תפארת יעקב על חולין חלק א ריב

סגי א"כ וכי בשביל דרבנן אצרכו לשחוט לכתחלה ב' סימנים מ"מ כיון דכבר הוכשר באחד היכי ס"ד שתפסל שהייה, וכן האבעיא הוא שהה במיעוט סימנים היינו דוקא ברוב ומיעוט משום דרוב לא מהני רק מכח דהוי ככולו וזה ברור לפע"ד ועמ"ש לעיל ריש פירקין:

ועתה אבא לבאר דעת הרמב"ם ז"ל בזה שכתב וכן אם שהה כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט כמו מיעוט סימני' הוי ספק נבלה, והנה ודאי נראה שהי' מפרש כך האיבעי' דהכא והי' גירסתו כמו מיעוט סימני' או שהי' גורס במיעוט והכוונה כדי הגבהה והרבצה עם מיעוט סימני' וקאי על דברי ריב"ח דקאמר כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט אי שהה כדי שיגביהנה וירביצנה במיעוט סימנים אי הוי שהיי', אבל מ"מ תימה גדולה הוא כיון דחזינן דנחלקו בכדי שחיטה אי כדי שחיטת בהמה לבהמה או בהמה לעוף ואי ס"ד דבמיעוט שחיטה הוי שהיי' א"כ לעולם הוי עכ"פ שהיי' בכדי מיעוט סימני', ונראה לי דכוונת הרמב"ם ז"ל לפי שיש לפעמים הכשר שחיטה במיעוט סימני' והיינו בהי' חצי קנה פגום והוסיף כל שהוא עם רוב ושט דהשתא הוי מיעוט מן הסימני' והשחיטה כשרה א"כ ממילא אי שהה כדי מיעוט סימני' שהן הכשר שחיטה כגון חצי סימן ושתי משהויות הוי שיעור כדי שחיטה לפסול או דמשערין כדי שחיטת רוב ב' סימני', ואף שיכול לקרוע חצי קנה ולא ישחוט רק מיעוט סימני' ויהא הכשר. שחיטה מ"מ שיעור שהיי' אינו כן, והרי נסתפק הר"ן ז"ל אי בעינן בכדי שחיטת ב' סימני' שלימים או רובן והעלה דברובן סגי משום דהכשרן ברוב ואף דלכתחלה צריך ב' שלימים ואינו רק משום רובו ככולו א"כ ס"ד דחצי ראשון של קנה גם כן אינו נחשב לשיעור כיון דאין צריך שחיטה רק אפי' הי' פגום מעצמו או שפגמו בלי שחיטה יכול לשחוט משהו ורוב ושט וכשר א"כ הוי הכשר שחיטה במיעוט סימני' והוי שיעור שהיי' בכדי שיעור זה או דילמא כיון דע"כ חלק חצי הפגום מצטרף שאם לא הי' חצי פגום לא הי' רוב קנה שחוט לגבי שהיי' נמי מצטרפין הכל וצריך שישהה כדי שחיטת רוב סימנים ממש:

והנה התוס' הביאו לעיל בשם. הר"ר אושעי' דמפרש שהוליך והביא במיעוט בתרא של סי' ראשון כשיעור שהיי' ומספקא לי' כיון שכבר נשחט רוב הסי' הוי כאילו שהה בין סי' לסי' כשיעור שהיי' דמיעוט זה אינו צריך שחיט' כלל והוי כמוליך ביד וברגל בין סי' לסי', ולפי פירושו ג"כ לא שייכא האבעי' בעוף כלל דאחר רוב כבר נתכשר, גם לא שייך במיעוט סימנים דאין השהיי' רק במיעוטו של סימן ראשון, וצריך לומר דהכוונה במיעוטו של זה או של זה כל אחד ששחט קודם, ואני תמה על הר"ר אושעי' כי לפי דעתו הי' לו לפרש אפי' במיעוט קמא דקנה אי שחט הושט קודם ואח"כ הוליך והביא במיעוט קמא דקנה כיון דאפי' הי' פגום היה כשר ואינו בשחיטה כלל א"כ אי הוליך והביא בו כשיעור שהיי' הוי שהיי' בין סימן לסימן, ומזה נראה לי להוכיח דאף דקיי"ל דאי הי' חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא וגמרו כשר היינו דוקא אי הי' פגום קודם ששחט ושט שאם ישאר כך אינה טריפה אבל אי שחט ושט כולו או מקצתו ואח"כ פגם הקנה חציו שלא בשחיטה לא מהני להוסיף עליו לגומרו בשחיטה דכל שאם תשאר כך תהא נבלה לא מהני רק שישחט הנשאר שחיטה הגונה וכל שפגמו או שנפגם נפסלה בשחיטתה שכל פסולי שחיטה פוסלין בכל משהו ששוחט כל שאם תשאר כך ולא ישחוט כלל הוי נבלה כגון ששחט מקצת ושט או כולו, ומהאי טעמא לא משכחת לה רק בבהמה ובמיעוט בתרא של סימן ראשון דאי נימא שיכול לפגום הקנה או לקורעו חציו הוי משכחת להר"ר אושעי' גם בעוף בשחט מקצת ושט ואח"כ שחט חצי קנה בסכין רעה עד ששהה שיעור שהיי' בהולכה והבאה וע"כ דכל ששחט מקצת מן הושט שאם תשאר כך תהא נבלה שוב בעינן לכל מה שישחוט עד שתכשר כל הכשר שחיטה וממילא אינו פוסל הולכה והבאה כמו בעיקר השחיטה, ואמת שיש לחלק ולומר דדוקא במיעוט בתרא הוי כמו מוליך ביד ורגל שאין צריך אפי' לחתוך מיעוט הנשאר אבל מיעוט קמא נהי דלא בעי שחיטה אבל בעי חיתוך עכ"פ שהרי עכ"פ בעינן שיהא פגום הילכך ממילא אין הולכה והבאה פוסלת שם מטעם שהיי', אבל מ"מ אינו נראה לחלק בכך כיון דאפי' הגרים שליש כשר דהיינו שלא במקום שחיטה כלל כל ששחט שליש כשר א"כ כשהוא מוליך ומביא באותו שליש ודאי ראוי שיהא כאילו מוליך ומביא ביד ורגל, ועוד דדוקא בחצי קנה פגום קודם שחיטה והבהמה עדיין לא נעשה בה לא מעשה טריפה ולא מעשה נבלה והיא כשרה כמות שאר בהמות א"כ עכשיו הוא מתחיל לשחוט ומעכשיו צריך שיהא שחיטה כשרה בהכשר אבל בשחט ושט קודם והרי אם יניחה כך תהא נבלה והוא צריך להשלים שחיטת סימן השני ברובו להכשיר מה ששחט מעיקרא וכיון דע"כ אותו רוב הקנה להשלמת השחיטה היא דבלא זה תתנבל במה ששחט מעיקרא א"כ פשיטא דכל להשלים השחיטה בעינן שחיטה ממש לא קריעה או פגימה, וגדולה מזו אני מסתפק שכל בהמה או עוף שחצי קנה שלה פגום אף דיכול להוסיף כל שהוא היינו בתחילת שחיטה שיתחיל לגמור הקנה אבל אי שחט הושט בבהמה או מקצת ושט בעוף שוב לא מהני מה שיגמור רוב הקנה דאחר שכבר חתך בושט שוב אין הפגם משלים השחיטה כיון דלולא שחיטתו בקנה היתה נשארת נבלה אין הפגם הזה משלים השחיטה וצ"ע בזה, אבל וודאי לקרוע חצי קנה או לשוחטו בסכין פגום אחר ששחט ושט ראה לי דאסור, ועמ"ש לעיל גבי בעי' דהחליד במיעוט סימני' בענין זה והנה לעיל הביאו התוס' בשם ר"ת ז"ל דבמיעוט קמא דושט מיבעי' לן וכתבו התוס' דלפי דבריו אי שהיי' במיעוט קמא כשר אין שהיי' בעוף כלל והקשו מהך דהכא דאמרינן ועוף לעוף או מבהמה לעוף וכתבו דהוי מדרבנן וכל זה דחוק ורחוק שיהא שאלת רב הונא בריה דרב נתן רק אי פסול מדאורייתא או דרבנן ועמ"ש לעיל, אמנם כעת נראה לי בכוונת ר"ת ז"ל בפשיטות ואי לא נתכוין ר"ת לזה הוא דבר נכון בעצמותו דודאי יש להסתפק בכל פסול שהיי' אי הפסול משום כיון שיש הפסק בין השחיטות אין מצטרפין זה עם זה א"כ ממילא אי אפשר להכשיר הבהמה שהרי אין לה שחיטה שלימה כיון שאין מצטרפין מחמת הפסק השהיי' אבל הא לא אמרינן דכל ששחט ושהה הוי מה ששחט עד עכשיו כאילו ניקב בקוץ דמאיזה צד נימא כן דהא כל שחיטה הי' מהראוי שנאמר דמתחילה הוי כניקב הושט והיכי תתכשר אח"כ וע"כ דכל דרך שחיטה אינו כניקב בקוץ וכיון שכבר שחט ולא הוי כניקב בשביל ששהה אחר כך לא אמרינן דנעשה למפרע כניקב הושט לפוסלה מטעם ניקב הושט רק דאמרינן נהי דאין זה ניקב אבל אנן כולה שחיטה בעינן והרי זה כמו ששחט חצי ושט ולא גמר ומתה כך הרי נבלה היא מצד שמתה ולא הי' לה שחיטה שלימה וכמתה מאלי' דמי, ולפי זה אי שחט מיעוט ושט ושהה ואח"כ גמר את כולו הרי הי' בכאן שחיטה שלימה רוב סימני' בלי שהיי' א"כ נהי דאין המיעוט שכבר שחט מצטרף מחמת ההפסק אבל מ"מ אין זה כניקב הושט כיון דדרך שחיטה הוי רק אי היתה מתה כך הוי נבילה שמתה מעצמה שלא בשחיטה כל שלא הי' קודם שמתה שחיטה הגונה של רוב סימני', וכמו כן אי שחט חצי הסימני' ושהה וחזר ושחט חצי הנשאר כיון שאין מצטרפין ומתה הבהמה הרי מתה שלא בשחיטה שאין שני השחיטות מצטרפות ולא היה לה רק חצי שחיטה אבל לא שדנין מחמת השהיי' דמה שכבר שחט קודם ששהה נעשה מחמת השהיי' כאילו ניקב הושט בקוץ דהוי נבלה מחיים או דילמא דבאמת הוי מה ששחט כאילו ניקב בקוץ ואפי' יש שחיטה רוב סי' בלעדי אותו המיעוט מ"מ אותו המיעוט אחר ששהה הוי כאלו ניקב הושט והוי נבילה מחיים ולא מועיל לו שחיטה ולפי זה אפי' בעוף ג"כ משכחת שהיי' ששהה בחצי ושט דכיון שאין מצטרפין מחמת השהיי' הרי אין בכל אחד בין מה ששחט קודם השהיי' בין מה ששחט אח"כ אין כאן הכשר שחיטה ואין מצטרפין מחמת ההפסק כנ"ל, ויש לי עוד דרכים בבעי' זו ולפי שאין נראין לי על דרך האמת לא כתבתים:

שם א"כ נתת דבריך לשיעורין. תמוה לי בשלמא לעיל דקאמר כדי שיביא בהמה וס"ד אפי' מעלמא שפיר פריך דנתת דבריך לשיעורין כמו שפירש"י לעיל דמאיזה מקום יביא פעמים שהיא רחוקה או קרובה או כמו שפירשתי לעיל אבל כאן דר' יוחנן לא זכר כלל כדי שילך אצל חכם רק כדי ביקרו של חכם והיינו כשיעור בדיקת סכין ומאי קושיא נתת דבריך לשיעורין דבדיקת הסכין יש לו שיעור דאי ס"ד אין לו שיעור מה הועיל במה דמשני כדי ביקור טבח חכם, וליכא למימר דקשיא ליה למה לו לר"י לומר כדי ביקרו של חכם הוי לי' לומר כדי ביקור סכין ומדזכר חכם ש"מ דכוונתו לפי שצריך לילך אצל חכם להראות הסכין א"כ נתת דבריך לשיעורין פעמים שהוא רחוק פעמים שהוא קרוב אבל לא הועיל במה דמשני טבח חכם מ"מ לא הי' לו להזכיר רק כדי בדיקת הסכין ושיעור בדיקת הסכין ידוע, ונ"ל לומר דודאי הפרש גדול יש כי שוחט עצמו הבודק סכין שיעורו ידוע כמו סתם שוחט אבל חכם הבודק סכין מחמת כבודו של חכם אין שיעורן שוה כי יש חכם הבקי בדבר ומרגיש יותר יכול לבדוק במהירות ויש חכם שאינו מרגיש רק אחר שמתבונן בכוונת הלב ובודק לאט ויש שאינן בקיאין כ"כ בהעברת האצבע על הסכין ואין בדיקתו כ"כ במהירות, ושפיר פריך נתת דבריך לשיעורין שאין בדיקת כל חכם שוה ואהא משני כדי ביקור טבח חכם שבודק בעצמו והוא בקי בטיב בדיקת הסכין וכל טבח חכם שיעורו שוה כי סתם טבח יודע בטוב לבדוק במהירות וכשהוא חכם אינו צריך לילך לחכם רק בודק בעצמו, ורש"י ז"ל פי' בד"ה לשיעורין פעמים דחכם רחוק פעמים קרוב נראה שהי' מפרש דס"ד דר"י משער כפי מה שילך לחכם שיבדוק לו סכין וקשיא ליה פעמים רחוק פעמים קרוב ולא ידעתי לכוון דבריו שלא הי' לו לתרץ רק לומר דאין הכוונה רק כשיעור גוף הבדיקה לא ההליכה אצלו, ואמת דרש"י ז"ל פי' טבח חכם שזה השוחט חכם הוא והיינו שבא לפרש דמשני שאין צריך לילך לחכם שהוא עצמו חכם ואין השיעור רק כדי הבדיקה, אבל מלבד דקשה למה לי כולי האי הי' לו לתרץ כדי בדיקת סכין