תפארת יעקב על חולין חלק א ריז

בפשיטות קשיא היכי שייך למיתני הך דר"א ניטל ירך וחלל ניכר כיון דבנטילת ירך בלבד אסורה מה יתרון יהא לו דיזכיר בחלל ניכר נבלה דהא אלו אסורות קתני רק יש מהן נבלות והיינו דאסורי והן נבלה אבל מה שהן נבלה הוא האיסור לא שיהיו אסורין מבלעדי שהן נבלה א"כ ניטל ירך בלבד טרפה עכ"פ דהא נחתכו רגליה ומה צורך לחשוב חלל ניכר:

אך לפי מה שפירשתי לעיל כוונת התוס' אתי שפיר הכל והוא דעיקר קושייתם נמשך ממה שהכריחו דלא פריך מזעירי ע"כ דכל שהיא טרפה מבלעדי שנתנבלה לא קא חשיב [ולא בא התנא לאשמועינן דיש נבלה לחצי חיות דטרפה נמי הוי לחצי חיות] א"כ אמאי פריך דליחשוב דר"א הא הוי טרפה בנטילת ירך בלבד כמו בהך דזעירי מכח פסיקת החוט רק לפי שכתבו מקודם על קושיא ראשונה מכח זה הכלל דנבלה הוזכר מפורש הלכה למשה מסיני דאין זה נכלל במה שאינה ראוי' לחיות להבא רק שאינה חי' עתה וכל מה שנמסר מפורש חשיב התנא מפורש א"כ יש לומר כיון דניטל ירך וחלל ניכר נבלה ע"כ הוזכר מפורש א"כ הוי לי' לתנא למיחשבי', ואהא כתבו בקושיא הא בהמה שנחתכו רגלי' רק טרפה היא והוי שפיר בזה הכלל דזה לא הוזכר מפורש בנחתכו רגלי' דהיא טרפה א"כ מה בכך דבחלל ניכר הוזכר שהיא נבלה מ"מ אין צורך נחשוב נבלה מה דבלא"ה טרפה ואותה טרפה נכלל בזה הכלל, אבל אי בהמה שנחתכו רגלי' ג"כ נבלה היא ע"כ דניטל ירך וחלל ניכר הוזכר מפורש ג"כ שתהא נבלה דאי כ"ש מנחתכו רגלי' מה חידש ר"א אבל השתא כיון דבאמת אתיא בזה הכלל כמבואר לקמן ריש אלו טרפות והיינו דטרפה היא א"כ ממילא כ"ש ניטל ירך דהוי טרפה בלי חלל ניכר א"כ מה צורך להזכיר חלל ניכר כיון דבלא"ה אסורה מכח טרפה בלי חלל ניכר:

בא"ד וי"ל דדילמא וכו' שמא היינו בעצם שני וכו' ומיהו בפ"ק וכו' לא ידעתי מה שכתבו דדילמא, ושמא, כיון דבאמת צריך לומר כן מכח הקושיא דמאי פריך ולא שייך לומר דכוונתם דבאמת אינו כן רק התנא הוי לי' למיחשב דדילמא ברחוק כשר א"כ מה ומיהו שכתבו, ועוד דהיכי מוכח מהתנא אי הוי חשיב ניטל ירך וחלל ניכר דמ"מ בלי חלל ניכר אפי' טרפה לא הוי ולמטה שאני במקום צומת, וצריך לומר דכוונתם כך דמספקא להו אי נימא דבאמת ניטל ירך בלי חלל ניכר אינה טרפה לפי שהוא למעלה מצומת או דנימא בישוב הקושיא דוודאי אין ללמוד מבהמה שנחתכו רגלי' להטריף בניטל ירך דלמעלה קיל טפי אבל לפי האמת שידענו דניטל ירך וחלל ניכר נבלה הרי דלמעלה באין בשר חופה הוי נבלה ולמטה במקום צומת אפי' אין בשר חופה כלל אינה רק טרפה אלמא דלמעלה חמור מלמטה א"כ כיון דלמטה אפי' חופה טרפה כ"ש למעלה דניטל ירך אפי' חופה טרפה עכ"פ, וזהו שכתבו דאין ראי' מנשבר העצם דשמא וכו', ואהא כתבו ומיהו בקונ' פי' דניטל ירך וחופה טרפה אבל הקושיא שפיר מיושב דקונ' לא פי' כן רק לפי האמת דבלי חופה הוי נבלה אלמא דלמעלה חמור מלמטה אבל מ"מ שפיר מקשה דליחשוב דר"א ניטל ירך וחלל ניכר דמצד בהמה שנחתכו רגלי' לא ידענו זה דיש לומר למטה חמור במקום צומת ואי הוי חשיב לה שפיר הוי ידעינן ניטל ירך בלבד להטריף, מכ"ש כיון דחזינן דלמעלה חמור וכיון דנבלות הוזכרו מפורש הלכה למשה מסיני ומזה ידעינן גם הטרפות ניטל ירך הוי ליה למיחשבי' ודו"ק:

בגמ' רשב"ל אמר כאן בשחט במקום חתך כבר כתבתי שיש לתמוה לכאורה למה לי שחט במקום חתך הוי לי' לומר כאן ששחט רק ושט בלבד וקנה פסק ולא שחט כלל ומתניתין דא"ט ששחטה אח"כ כדרכה ב' הסימני' כמו בשאר טרפות דקתני דמיירי ששחט ב' הסימני', ומזה נראה דלכ"ע מיירי מתניתין נ"כ ששחט שניהם רק אחד מהן פסק דאי ס"ד שלא שחט רק סימן אחד לא הוי פליג ר"ע בס"ד דאי פליגי דלר"ע לא בעינן רק סימן אחד בשחיטה כהוגן לטהר מידי נבלה הוי להו לחלוק במתניתין דמעיקרא בשהיי' וע"כ דבהא לכ"ע לא מהני, ואף דבשחט סימן אחד והמתין עד שמתה משמע דפליג ר"ע היינו לפי שמתה ע"י שחיטה וכיון שמיתתה הי' בשחיטה אינה נבלה לר"ע קודם חזרה אבל אי שחט אחד כדין ואחד שלא כדין הרי מתה בנחירה ולא פליג ר"ע רק מתניתין ששחט גם סימן הפסוק קודם שמתה ובהא סובר ר"ל כל ששחט במקום חתך הוי ס"ד דר"ע כיון ששחט סימן אחד בשלימות ומסימן אחד שחט הנשאר מן הפסוק שוב אינה נבלה כיון שהי' שחיטה בב' סימני', ובתר הכי הודה ר"ע דגם בהא נבלה אבל שחט במקום אחר באותו סימן דהי' כאן שחיטת ב' סימני' כדרכן לא הוי נפסלה בשחיטה כלל ועמ"ש בסמוך:

שם אלא אמר רחב"א אמר ר"י וכו' כאן לאחר חזרה. יש לדקדק היכי קאמר אלא אמר רחב"א דהא מעיקרא רשב"ל משני לה ונדחו דבריו וא"כ אפי' אי גם ר"י סובר כר"ל בהא דהוי כמנחא בדיקולא מ"מ משום זה אינו מוכרח לתרץ כאן קודם חזרה דהא תירוצו של רבא אלו אסורות קתני לא נדחה וכמו דקאמר מעיקרא רשב"ל אמר כך הוי לי' לומר רחב"א אמר ר"י כאן קודם חזרה ולא הוי שייך אלא רק אי ר"ל בעצמו הוי משני תירוץ ולא מאמורא אחר שלא תירץ כלל מעיקרא לא שייך לומר רק ר"י אמר כמו רשב"ל מעיקרא, ועוד לא הבנתי כלל הך כאן אחר חזרה ואטו אנו מסופקין אי כאן אחר חזרה והרי עיקר הקושיא כך היתה כיון דהודה ר"ע היכי קתני לקמן אלו טרפות ולא הוי לי' לומר רק התם קודם חזרה, וביותר אני תמה דרש"י ז"ל ביאר זה בפי' משנה זו דאלו טרפות ר"ע אמרה קודם חזרה ומשנתנו דקתני והודה לו ר"ע לאחר חזרה והוא תמוה לומר דהא דקאמר והודה לו ר"ע היינו אחר חזרה דפשיטא דבהדיא קתני והודה לו וצ"ע לכאורה:

ונראה לי דמזה ראי' דעיקר תירוצו של רבא אלו אסורות קתני ויש מהן נבלות וקשה למה לי' לתנא לומר באופן שהן נבלות כיון דלא רצה לגלות רק שהן אסורות הרי בניקב תורבץ וגרגרת למעלה ממקום שחיטה הוי טרפות גמורות ואי הוי תני הכי כ"ש דהוי שמעינן דבמקום שחיטה אסורות, וכתבתי לעיל דקתני באופן שהן נבלות דאז אסורות אפילו בין סימן לסימן דאפי' אי אין טריפות לחצי חיות אבל יש נבלה לחצי חיות והיינו דפריך מחזקי' ור"א ומיושב קושיות התוס', ולפי זה לרשב"ל דקאמר שחט קנה וניקבה ריאה כשר והיינו דמנחא בדיקולא אבל אי לאו דמנחא בדיקולא פוסל טרפות כגון באבר אחר א"כ כמו דנדחה תירוצו של ר"ל כך נדחה תירוצו של רבא דאי אלו אסורות קתני ליתני למעלה במקום שחיטה, וליכא למימר דקמ"ל אפי' בין סימן לסימן דבמה נפשך אי נתחדש הטריפות באותו סימן הרי הוי כמנחא בדיקולא ואפי' ניקב ונפסק במקום שחיטה לא איכפת לן דאותו סימן הנשחט כמאן דמנח בדיקולא ואי שנולד בסימן השני דלא שייך כמאן דמנח בדיקולא א"כ אפי' טרפות פוסל דהא לא הכשיר רק בריאה משום דמנחא בדיקולא, והשתא שפיר קאמר אלא אמר רחב"א אמר ר"י דנתבטלו כל התירוצים עד עכשיו רק כאן קודם חזרה והיינו דתרווייהו מיירי ששחט שלא במקום חתך רק אלו טרפות דמתניתין דקרי להו טרפות ולא אמרינן דהוי כמנחא בדיקולא ואין מועיל שחיטה כלל במקום אחר זהו קודם חזרה דאז הי' ר"ע סובר דלא הוי רק טרפה והיינו דהוי ס"ל דמועיל שחיטה בגרגרת בפסק ולא מיקרי פסול בשחיטה דלא אמרינן כמאן דמנחא בדיקולא והא דקי"ל דשחט קנה וניקבה ריאה כשר דהוי כמאן דמנחא בדיקולא זהו לאחר חזרה דהודה ר"ע דנבלה דגרגרת פסוק לא שייך בי' שחיטה והוי פסול בשחיטה משום דכמאן דמנחא בדיקולא דמיא ולא חידש ר"י על ר"ל רק דר"ל מחלק בין שחט במקום חתך לשחט שלא במקום חתך ואפי' אחר חזרה לא הוי רק טרפה ור"י סובר דאחר חזרה כמאן דמנחא בדיקולא ולא מהני שחיטה שלא במקום חתך רק קודם חזרה מהניא שחיטה מהאי טעמא דקודם חזרה לא הוי ס"ל לר"ע דהוי כמאן דמנחא בדיקולא ודו"ק:

ודע שיש לדקדק בדברים אלו כיון שאנו מכשירין ניקבה הריאה משום דהוי כמונח בסל א"כ למה יהא מותר לישראל לאכול מן הריאה הא הוי ג"כ אבר מן החי דהא פשיטא אי נחתך אבר מן הבהמה בין סימן לסימן דאסור משום אבר מן החי א"כ מ"ש ריאה דמותרת כיון דשחיטת סימן השני אינו פועל לה כלום דא"כ אף נכרי הי' מותר בה וע"כ דחשיבא אבר מן החי תיכף בשחיטת סימן ראשון א"כ היאך ניתרת אח"כ, ובודאי ליכא למימר דבאמת לר"ל מותרת הריאה בסימן אחד בלבד רק בנכרי דשחיטה לא מהניא לי' הוי אבר מן החי קודם שמתה אבל בישראל נהי דלגבי סימן שני הוי אבר מן החי מ"מ כבר הותרה בסימן ראשון באכילה וכל התלוי בקנה ניתר בשחיטת קנה בלבד, הא ודאי ליתא דפשיטא דליכא למ"ד שיהא מותר לאכול מן הריאה קודם שחיטת ושט תדע דאי ניקבו ב"מ אחר שחיטת קנה סובר רבא דמיטרפא א"כ יהא הדין דאי נטרפה בנקב בבני מעים תהא הריאה מותרת שכבר הותרה קודם שנטרפה ושאר הבהמה טרפה והיכי ס"ד שיהא בהמה מקצתה כשרה וכולה טרפה וע"כ דלעולם אין הבהמה ניתרת רק אחר שחיטת ושט א"כ תיקשי הא אבר מן החי היא דהוי כמאן דמנחא בדיקולא ואבר שנחתך אינו ניתר בשחיטת הבהמה ונראה לי דהיינו טעמא דהא קי"ל חתך מעובר שבמעיה מותר באכילה מן הטחול ומן הכליות אסור באכילה ואמרינן בגמרא טעמא משום דכתיב כל בבהמה אותה תאכלו כשהיא שלימה ולא כשהיא חסרה והיינו שכל שחסר מגופה אינו ניתר מכל בבהמה והשתא היינו דוקא מה שחסר ע"י חתיכה דעלמא אבל מה שנחתך ע"י שחיטה דעיקר המתיר כל הנמצא בה רוח השחיטה א"כ מה שנחתך ע"י שחיטה עצמה לא אימעיט מאותה ולא כשהיא חסרה ושפיר ניתר מכח כל בבהמה וק"ו אם בחתך הזה מתיר אחרים הנמצאים בה כ"ש דמתיר מה שהוא חותך רק אי חתך ממנה שלא בשחיטה אין שחיטה מתרת מכח כל בבהמה דהוי חסירה אבל בנכרי שאין שחיטה מתיר כלל ממילא אין הפרש בין נחתך אבר ממנה בעלמא או ע"י שחיטה והוי שפיר אבר מן החי כנ"ל:

שם מתקיף לה ר' זירא מאחר שנולדו בה סימני טרפה התרת מה לי בריאה מה לי בבני מעיים פירש"י בד"ה התרת וז"ל דס"ל כיון דמקצתה אישתחיט תו לא מיטרפא דאין טרפות לחצי חיות דהא לא ס"ל לר"ז דטעמא משום דאמרינן כמאן דמנחא בדיקולא דמיא עכ"ל, ודבריו צ"ע לפענ"ד דכיון דפריך לעיל מדר"ל דהכא אר"ל דלעיל משמע דפשיטא לן דטעמא משום דמנחא בדיקולא דאל"כ רק משום אין