תפארת יעקב על חולין חלק א קצה

חלדה שבמיעוט דזה חשיב כניקב וכל שלא גמר השחיטה פסול אלא אפילו בקנה נהי דנקב בקנה אינו פוסל היינו דוקא בקנה שלם אבל בקנה שחוט שאילו היה שחוט חציו היה פוסל חלדה במקצת הילכך אפילו נשחט רובו דכל שכבר נשחט רובו של סי' שוה קנה לושט, ואין לחלק ולומר שאני ושט דאנו אומרים כל שלא נגמר השחיטה חשיב כאילו לא נשחט כלל והרי נקב פוסל בו וכן שריפה אבל בקנה נהי דחשיב כאילו לא נשחט כלל כיון שעדיין לא גמר שחיטת הושט מ"מ סרי אין נקב פוסל בקנה ואין המיעוט שנשחט בהחלדה פוסל בו, הא ליתא דחצי קנה שנשחט מעיקרא אין דנין לשחיטה דאפילו פגום כשר הילכך ממילא אמרינן דכל שלא נגמר השחיטה דנין כאילו לא נשחט עד הרוב ופוסל בו חלדה להשלים לחציו הפגום דאותו חציו הראשון הוי כפגום ואף שהשלימו בשחיטה לא מהני רק אי גמר אח"כ בושט ג"כ אבל קודם שגמר הושט מצטרף חלדה במיעוט אחרון לפוסלו עם חציו ראשון דחשיב כפגום ודו"ק, אך יש לחלק ולומר דוקא בעדיין לא גמר שחיטת רוב ושט אמרינן דפוסל בו נקב ושריפה כנגד מקום ששחט אבל כל שגמר שחיטת הסי' או רובו אף שעדיין לא שחט השני אין טריפות ונקב פוסל בו א"כ גם חלדה במיעוט אחרון אינה פוסלת, ולפי זה יש לפרש כך האבעיא דהחליד במיעוט סי' היינו ששחט רוב שלא בהחלדה והחליד במיעוט ואח"כ שחט השני שלא בהחלדה ומיבעי' לן אי החלדה פוסלת במיעוט אחרון של סי' ראשון כמו שהיי' אף ששחט רוב ראשון שלא בהחלדה ואח"כ רוב שני או לא פסלה דלא דמי לשהיי' כנ"ל ודו"ק היטב כי הוא פשוט ונכון לפע"ד בפי' בעי' זו כי לכל הפירושים קשה כמו שאבאר בסמוך בא"ד ומפרש ר"ת וכו' ואפילו לאמרי בי רב וכו' המיעוט שעל הוי כאילו נחתך. פי' זה של ר"ת צ"ע מתלת טעמי חדא דאמרינן לעיל ד"כ דמלק בסכין מטמא בגדים מפני שהוא מחליד והרי מפרקת ובשר דהתם כבר נחתכו בסכין מ"מ מיקרי חלדה כיון שאינו מתרחב ומתכסה תחת העצם כמו שפירש"י שם א"כ מיעוט זה אפילו תימא דחשיב כנחתך אבל עכ"פ אינו מתפשט לכאן ולכאן ואכתי הוי חלדה דלא שייך לומר משום דרובו ככולו הוי כאילו נחתך ונתפשט לכאן ולכאן דדיו דהוי כאילו נחתך לא כאילו נתפשט דהא קי"ל דשחיטה אין צריך להיות מפורעת, וע"כ דטעמא דעור לפי שאינו כ"כ גופה רק עורה אבל בשר הסי' דהוא מגופה פשיטא דגרע א"כ כיון דבעור טריפה כ"ש במיעוט סי', ועוד קשיא לי היכי ס"ד לומר דלא הוי חלדה משום דמיעוט כאילו נחתך דהיינו דוקא כשכבר נחתך רובו הוי כנחתך המיעוט אבל כאן כיון שתחב תחת מיעוט הסי' ושחט הרוב למטה כדרכו א"כ טרם ששחט רוב לא הוי המיעוט שעל השכין כנחתך והרי שחט בהחלדה ולא מיבעי' בושט דתיכף שהתחיל בהחלדה נפסל אלא אפילו בקנה מ"מ בגמר הרוב נסתלק החלדה שנפתח המיעוט למעלה והרי נגמר בחלדה, ועוד תמוה לי מאד כיון דהאבעיא הוא בסברות הפוכות ממש היכי בעי לה סתמא מנין נדע ספיקו לסבור סברות הפוכות והוי ליה לומר תיבעי לר"י תיבעי לבי רב כדרך הש"ס בכל מקום, והר"ן ז"ל כתב דהרי"ף דהשמיט בעיא זו סובר כפיר"ת וכיון דזכר תחת העור טריפה כ"ש במיעוט סי' והוא תמוה דהא יש כאן בעיא להיפוך דאפילו אי תחת העור פסולה תחת מיעוט כשרה והוי ליה להרי"ף להביאה, ומזה נראה דלא ס"ל לרי"ף צד השני של ר"ת רק ר"פ בעי לה אליבא דר"י דמכשר בעור דשמא מיעוט סי' גרע אבל אנן דקי"ל בעור פסולה כ"ש בסי' וזה ברור:

בא"ד אי נמי איבעיא ליה במתחב הסכין תחת מיעוט קמא וכו' כפי' זה האחרון של ר"ת כך פירש הרמב"ם בהדיא ששחט מיעוט סי' בהחלדה וגמר שלא בהחלדה מיהו יש לדקדק לכאורה דהא במיעוט סימנים קאמר ולפי' זה אינו רק במיעוט קמא דושט דבקנה פשיטא דלא פסלה חלדה במיעוט קמא ואפילו רש"י ז"ל המחמיר דבמיעוט בתרא פוסל חלדה ושהייה אבל במיעוט קמא דקנה מודה, ונראה לי דדוקא בשחט קנה קודם אז לכ"ע לא פסיל שהיי' וחלדה במיעוט קמא אבל אי שחט בבהמה ושט קודם או אפילו מקצת ושט ושחט אח"כ מיעוט קמא דקנה, בהחלדה ג"כ נכנס תחת הספק שאין מעלה בקנה במיעוט קמא רק שאם נניח אותו בענין זה עדיין הבהמה לא נעשה בה מעשה טריפה ואפילו היה פגום כשר ולא גרע שחיטה זו מאילו פגמו אבל אחר שכבר שחט משהו מן הושט דאז אם נניח אותה כך נבלה היא ממילא כל מה שישחוט אח"כ הכל יש עליו תורת שחיטה ופוסל בו חלדה על צד הספק דחלדה במיעוט קמא פוסלת אבל אי אינה פוסלת אפילו בושט כ"ש בקנה ולא מיבעי' שהייה דפוסל במיעוט קמא דקנה אחר שחיטת הושט דהא בין סי' לסי' פוסל שהיי' וכ"ש במיעוט קמא דסימן שני רק אפילו חלדה פוסלת כל שנאמר דהחליד במיעוט סי' פסול ולפי זה הוי שפיר האבעי' בין בקנה בין בושט רק בושט בין ששחטו בראשונה בין באחרונה ובקנה רק כששחטו אח"כ, ובזה יש ליישב דברי בה"ג שפסק חלדה פוסלת במיעוט קמא דקנה והוא נגד ברייתא מפורשת שחט חצי גרגרת ושהה כדי שחיטה וגמרה שחיטתו כשרה, ובשלמא מה שהביא רש"י ז"ל בשמו לפסול שהייה בתחילה ובסוף היינו בתחילה קודם גמר שחיטת ב' הסי' ובסוף היינו אחר גמר שחיטת ב' הסי' אבל במיעוט קמא דקנה כשלא שחט עדיין ושט מודה דאין זה התחלת שחיטה אבל גבי חלדה הביאו בשמו דחלדה פוסלת במיעוט קמא דקנה הוא תמוה מאוד ולהנ"ל ניחא דכוונתו דפוסל אפילו במיעוט קמא כל שכבר שחט מקצת ושט דאי נניח אותה תהא נבלה כנ"ל:

אמנם בענין שהייה במיעוט קמא נחלקו הרמב"ם ור"ת דלהרמב"ם במיעוט קמא דקנה כשר ובקמא דושט פסול ובמיעוט בתרא אחר גמר שחיטת שני הסימנים ברובן לא פסלה שהייה ושהה במיעוט סי' דלקמן מפרש לה באופן אחר כמו שאבאר בזה לקמן במקומו בס"ד, אבל ר"ת ז"ל מפרש חלדה ושהייה בסי' קמא וכבר כתבתי לעיל שיש לתמוה על ר"ת ז"ל בשלמא חלדה יש לומר שלא פסלה תורה חלדה רק כשהי' הגמר בחלדה אבל בשהיי' ע"כ קודם גמר פסלה תורה דהא במיעוט בתרא כשר א"כ מה נפקא מינה בושט אימת שהה כיון דבנקיבה בעלמא נבלה מה נ"מ מקצת או רובו סוף סוף ע"כ קודם הכשר שחיטה פסלה שהיי' ועמ"ש לקמן בבעיא דשהה במיעוט סימנים בזה:

אך את זה צריך לבאר מה שיש לתמוה בדברי הרמב"ם ז"ל אשר כבר בקעו בו הגבורים וכמדומה לי שלא העלו דבר מחוור בדעתו ז"ל, והוא מה שאמר הרב ז"ל פ"ג מה"ש הלכה י' וכן אם שחט מיעוט הסי' בהחלדה וגמר השחיטה שלא בהחלדה הרי זו ספק נבלה ובהלכה י"ג אחר שכתב דיני הגרמה כתב ואם דרס או החליד בין בשליש ראשון בין בשליש אמצעי הרי זו פסולה, ומעתה הרי דבריו סותרין זה את זה דהא כללא כייל הרב ז"ל דבכל מקום שכתב הרי זו פסולה היינו נבנה וודאית ולמה תהא וודאי נבלה בשליש ראשון הא במיעוט סי' ספק נבלה משוי לה מעיקרא, ועוד כיון שבא לחלק בין הגרים לדרס והחליד ע"כ בקנה איירי דבושט פשיטא שכל שהגרים כל שהוא טריפה ובקנה היכי משוי לה נבלה בשליש ראשון דהא לא גרע מחצי פגום, ועוד האריך הכ"מ שם בשם שואל אחד בתשובת הריב"ש להקשות על מה שכתב בהלכה י' דהחליד במיעוט סימנים וגמר שלא בהחלדה הוי ספק נבלה דבמאי מיירי אי בושט הא ניקב נבל' ואי בקנה הא פגום כשר, והנה הא וודאי לא קשיא דהכי מפרש ר"ת ז"ל גם כן ולפי דחלדה הוא פסול מן הצד לא נשתנה עצם החיתוך משאר שחיטה רק המכסה פוסל שפיר מיבעי' שמא אין זה פוסל רק בגמר שחיטה דאז בעינן שתהא השחיטה מגולה לא מכוסה אבל כל שהי' הגמר בהכשר לא איכפת לן ומ"מ בשהייה לא היה יכול לפרש כן דשהייה הוא דבר הפוסל לפניו ולאחריו וע"כ קודם הכשר שאי אפשר שישהה בעת הכשר ממש כי השהייה ענין שלילה שאינו שוחט כלל ואי אפשר שיהא זה רק קודם הכשר א"כ מאי נפקא מינה אימת שהה כל ששהה באופן שאם היה מניחה היתה טריפה במה ששחט פוסל שהייה אבל בחלדה שפיר מיבעי' ליה ואפילו בקנה ג"כ משכחת לה כל שכבר שחט ושט כמו שכתבתי לעיל באריכות, אבל הדבר הקשה הוא מה שהקשה השואל מדידיה אדידיה וכן מה שהקשה בהך דאם דרס או החליד דמיירי בקנה ולמה פוסל דרסה וחלדה ואין צורך להאריך לדחות מה שאמרו ליישבו כי מבואר הוא לכל מעיין שאין בהם ממש, ואף דברי הר"ר יהודא בן שושן שהתפאר מאד בישובו וכזה פי' גם הכ"מ בעצמו (ואני תמה שסיים הכ"מ דאחר כל הדברים נראה לו מה שכתב הוא הנכון והרי דברי ר"י בן שושן הם ממש דבריו] ג"כ אין בדברים הללו טעם וריח עיי"ש היטב ותראה כמה רב מהדוחק יש בזה:

ומה שנראה לי בכוונת הרמב"ם בזה פשוט וברור הוא שאני אומר שכל הקושיות שהקשה הרב הלוי ז"ל בתשובת הריב"ש שהביא הכ"מ הוא לפי שהבין מה שאמר הרמב"ם בהלכה י"ג ואם דרס או החליד בין בשליש ראשון בין בשליש אמצעי הרי זו נבלה היינו שגמר השחיטה שלא בדרסה ושלא בהחלדה רק הפסול נעשה רק באותו שליש בלבד, ולבבי לא כן ידמה שהרי בהלכה י' כשרצה הרב לומר באופן זה ביאר דבריו בפי' ששחט מקצת סימנים בהחלדה וגמר השחיטה שלא בהחלדה אבל כאן שכתב החליד בשליש ראשון רצונו לומר דמעשה החלדה עשה בשליש ראשון אבל כך גמר שחיטתו בהחלדה ובא לומר שאין חלדה דומה להגרמה דהגרים שליש ראשון כשר בקנה היינו לפי שמעשה הגרמה אינה קלקול רק לעצמה במקום שהגרים ואין לאותו קלקול חלק בשאר השחיטה שלא הגרים אבל חלדה אפי' שהחלדה עשה בשליש ראשון וכמות שהיא חלוד שחט הנשאר כדרכו ושוב לא החליד אח"כ מ"מ אותה חלדה שהחליד מעיקרא מקלקלת גם מה ששחט אחר שהחליד לפי שנשחט בהחלדה כי לא מעשה החלדה פוסל רק כל מה ששוחט אח"כ בהחלדה זו פסול, הילכך בין בשליש ראשון בין באמצעי כל שהחליד ושחט בהחלדה פסול ועיקר הרבותא בשליש ראשון דבאמצעי הרי קלקל מצד עצמו רק קמ"ל דבחלדה ראשון ואמצעי שוין לפסול רק בהחליד באחרונה כשר כיון שכבר נשחט הרוב שלא בהחלדה, וגדולה מזו סובר ר"ת ז"ל בפי' ראשון דבכה"ג הוי האבעיא דהחליד במיעוט קמא ושחט מלמעלה למטה כדרכו הוי ספק והרמב"ם פשיטא דלא ס"ל פי' זה, אבל עכ"פ הוצרך לאשמועינן דכה"ג הוי נבלה אף דהשחיטה היתה כדרכה ס"ד דמיעוט שלמעלה חשיב כנחתך ועוד דס"ד