תפארת יעקב על חולין חלק א רי

א"כ מוכח להדיא דכל שעמד כך בלי הולכה והבאה אפילו לא הגביה ידו הוי שהייה, וגדולה מזו ס"ל לקצת האחרונים דאפילו לא עמד רק לא בהולכה והבאה זו אף שהוליך והביא הוי שהייה וכ"ש כשעמד ולא עשה כלום אפילו לא הגביה ידו הוי שהייה, ולפי זה נראה דרישא קמ"ל אפילו נפל הסכין והגביהה דהוי מצורך השחיטה שאי אפשר לשוחטה בלא סכין וכיון שהוא לצורך השחיטה לא הוי הפסק קמ"ל דהוי שהייה, והדר קמ"ל אפילו לא נפל הסכין רק עדיין הוא בצואר הבהמה והוא אוחז בידו בסכין על הבהמה רק שעמד מלהוליך ולהביא שהיה מגביה כליו שנפלו מעליו קמ"ל דמ"מ הוי שהייה אף שלא נעתק הסכין ממקומו כלל, והדר קמ"ל אפילו בב' ששחטו זה מתחילה וזה אח"כ אף שכל אחד מהן לא עשה שהייה בשחיטתו שכל חלקו ששחט לא היה בו שהייה קמ"ל דשהיי' פוסלת אפי' בב' שוחטין כיון שיש שהייה בין זה לזה, ונראה לי עוד שמה שאמר השחיז את הסכין בא לאשמועינן דוקא בהשחיז הסכין ועף אבל שחט בסכין רעה ולא השחיז אף ששהה יותר הרבה משאר שחיטה מ"מ אין זו שהייה כיון שהוליך והביא:

והנה רש"י ז"ל פי' השחיז את הסכין קודם שחיטה והר"ן ז"ל פי' דבאמצע שחיטה השחיז הסכין ואני תמה כיון דמעיקרא בנפלה סכין נקט בפשיטות והגביהה וכן בנפלו כליו ולא זכר למה שהה כ"כ בהגבהת הסכין והכלים א"כ אי ס"ד דהשחזתו היה באמצע שחיטה כ"ש דלא היה צריך לומר ועף ובא חבירו ושחט הא היה יכול לומר בפשיטות שהשחזת הסכין היתה שיעור שהייה והוא עצמו גמר השחיטה ואין צורך לא לעייפות ולא לשחיטת אחר, ולפירש"י ניחא דהשחיז קודם מיירי ומחמת שנתייגע בזה הפסיק באמצע שחיטתו ולא היה יכול לגמור ובא אחר וגמר, מיהו לפי מה שפירשתי מקודם דבבא שלישית קמ"ל דשהייה בין שני שוחטים אף דכל שוחט לא שהה מ"מ הוי שהייה בין שני השוחטים א"כ שפיר יש לקיים פירוש הר"ן דבאמצע השחיז ועף, מיהו מדברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה כאן משמע דמפרש כפירש"י עיי"ש:

בגמ' מאי כדי שחיטה אמר רב כדי שחיטת בהמה אחרת. פירש"י ולא תימא כדי שיגמור שחיטתו ותו לא, ולא ידעתי לפי פירושו היכי ס"ד לומר כן והרי נתת דבריך לשיעורין כיון שאתה דן באותו בהמה מה שצריך לגמור שחיטתה א"כ תלוי הדבר כפי הסכין והאדם ואי דלעולם דנין כפי שוחט זה וסכין זה והרי בא חבירו ושחט א"כ במי נידון שיעור השהייה אם כמו שיעור שגמר חבירו או כשיעור אי היה הוא גומר, ואיני יודע מי הזקיקו לפרש כך ויש לפרש בפשיטות שלא ידע באיזה שחיטה דקתני כדי שחיטה סתם ואין אנו יודעין מהו הכוונה אי כדי שחיטת בהמה או עוף ואהא קאמר רב דהכוונה כדי שחיטת בהמה אחרת דהיינו בשחיטת בהמה הוי שהייה כדי שחיטת בהמה אחרת, ואולי הזקיקו לרש"י ז"ל לפרש כן דקשיא ליה היכי נסתפקו רב כהנא ורב אסי בדברי רב אי בהמה לעוף ג"כ ורב נמי השיב שלא שאל זה לר' חייא והרי כיון שאמר בהמה אחרת הרי בפי' אמר בהמה לבהמה דאל"כ הוי ליה לומר כדי שחיטת בהמה ואפילו לעוף וע"כ דבא רב למעט דלא נימא שיעור שחיטה באותה בהמה קמ"ל שיעור שחיטה של אחרת, ואי אפשר לומר דבא לומר דלא נימא שיעור שחיטה כולה של אותה בהמה דהיינו ממש שיעור שחיטה אחרת רק הכוונה דלא נימא שיעור שחיטה של אותה בהמה שכבר שהה בה והיינו כדי שיגמור קמ"ל בהמה אחרת דהיינו שחיטה שלימה מתחילה ועד סוף, אבל מ"מ אין אנן צריכין לכל זה דוודאי רב דקאמר בהמה אחרת להורות דלא נימא שחיטה כל דהו אפילו של עוף לבהמה קמ"ל דבבהמה הוי בבהמה אחרת אבל מ"מ לא רצה לומר כדי שחיטת בהמה סתם משום דלא היה ברור לו אז דשחיטת בהמה הוי אפילו לעוף לכך קאמר אחרת דהא פשיטא ליה דעכ"פ לבהמה מהני שיעור כדי בהמה ולא כדי שחיטת עוף ובמה שאמר אחרת גילה דלבהמה עכ"פ שיעור שהייה כבהמה אחרת אבל בעוף לא ברירא ליה ולא גילה דעתו עדיין בזה ועמ"ש בסמוך:

שם אמר ליה ר"כ ור"א לרב כדי שחיטת בהמה לבהמה וכו' או דילמא וכו'. לכאור' יש להוכיח דפשיטא להו לר"כ ור"א דבבהמה אין חילוק כלל ואפילו מגסה לדקה דאי פשיטא להו דיש חילוק א"כ כ"ש שאין משערין מבהמה לעוף ואי מספקא להו הוי להו לשואלו בבהמה עצמה אי דוקא כיוצא בה או אפילו מגסה לדקה וע"כ דבהא פשיטא להו דאין חילוק רק בעוף מספקא להו, אבל קשה מאד בעיני דפשיטא להו לר"כ ור"א אליבא דרב מה דמערבא משמיה דריב"ח אמרי להיפוך והיכי פשיטא להו הא בדברי רב דוודאי יש לפר בהמה אחרת כיוצא בה, לכן נראה לי דוודאי כל דנימא דרב כללא קאמר כדי שחיטת בהמה אחרת א"כ פשיטא דגם גסה לדקה משער אבל אי לאו כללא קאמר בוודאי יש להסתפק ג"כ בבהמה עצמה אי כיוצא בה רק אי הוי נקטי הספק בגסה לדקה הוי ס"ד דוקא בהא מסופקין אי אחרת כיוצא בה או אפילו גסה לדקה אבל בעוף לא נסתפקו כלל כיון דקאמר אחרת ש"מ דרק לבהמה נתן שיעור זה קמ"ל דאפילו לעוף מסופקין אי אחרת דוקא לבהמה קאמר או כפירש"י לאפוקי שיגמור שחיטתו ששהה בה או כמו שפירשתי לעיל דנקט הכא לפי שלא נתברר לו דין העוף וממילא ידעינן נמי דמנסה לדקה יש להסתפק ג"כ כנ"ל:

שם ושמואל אמר אפילו בהמה לעוף. לשון זה תמוה מאד דזה הוי שייך אי הוי נוכל לומר לא מיבעיא עוף לעוף אלא אפילו בהמה לעוף אבל באמת כיון דמשערין בהמה לעוף פשיטא דאין משערין כלל מעוף לעוף ואי משער כך מפסיד העוף בחנם ואוסר את המותר אלא לעולם משערין מבהמה אפילו לעוף וכך הוי ליה לומר בהמה אף לעוף, ולעיל בדברי ר"כ ור"א דקאמרי נמי אף בהמה לעוף יש לפרש דקאי על לישנא דרב אי קאי רק בשחיטת בהמה או דקאי אף בשחיטת עוף ומהני מבהמה לעוף אבל לשמואל קשה, גם לעיל פירש"י ז"ל או דילמא אפילו בכדי שחיטת בהמה משערין לשהיית עוף וזה וודאי תימה דלא שייך אפילו דפשיטא דכך דוקא משערין, והיה נראה לי לפרש דקאי על המשנה דבאה לומר קולא בשהייה דלא שהייה משהו פוסלת רק כדי שחיטה וקאמר שמואל דאף לקולא דבהמה לעוף נתכוונו במתניתין ולא דוקא בהמה לבהמה, והנה רש"י ז"ל בד"ה אף בהמה לעוף כתב וז"ל קולא הוא שנתנו לעוף שיעור בהמה לשהייתו [וכפי הנראה חוזר לדברי ר"כ ור"א ומעיקרא פי' תוכן הדבר ואח"כ בא לפרש לשון אף או דקאי לשמואל והיה גירסתו אף לא אפילו אבל יש לדקדק שלא פי' כך בדברי ר"כ ור"א לכן העיקר דחוזר באמת עליהם] ולא נתבאר מה ביקש בזה וכפי הנראה בא לפרש לשון אף שאמרו משום דקולא היא אבל תימה פשיטא ומה ס"ד דחומרא יש בדבר, לכן נראה שיש ציפרים קטנים או תרנגולים דשחיטתן קשה וצריך לכוון מאד שלא יקלקל שחיטתו ולכך כשמנסין השוחט נותנין לו ציפרים ותרנגול לשחוט שאלו צריכין אימון ידים טפי משחיטת בהמה, ואף דלא זכרו הגבהה והרבצה אבל עכ"פ מחשבין אימון ידים בשעת שחיטה בכלל הילכך חומרא הוא לשער כדי שחיטת בהמה המונחת על הארץ דקל יותר לשחוט מעופות הללו, וקשיא ליה לרש"י דקאמר אף ועל זה קאמר דקולא הוא לשער בעוף ששחיטתו קל מהרה משחיטת בהמה אבל היכא דהוא חומרא פשיטא דיכול לשער בעוף כדומה לו, והשתא ממילא ניחא הלשון אף בהמה לעוף דלעולם הולכין להקל ולא מיבעיא אי יצא לו קולא אי ישער מעוף לעוף דיכול לשער כיון דהוי בדומה לו אלא אפילו היכא דהקולא הוא מבהמה לעוף שאינו בדומה לו מ"מ יכול לשער כנ"ל, ויש לפרש עוד בפשיטות יותר דהך אף הכוונה לא מיבעיא דבבהמה עצמה משערין מנסה לדקה אלא אף מבהמה לעוף משערין אף דאינו בדומה ולפי זה יהא מוכח דשמואל סובר מגסה לדקה ג"כ וכן הוא האמת דכ"ש הוא כמ"ש התוס', ולפי זה רב דקאמר בהמה לבהמה ועוף לעוף משמע דמודה דמגסה לדקה משערין דאל"כ הוי ליה לומר רבותא מדקה לדקה דוקא וכ"ש מעוף לעוף ודו"ק, ולפי מה שכתבתי דרב בא לאשמועינן דלא נימא דמשערין לבהמה בשחיטת עוף א"כ יש לומר דכך הכוונה דלא מיבעיא דמשערין בהמה לבהמה רק אפילו בהמה לעוף ודו"ק:

שם יביא ואפילו מעלמא נתת דבריך לשיעורין. פירש"י פעמים שהיא רחוקה פעמים קרובה, והדבר תמוה אטו ס"ד שיש כאן בהמה ואנו משערין בה רק הכוונה לשער שיעור שיביא בהמה ויגביהנה וכו' ואפילו יש כאן בהמה קרובה יכול לשער באחרת רק עיקר הקושיא דאם אתה אומר שיעור שיביא בהמה מעלמא עדיין לא ידענו שיעור לדבר מאיזה מקום משערין שיביאה כי אינו דומה שיעור ממקום קרוב למקום רחוק ואין קץ לשיעור הבאה זו, וכמו כן לקמן גבי ביקור חכם דפריך נתת דבריך לשיעורין פירש"י פעמים דחכם רחוק פעמים קרוב והוא תמוה ג"כ דהיכי ס"ד דאי החכם קרוב תהיה השהייה קצרה ואי רחוק תהיה ארוכה ואי אין חכם כלל כיצד נשער השהייה וכמו כן כאן היכי ס"ד שתהא השהייה תלויה במציאות בהמה אחרת באיזה מקום שהוא עד שלא יקשה לו על זה אלא שהוא לשיעורין ואי אין כאן בהמה אחרת כלל כיצד נשער וע"כ דעיקר הקושיא וכן לקמן שלא ידענו מדבריו עדיין שום שיעור וצריך ליתן שיעור כדי שיביא בהמה מרחוק מיל וכדומה וכן בחכם ולא שייך לומר בזה כדי שחיטה או כדי ביקור, ורחוק מאד לומר דס"ד דמחשבין בשחיטה לפי מה שהיה בבהמה זו ששחט דאי הביאה ממקום קרוב משערין כדי שיביא אחרת מאותו מקום וכן אי הביאה מרחוק וגם כדי ביקור ס"ד דכמו שהיה החכם שהראה לו סכין זה ששחט בה בהמה זו אנו משערין השהייה כדי ביקור אותו החכם ואי קרוב בקרוב ורחוק ברחוק ועלה מקשה נתת דבריך לשיעורין זה דחוק ורחוק, גם אין הקושיא קשה כלל דמשערין כמו שהיה בשחיטה זו ואי היה דבר זה רחוק אצלו שתהא השהייה תלויה במקום השוחט ומקום הבאת הבהמה היה לו להקשות כך ולא להקשות נתת דבריך לשיעורין באופן שלא נתבררו לי דברי רש"י בלשון זה:

שם אמרי במערבא משמיה דריב"ח כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט דקה לדקה וגסה לגסה. פירש"י דה"ה עוף לעוף ומתוך זה פסק לחומרא כיון דריב"ח בשיטת רב הוא ובאמת אין זה הכרח, ומה שכתבו התוס' דכ"ש הוא דיותר חלוק עוף מבהמה ממה שחלוק