תפארת יעקב על חולין חלק א ר

בסכין שאין בו רק מלא צואר או פחות ג"כ יוכשר שהרי יכול לשחוט ע"י הולכה והבאה וממילא אפילו שחט בהבאה בלבד או בהולכה בלבד יוכשר, וע"כ צריך לומר דדוקא במוליך כל שיש לפניו להוליך הרבה מיקרי ריוח ואפילו לא הוליך כ"כ וגמר מקודם כשר אבל הבאה אינה מסייע להולכה וכן להיפוך, ומ"מ עדיין יש להקשות היכי קאמר בשתי בהמות בעינן חוץ שני צוארים הא אפילו בשיעור כמלא צואר חוץ לצואר כשר כשהוא שוחט בהולכה ומתחיל לשחוט אותה שלפניו ומעביר הסכין עד על החיצונה הרי הפנימית נשחטה בוודאי בשיעור ב' צוארים והחיצונה ג"כ בשיעור ב' צוארים דנהי דלא עבר עליה רק שיעור צואר אחד מ"מ כיון שיש ריוח להוליך עוד שיעור צואר נשחטת בכשרו' ולא משכחת לה להטריף רק אי מניח הסכין כל ארכו על ב' הצוארים ומוליך דאז הראשונה שלפניו אין לה רק שיעור צואר אחד דמה שיש מן הסכין להלן אינו פועל לה כלל שיהא ריוח כיון שמוליך להלן ולשיטת הרמב"ן שהביא הר"ן שניהם אסורות בכה"ג כיון שהראשונה נדרסה גם השניה נדרסה ולהרא"ש פנימית אסורה וחיצונה כשרה וכמו כן להיפוך אם שחט בהבאה באופן זה שהניח הסכין על שני הצוארים, אבל אם כן גם בשלשה צוארים לא יספיק דאם הניח הסכין כשיעור שני הצוארים על הבהמות וצואר אחד יוצא חוץ לחיצונה והוליך הפנימית פסולה ולהרמב"ן אף החיצונה ורק בהבאה שניהם כשרות כה"ג וכן להיפוך אי הניח צואר חוץ לפנימית לפניו ושני צוארים על הבהמות אז בהולכה שניהם כשרות ובהבאה פנימית כשרה וחיצונה פסולה ולהרמב"ן שתיהן פסולות ועכ"פ אין כאן הכשר ברור רק אי שחט באופן שהיה לכל אחת כמלא צואר חוץ לצואר וזה יכול להיות גם בסכין שאין בו רק כשיעור ב' צוארים, אבל באמת נראה לי דלא קשיא כלל דבאמת אין הכוונה דבעינן לעולם שלשה צוארים רק דבעינן שישחוט באופן זה שיהא לכל צואר וצואר כשיעור מלא צואר חוץ לצואר ולא מיבעי' לסברת הרמב"ן דאי אפשר שתהא אחת כשרה ואחת פסולה א"כ לעולם כל אחת מעכבת על חבירתה א"כ לא סגי בשום פנים להכשיר שום אחת מהן רק באופן שישחוט שיהא לכל אחת מהן ריוח כמלא צואר חוץ לצואר אלא אפילו אי נימא דלא כהרמב"ן עכ"פ במתניתין קתני להכשיר שניהם ואי יאמר כמלא צואר חוץ לצואר הוי ס"ד דכל שיש לאחת מהן כך והרי שחט שניהם בענין אחד מדלא דרס בהא לא דרס בהא קמ"ל דבעינן שיהיו נשחטין באופן שיהא לכל אחת מהן כשיעור זה, ובוודאי כשיש בסכין שיעור זה יכול לשחוט שניהם בהכשר באופן שיגיע לכל אחת מהם שיעור זה ולהתוס' אפילו אינו מוליך רק כל שיש שיעור ריוח זה לכל אחת, [ולאפוקי אם אותו היתרון אינו מועיל לו כגון במוליך והיתרון מחוץ ואפילו באחת לא מהני כגון שהניח כשיעור צואר על הצואר ושיעור צואר בצד השני של השוחט בולט לחוץ והוא מוליך אין לו שום מעלה ביתרון זה], תדע דאטו אי ישחוט בסכין כשיעור ב' צוארים ויתחיל להעביר בשפת פנימית עד שיגיע קצה שלצד הקתא לסוף חיצונה פשיטא דכשר דהא העביר בכל צואר שיעור ב' צוארים וע"כ דבאמת הכוונה כך ולפיכך השמיטו הרמב"ם והרי"ף הך דמלא צואר חוץ לב' צוארים ולא זכרו רק כמלא צואר חוץ לצואר משום דבזה סגי לשחוט ב' ג"כ כל ששחטן באופן זה שיש לכל אחת שיעור זה ולהתוס' אפילו לא העביר רק שהיה להן ריוח שיעור זה, ונראה לי להביא ראיה לדברי התוס' דלא בעינן רק שיעור זה שיהא לו ריוח לא. שיצטרך להוליך שיעור זה דוקא דהא במתניתין קתני התיז את הראש בבת אחת פסולה והיינו שלא משך כלל רק התיז במקום אחד בכח ודרס והשתא ע"כ שלא העביר בצואר יותר ממלא צואר שהרי לא משך כלל ולא היה בתוך הצואר יותר ממלא צואר והשתא בכה"ג שלא העביר בצואר יותר ממלא צואר אפילו מש פסול ולמה לי התיז וע"כ דמיירי בסכין ארוך ואי היה מושך אפילו לא משך בו רק כשיעור צואר היה כשר ולפי שדרס פסול:

אמנם דברי הרא"ש ז"ל צריכין תלמוד שכתב לכאורה כדברי התוס' וכתב אח"כ דבעינן שלשה צוארין בב' בהמות ואי לא היה רק ב' צוארים הוליך ולא הביא הפנימית כשרה הביא ולא הוליך החיצונה כשרה, והדבר תמוה דכיון שהוליך הרי יש ריוח לחיצונה כשיעור צואר חוץ לצואר שהרי יכול להוליך עוד כל הסכין וכמו כן בשחט בהבאה הרי יכול להביאו כולו אצלו והרי שתיהן כשרות, ואי כוונת הרא"ש לא שהתחיל להעביר בראש הסכין רק הניח הסכין על שתיהן א"כ היה להיפוך הפנימית פסולה דאין לה ריוח כלל וחיצונה כשרה אם לא שנפרש דשניה קרי לה פנימית וראשונה המונחת לפניו קרי לה חיצונה והוא דחוק, וביותר תימה על דבריו שהכניס באמצע דבריו דין איזמל בהולכה והבאה ואינו ענין לכאן כלל וברור דכוונת הרא"ש כמבואר בהדיא בלשונו דסובר דוודאי בעינן שיעביר כל אורך הסכין בצואר דאי ס"ד דכל שיש ריוח אפילו אינו מעביר כלל כשרה א"כ בסכין קטן נמי נימא הכי דהא יש לו ריוח להוליך ולהביא ואפילו שחט בהולכה או בהבאה יוכשר וע"כ דלא מהני רק בהעביר כשיעור זה רק הא חידש הרא"ש מקודם דכל שמעביר הסכין כשיעור זה אין צריך לדקדק שיהא גמר שחיטה דוקא בהולכת שני צוארים רק כל שהוא העביר כשיעור זה ויש לו ריוח לא דרס ופעמים שהסכין חריף ונשחט קודם שהעביר שיעור זה לא איכפת לן והיינו שאי אפשר ליזהר בזה כלל לדקדק שיהא סוף השחיטה עם הולכת סכין כשיעור זה דוקא רק שיעור זה הוא צריך להעביר וכל שהוא מעביר שיעור זה אין לנו לדקדק בזה אימת נגמרה השחיטה, וכמו כן באיזמל כל שהוליך והביא יש לו ריוח לשחוט ואפילו אירע שנגמר קודם לא איכפת לן כגון שהוליך והביא והתיז הראש דנראה דנשחט הרוב קודם שהביא לא איכפת לן כיון ששחט בהולכה והבאה אין לנו לדקדק אימת נגמרה שחיטתו, וכן מבואר בלשון הרא"ש להדיא וז"ל ולא שיצטרך להוליך כל אורך הסכין קודם שישחוט הרוב דאין אדם יכול ליזהר בזה דפעמים שהסכין חד וחריף וחותך רוב הסי' קודם שיוליך או יביא כשיעור זה הרי להדיא דרק שישחוט רוב סימני' עם גמר הולכת השיעור אי אפשר ליזהר אבל וודאי צריך שיוליך או יביא כשיעור הזה וזה שהביא דין האיזמל כאן דבאיזמל דבעינן הולכה והבאה ג"כ כך הדין אבל פשיטא דבעינן הולכה והבאה כדקתני במתניתין בהדיא והשתא שפיר קאמר דאי שחט ב' בשיעור ב' צוארים והיינו שהתחיל בשפת פנימית והולך עד על ב' הצוארים דפנימית כשרה שהוליך ב' צוארים וחיצונה שלא הוליך רק צואר אחד פסולה וכן להיפוך בהבאה דלא מהני ריוח כל שלא הוליך כשיעור הזה או הביא כשיעור הזה, ומיירי הרא"ש שהוליך עד שמילא ב' הצוארים או הביא עד שמילא ב' הצוארים ואח"כ הגביה הסכין להוציאו דאז בהוליך פנימית כשרה ובהביא חיצונה כשרה, והא דנקט לה הרא"ש באופן זה היינו לפי שהוקשה לו מה שאמרו בסיפא מלא צואר חוץ לב' צוארים והרי אף במלא צואר חוץ לצואר יכולין להיות שניהם כשרים וכמו כן אפילו בשלשה לא לעולם כשרין שתיהן שהרי בהוליך והניח הסכין על ב' הבהמות והוליך פנימית פסולה שלא העביר רק שיעור צואר וע"כ דהש"ס מיירי באופן שהוא מתחיל בסכין בהולכה בקצה הצואר ומעביר עד סופו עד לקתא ואח"כ מגביהו ופוסק וכן בהבאה והשתא אי יש ג' צוארים ומתחיל לתחוב הסכין בראשו בקצה הפנימית ומעבירו עד הקתא הרי שניהם נשחטו בשיעור שני צוארים וכן להיפוך בהבאה מתחיל בקצה שבקתא ומעביר עד ראשו וכשמגיע ראשו לצואר חיצונה מגביה ופוסק לכך כתב הרא"ש דב' צוארי' כה"ג בהוליך פנימית כשרה ובהבאה חיצונה כשרה וקמ"ל דלא כהרמב"ן ז"ל שכתב דאי אחת אסורה גם השנית אסורה קמ"ל דהא ליתא דכיון דלבדה היתה כשרה לא נפסלה בשביל ששחטה ואת חבירתה, [והרב מעי"ט פי' מכח פרה אדומה ותמוה הוא מאד לומר דברים בטלים כאלה דמה ענין פרה אדומה לכאן ואי משום פרה אפילו נשחטו שניהם בהכשר יפסלו שניהם והרי דברי הרא"ש מבוארים כי לסתור דברי הרמב"ן בא שכל שלבדה היתה כשרה לא נפסלה מחמת חבירתה] וכל זה ברור לפע"ד בכוונת הרא"ש, מיהו מדברי התוס' וודאי לא נראה כן וכבר כתבתי דכך נראה במתניתין כדבריה' ודוק היטב, ועדיין צריך ביאור קצת מה שכתב הרא"ש בלשונו אם ברי לי שהוליך ולא הביא ענין ברי זה לא ידעתי מהו אי נתכוון לומר שאם מסופק אי הוליך או הביא שתיהן אסורות היכי ס"ד שהוא מסופק ומאי ענינו כאן לאפוקי מזה, ונראה לי דכוונתו שברי לי שהוליך בכולו דבבהמה אחת הוא דבר קל לידע שיוצא חוץ לצואר כמלא צואר אבל כאן שהוא בתוך צואר החיצונה קרוב להסתפק בזה לכך קאמר אם ברי לו שהוליך והיינו בכולו ולא הביא פנימית כשרה כנ"ל:

במשנה נפלה סכין ושחטה. איכא למידק למ"ד דשחיטת נכרי אפילו אינו עובד כו"ם הוי נבלה מדאורייתא וילפינן לה מהך קרא וזבחת מה שאתה זובח אתה אוכל לאפוקי נכרי ואוכל נבלות להכעיס א"כ מ"ש דנקט דין נפלה סכין כאן ולא כללו בהדי שחיטת נכרי כיון דכולה חד טעמא הוא, ועוד דכיון דכבר שמענו לעיל דנכרי פסול אף שאינו עובד כו"ם א"כ מוכח ממילא דנפלה פסול דאי לא בעינן כח גברא כלל פשיטא שאין מקום לפסול שחיטת נכרי לפי שאינו בר זביחה הא לא גרע מנשחט מעצמו ומזה היה נראה ראי' להרמב"ם דשחיטת נכרי נאסר מקרא ואכלת מזבחו אתה למד שזבחו אסור ואפילו אי נשחט מעצמו כשר שחיטת נכרי פסול, אך לפי זה דוקא בנכרי העובד כו"ם ואפילו לא שחט לע"ז אבל נכרי שאינו עע"ז שחיטתו אינה אסורה מן התורה, אבל לדעת התוס' והרא"ש הנ"ל קשה ולפי גירסת הרי"ף לקמן בגמרא דלא גריס והא אמרה רבא רק תנינא חדא זימנא ולכאורה תמוה דמאי קשיא לן תנינא אטו מוכח מהתם דנפלה פסול, ולהנ"ל יש ליישב גירסא זו והוא דוודאי קשיא מאי פריך טעמא דנפלה הא הפילה הוא כשרה דילמא נפלה קמ"ל דבעינן כח גברא דוקא וכל שלא היה כח גברא אפילו מכוון פסול שראה שנפלה סכין ונתכוון שאם תשחט יעלה לו לשחיטה וכן אמרו לקמן ממאי דילמא ביושב ומצפה הרי דיושב ומצפה חשיב לה כוונה, וצ"ל דעיקר הקושיא דנפלה גופה לפסול לא היה צריך לומר דכבר שמענו ממשנה דלעיל דשחיטת עכו"ם פסול וכ"ש נפלה דכיון דאינו עובד כו"ם פשיטא דנפלה כ"ש דפסול וע"כ דהעיקר בא לאשמועינן דהפילה כשר דוזבחת כולל תרתי מה שאתה זובח אתה אוכל ואפילו לא מכוון ומה שאין אתה זובח אין אתה אוכל לאפוקי עכו"ם ואוכל נבלות להכעיס ונפלה סכין ושחטה ואהא פריך תנינא וכולן ששחטו ש"מ דלא בעי כוונה והשתא אתי שפיר הצריכותא בפשיטות בהנך תרי