תפארת יעקב על חולין חלק א רו

לראיה ממקום אחר והוא ידע דאין מטבילין בכיפין וקמ"ל דבראשין מותר ולא גזרינן רק לרווחא דמילתא מייתי דכן איתא במשנה והשתא קשיא להו דאדרבא מה שרצה להרויח הפסיד שפי דאי משנה היא יתחדש קושיא למה צריך ב' פעמים לאשמועינן דלא גזרינן והיה יותר טוב שלא להזכיר כלל הך משנה:

מיהו עיקר קושיית התוס' נראה לי ליישב בפשיטות דוודאי אם כבר נתלש הגל והוא רוצה להטביל בו לא גזרינן שיטביל בכיפין כיון דאין מטבילין רק בראשין יטביל בראשין אבל כאן ביושב ומצפה על הגל חיישינן שאי אפשר לצמצם לידע שיפול הראשין עליו ושמא יטביל בכיפין שיפול עליו קצת מן הכיפה ושוב לא עלתה לו טבילה והוא יחשוב שטבל בראשין וזה ברור, וכמו כן בהך גזירה דחרדלית של גשמים לא קשיא דכבר נשמע מהך דמטבילין בראשין ולא גזרינן אטו חרדלית דלא שייך לגזור רק ביושב ומצפה לא כשכבר בא הגל מאיזה צד נגזור אטו חרדלית רק ביושב ומצפה על ביאת הגל יש לחוש שימתין על ביאת מים היורד מן ההר כנ"ל:

בד"ה ופירות הרי הן בכי יותן היינו לאחר שהעלם וכו' חד בתלושין וחד במחוברין וכו'. ואיכא למידק דקא עביד התם צריכותא דאי אשמועינן תלושין משום דאחשבינהו ופירש"י שמלאן גילה דעתו שצריך להן וזהו חשיבותן והשתא תיקשי מאי רבותא דמחוברין הא אי נפלו הפירות ולא נתכוון להם וכן לא נתכוון להדיח ידיו בנטילתן מן המים אינן מכשירין וע"כ שנתכוון להדיח ידיו או להדיח הפירות כמו אשה שמדיחה צנון במערה א"כ הרי גילה דעתו דניחא ליה בהן, ולעיל דף ט"ז פירש"י סוף ד"ה לענין הכשר זרעים וז"ל והא דאמרינן בפסחים מחוברין מכשירין היינו דניחא ליה שיפלו פירות לתוכן או להושיט ידיו להדיחן כשיוציא הפירות מן המים והשתא כיון דאין מכשירין רק היכא דניחא ליה א"כ מאי רבותא יש בהו על תלושין, וצריך לומר דמ"מ ס"ד דוקא תלושין שמלאן גילה דעתו מעיקרא כשמלאן שהוא צריך להן ושפיר אחשבינהו לכך מכשירין אבל מחוברין שלא עשה מעשה להחשיבן שהמים עומדין כמות שהיו רק הוא ניחא לי' בנפילת פירות לתוכן זה לא הוי חשיבות וכן כשהושיט ידיו להדיחן בהוצאת הפירות לא חשיב חשיבות כ"כ כמו תלושין שמלאן למה שצריך להן, ומ"מ דברי רש"י ז"ל לעיל דף ט"ז לא נתבררו לי דמה ענין זה להך דת"כ דשם אמרינן אין לי אלא מים וכו' יכול אפילו הן בבורות שיחין ומערות יהיו מכשירין ת"ל כלי והיינו דכל שהן מחוברין אין מכשירין [ובוודאי אפילו ניחא ליה בהן דאל"כ אפילו תלושין אין מכשירין כל דלא ניחא ליה באותן המים שיבואו על האוכלין או דהוי ניחא ליה לדבר אחר תלוש מועיל על האוכלין] אין לי אלא שמלאן בכלי לשתות מנין לגבל בהן את הטיט וכו' ת"ל בכל יטמא יכול אפילו חישב עליהם שירדו בבורות שיחין ומערות יהיו מכשירין והיינו כיון שתחילתן לרצון עכ"פ ת"ל אשר ישתה כללו של דבר שזאת הברייתא אמרה שצריך שיהא ניחא ליה בירידת המים מתחילה רק שיהא רצונו לדבר תלוש אז מכשירין אפילו לא ניחא ליה אח"כ בהכשר האוכלין אבל אי חישב עליהן לדבר מחובר כגון לירד בבור או מערה דהמערה והבור מחוברין הן והרי חישב לצורך מחובר אינן מכשירין את האוכלין רק אי חישב עליהן אח"כ על האוכלין, והשתא מאי קשיא ליה לרש"י מהך מחוברין דפסחים דהא הך דת"כ מיירי שעכשיו תלושין כשבאו על האוכלין רק מעיקרא אחשבינהו והוי תחילתו לרצון ותליא אי חשיב לצורך מחובר לא מהני ואי חישב לתלוש מהני והתם כשבאו עליהם המים כשהיו מחוברין ואין ענין זה לזה, וצ"ל דהך דפסחים דקשיא ליה קאי על תחילת דברי הת"כ דקאמר יכול אפילו הן בבורות שיחין ומערות מכשירין ת"ל כלי והרי בפסחים אמרינן דמחוברין מכשירין, מיהו מה שתירץ רש"י היינו דניחא ליה שיפלו פירות לתוכן או להושיט ידיו להדיחן כשמוציא הפירות מן המים אינו מובן דהעיקר חסר דהא בת"כ משמע בהדיא דכל שהם בבור ומערה אינן מכשירין והיה לו לתרץ העיקר דאחר שהעלו מן המים אז מוכשרין ואפילו לא ניחא ליה כלל רק מעיקרא אחשבינהו לתלוש ואף שירדו למחובר מכשירין והיינו כשהעלן מן המים מוכשרין במים שבאו עליהן במחובר רק בעוד שהן מחוברין אין מכשירין ואי נגע טומאה בעודן במים לא נטמאו האוכלין כהך דנדה שמדיחה צנון, ומזה נראה שהיה כוונתו להקשות אהא דקאמר מעיקרא דאי אחשבינהו לצורך מחובר אינו מכשיר אף שהיה תחילתו לרצון דרצון למחובר אינו רצון והתם קתני מחוברין מכשירין ואין ענין זה לזה ושפיר יש לומר אי אחשביה למחובר אינו רצון אבל אי אחשביה לתלוש מכשירין אפילו במחובר והיינו אחר שהעלה אותן מן המים ודברי רש"י ז"ל לא נתבררו לי בזה:

מיהו גם בדברי התוס' יש לי לדון דאי הכוונה התם דמתכשרי אחר שהעלום ומ"מ צריכי כיון דמעיקרא כשבאו עליהן המים היו מחוברין היכי קאמר צריכותא להיפוך דאי אשמועינן מחוברין משום דקיימי בדוכתייהו חשיבי אבל תלושין לא והשתא כיון דמחוברין אין מכשירין רק אח"כ שהעלה אותן מן המים הרי המים שעל האוכלין תלושין הן ולא קיימי בדוכתייהו ומ"ש מתלושין דלא מכשרי, ואמת שהדבר מוכרח דע"כ הך מחוברין דקאמר משו' דקיימי בדוכתייהו חשיבי ותלושין לא אין הכוונה דוקא בעודן מחוברין דהא שמואל סובר באמת דרק מחוברין מכשירין ולא תלושין ומ"מ מוקי התם בפרה שהעבירה בנהר ועדיין משקה טופח עליה והיינו דאי אין משקה טופח מה שהוכשרה מחיים לא מהני א"כ הרי המשקה הטופח תלוש הוא וע"כ דמחוברין לאו דוקא בעודן מחוברין, אבל צריך טעם מ"ש תלו דהא נתלשו מן המחובר ומ"ש מחוברין לאחר שהעלה מן המים וצ"ל דמ"מ כיון שהמים הללו שהן עכשיו על האוכלין בתלוש מ"מ מן המחובר באו עליהן וזה מהני טפי מתלושין שבאו על האוכלין כשהיו תלושין ונתבטל חשיבותן, אבל תימא הוא לפע"ד שיהא זו מעלה במה שבאו מן המחובר על האוכלין כיון דאז שער ד דאין טומאה מטמא אותן ואין ההכשר מועיל אז ויועיל יותר על אחר שהעלן מתלושין שבאו כשהן תלושין דאז חזינן דהכשר מהני תיכף בביאת המים משא"כ במחוברין וצ"ע לפע"ד. אמנם לולא דברי התוס' היה נכאה לי לפרש בפשיטות ואין צריך לכל הנ"ל והוא דוודאי יש להבין הנך מחוברין שהוזכרו בפסחים מה היתה הכוונה אי מי גשמים שירדו לבור ושיח ומערה פשיטא דמים הללו לא מיקרי מחוברין והא דתניא בת"כ יכול חישב שירדו לבור ושיח ומערה וכו' דאינו מועיל בחישב עליהן לצורך מחובר לאו דהמים נקראין בבור מחוברין רק הבור והמערה הן מחוברין כמו כותל בחישב שיודח הכותל כשהוא כותל מערה והיינו דמחשבה במים, לצורך דבר מחובר לא מהני רק בעינן שיחשב לתלוש אבל מים שהן בבור בוודאי לא מיקרי מחוברין, והא דקאמר בת"כ יכול אפילו הן בבורות וכו' אין הטעם משום דהמים מחוברין ובעודן מחוברים אין מכשירין דפשיטא דמים שבבור דהיינו מי גשמים או מים אחרים שירדו לבור אין המים נקראין מחוברין, אלא שהענין הוא כך דשם בפסחים עביד צריכותא דאי הוי כתיב תלושין הוי אמינא משום דאחשבינהו והיינו במה שמלאן לכלי לדבר הצריך לו אבל מחוברין לא ואי הוי כתיב מחוברין הוי אמינא משום דקיימי בדוכתייהו והך מחוברין היינו מחוברין ממש שיוצאין מן המעיין ומשום דקיימי בדוכתייהו יש להן חשיבות והשתא בין תלושין שיש להן חשיבות ע"י שמלאן בכלי בין מחוברין דהיינו מעיין שיש להן חשיבות דקיימי בדוכתייהו מהני להכשיר וכמו דתלושין מהני להכשיר תיכף כמו כן מחוברין מהני להכשיר תיכף אפילו בעודן מחוברין, אבל מ"מ בעינן דניחא ליה בנפילת הפירות דתרתי בעינן חשיבות המים מצד עצמן וכמו כן ניחא ליה שיבואו על הפירות וכל שחישב לצורך דבר תלוש הרי יש חשיבות למים וכן על התלוש וכל שנפלו אח"כ על פירות שלא חישב מהני מכח תחילתו לרצון וכשהן מחוברין גמורין יש חשיבות למים מצד עצמן וכל דניחא ליה בליכלוך הפירות מכשירין אבל חישב שירדו לבור ומערה אין כאן חשיבות למים מצד עצמן וכ"ש כשנפלו לבור הילכך לא מהני אפילו ניחא ליה בעודן בבור שאין המים חשובין להכשיר אבל כשהעלה יש חשיבות למים מכח העלתו ומכשיר ודו"ק, תדע דהא בהך דמכשירין פ"ג בחמרין שהיו עוברין בנהר ונפלו שקיהן למים וכן היו רגליו מליאות טיט ועבר בנהר דפליגי התם ר"י ורבנן דלרבנן מהני שמח ולר"י בעי עמד דוקא ובחמרין הפכו ולא אישתמיט התם לומר דעכ"פ כל זמן שהם בנהר לא הוכשרו רק בפ"ד בקופה מליאה תורמסין ונתנו לתוך המקוה וכן אשה מדיחה צנון במערה קאמר דטהור רק בהעלתה כל שהוא טמא וע"כ כמו שכתבתי שדבר זה אינו רק במערה ומקוה שאין כאן לא חשיבות מילוי בכלי ולא חשיבות מחובר דקיימי בדוכתייהו דהא תלושין הן [דמקוה דהתם אינה מעיין רק מקוה של ארבעים סאה אפילו ירדו ממקום אחר כל שאינן שאובין בכלי] אבל נהר דיש לו חשיבות דקיימי בדוכתייהו דהמים מחוברין ממש בהא מכשיר כל דניחא ליה ואפילו לא עשה מעשה רק שמח [דלא קי"ל כר"י התם] אבל בור ומערה אפילו חישב עליהן שירדו לבור הרי מחשבה לצורך דבר מחובר לא מהני וכ"ש כשירדו מעצמן בבור ואף דאי נפלו מעצמן לכלי והדיח בהן פירות מהני היינו דאז הוא מחשיב אותן אבל בבור לא מהני מה שהוא מחשיב את המים כשהן בבור שאין מחשבה מועלת למים רק ע"י תלישה שנתלשו לצורך תלוש או ע"י שהן מחוברין מעיקרן ולכך לא מהני רק כשהעלה מועיל מחשבתו להכשיר אבל כל שהמים הן לצורך דבר מחובר אינן מכשירין אבל מים המחוברין מעיקרן יש להן חשיבות כמו בכלי והיינו צריכותא דסוגיא דפסחים ולשמואל דוקא מחובר והיינו נהר ומעיין דהמים עצמן מחוברין כנ"ל בענינים הללו ואין להאריך כאן יותר:

בד"ה הוא סבר דחויי קא מדחי ליה וא"ת וכו' כבר דקדק זה מן המשנה וכו'. תמוה לי דבפשיטות הוי להו להקשות מעיקרא דאיתיביה רבא לר"נ מאי ענין קושיא זו לר"נ הא שני המשניות סותרות עצמן דבהך משנה קתני ידיו טהורות ובמשנה דחגיגה קתני דהוחזק דוקא וכן מסיפא כאילו לא טבל, ולפעד"נ דלק"מ דוודאי ע"כ ידע רבא דיש לדחות אע"פ שהוחזק אסור לתרומה ועיקר קושייתו היתה מסיפא דקתני לא הוחזק כאילו לא טבל ולא היה יכול להקשות מסיפא דפשיטא שיש לומר דלמעשר ותרומה מיירי ולכך הקדים מרישא ובא עליו במה נפשך אי יפרש בלא הוחזק לא הרי מוכח דלחולין בעינן הוחזק ואי יפרש אפילו הוחזק אסור למעשר תיקשי