תפארת יעקב על חולין חלק א קצו

כיון דמעשה החלדה עביד בשליש ראשון במקום שאינו פוסל בעצמותו ואח"כ הרי שוחט כדרכו ואינו מחליד קמ"ל דמ"מ הרי שחיטתו ממילא הוא בהחלדה לכך הוי נבלה, אבל בהלכה י' כתב בהדיא דהוי ספק היכא דשחט מיעוט סימנים בהחלדה וגמר השחיטה שלא בהחלדה והיינו ששחט מיעוט סימנים מלמטה למעלה ואח"כ שחט הרוב כדרכו דשחיטת הרוב מלבד שלא החליד לא נשחט כלל בהחלדה לכך הוי רק ספק ודוקא ששחט מיעוט ושט ג"כ בהחלדה אבל מיעוט קנה בלבד וגמר הכל שלא בהחלדה לא גרע מחצי פגום, והיינו שלא זכר הרב ז"ל בהלכה י"ג דרק בושט אומר כך ואדרבא הרי ע"כ בקנה מיירי התם ולהנ"ל ניחא דבקנה ג"כ פסול דלא מיירי שגמר שלא בהחלדה רק שלא החליד רק בשליש ראשון ובהחלדה זו גמר השחיטה, [ומוכח ג"כ מדבריו דחלדה במיעוט בתרא של סימן ראשון כל ששחט הרוב מעיקרא שלא בהחלדה וגם סימן השני שלא בהחלדה אף שלא נגמרה עדיין השחיטה רק של סימן זה מ"מ אינה פוסלת ולא דמי לשהייה כמ"ש לעיל דהא אינו פוסל רק בשליש ראשון ואמצעי לא באחרון], וכמו כן מה שכתב ואם דרס ג"כ הכוונה שענין הדרסה הוא שהוא מכה בכח בסכין על הצואר ומחמת כח ראשון נשחטו הסימני' בבת אחת בלי הולכה והבאה כמ"ש הרמב"ם ז"ל קודם [בהלכה המתחלת דרסה כיצד], וכך פירש"י ז"ל ריש פירקין בד"ה דלא לשווייה גיסטרא וז"ל מפני שהמוליך ומביא אינו חותך אלא לפי דעתו וכשהוא רוצה מושך את ידיו אבל הדורס וכו' שחותך בכח ומתיז להלן עכ"ל, הרי שענין הדרסה לא שהוא דורס בכל רגע ששוחט דא"כ הי' יכול למשוך ידו רק הוא דורס מעיקרא ובכח ראשון שדרס נשחטו הסי' כולן וזהו שכתב הרמב"ם שאין דרסה דומה להגרמה דאין חלק להגרמה דמעיקרא במה ששחט אח"כ במקום שחיטה אבל דרס אף שדרסתו היתה בשליש ראשון ונשחט הכל בכח זה אף דבב' שלישים האחרונים לא דרס מ"מ הרי נשחטו בכח דרסה ראשונה, וכן אי הוליך והביא בשליש א' ובאמצעי דרס פסולה רק בהוליך והביא ב' שלישים ואח"כ דרס שליש האחרון וודאי כשר שכבר נגמר שחיטת הסי' בהכשר אבל אי דרס השליש ראשון והוליך והביא בנשאר מלבד דכה"ג אף שליש הראשון לא מיקרי דרסה כיון שהיה יכול למשוך ידו ואין דרסה רק שיכה בכח עד שבכח זה ישחט רוב הסי' אבל בלא"ה בהא לא מיירי הרמב"ם כלל ואי היה רצונו לומר כך הי' אומר ששחט הנשאר שלא בדרסה ושלא בהחלדה כמ"ש בהלכה י' הנ"ל, הארכתי בזה אף שלא הי' מהצורך להאריך כי נראין לי הדברים פשוטים רק לפי שכל אלה החכמים הנ"ל הוקשה להם כ"כ בדבריו כנ"ל:

בא"ד וכן שהה במיעוט סי' דלקמן מפרש ר"ת במיעוט קמא וכו'. כבר כתבתי דהרמב"ם חולק בזה אף שפי' בחלדה במיעוט קמא אבל בשהיי' לא שייך זה, ועוד דשהה בקנה ליכא ספיקא ולמה קאמר סימנין, ועוד דפשיטא דבבהמה כל ששחט קנה תחילה שוב אין לספק במיעוט קמא דושט וכן בשחט ושט תחילה אין לספק במיעוט קמא דקנה וליכא לספוקי רק בשחט ושט תחילה, זה רחוק מאד שיאמר שהה במיעוט סי' מהו ולא יהא הספק רק באופן ששחט ושט קודם וכן בעוף רק כששחט ושט, וכמו כן כיון דמעיקרא קאמר ועוף לעוף מאיזה צד יסתפק לו דרק מדרבנן הוא ולקמן במקומו נדבר בזה בס"ד. בא"ד והא דתניא בתוספתא וכו' ט"ס הוא וכו'. לא הוי להו להזכיר זה לפיר"ת דוקא הא לפירש"י ז"ל ג"כ ט"ס הוא דהא במיעוט קמא דגרגרת מודה דלא פסלה שהיי', ונראה לי דלרש"י יש לומר משום דמספקא ליה שמא יש רוב והוי שהייה במיעוט בתרא רק לר"ת ע"כ ט"ס הוא, מיהו י"ל לר"ת נמי ששחט ושט קודם ואח"כ גרגרת ובהא פוסל שהייה בוודאי לכ"ע במיעוט קמא ולפי זה ממילא אין קושיא לפיר"ת מהך דשחט מיעוט ושט ושהה בו פסולה דמיירי בבהמה וכבר שחט קנה קודם:

בא"ד ומיהו גם לפיר"ת קשה. כבר האריכו בזה המפרשים דיש לומר דרבנן והכי מוקמינן חצי אחד פסולה לעיל לרב, מיהו אין זו קושיא דקתני התם ניקב ושט ג"כ ותני עלה טריפה ולא שייך שיאמר טריפה על ב' דברים בזה דרבנן ובזה דאורייתא, ודברי מהרש"א תמוהין כמו שהארכתי בזה בחידושי לי"ד סי' כ"ד ס"ק י"א עיי"ש, ושם חסר השנה אחת דא"כ במיעוט בתרא של סי' ראשון נגזור אטו בהמה והרי שנינו בתוספתא בפי' דכשר וע"כ כל אחר הכשר לא שייך פסול לר"ת:

בא"ד והר"ר אושעיא מפרש. הנה פי' הר"ר אושעיא הוא כגוונא שפי' ר"ת לעיל בפי' ראשון רק הרווחנו חדא מהני תלת קושיות שהקשתי לפי' ראשון של ר"ת דדוקא בשחט רוב יש לומר דהוי המיעוט כנחתך אבל קודם שנשחט הרוב פשיטא דלא הוי המיעוט כנחתך א"כ בשעת שחיטה הוי חלדה אבל להר"ר אושעי' ניחא דמיירי שכבר שחט הרוב אבל מה שהקשתי עוד שם קשה גם לפי' הר"ר אושעי', ונידון פירושו בשהיי' יתבאר אי"ה לקמן במקומו בס"ד. במשנה השוחט ב' ראשים כאחד שחיטתו כשרה. כבר נתבאר לעיל דף כ"ט ע"א דהך מתניתין בקדשים דלכתחילה לא משום תזבחהו שלא יהא אחד שוחט ב' זבחים אבל בחולין מותר אפילו לכתחילה וכ"כ הרמב"ם פ"א מהלכות פסולי המוקדשין דבקדשים אין אחד שוחט ב' זבחים, ולפי זה יש לתמוה על מה שכתב פ"ב מה"ש הלכה ט' שחט ב' ראשים כאחד שחיטתו כשרה והשתא הא מפורש בגמרא לעיל דבחולין אפילו לכתחילה מותר ובפי' כתב בהלכות פסולי המוקדשין דבקדשים הוא דאסור לכתחילה, וביותר יש לתמוה דשם בהלכות פסולי המוקדשין קאמר אבל שנים שוחטין זבח אחד בקדשים כחולין הרי מפורש דלעולם שוחטין לכתחילה וכתב הרב בכ"מ דכך מפורש במתניתין כאן שנים אוחזין בסכין ושוחטין, והוא תמוה שהרי בפי' כתב בפ"ב מה"ש הלכה י' שנים שאחזו בסכין ושחטו וכו' שחיטתן כשרה הרי מפורש דרק דיעבד כשר ולא לכתחילה ואפילו בחולין בשלמא במתניתין גופה דקתני שחיטתן כשרה לא קשיא כמ"ש לעיל דתרי מילי נינהו שנים אוחזין בסכין ושוחטין אפילו לכתחילה, אפי' אחד למעלה ואחד למטה דיעבד, אבל הרמב"ם ז"ל ששינה מלשון המשנה וכתב שנים שאחזו בסכין ושחטו וכו' שחיטתן כשר' וודאי משמע דרק דיעבד כשר והוא היפוך מה שכתב מפורש בהל' פסולי המוקדשין דאפילו בקדשים שוחטין לכתחילה כחולין, והנה בזאת הקושיא האחרונה יש לי לומר דסובר הרמב"ם ז"ל מה דקאמרי חכמים שנים שוחטין זבח אחד לאו ששניהם שוחטין ביחד בסכין אחד או בב' סכינים רק שזה שוחט חצי הסימן וזה שוחט הנשאר וכ"כ התוס' לעיל דף כ"ט ע"ב בד"ה אם כן דלמ"ד אין שנים שוחטין זבח אחד גם בזה אחר זה אין שוחטין א"כ ממילא מה דס"ל לחכמים שנים שוחטין זבח אחד היינו בגוף הדין שזבח אחד יכול להיות נשחט ע"י שנים אבל שיהיו שנים שוחטין בבת אחת זבח אחד שיש בזה חשש קלקול בשחיטה שפיר יש לומר דלכ"ע לכתחילה לא, והיינו דבהלכות פסולי המוקדשין כתב ששנים שוחטין זבח אחד בקדשי' כחולין והיינו זה חצי זבח וזה חצי הנשאר אבל כאן כתב שני' שאחזו בסכין וכו' שחיטתן כשרה והיינו שיהיו שנים שוחטין ביחד אינו רק דיעבד אפילו בחולין שיש בזה לכתחילה חשש דרסה, ואף דבתוספתא קתני עלה דלא חיישינן שמא יטרפו או שמא ידרוסו זהו קתני אסיפא דס"ד אפילו דיעבד ניחוש לאסור שמא ידרסו פעם אחרת וכה"ג אמרינן לעיל דף ט"ז ע"ב גבי סכין למטה וצואר בהמה למעלה חיישינן שמא ידרוס והיינו דאסור דיעבד שמא ידרוס פעם אחרת כמו שפירשו התוס' שם בד"ה אמר שמואל, ודייק הרמב"ם ז"ל דבר זה דאי ס"ד דהך שנים אוחזין היינו לכתחילה ואפילו אחד למעלה ואחד למטה דיעבד א"כ תינח להך מ"ד דמוקי לה בב' סכינין וב' בני אדם א"כ יש לומר דבסיפא לכתחילה לא דסמכי אהדדי אבל ברישא אפילו לכתחילה אבל להך לישנא דסיפא נמי בסכין אחד רק זה בקצה זה וזה בקצה זה [כך מפרש הרמב"ם ולא כפירש"י באלכסון] לא משמע להרמב"ם כלל לחלק דבשנים אוחזין בקתא יהא מותר לכתחילה ואם זה בקצה זה וזה בקצה זה יהא מותר דיעבד דוקא, ועוד דלא שייך לשון אפילו שיהא הדין משתנה דאפשר שיש רבותא יותר ברישא דמותר לכתחילה מהיתר דיעבד דסיפא לכך מפרש הרמב"ם שהוא דבר אחד והכוונה כמו שנים שאוחזין בסכין ושוחטין אפילו זה למעלה וכו' שחיטתן כשרה ולא הוצרך לאשמועינן היכא ששנים שוחטין זה אחר זה דאפילו בקדשים כשר וכבר זכר דכשר בקדשים כחולין:

הן אמת שיש לתמוה לפי' הרמב"ם בפי' המשנה כאן ובהלכות דהך אפילו אחד מלמעלה הכוונה שזה אוחז בקתא וזה בצד השני א"כ תיקשי היכי קתני שנים אוחזין בסכין ושוחטין אפי' אחד למעלה דכיון דהך אפילו לא קאי על השחיטה רק על האחיזה אפי' אוחזין באופן זה א"כ כך הוי ליה לומר שנים אוחזין בסכין אפי' זה למעלה וכו' ושוחטין, ובשלמא אי הך אפילו ענין בפני עצמו על היתר דיעבד ורישא אפי' לכתחילה א"כ שפיר קתני אוחזין בסכין ושוחטין לכתחילה אפי' אחד למעלה הוא באופן אחר כשר רק דיעבד ושפיר קאי על האחיזה ומ"מ נקט ושוחטין מעיקרא דרישא ענין אחר דמותר לכתחילה לשחוט אבל לפי מה שכתבתי לדעת הרמב"ם דמשנה חדא קתני רק דיעבד לא הוי ליה להפסיק בתיבת ושוחטין כיון דאפי' וכו' על האחיזה קאי, לכן נראה לי דוודאי כדבעי לפרושי מתניתין לתרצה כמ"ד דבעינן שחיטה מפורעת וסיפא נמי בסכין אחד רק חלוקין באחיזה ע"כ הוי מפרשינן רישא דמותר אבל לפי האמת דמיירי בב' סכינין וזה שוחט למעלה וזה למטה שפיר יש לומר דחדא קתני ומאיזה צד נפרש היתר לכתחילה מה דלשון אפי' לא משמע דבא לגרוע הכשר דסיפא מהכשר דרישא דלענין לכתחילה הוי רישא רבותא טפי כנ"ל וממילא בכל גווני אינו רק דיעבד רק בשוחטין בזה אחר זה אז מותר לכתחילה ואפילו בקדשים, אמנם מה שפסק שאחד ששחט ב' ראשים רק דיעבד כשר הא וודאי קשיא לכאורה דבפי' כתב בה' פסולי המוקדשין דרק בקדשים לא ישחוט ומלבד זה מבואר בגמרא לעיל בהדיא דהך משנה דשוחט ב' ראשים בקדשים אבל בחולין אפילו לכתחילה. ונראה לי לכאורה בדעת הרב ז"ל דמה שאמרו לעיל דכאן בקדשים דוקא ולא מצאו שום טעם לאסור לכתחילה היינו משום דבתולין אין שום טעם לאסור השחיטה לכתחילה מדאורייתא דאי