תפארת יעקב על חולין חלק א רא

משניות דהכא קמ"ל אפילו לא מכוון לחתיכה כשר והתם קמ"ל אפי' אינו בן דעת כשר, אמנם כל זה לגירסת הרי"ף אבל לגירסת התוס' כאן והא אמרה רבא וודאי לא קשיא דאינהו ס"ל נכרי פסול מכח וזבחת וכתבו בהדיא דאמתניתין לא פריך [ולקמן אכתוב מה דצריך ליישב לגירסתם הך דיוקא דהפילה הוא דילמא קמ"ל נפלה אפי' בכוונ' פסול]:

ונראה לי דס"ל להנך פוסקים דמתניתין דהכא קמ"ל אפילו נפלה סכין מידו כל שלא נתכוון להפילה שחיטתו פסולה והא לא שמענו ממתניתין דשחיטת נכרי נבלה דלא אתי מכח גברא כלל דנכרי לאו בר זביחה הוא אבל נפלה סכין מיד ישראל ס"ד דכשר קמ"ל דבעינן עכ"פ שהוא יפיל בכחו לא שיפול מידו מעצמו ואף דאתי מכח ישראל פסולה דהא לא חשיב כחו וכך הוא גירסת התוס' בהנשרפין דף ע"ז נפלה סכין מידו, [ומה שהקשו התוס' שם דלמה לא מהני מכח אשו משום חציו לא קשיא כלל לפע"ד דאין ענין שחיטה לניזקין כלל ועמ"ש לעיל דף ט"ז ע"א בגמרא ובתוס' שם בד"ה אבל], ואף דהרשב"א ז"ל בתורת הבית נסתפק בזה אבל התוס' פשיטא להו וגדולה מזו משמע מפירש"י בד"ה ואע"ג דלא מכוון וז"ל לשחוט אלא להפלת סכין מאן תנא עכ"ל הרי דס"ל דעכ"פ בעינן מתכוון להפלת סכין ורק מתכוון לחתיכה לא בעינן אבל בעינן להפלת סכין וכ"ש בנפלה מידו שלא בכוונה ולא הפיל כלל בכחו רק נפלה מעצמו דהוי כנפלה מעצמה שלא ממנו כלל וכן מוכח בגמרא דקאמר דאי אשמועינן התם משום דמכוון לשום חתיכה בעולם וכו' וקשה בפשיטות הוי ליה לומר דהתם עכ"פ זרק סכין אבל הכא לא זרק אלא נפלה מידו וע"כ דבכה"ג דנפלה מידו לכ"ע לא מהני רק בעינן הפילה דוקא ואפילו שלא לחתיכה כלל כשר אבל נפלה מידו פסול ושפיר קמ"ל כאן ולא מוכח כלל משחיטת נכרי כנ"ל, וכן מוכח מלשון הרי"ף לעיל דף י"ב דקאמר דוקא זרק אבל נפלה לא ופשיטא דאין הכוונה נפלה מעלמא דהיינו מתניתין דהכא וע"כ נפלה מידו קא ממעט וזה ברור:

ודע שיש לדקדק דלעיל דף י"ב ע"ב מייתי הך ברייתא דזרק סכין ופריך עלה והא בעינן מוליך ומביא ומשני שהלכה ובאה והשתא תיקשי גם במתניתין דהכא הא בעינן מוליך ומביא ואפי' הפילה פסול כה"ג דוודאי לא באה ואי דמיירי בסכין ארוך א"כ התם נמי לא קשיא וכבר כתבתי לעיל דף י"ב שם בענין זה עיי"ש ועמ"ש בגמרא:

בגמ' טעמא דנפלה. איכא למידק דילמא נפלה איצטריך ליה דאפילו מכוון פסולה, ונראה לי דלא קשיא דפשיטא דמה דבעינן כוונה ג"כ מכח קרא דוזבחת הוא דכה"ג שאינו מכוון לא מיקרי זובח רק כמו שנזבח מעצמו כיון דבמקרה נעשה הזביחה ור"נ סובר כיון דמכחו נעשה מיקרי זובח א"כ פשיטא דאי הוי קתני הפילה פסול דבעינן כוונה דהוי ידעינן מכ"ש דבעינן גוף הזביחה מכחו דאי וזבחת לאו דוקא רק אפילו נעשה הזביחה שלא מכחו כלל כשר פשיטא דלא הוי בעינן כוונתו כיון דלא בעינן כלל שיהא הוא הזובח, והנה רש"י ז"ל פי' ואע"ג דלא מכוון לשחוט אלא להפלת סכין משמע מדבריו דבעינן עכ"פ שיתכוון להפלת סכין והיינו שזרקו בכוונה להפילו ולא ידעתי מנין לו ונהי דבעינן שיפיל הסכין בכחו לא שיפול מידו מעצמו כמש"ל אבל לא בעינן שיתכוון להפילו רק אפי' דחפו מאחוריו וכדומה שלא ידע כלל כל שמכחו נפל שחיטתו כשרה, גם לא הבנתי כלל מה תועלת יש באותה כוונה להפיל ובשלמא כוונה לחתיכה מענין שחיטה הוא אבל כוונה להפיל אין בכוונה זו שייכות לשחיטה כלל, ואולי לא נתכוון רש"י ז"ל לומר רק דהך דיוקא דדייק טעמא דנפלה לא מצינן למידק רק בהפילה הוא ונתכוון להפיל דאי לא נתכוון כלל להפיל רק שנפלה מכחו נפלה קרי לה תנא דכל שלא בכוונה כלל מיקרי נפלה אף שנפלה מצד אדם שלא בכוונה מיקרי נפלה והפילה היינו שהפילה בכוונה, לזה פי' דעכ"פ הפילה בכוונה להפיל כשרה מאן תנא, אבל לפי האמת דלא בעי כוונה לשחיטה ממילא אפילו דחפו אדם בשוגג שלא במתכוון ונפלה ושחט שחיטתו כשרה כנ"ל, ועמ"ש לקמן ראיה לזה מדברי הרשב"א בחידושיו. שם והא אמרה רבא חדא זימנא. פירש"י ז"ל ולמה ליה לרבא למידק וכו' ולאשמועינן דסתם. לן תנא כר"נ הא אשמועינן רבא חדא זימנא דסתם לן תנא כר"נ ובסוף ד"ה אבל הכא כתב דהא דלא פריך תנינא משום דבמתניתין לא תנא בהדיא הפילה אלא רבא דייק לה, וכתב על זה הרשב"א ז"ל בחידושיו וז"ל פי' לפירושו שאלמלא לא אמרה רבא הוי אמינא דכל שלא נתכוון הוא לזביחה נפלה קרי לה דלא קרינן בי' מה שאתה זובח אתה אוכל אלא במה שזובח לדעת עכ"ל, ודברים הללו תמוהין מאד דפשיטא אפילו אי יהא מוכח ממתניתין בהכרח דהפילה כשרה לא שייך להקשות תנינא דנהי דמוכח מהתם דהפילה כשרה אבל נפלה לא מוכח מהתם דפסולה, ואין לומר דנפלה פסולה נמי מוכח מהתם דאי נפלה כשרה מאי קמ"ל דשחיטת חש"ו כשרה באחרים רואין אטו גרע מנשחטה מעצמה ואחרים רואין הא ליתא דפשיטא דחש"ו איצטריך לי' דמועדין לקלקל ולאו אדעתיה דאחרים וס"ד דלא מהני קמ"ל דדיעבד מותר, תדע דאל"כ אפילו לפי סברת הרשב"א הוי ליה להקשות תנינא דנפלה תנינא והפילה תנינא [והא וודאי לא שייך לומר דקמ"ל הכא דכל שלא בכוונה פסולה אפילו הפילה דהא באמת מוכח התם דלא בעי כוונה, גם היכי מוכח זה ממתניתין דהא נפלה קתני], וע"כ דנפלה דפסולה לא מוכח מהתם כלל א"כ פשיטא דלא מצי להקשות תנינא דהא לא קתני הכא הפילה כלל, ונראה לי דכוונת הרשב"א ז"ל דקשיא ליה אי ס"ד דכוונת רש"י ז"ל דלכך לא פריך תנינא משום דנפלה פסול לא מוכח מהתם ומה בכך דהפילה מוכח דכשר א"כ תיקשי נהי דהכא לא מצי להקשות רק על רבא מ"מ למה לו לומר והא אמרה רבא בלא"ה הוי ליה להקשות ארבא דהכא למה ליה למידק מכאן הפילה כשרה הא תנינא חש"ו ששחטו ואחרים רואין שחיטתן כשרה ולמה ליה להקשות על רבא דהכא מכח רבא דהתם, ואי נימא דממתניתין דהתם לא הוי מצי להקשות דהוי אמינא דהתם אפילו רבנן מודו דמכווני לחתיכת בשר לכך הוצרך להקשות מכח רבא דהתם דש"מ דמתניתין מכשרה אפילו היכא דלא מכוון לחתיכת, בשר א"כ למה ליה לרש"י לומר משום דלא קתני הפילה בהדיא אפילו הוי קתני בהדיא לא הוי מצי להקשות מהתם תנינא דהא הך דרבא דהתם לא הוזכר במשנה ומצד המשנה עצמה הוי מצינן למימר דרק התם מכשירין דמכווני לחתיכה של בשר, וע"כ דסובר רש"י דהא לא ס"ד כלל לחלק בין מכוון לחתיכה או לא ושפיר הוי מצי להקשות תנינא א"כ אכתי קשיא למה ליה להקשות על רבא דהכא מרבא דהתם, וע"כ צריך לומר דסובר רש"י דלולא הך דרבא דהתם הוי אמרינן דרבא קמ"ל כאן דסתם לן תנא כר"נ ומייתי הך ברייתא להורות דהתנא סתם כדברי יחיד כר"נ לכך הוצרך להקשות דהא כבר אשמועינן רבא התם דסתם לן תנא כר"נ ומאי קמ"ל כאן שנית דסתם לן תנא כר"נ, וכך פירש"י כאן בהדיא בד"ה והא אמרה, והשתא קשי' לי' לרשב"א מאי משני דאי אשמועינן התם דקא מכוון לשום חתיכה מה בכך מ"מ כאן מוכח דהפילה כשר ואפי' לא מכוון ומאי ביקש רבא כאן במה דקאמר ר"נ הוא הא כבר אשמועינן דסתם לן תנא כר"נ ובדינא גופיה ליכא למיטעי דהא קתני במתניתין נפלה הא הפילה כשר, ועל זה כתב דכוונת רש"י ז"ל דבמתניתין לא קתני בהדיא הפילה כשר רק רבא דייק לה ורבא קמ"ל כאן הך דיוקא גופה דלא נימא הפילה בכלל נפלה הוא כל שלא נתכוון לחתיכה עכ"פ ודו"ק היטב, והיינו מה שפירש"י בד"ה אבל הכא אי לאו דאשמועינן רבא לא הוי דייקנא מינה וכו' ולכאורה תמוה ולהרשב"א ניחא דהכוונה לולא רבא הוי אמרינן דכל שלא בכוונה קרי לה נפלה קמ"ל רבא דנפלה דוקא הא הפילה כשר, מיהו דברי רשב"א ז"ל בעצמותן דחוקין ולדעתי כוונת רש"י דלולא רבא הוי אמרינן דקמ"ל נפלה אפילו מכוון ורבא בא ללמד דהא בהא תליא דאי בעינן כוונה כ"ש דבעינן כח גברא כמש"ל, מיהו למדתי עכ"פ מדברי הרשב"א ז"ל ראיה למה שכתבתי לעיל בכוונת רש"י דהא דדייק הא הפילה כשרה אף דלא נתכוון לשחוט רק להפלת סכין משום דהיכא דנפל מידן שלא במתכוון אפילו להפיל הא וודאי יש לומר דהא מיקרי נפלה כיון שהוא לא נתכוון להפילה כנ"ל, ועמ"ש בתוס' בד"ה והא:

מיהו בעיקרא דמילתא נראה לי פשוט דבין הכא בין התם רבא הוא דמחדש דמתניתין מוכח דלא בעי כוונה דהתם נמי לולא רבא הוי אמרינן כמו בהך דגיטין דקתני הכל כשרין לכתוב הגט ומוקמינן לה בגדול עע"ג אף דלא הוזכר במשנה כלל א"כ גם בריש מכילתין מצינן לומר דמיירי בגדול עע"ג והוי כוונה ואף דבמתניתין רואין קתני מ"מ הך רואין צריך שלא יקלקלו ולא מהני מכוון לזה כל שאין אותו הרואה יודע ה"ש ורואה שלא קילקל אבל מדין כוונה לא מיירי, ולרבנן דר"נ מיירי דמכוון ע"י אחר המלמדו ואותו המלמדו לכוון אין צריך שיראה השחיטה כלל ואין ענין זה לזה רק רבא דמפרש רישא דשמא יקלקלו ולא קתני קלקלו להורות דאין מוסרין חולין לכתחילה אפילו רואין א"כ מוכח ברישא דלכתחילה אסור ודיעבד מותר וע"כ הך סיפא להורות דברואין סגי ולא בעי כוונה וכמו כן הכא ג"כ לולא רבא לא הוי דייקינן כלל, והשתא אתי שפיר בפשיטות דמתניתין דהכא והתם וודאי ליכא לאקשויי כלל דכאן קמ"ל דחש"ו כשר דיעבד ברואין וכאן דנפלה פסול וכמו כן ארבא ליכא לאקשויי רק דרבא ארבא לא מחד משנה דמהתם לולא רבא דהתם לא מוכח כלל וכן הכא לולא דרבא דהכא לא מוכח כלל:

ועוד נראה לי בפשיטות טפי דאפילו נימא דהכא מוכח הפילה כשר והתם מוכח דלא בעי כוונה מ"מ עיקר קושייתו הכא דלמה לו לרבא לחדש בכל פעם ר"נ היא דאטו בכל מקום שיהא מוכח ממתניתין באיזה מקום דלא בעי כוונה צריך רבא לומר ר"נ היא, ואהא פריך והא אמרה רבא דוודאי תרתי מתניתין צריכי כאן להורות חש"ו ששחטו כשר ברואין וכאן דנפלה פסולה אבל עכ"פ מה צורך לרבא לומר על זה ר"נ היא אהני תרתי, ואהא משני דאי יאמר התם הוי ס"ד התם הוי שפיר כר"נ דמיכווני לחתיכה בעולם והוי שפיר כר"נ דג"כ בהכי מיירי אבל הכא בהפילה לא מכוון לחתיכה כלל לא אתיא כלל כר"נ דר"נ נמי מודה בהא דפסול רק תנא אחר דמכשיר אפילו בכה"ג קמ"ל רבא דאפילו בהא מכשיר ר"נ, והך לנועצה בכותל לאו דוקא כמ"ש לעיל דף י"ב ולרבותא דרבנן נקט לה כמ"ש התוס' שם [או כמו שפירשתי לעיל שם דקמ"ל אפילו נגמר השחיטה בהבאה