תפארת יעקב על חולין חלק א קצז

מחשש קלקול בשחיטה אין זה רק מדרבנן והיינו משום דאי הוליך ולא הביא ולא היה הסכין כשיעור ב' צוארים אפי' דיעבד פסול לכך לכתחילה אין לשחוט ב' ראשים מחשש דרסה, אבל וודאי אין כוונת המשנה לזה דהא בהדיא קתני לה בסיפא היה שוחט והתיז ב' ראשים בבת אחת דאפילו יש בסכין מלא צואר חוץ לצואר אסור לכתחילה ומ"ש דנקט הכא בבא בפני עצמה, וע"כ דהך בבא בקדשים ולא מחשש קלקול אתינן עלה רק מצד קרא דתזבחו אסור לכתחילה אבל מדרבנן באמת אסור אפילו בחולין כדמוכח בסיפא, אבל מ"מ אין זה מספיק לפע"ד דמה שאמרו לעיל לכתחילה נמי וודאי משמע דאפילו מדרבנן מותר לכתחילה:

ונראה לי ליישב הכל כאשר נדקדק. עוד בדברי הרמב"ם ז"ל שהשמיט לגמרי הך בבא דהיה שוחט והתיז ב' ראשים בבת אחת דאם יש מלא צואר חוץ לב' צוארים כשר ולא זכר רק רישא דהי' שוחט והתיז הראש בבת אחת וכ"ש כפי הנראה מדבריו דהתיז הראש דוקא הוא לא ששחט רוב סימנים בלבד שהרי כתב מעיקר בהוליך ולא הביא והביא ולא הוליך כשר ולא זכר שיעור הסכין כלל ש"מ כיון שלא התיז הראש לא בעינן שיעור סכין כלל א"כ אח"כ שכתב שחט שני ראשים כאחד שחיטתו כשרה א"כ משמע דלא מיירי רק בשחט הסימנים וא"כ למה השמיט התיז שני ראשים כאחד, גם קשה לי מאד בהך סוגיא דלעיל דקאמר להוכיח סיפא בקדשים מהך דשוחט ב' ראשים דיעבד אין לכתחילה לא אי אמרת בקדשים ניחא כדתני רב יוסף אבל בחולין אפילו לכתחילה נמי ויש לתמוה בפשיטות הוי ליה להוכיח אי אמרת בקדשים היינו דקמ"ל רישא דאפילו בקדשים כשר דיעבד דקרא אינו לעכב אבל אי בחולין הא קתני, סיפא בהדיא דכשר ואפילו התיז הראש והוליך ולא הביא, ובוודאי לא שייך לומר דקמ"ל רישא בהוליך והביא וסכין ארוך מ"מ אסור לכתחילה דלא שייך לומר דיאמר ברישא דין השוחט שני ראשים שחיטתו כשרה מה דכבר תנא לה בתר הכי בהדיא רק להורות דלכתחילה לעולם אסור והוי ליה למיתני אין שוחטין שני ראשין כאחד לכתחילה. לכן נראה לי דבלא"ה יש לדקדק במתניתין דברישא קתני השוחט ב' ראשים כאחד ובסיפא קתני בבת אחת ובלתי ספק אי אפשר לומר דהמכוון אחד דלמה ישנה התנא לשונו לומר ברישא כאחד ובתר הכי בבת אחת, והנה התוס' בסוטה דף ח' ע"א כתבו בהא דאמרינן התם אין משקין ב' סוטות כאחת דמשמע אפילו בזה אחר זה כל ששניהן עומדין שם ומ"ש משוחט ב' זבחים דוודאי כשר אפי' שניהם לפניו כל ששוחטן בזה אחר זה והניחו בתימה, והרב בעל מגן אברהם בא"ח סי' קמ"ז הביא דברי התוס' הללו וכתב על זה דמסיק בגמרא דבכהן אחד אסור ובב' כהנים מותר וצ"ע על הרמב"ם שפסק בפשיטות אין משקין ב' סוטות כאחת ולא חילק בין כהן אחד לב' וכתב דהרמב"ם מפרש איפכא דכהן אחד מותר דע"כ משקה בזה אחר זה והעמדה לא איכפת לן ובב' כהנים אסור בבת אחת, ולפי זה מיושב קושיית התוס' דגם בסוטה דוקא במשקה בבת אחת דהיינו בב' כהנים ע"כ, ודבריו תמוהין לפע"ד דהא שם קאמר מעיקרא מאי בינייהו בין ת"ק דקאמר שלא יהא לבו גס בה בין ר"י דקאמר מקרא אותה לבדה וקאמר דנ"מ ברותתת דלא שייך לבה גס בה אבל לר"י דדריש מקרא ולית ליה לדרוש טעמא דקרא רק גזה"כ הוא אפילו רותתת אסור ופריך ורותתת מי שרי הא אין עושין מצות חבילות ומשני הא בכהן אחד הא בב' כהנים והכוונה הא דאין עושין מצות חבילות היינו בכהן אחד שעושה ב' מצות אבל ב' כהנים שרי ושפיר יש נ"מ דלת"ק דדריש טעמא דקרא ברותתת שרי עכ"פ בב' כהנים דמשום מצות חבילות ליכא ומשום שלא יהא גס בה ליכא דהא רותתת והשתא מאי קושיא על הרמב"ם שלא חילק בין כהן אחד לב' כהנים דהא בפי' פסק כר"י מקרא דוהעמיד אותה ולא זכר כלל משום שלא יהא לבה גס בה א"כ לר"י פשיטא דאין חילוק בין כהן אחד לב' דלא דריש טעמא דקרא כלל רק גזה"כ שאין משקין כאחת לכך אפילו ב' כהנים ואפילו רותתת אסור, ועוד היכי ס"ד לומר דהכוונה להיפוך בכהן אחד מותר ובב' כהנים אסור דהוי בת אחת א"כ בכהן אחד גם לר"י מותר וב' כהנים לר"י אסור ולת"ק מותר ברותתת א"כ הוי ליה לומר איכא בינייהו בלי רותתת בכהן אחד דלר"י מותר דלא הוי בבת אחת ולת"ק אסור שלא יהא לבה גס בה כיון שעומדת שם וע"כ דבכהן אחד אסור לכ"ע משום מצות חבילות א"כ למה פסק הרמב"ם דוקא בבת אחת אפילו בכהן אחד דלא הוי בת אחת אסור, ואי נימא דכוונת הרמב"ם דבאמת גם בכהן אחד אסור מכח מצות חבילות רק אפילו ב' כהנים דלא הוי חבילות אסור מכח בת אחת אבל עכ"פ הוי ליה לומר בגמרא נ"מ בב' כהנים בזה אחר זה דלר"י מותר דאין זה חבילות ולא בת אחת ולת"ק אסור שלא יהא לבה גס בה ואפילו שותתת אחר כך, וברור דהכוונה בכהן אחד אסור לכ"ע מכח חבילות רק בב' כהנים נחלקו דלמ"ד שלא יהא לבה גס בה מותר ברותתת ולמ"ד משום והעמיד אותה אסור, (גם מה שכתב ליישב קושיית התוס' מב' מצורעים על פירש"י אינו מובן כלל, ונראה לי דבלא"ה לא קשיא דכוונת רש"י או ב"ד אחד והוי חבילות מצד ב"ד או אדון אחד והוי חבילות מצד האדון ודו"ק], עכ"פ ברור דלהרמב"ם אפילו בזה אחר זה אסור גבי סוטה וא"כ קשה באמת תמיהת התוס' דא"כ אפילו ב' זבחים לא ישחוט בזה אחר זה, ונראה לי דלא קשיא כלל דשאני סוטה דעיקר הלימוד מוהעמיד אותה דעל העמדה קפדינן וכ"כ הרמב"ם בהדיא דכתיב והעמיד אותה אבל גבי ב' זבחים על הזביחה קפיד קרא דכתיב תזבחהו הילכך לא קפדינן רק על שחיטה כאחת לא על מה ששני הזבחים לפניו:

עכ"פ נמצינו למדין דהא דאמרינן שלא ישחוט ב' זבחים עיקר הקפידה על הזביח' ואף דלהיפוך שלא יהיו שנים שוחטין זבח אחד קפדינן אפילו בזה אחר זה זה חצי וזה הנשאר היינו דדרשינן מתזבח שיהא אחד שוחט והיינו שיהא אחד שוחט שחיטה כולה לא שתתחלק לב' אבל להיפוך שלא יהא אחד שוחט ב' היינו שחיטה אחת לב' אבל לא ב' שחיטות, ולפי זה אני אומר דלא מיבעי' שאחד יכול לשחוט ב' זבחים בזה אחר זה אף ששניהם לפניו רק אפילו בשחיטה אחת דוקא אי גמר שחיטה נעשית בשניהם ביחד אבל אי נשחט האחד קודם לחבירו אף דבהתחלת שחיטה קודם שגמר השחיטה היתה מקצתה ביחד מ"מ כיון דגמר השחיטה היתה בזה אחר זה מותר אפילו לכתחילה, והיינו דקתני במתניתין השוחט ב' ראשים כאחד דהיינו שניהם כאלו הי' ראש אחד גדול שנשחטו שניהם בשוה אבל בסיפא בחולין דלא בא לומר רק מצד חשש דרסה קתני בבת אחת והיינו כמו מעיקרא דקתני הי' שוחט והתיז הראש בבת אחת וע"כ בת אחת הכוונה דנשחט בהולכה בלבד או בהבאה בלבד דלא שייך לפרש בת אחת בראש אחד באופן אחר כמו כן הכוונה בת אחת בב' ראשים שנשחטו שניהם בהולכה בלבד או בהבאה בלבד ולא שייך בחולין דין כאחד כלל דאפילו לכתחילה מותר לשחוט באופן שישחטו שניהם כאחד רק מצד חשש דרסה אינו רק דיעבד והיינו מצד שאין כאן רק הולכה או סכין קטן, והיינו דקאמר לעיל אי בחולין אפי' לכתחילה דלא הוי מצי למימר דקתני סיפא דיעבד כשר דהכא קמ"ל ענין אחר דב' ראשים כאחד כשר ואפילו בסכין גדול והוליך והביא איצטריך לאשמועינן והוצרך לומר דאי בחולין מקמ"ל אפילו לכתחילה מותר דליכא קרא בחולין ואי מחשש דרסה אין ענין זה לכאחד, גם מחשש דרסה כבר הוזכר בסיפא וע"כ בקדשים ובא לאשמועינן מצד קר דתזבחהו, ומעתה גם דברי הרמב"ם נכונים דמעיקרא הביא דיני ראש אחד דהיינו בהוליך ולא הביא והביא ולא הוליך ולא התיז הראש דכשר דיעבד בלי שיעור סכין ואח"כ הביא דיני ראש אחד בהתיז הראש בהולכה או הבאה בלבד דבעינן שיעור סכין ואי יש שיעור כמלא צואר חוץ לצואר כשר ואח"כ בא הרב ז"ל לאשמועינן דדין שחיטת שני ראשים כראש אחד להכשיר דיעבד, דלהכשיר לכתחילה והיינו בהולכה והבאה וסכין ארוך לא צריך לאשמועינן דהא ליכא קרא רק בקדשים ודיו במה שכתב בהלכות פסולי המוקדשין דרק בקדשים לא ישחוט ב' ראשים רק בהכשר דיעבד במקום שיש חשש דרסה וכשר בראש אחד וכמו כן ב' ראשים ולא הוצרך לאשמועינן שצריך שיעור סכין חדא דקאי נמי אהוליך ולא הביא ולא התיז הראש דכשר בלי שיעור סכין בראש אחד וה"ה בב' וכמו הוליך והביא עד שהתיז הראש לגמרי משמע מדבריו מעיקרא דרק דיעבד כשר וקמ"ל דה"ה ב' ראשים, וכמו כן בהך דשחט בהולכה בלבד והתיז הראש דבעי שיעור סכין מ"מ לא איצטריך לאשמועינן דכיון שכבר זכר בראש אחד דבעי שיעור סכין כ"ש בב' ראשים כדמתמה לקמן, רק במתניתין דלא קתני ברישא רק כמלא צואר הוצרך לפרש בסיפא כמלא צואר כדי שנדע דברישא הכוונה חוץ לצואר ובסיפא הכוונה כמלא צואר חוץ ב' צוארים, אבל הרמב"ם שזכר מעיקרא בראש אחד כמלא צואר חוץ לצואר דהיינו כשיעור ב' צוארים א"כ כ"ש בב' דבעינן כך כמלא צואר חוץ לב' צוארים רק גוף ההכשר דיעבד קמ"ל בשוחט ב' ראשים דכשר כמו בראש אחד ממילא קמ"ל ג"כ דאף דקתני בת אחת ולא קתני בפי' כאחד משום דאי הוי קתני כאחד הוי משמע דעשה הולכה והבאה ולפי שבא לומר ששחט בהולכה בלבד נקט בת אחת כמו ברישא בראש אחד ובאמת אפילו נשחטו שניהם בשוה כך כשר דיעבד ולא אמרינן כיון שהוליך מעיקרא על הראשונה המונחת לפניו וממנה על האחרונה ונגמר שחיטתם בשוה הרי מיהר לחתוך בשני מבראשונה וחוששין לדרסה קמ"ל דכשר דיעבד, והיינו מדלא חילקו במתניתין בין נגמר שחיטתן בשוה או לא רק כל שיש שיעור סכין כשר כמו בראש אחד, והך שחט שני ראשים דכתב היינו סיפא דמתניתין ולא הזכיר שיעור סכין דלא צריך כיון דפי' מעיקרא כמלא צואר חוץ לצואר וכן לא פי' שהתיז הראשים בבת אחת משום דעל כלהו שזכר קודם קאי דכמו כן כשר בב' כמו באחד אבל לענין לכתחילה שאינו כשר רק בהולכה והבאה וסכין ארוך פשיטא שאין הפרש בין ראש אחד לב' וכבר זכר זה בהלכות פסולי המוקדשין דרק בקדשים לא ישחוט מכח קרא ובחולין ליכא קרא רק בדבר שאינו רק דיעבד מכח חשש דרסה זכר דה"ה בב' ראשים ואפי' נגמר שחיטתן ביחד כשר דיעבד כנ"ל:

שם התיז את הראש בבת אחת פסולה. איכא למידק כיון דמטעם