע לו סיבה ואינו יודע שהיא אסור', אבל אי שואלין אותו ואומר ברי לי שלא נתעלפתי, אפי' תימא דבמי שאינו יודע ה"ש לא מהני אפילו שואלין אותו אח"כ, משום מילתא דלא רמי' עלי' דאיניש לאו אדעתי', אבל כאן שאינו ידוע אצלנו אף דלא אמרינן דרוב מומחין, דהיינו שהוא גמיר וסביר ויודע כל הסיבות והמאורעות לדון בהם האסור והמותר, אבל פשיטא דמודה ר"ה דכל שמצוי אצל השחיטה יודע היאך לשחוט בהכשר כשלא יארע סיבה, הילכך כולי האי לא חיישינן דאינו מומחה ואירע לו קילקול ולאו אדעתי', הילכך כל ששואלין אותו ואומר ברי שלא אירע לו סיבה המפסיד כשר, ולפי זה אפילו אי נימא דלא כרבינא, רק רוב מצויין אצל שחיטה מומחין ומוחזקין הן, ואין צריך שיהא ידוע באחד מהן, מ"מ איכא לפרושי מתני' שפיר, והיינו הכל שוחטי כל שהוא בעצמו מומחה ומוחזק ואפילו אינו ידוע אצלנו כלל, א אי ידעינן ביה שאינו מוחזק וודאי לא ישחוט דאזדא ליה רובא לגמרי דהא השוחט צריך שיהא מוחזק ג"כ, וכיון דלא אחזיק ושחיט, כמו כן יש לומר דאינו מומחה ושחיט, וצריך לבדקו על ה"ש ואז ממילא לא חיישינן למידי, דכיון דיודע ה"ש, אי היה מתעלף או שאירע קילקול היה מודיע לנו, ואי לא בדק וליתיה קמן בעינן אחרים רואין, והיינו דקאמר דכולהו כרבינא בל"ב לא אמרי דלעלפויי לא חיישינן, אבל לא סגי דנימא רוב מוחזקין, דאכתי מצי לפרושי כרבינא, ולפי זה אנן דקי"ל כרבינא דבתרא הוא, רק מה דמוכח מברייתא דתרנגולת שחוטה לא ס"ל כוותי', ולכך אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ומוחזקין הן, אבל בהא דנחלקו על רבינא דלא בעי מוחזק כלל דלעלפויי לא חיישינן כלל, בהא הלכה כרבינא דבתרא הוא דחיישינן, ובעינן שיהא השוחט בעצמותו מומחה ומוחזק, רק אפילו אינו ידוע אצלינו אמרינן דרוב מומחין ומוחזקין, ולפי זה לדידן יש לנו באמת פי' נכון במשנה עם וכולן ששחטו, והן הן דברי הרמב"ם בפי' המשנה ממש, דהכל שוחטין היינו אפילו אינו ידוע אצלנו כלל רק הוא בעצמו הוא מומחה ומוחזק, אבל בידוע שאינו מוחזק לא ישחוט עד שנבדוק אותו על הלכות שחיטה, ואי שחט ולא בדק וליתי' קמן אסור, רק בעינן אחרים רואין, והיינו כמו שביארנו, מיהו עדיין יש לדקדק קצת כיון דהוכחתי דלרבינא אף דלית ליה רוב מומחין הן, אבל מ"מ כולי האי לא חיישינן עד שנאמר בו מילתא דלא רמי' עליה דאיניש לאו אדעתיה, ולא יועיל ברי לי שלא נתעלפתי, א"כ קשה למה בלישנא קמא שואלין על הלכות שחיטה ובל"ב ברי לי שלא נתעלפתי, הא היינו הך ממש דאפילו אינו ידוע אצלנו כלל מועיל או ששואלין על הלכות שחיטה או שיאמר ברי לי, וכן הרמב"ם למה זכר דוקא ידיעת ה"ש, ולא ברי לי, ונראה לי דוודאי בל"ק דמיירי דהוא מומחה וודאי, אז לא בעי מוחזק כלל לרבינא, דלא חיישינן גבי' למידי, הילכך ממילא אי לא ידעינן ליה אי יודע ה"ש, כיון דאינו מוחזק באמת איתרע טובא, ולא מהני ברי לי רק שנדע שיודע ה"ש, אבל בסיפא מוחזקין אף שאין מומחין, דע"כ אין הכוונה שאינו מומחה באמת דאסור לאכול משחיטתו, רק דלא ידעינן ליה, הילכך אי ידעינן ליה אם הוא מוחזק מהני ברי לי, ובזה באמת חלוק ל"ק מבתרא, דבל"ק סובר רבינא דמוחזקין לא בעינן כלל, ובלישנא בתרא סובר דבעינן שיהא מוחזק באמת, ואי הוחזק לפנינו לא בעינן שנדע שהוא מומחה, ואי לא הוחזק לפנינו מהני ברי לי, הילכך אנן קי"ל כל"ב דבעינן שיהא מוחזק ומומחה, ואי אינו מוחזק וודאי לא מהני ברי לי, רק לבדוק אי יודע ה"ש כנ"ל. ועמ"ש לקמן בגמרא בד"ה לעלפויי לא חיישינן עוד בזה, ובתוס' בד"ה ואם שחט, ובד"ה אע"פ שאין מומחין, ולענין מה שיש להקשות בזה למה ע"א נאמן כאן בדבר שאינו בידו ולא איתחזק כבר נתבאר לעיל במשנה:

שם בברי לי סגי. לפי מה שדקדק רבינו ברוך לעיל, מדקאמר בבודקין סגי ולא קאמר הא אפילו לכתחילה שחיט, שאין מוסרין לו אפילו עע"ג לשחוט לכתחילה, א"כ לפי זה נצטרך לומר כאן, דכל שאינו מוחזק לפנינו אין ליתן לו לשחוט לכתחילה באחרים