תפארת יעקב על חולין חלק א קצג

שם בעי ר"פ החליד במיעוט סימנים מהו תיקו. פירש"י במיעוט בתרא ובמיעוט קמא פשיטא לן דנבלה וודאי, נראה מלשונו שיש הכרח דהכוונה במיעוט בתרא מדקאמר במיעוט סימני' ובמיעוט קמא דקנה ליכא ספיקא ולכ"ע כשר ואין כאן רק מיעוט סי' אחד דהיינו ושט ומדקאמר סימנין ע"כ בבתרא קא בעי וטעמא דלא בעי בקמא דושט משום דפשיטא לן דנבלה וודאי הוי, מיהו לכאורה יש לדקדק אי במיעוט קמא דקנה וודאי כשר היכי מייתי מבה"ג דתחילה וסוף פוסל שהיי' בסימנים, וצ"ל דמפרש כוונת בה"ג דכולל שני הסי' ביחד ותחילה היינו טרם שנשחט רוב שנים ואפילו לא התחיל בושט כלל פוסל שהיי' אף דזהו תחילת שחיטה ובסוף היינו שנגמר שחיטת רוב שניהם או נשאר מיעוט אחד מהם ושהה פסול, אבל לא היה כוונת בה"ג תחילת שחיטת קנה בלבד רק בקנה וודאי ברובא פוסל שהיי' ומ"מ קרי ליה תחילת שחיטה שעדיין לא שחט ושט וכן נמי אי שחט שניהם רובן או אחד ורוב אחד דהוי השהיי' בסוף שחיטה ג"כ פסול תדע דע"כ סוף שכתב היינו בגמר הכשר שחיטה של שניהם דאי בגמר של אחד זהו עיקר השהיי' א"כ כיון דבה"ג מפרש האבעי' במיעוט בתרא הרי לא הוזכר בדבריו האבעי' כלל, וע"כ דסוף היינו מיעוט בתרא אחר הכשר שחיטה של שניהם וכמ"כ תחילה היינו קודם הכשר שחיטה אבל לא במיעוט קנה בלבד דמאיזה צד יפסול שהיי' בזה [מיהו אין לשון סימנין שזכר ר"פ הכרח לפרש במיעוט בתרא דבמיעוט קמא נמי משכחת לה כששחט הושט קודם ויתבאר בסמוך בדברי התוס' בפי' ר"ת] ובטעמו של דבר למה פוסל שהיי' במיעוט בתרא אחר הכשר שחיטה נראה ליתן טעם משום דבאמת בעינן סי' כולו רק דדנין רובו ככולו וזהו אי לא שחט רק רוב בהכשר אמרינן כאילו שחט כולו בהכשר אבל בשחט באמת כולו ועשה פסול אחר הרוב לא שייך להכשיר הרוב דהוי ככולו כיון ששחט הנשאר בפסול ועשה בהיפוך היכי נימא דהוי הרוב כאילו שחט הנשאר בהכשר שהרי לפנינו עשה בהיפוך ושחט הנשאר בפסול ולא שייך לומר רק מה שלא עשה כאילו עשה אבל לא אמרינן מה ששחט בפסול כאילו עשה בהכשר, ולפי זה נ"ל פשוט דרש"י ובה"ג לספיקא דאורייתא חשבי לה מהאי טעמא דאמרן ולכך פסקו לחומרא אבל אי דרבנן למה יפסקו לחומרא דלא שייך בכאן איתחזק איסורא דהא מדאוריית' מותר וודאי ואנן הוא דמספקינן אי יש בזה איסור דרבנן או שלא הי' מעולם איסור דרבנן בהא ואין כאן חזקת איסור, ודוקא אי אנו דנין בדבר הפסול מדרבנן וודאי אי חזר להיתר שייך לומר איתחזק איסורא משא"כ אי אנו מסופקין בעצם האיסור אי אסרו רבנן בהא, ועוד היכי שייך למיבעי אי אסור מדרבנן דלא שייך זה רק אי יש איסור דרבנן ואנו מסופקין אי גם בהא גזרו או לחלק בגזירתם אבל לא שייך למיבעי אי יש איסור דרבנן בהא וכל עוד שלא ידענו דרבנן אסרו מאיזה צד יסתפק לן שאסרו כיון שלא שמענו שגזרו ואסרו בהא, והא וודאי לא שייך לומר דבעי אם ראוי לחכמים לאסור שהיי' במיעוט בתרא או לא, לכן ברור דלפירש"י ובה"ג הספק מדאורייתא כמו שבארנו:

אמנם עיקר פירושם תמוה מאד דכיון דקתני במתניתין דלקמן שחט את הושט ופסק את הגרגרת ושחט אחד מהן והחליד תחת השני ופסקו ואי ס"ד דשהייה פסול במיעוט בתרא למה לי אחד ושני אפילו שחט שניהם רובן והחליד תחת מיעוטן או תחת מיעוט של אחד ופסקו הוי נבלה ובמתניתין מוכח בהדיא דדוקא בלא שחט רק אחד והחליד תחת השני ופסקו דהי' הכשר שחיטה בחלדה, וכן נמי ברישא דקתני שחט את הושט ופסק את הגרגרת או פסק ואח"כ שחט נבלה והשתא אי עיקור ג"כ פוסל במיעוט בתרא קשיא למה לי שחט ושט אפילו שחט ושט וקנה רובו ופסק בסוף נבלה ואי עיקור אינו פוסל כ"ש דקשיא דע"כ רישא בעיקור דוקא שלא שחט הכשר שחיט' קודם העיקור א"כ פשיט' דה"ה נמי חלדה דאח"כ דהיאך ישתנה פי' המשנה ברישא דוקא שחט ושט בלבד ובסיפא אפילו שחט גם השני בהכשר והוא תמוה לפע"ד, [וכמ"כ מה שהביא רש"י ז"ל מהך דלעיל דף י"ט בהגרמה צ"ע דהתם משמע בהדיא דהך תליא אי רובו של אחד כמוהו והרי לכ"ע ברוב כשר אלמא דלא ק"ל כרבנן טרופאי, מיהו הך סוגיא דהתם בלא"ה צריכא עיונא רבה וכבר הארכתי לעיל בזה עיי"ש] גם מה שדחה רש"י ז"ל הך סוגיא דלעיל דף כ"ח דדחיי' בעלמא הוא אבל באמת הכוונה דמחצה למחצה אינו כרוב וכי שהה בפלגא לא איטרף ג"כ תמוה לפע"ד דכיון שבא ליישב התם למ"ד מחצה כרוב למה לו לומר במה נפשך וע"כ דקשיא ליה הך גמרו מאי עבידתיה הא כבר נתכשר, וע"כ דהאי תנא סבירא ליה אי אפשר לצמצם או דבאמת לא צמצם ואינו ידוע אי יש מחצה מצומצם וכשר במה נפשך אי יש רוב לא איכפת לן שהיי' ואי אין רוב הרי גמר שחיטתו ושהיי' במיעוט קמא דקנה נמי לא איכפת לן דלא עביד כלום ועכ"פ תיקשי למה לי כולי האי שהרי אנו אומרין דלפי האמת דמחצה אינו כרוב פוסל שהיי' אחר רוב ואי בעינן לומר מחצה כרוב ע"כ לא פסלה שהיי' א"כ עכ"פ אין צורך למה נפשך כלל דלכך קתני גמרו לרבותא דאפילו גמר ושהה אין שהיי' פוסלת אח"כ ואחר חצי שוב אין שהיי' פוסלת, וע"כ דלא משמע ליה כלל שיהא בזה שום חידוש דין דכיון דכבר מתכשרה היכי יפסול פסול אח"כ א"כ מוכח דאפילו לפי האמת דאינו כרוב אין שהיי' פוסלת אח"כ וזו תמוה לכאורה לפירש"י, מיהו יש לומר דסובר רש"י ז"ל דהא דקאמר לעיל במה נפשך לאו משום דקשיא ליה למה לי וגמרו והוצרך לומר דמכח מה נפשך מכשיר דוודאי תנא לא מספקא ליה אי הוי כרוב ואי בלא צמצם או שאי אפשר לצמצם לא הוי ליה לומר במה נפשך אי מחצה כרוב וכו' ואי אינו כרוב דהא לא מספקא ליה בהא רק כך הוי לי' לומר במה נפשך אי יש רוב וכו' ואי אין רוב וע"כ דהא לא קשיא ליה כלל חדא דקמ"ל וגמרו דאין שהיי' פוסלת ועוד דעכ"פ בעינן גמרו מדרבנן דהא קתני במתניתין חצי א' בעוף פסול ומשני מעיקרא מדרבנן א"כ מדרבנן מחצה אינו כרוב לכך צריך לגמור, רק דקשיא ליה כיון דמדרבנן צריך לגמור ואפילו דיעבד פסול בלא גמר דמדרבנן אינו כרוב א"כ הרי שהה ואין השחיטה דאח"כ מצטרפת לשחיטה הקודמת ואין כאן שחיטה מדרבנן כלל בשלמא בשחט מיעוט קנה הוי כפגום דלא עביד מידי אבל כאן אי אפשר לומר דלא עביד כלום כיון דמדאורייתא כרוב וטובא עביד א"כ מדרבנן ראוי שיפסול בשהה וגמר ועל זה קאמר דבמה נפשך כשרה דאי מחצה כרוב כמו שהוא מדאורייתא הרי עביד רובא ואי אינו כרוב מחמת דרבנן הרי לא עביד כלום וכיון דכל טעמייהו דרבנן דאמרי אינו כרוב הוא משום דילמא לא אתי למיעבד פלגא א"כ לא שייך לגזור רק היכא דלא גמר כלל אז יש לחוש דלא עביד פלגא ולא יגמור אבל בגמר במה נפשך אי לא יעשה פלגא לא עביד כלום ואי עביד פלגא אין שהיי' פוסלת דהוי כרוב, ולפי זה שפיר י"ל דרק ליישב דברי רב קאמר לה אבל לפי האמת דאינו כרוב שפיר אמרינן דדוקא במיעוט לא פסלה שהיי' אבל אחר רוב פוסל שהיי' ורק לדחות הקושיא מרב הוכרח לומר כן והיינו דלא מקשה בפשיטות כדמשני לא בעוף דאכתי הוי לה שהיי' במיעוט בתרא דבאמת נצטרך לומר דאין שהיי' במיעוט בתרא פוסל אבל לפי האמת דלכ"ע אינו כרוב נשאר הדבר בספק ועמ"ש עוד לעיל בזה, מיהו הך קושיא ממתניתין דלקמן הוא קושיא עצומה לפע"ד, ועוד יש לתמוה מ"ש שלא זכרו בבעי' דמיעוט בתרא רק שהיי' וחלדה הרי נחלקו לעיל רבנן וריב"י בהגרמה במיעוט בתרא א"כ אי מספקא ליה לבעל האבעי' בשהיי' וחלדה גם בהגרמה אי הלכה כריב"י או כרבנן טרופאי ושהיי' וחלדה ג"כ בכלל ספק זה א"כ הוה ליה למיבעי אי הלכה כרבנן טרופאי אי כריב"י ואי פשיטא ליה דמספיקא פסול כרבנן טרופאי א"כ כ"ש בשהיי' וחלדה במיעוט בתרא דגריעי טובא מהגרמה ואי פשיטא ליה בהגרמה דכשר רק בשהיי' וחלדה דגרע מספקא ליה עכ"פ היכי כתב רש"י לאסור גם בהגרמה מספיקא דילמא הלכה כרבנן טרופאי דהא הנך דבעו בשהיי' וחלדה ע"כ פשיטא להו. דכשרה:

ועוד יש להקשות לפירש"י מ"ש שלא זכרו דרסה במיעוט בתרא בשלמא למאן דמפרשי במיעוט קמא ניחא דדוקא בשהיי' וחלדה שאין גוף החתך משונה משאר שחיטות שהרי הכל בשעה שחתך חתך כדרכו כמו כל שוחט ולא שינה בגוף השחיטה בחתיכתו רק דבר אחר מן הצד גורם לפסול דכך הלכה מה שהיה הסכין מכוסה או מה ששהה באמצע בהא שפיר מיבעי' לן דילמא לא גמירי הלכתא רק בשעת הכשר השחיטה בגמרו, וכן בשהיי' אחר רוב סי' אחד דוקא או בין סי' לסי' אבל קודם ששחט רוב סי' אחד לא גמירי שהיי' ובטל המיעוט ששחט לגבי הנשאר ששחט אח"כ אבל דרסה ועיקור שהפסול הוא שלא חתך בשעת חתיכתו כמו שצריך לחתוך דושחט כתיב דהיינו ומשך ולא ודרס א"כ הוי ממילא כמו שתוחב קוץ ונקבו ופסול מכח נקובת ושט, ולהרמב"ם דסובר שהיי' במיעוט קמא וודאי נבלה רק חלדה במיעוט קמא מיבעי' לן ג"כ ניחא דסובר דשהיי' כיון דאזיל ליה מעשה קמא לפי שהפסיק כ"כ ואין מצטרפין ממילא הוי חתך ראשון כניקב הושט, ועוד דדוקא בחלדה שייך לומר כיון שהפסול מצד אחר ועיקר השחיטה כשאר שחיטות שמא לא פסלה תורה רק בשעת הכשר השחיטה שהי' אז מכוסה ונגמר בהחלדה אבל כל שגמר שלא בהחלדה כשר תדע דעיקר פסול חלדה דבעינן שתהא השחיטה מגולה א"כ הרי בגמר שחיטה כל השחיטה מגולה והרי לשמואל דסובר דבעינן שחיטה מפורעת ובב' מקומות פסול מ"מ פשיטא דמודה אי בגמר שחיטה היא מפורעת דכשרה, ולכך מיבעי' לי' ג"כ בחלדה אבל בשהיי' לא שייך ספק דאי נימא דוקא בהכשר שחיטה פוסל שהיי' לא משכחת לה שהיי' כלל דאי שהה קודם הכשר אינו פוסל ואי אחר הכשר כבר נתכשרה וע"כ גמירי שהיי' קודם הכשר א"כ מה נפקא מינה במיעוט ודוקא בקנה במיעוט לא פסיל שהיי' דחצי קנה פגום כשר אבל במיעוט ושט מה נפקא מינה אי כבר שחט רוב קנה או לא דס"ס אינו עדיין בהכשר שחיט' והיכי ס"ד לומר דאחר רוב קנה בלי ושט או אחר רוב ושט בלי קנה דכיון דשחיטה מתכשרת ברוב שניהם דוקא וע"כ גמירי שהיי' קודם הכשר שחיטה א"כ כל ששהה במיעוט ושט הוי כניקב הושט וזה ברור, אבל לפירש"י במיעוט בתרא פשיטא דהוי ליה להזכיר דרסה כמו שהיי' וחלדה ועמ"ש בסמוך בתוס' בד"ה החליד במיעוט סי' עוד בענין זה:

בתוס' בד"ה החליד הסכין לקמן גבי מתניתין דחלד' וכו' אלא אגב