תפארת יעקב על חולין חלק א קצד

וכו' כזאת פסולה מטעם חלדה. דבריהם צריכין ביאור כי אם נתכוונו לפי פשוטו קשה מאד דדבר פשוט הוא דלולא חלדה דפוסלת אפי' לשמואל דפוסל שחיטה שאינה מפורעת מודה בהא דכשר דהא בסוף שחיטה מפורעת היא כולה והרי כל שחיטה מתחילה שוחט סימן אחד ואח"כ השני ובסימן ראשון אינה מפורעת ומאיזה צד נימא דשמואל חולק גם בהא, לכן נראה דכוונת התוס' כך דאגב דאכשר רב שחיטה שאינה מפורעת והיינו בשחט ושט למעלה וקנה למטה או להיפוך ושט למטה וקנה למעלה ולא מוקי ברייתא בעשויה כקולמוס ועלה קאמר דה"מ אי שחט השני במקום אחר כשהוא מגולה אבל שחט השני בין ראשון לשני אפילו נשחט הראשון במקום אחר מ"מ כאן בשחיטת השני שהוא מחליד בין סי' לסי' פסולה ולשמואל כה"ג פסולה בלי טעם חלדה דהא אינה מפורעת גם בגמר שחיטה ולרב פסול מכח חלדה, ואי קשיא מה מקשה תנינא הא קמ"ל דסי' הנשחט הוי חלדה אף שנשחט כבר במקום אחר משא"כ במתניתין כבר כתבתי בגמרא ליישב זה עיי"ש:

בד"ה או שהחליד הסכין תחת השני רבותא נקט אפי' כבר נשחט האחד ונקט נמי אורחא דמילתא וכו' לכאור' יראה שהם שני תירוצי' דנקט רבותא או דנקט אורחא דמילת' ולא הוי להו לומר בהאי לישנא רק אי נמי אורחא דמילתא נקט, לכן נראה לי דוודאי לא שייך לתרץ דנקט אורחא דמילתא כיון דקושייתם הוא דהוי לי' לומר החליד והדר שחט ובחלד' ראשונה לא שייך אורחא דמילתא כיון שבא לומר ששחט בפסול כדקתני ברישא פסק והדר שחט כך הוי ליה לומר החליד והדר שחט, רק כוונתם לומר דעל הך קושיא דלנקוט חלדה ברישא רבותא נקט אע"ג שכבר שחט האחד ואי קשיא דגם בשחט קודם הוי ליה למיתני רבותא כהך דרב ששחט ראשון והחליד במקום אחר תחתיו ושחט השני כמ"ש בדבור לפני זה דהוי רבותא אפי' מלמעלה למטה וגם אף שכבר שחט ראשון והחלדה היתה תחת סי' הנשחט, ואהא כתבו כיון דבעי למיתני שחט ואח"כ החליד נקט אורחא דמילתא דלאחר שהביא הוליך לחתוך הב' תחת הב' ומ"מ צריך לומר בסכין שיש לו ב' פיות דאל"כ אינו אורחא דמילתא כשהביא ורוצה להוליך נהפוך הסכין בהולכה ממה שהי' בהבא' שהרי שחט מלמטה למעלה ובהבאה שחט מלמעלה למטה רק בסכין שיש לו ב' פיות מיירי, מיהו לא הבנתי למה הוי רבותא טפי בנשחט האחד קודם שהחליד או החליד ואח"כ שחט ואדרבא אי היתה גמר שחיטה בחלדה גרע טפי דהא חלדה דוקא בהכשר שחיטה לא במיעוט ובעי לה בסמוך לפיר"ת לקמן, ונהי דאפשר לומר דמ"מ הוי נמי רבותא להיפוך דשחט קודם הרי עשה בה מעשה שחיטה קודם שנפסלה אבל החליד מעיקרא נפסלה קודם שעשה בה מעשה שחיטה מ"מ עכ"פ לא הוי רבותא עפי כיון דבהחלדה קודם יש רבותא מצד אחר, ואולי באמת נתכוונו התוס' לזה דעיקר קושייתם היתה דהוי ליה לומר החליד קודם דהוי רבותא אף דהכשר שחיטה הי' בהכשר ולא שייך אורחא דמילתא דהוי ליה לומר רבותא, ואהא תירצו דהשתא הוי רבותא אף שכבר נשחט האחד ונעשה בה שחיטה קודם שנפסלה ואף דמצד אחר הוי חלדה קודם נקט לה בשחיטה קודם משום אורחא דמילתא ושיעור דבריהם דנקט כך שיש בזה רבותא ואורחא דמילתא משא"כ להיפוך אף דאיכא נמי רבותא אינו אורחא דמילתא כנ"ל:

בד"ה החליד במיעוט סי' מהו פי' בקונ' וכו' והגרמה נמי פסק דעבדינן לחומרא מדקאי הכא בתיקו. באמת לא הוזכר בפירש"י דהגרמה לחומרא מכח דהוזכר הכא בתיקו דאי ס"ד דהך ספיקא דהכא תליא בפלוגתא דרבנן וריב"י בהגרמה ואי הכא אסור התם אסור הוי ליה למיבעי אי הלכה כריב"י או כרבנן אבל רש"י ז"ל לא אמר רק דכלהו אסירי במיעוט בתרא כאן משום דקאי בתיקו, וכן בשהיי' ובהגרמה משום דמספקא לן אי הלכה כריב"י או כרבנן אבל לאו היינו הך בעי' דהכא ובשהיי', מיהו דברי רש"י ז"ל צ"ע ג"כ כמ"ש בגמרא דמ"מ מה יהי' דעתם של ר"פ ור"ה ברי' דר' בתן דבעי בחלדה ושהיי' אי ס"ל בהגרמה לאיסור כ"ש בשהיי' וחלדה ואי דשוין הן ליבעי התם אי הלכה כריב"י או כרבנן וע"כ בהגרמה מכשירין ובשהיי' וחלדה מספקא להו וצריך לומר דסובר רש"י דאינהו בעו באת"ל דהלכה כריב"י ומ"מ כיון דלא הוזכר את"ל בהדיא לא סמכינן להכשיר אפילו בהגרמה ודו"ק:

בא"ד וריב"ם אומר וכו' וכן וכו' עקר המיעוט שחיטתו כשרה כבר כתבתי שדברי ריב"ם קשין יותר מפירש"י דהיכי קתני במתניתין לקמן שחט את הושט ופסק את הגרגרת וכן פסק הגרגרת ושחט הושט והדר קתני או שחט האחד והחליד תחת השני והשתא פסק הגרגרת דהוא עיקור דוקא בפסק גרגרת כולו ולא שחט רק סי' אחד דאי שחט רוב שנים ופסק המיעוט כשר ואילו בסיפא החליד תחת השני יהא הדין אפילו שחט רוב שניהם והחליד במיעוטן טרפה או נבלה והיכי ס"ד לחלק בין עיקור לחלדה כיון ששניהם נאמרו במשנה בלשון אחד ויהא הכוונה בחלדה אפי' שחט רוב שנים והחליד במיעוט ובפסוקה דמעיקרא יהא הכוונה סי' אחד דוקא וא"כ תפשוט בעי' דר"פ ממתניתין, מיהו כבר כתבתי דגם לפירש"י קשה דוודאי לישנא דשחט אחד מהן והחליד תחת השני הכוונה שלא שחט רק אחד והשני בהחלדה והיכי ס"ד לומר אפי' שחט שנים בהכשר שחיטה דהיינו רובן או אחד שלם והשני רובו והחליד מיעוט האחרון ג"כ פסול ומה ספק יש בזה דפשיטא דבעינך סי' שני בהחלדה לא מיעוט סי', וליכא למימר דבכה"ג באמת מודה ולא בעי רק בב' מיעוטין האחרונים ומתניתין קמ"ל אפילו שחט סי' אחד שלם בהכשר הוי חלדה בשני מ"מ מלבד דרש"י ז"ל לא פי' כן רק בין במיעוט בתרא דקנה בין בושט פסול אבל בלא"ה פשיטא דטפי הוי רבותא להטריף אחר שחיטת רוב שנים דהוי אחר הכשר שחיטה לגמרי מאחר שחיטת סי' אחד דעדיין לא מתכשרה:

בא"ד ור"ת הקשה לפי' הקונ' דתניא בתוספתא שחט רוב הגרגרת בעוף אפי' גמרו לזמן מרוב' שחיטתו כשרה. וז"ל התוספתא שחט חצי גרגרת בעוף ושהה כדי שחיטה ואח"כ שחט את כולה שחיטתו כשרה אחד או רוב אחד בעוף אע"פ שהוא לזמן מרובה שחיטתו כשרה, והשתא יש לתמוה אי כוונת התוספתא לומר אעפ"י שגמרו לזמן מרובה קשה חדא היכי שייך על אחד שגמרו ועוד למה לא עריב להו שחט חצי גרגרת או רוב אחד אף שגמרו לזמן מרובה, ועוד למה מעיקרא נקט ושהה כדי שחיטה ואח"כ שחט כולה והדר נקט זמן מרובה מה נפקא מינה כדי שחיטה או יותר ולמה מעיקרא לזמן מרובה לא, וברור דמעיקרא בחצי מיירי לענין שהיי' ובתר הכי הכוונה שחט אחד או רוב אחד אף שהעוף שוהא לזמן מרובה שהוא חי הרבה אח"כ, וכן דרך העוף כיון שלא נשחט בו רק רוב סי' אחד יכול לחיות זמן הרבה וס"ד כיון שהוא חי הרבה אח"כ אין זו שחיטה קמ"ל דכשר אבל לא מיירי בסיפא מדין שהיי' וגמר אח"כ, והרא"ש הביא הך תוספתא אע"פ ששהה זמן מרובה וזו היא הגירסא הנכונה ולשון שהוא הכתוב לפנינו הוא טעות וצ"ל ששהה והשתא פשיטא דהכוונה ששהה זמן מרובה ולא מת וזה ברור, ולפי זה אין כאן קושיא לרש"י כלל ואדרבא יש לדקדק מן התוספתא כסברת רש"י דהא ברישא קתני חצי גרגרת בעוף ושהה כדי שחיטה ואח"כ שחט את כולה שחיטתו כשרה והשתא תיקשי מאי קמ"ל דכשר שהיי' הא אפילו הי' פגום חצי לגמרי מוסיף עליו כל שהוא וגומרו כ"ש בהי' שחוט חציו, גם יש לדקדק דקתני ואח"כ שחט את כולה הוי ליה לומר וגמרו וע"כ דס"ד פגום עדין טפי דאין כאן שהיי' בשחיטה כלל אבל שחט חצי ושהה ושחט כולה גרע טפי דהוי שהיי' בשחיטה והיינו דקתני ושחט את כולה דלא מיבעי' בלא גמר רק השלים לרוב דאין זה שהיי' דהך דמעיקרא לא חשיב שחיטה כלל רק אפילו שחט כולה אלמא דכך הי' דעתו לשחוט כל הסי' א"כ ס"ד דגם מעיקרא יש עליו תורת שחיטה שהרי יכול לגמור במשהו ושחט כולה ש"מ שרצה לשחוט כולו בתורת שחיטה א"כ גם הך דמעיקרא הוי בתורת שחיטה והוי שהיי' קמ"ל דכשר, והשתא למה בסיפא ברוב אחד בעוף לא זכר אף ששחט אח"כ כולה כשר דהוי רבותא טפי דאפי' במיעוט בתרא לא פסלה שהיי' דפשיט' דמיעוט בתרא הוי רבותא טפי מקמא להכשיר ועכ"פ הוי לי' לומר ברישא חצי או רוב אלא וודאי דוקא בחצי לא פסלה שהייה אבל במיעוט בתרא פוסל שהייה, מיהו גם לרש"י קשה דהוי ליה למיפשט מהכא וצריך לומר דהך תנא ס"ל אי אפשר לצמצם או דמיירי שלא צמצם וגמר השחיטה לכך אי היה פגום היה אסור שמא יש יותר ממחצה אבל בשחט חצי ושהה וגמר כשר במה נפשך אי שחט יותר ממחצה כבר נתכשר ולא פסיל שהייה ואי שחט פחות ממחצה הוי כחצי קנה פגום ולפי זה שמענו מתוספתא דבין במיעוט קמא דקנה בין במיעוט בתרא לא פסל' שהיי' ושפיר מספקא לי' אי הפי' חצי מצומצם ומוכח דבמיעוט בתרא פסול כנ"ל או בחצי שאינו מצומצם וכשר ועכ"פ אין מן התוספתא הזו שום ראיה כמו שבארנו:

ודע שאני מסתפק להנך שנחלקו על רש"י וס"ל דשהייה במיעוט בתרא אינו פוסל מ"מ פשיטא דהיינו דוקא בעוף או בבהמה אחר שחיטת רוב שנים אבל פשיטא דשהה במיעוט בתרא של סימן ראשון בבהמה בין בקנה בין בושט פסלה שהייה דהא ס"ס שהה בין סי' לסי' אבל בחלדה כיון שנחלקו על רש"י דחלדה במיעוט בתרא אינו פוסל א"כ כל ששחט רוב כתקנה אפילו שחט מיעוט הנשאר בהחלדה כשר כל ששחט שוב סי' השני שלא בהחלדה, וטעמא רבה איכא לחלק בין שהיי' לחלדה דשהיי' פוסל שמפסיק בין מה שלפניו ולאחריו שהרי שהה בין סי' לסי' פסול אף שלא שחט שום סי' בשהיי' הילכך פשיטא דבמיעוט אחרון של ראשון לא גרע מבין סי' לסי' אבל חלדה דפיסולו שמה שהוא שוחט בהחלדה אינה שחיטה ומחמת זה פסול מצד שחיטתו בהחלדה א"כ כיון שכבר שחט רוב הסי' שלא בהחלדה ואין צריך לשחוט המיעוט כלל אפילו החליד תחתיו ושחט המיעוט ואח"כ שחט השני שלא בהחלדה כשר ג"כ כמו דכשר אחר רוב שנים, אמנם יש לומר להיפוך לא מיבעי' אי שחט ושט קודם רובו והחליד במיעוט אחרון קודם ששחט הקנה דיש לומר דפסול שהרי ניקב הושט בשעת שחיטה כנגד מקום ששחט כתבו התוס' לעיל ד"ח ע"א בד"ה והא איכא צדדים דהוי נבלה כיון דשריפה פוסל במקום ששחט כל שלא גמר השחיטה א"כ ה"ה בשחט רוב ושט כיון שעדיין לא גמר שחיטת הקנה והוא באמצע שחיטה ממילא פוסל