תפארת יעקב על חולין חלק א קצב

אפילו באדם אחד אין לשחוט בב' מקומות, וע"כ שיש כאן גריעותא מצד ב' בני אדם והיינו דסמכי אהדדי וכל חד לא עביד רובא א"כ כיון דיש גריעותא בב' מאחד ומשנתנו בב' ממילא באחד מותר אפילו לכתחילה והא דנקט רב השוחט משום דאטו בשופטני עסקינן דלמה יעשה כן לשחוט בב' מקומות רק פעמים שנדחף ידו ונשחט במקום אחר כמו שפי' בהגהת הרא"ש אבל אין בזה חשש מיחוש כלל דמשנתנו המכשרת דיעבד היינו בב' בני אדם דוקא דאי משום ב' מקומות הא זה הדין שייך באחד בב' מקומות ולמה נקט בב' בני אדם וע"כ דבאחד למעלה ואחד למטה עיקר החשש דסמכי אהדדי ודיעבד כשר ולכתחילה לא אבל באדם אחד כה"ג מותר אפילו לכתחילה דליכא חשש סמכי אהדדי, ואדרבא לכאורה יש הכרח גמור לפי זה דמותר לכתחילה מצד ב' מקומות דאל"כ מה קמ"ל בסיפא, דאיסור לכתחילה בלא"ה יש מצד ב' מקומות והיתר דיעבד לא שייך לכאורה לאשמועינן מצד סמכי דמותר דיעבד כיון דכל שוחט צריך לבדוק אחר שחיטה בסימנים ואי לא בדק בלא"ה טרפה וע"כ דבדק ויש רוב ומה יש לחוש וע"כ דהחשש לכתחילה כיון דבקדשים מיירי שלא יקלקלו שחיטתן מצד דסמכי אהדדי א"כ מוכח ע"כ דמצד ב' מקומות מותר לכתחילה, אלא שעל כרחנו אנו צריכין לומר שיש חשש מצד סמכי אפילו דיעבד דהא קתני אפילו אחד למטה ואחד למעלה שחיטתו כשרה הרי דקמ"ל הכשר דיעבד אפילו היכא שיש לחוש דסמכי, וכן מוכח בברייתא דתני עלה ואין חוששין שמא יטרופו והיינו דסמכי אהדדי ואי הכוונה לכתחילה הרי באמת חוששין מהאי טעמא דאי משום ב' מקומות מ"ש ב' בני אדם אפילו אחד וע"כ דאין הכוונה מצד ב' מקומות רק מכח דסמכי אהדדי חוששין לכתחילה וע"כ דבא לומר דאין חוששין דיעבד והא דקתני שמא יטרופו הכוונה דס"ד לחוש שכל אחד יסמוך דחבירו שחט הרוב ובדק ותרווייהו לא עבדי רובא, אבל עכ"פ אין הכרח במתניתין דב' מקומות באדם אחד יהא איסור לכתחילה ולכך לא חשש ר' יצחק ליקח משופרי שופרי אפילו לכתחילה, ועמ"ש בתוס' בד"ה למדתנו ליישב בזה גירסת רש"י מה שיש לתמוה לכאורה על גירסא זו עיי"ש:

בתוס' בד"ה למדתנו רבינו וכו' ובה"ג גריס וכו'. לכאורה דברי בה"ג מוכרחין דלפירש"י והר"ן תיקשי היכי קאמר למדתנו בב' סכינים דהא לא אוקמה בב' סכינים לעיל רק בס"ד דב' מקומות אסור לשמואל והקשו ממתניתין דקתני ב' סכינים מותר ודחו בסכין אחד א"כ למ"ד מותר מצי מיירי ג"כ בסכין אחד ואי הכוונה דלר' יצחק מצי מיירי בב' ג"כ הא פשיטא ומה צורך לומר משנתנו הרי הוא מכשיר בב' מקומות ואכל משופרי שופרי, ונראה לי דע"כ מפרש דוקא בשני סכינים דאי נפרש מתניתין בסכין אחד יהא מוכח להיפוך דב' וג' מקומות פסול אפילו דיעבד ואי מפרש בב' סכינין יכול להיות דאפילו לכתחילה מותר בב' וג' מקומות כמו שאבאר והוא דכבר בארנו דע"כ מתניתין מתחלקת בתרתי שנים אוחזין בסכין וודאי לכתחילה ובסכין אחד חדא דשנים אוחזין ושוחטין היינו לכתחילה כמ"ש הכ"מ הנ"ל, ועוד דהיכי קאמר אוחזין בסכין ושוחטין כיון ששנים שוחטין כל אחד בפני עצמו פשיטא דאוחזין כל אחד סכין ואטו באחד השוחט שייך למיתני אוחז סכין ומ"ש שנים, ופשיטא שאין במשמע דוקא בלשון זה ששנים שוחטין בב' סכינין שנאמר דמכח דנקט אוחזין בסכין ידענו שהם ב' בב' סכינין יותר מאם הוי קתני שנים שוחטין סתם דפשיטא דטפי יש לפרש שאוחזין בסכין אחד ושוחטין, והשתא אי ס"ד דסיפא נמי מיירי בסכין אחד א"כ מ"ש דשחיטתן כשרה דיעבד וע"כ מצד זה למעלה וזה למטה והיינו באלכסון א"כ בין אי נימא דגריעותא דאלכסון שאינה מפורעת כ"כ [מה שאינו נראה כן דהוי ליה לומר זה באחד השוחט באלכסון ומ"ש דנקט שנים] בין אי נימא דגריעותא דאלכסון בב' בני אדם שנראה כב' מקומות לפי שזה עומד כאן ושוחט וזה כאן עכ"פ מוכח דב' מקומות ממש אפי' דיעבד אסור דאי ב' מקומות ממש כשר לגמרי ולא בעינן מפורעת כלל פשיטא דבאלכסון כשרה, וליכא למימר דלכך שחיטתן כשרה דיעבד דוקא משום דלכתחילה חיישינן שמא ידרוסו הא ליתא דהא קתני רישא בסכין אחד וב' בני אדם דלא חיישינן שמא ידרוסו אפילו לכתחילה ומה נפקא מינה לענין דרסה באלכסון או בשוה כל שזה מושך לכאן וזה לכאן שייך דרסה וע"כ דלא חיישינן לזה אפילו לכתחילה, ואין לפרש ג"כ דרישא בשוחטין שניהם ואוחזין בקתא בצד אחד וסיפא שזה עומד כאן וזה בצד השני ולא מיירי כלל באלכסון לכך ברישא לא חיישינן לדרסה ובסיפא חיישינן לכתחילה ולא מוכח כלל דב' מקומות אסור דלא מיירי כלל באלכסון, הא ליתא חדא דלשון אחד למעלה ואחד למטה לא משמע הכי כלל דקאי על שני צידי הסכין כמ"ש לעיל בגמרא, ועוד דהא תני עלה ואין חוששין שמא ידרסו זה על זה והשתא אהיכא קאי אי ארישא מה חשש דרסה יש כיון ששניהם עומדין בצד אחד ואוחזין בקתא וכן פירש"י בהדיא דחשש דרסה הוא מתוך שזה מושך לכאן וזה לכאן ואי רישא עיקר באה לאשמועינן דשנים שוחטין זבח אחד והך דתני עלה הוא על הסיפא היכי קתני דלא חיישינן שמא ידרוסו שמא דרסו מיבעי' ליה דהא דיעבד קתני במתניתין והכי דייק לעיל ריש מכילתין שמא קלקלו לא קתני אלא שמא יקלקלו וע"כ דרישא נמי ששניהם עומדים זה בצד זה וזה בצד השני ועלה קתני בברייתא דלא חיישינן שמא ידרוסו וסיפא באלכסון ושחיטתן כשרה רק דיעבד מכח שחיטה מפורעת א"כ מוכח דבעינן שחיטה מפורעת וב' מקומות ממש פסול, וע"כ דמוקי מתניתין בב' סכינין והשתא רישא מותר לכתחילה דבסכין אחד מיירי ולא חיישינן שמא ידרוסו כדקתני בברייתא וסיפא דיעבד מצד דסמכי אהדדי ויביאו קדשים לבית הפסול, ואי גרסינן שמא יטרפו בברייתא ברישא מותר לכתחילה דליכא למיחש למידי ובסיפא לכתחילה אסור מצד חשש קדשים לבית הפסול והא דנקט בברייתא לשון שמא יטרפו משום דאחר שחיטה הוי ס"ד לחוש שיסמוך כל אחד על חבירו דשחט רוב וראה ששחט ולא יבדוק כל אחד על סמך חבירו קמ"ל דמ"מ מותר דיעבד, [ואפילו אינם כאן דמסתמא שחטו ובדקו בסימנים] דס"ד מחשש זה נאסר אפילו דיעבד דאי נתיר דיעבד ישחטו ויסמכו זה על זה על שחיטת הרוב בלי בדיקה כלל קמ"ל דדיעבד לא חיישינן, ועכ"פ לפי מה דמוקי בב' סכינין אתי שפיר מה שלקח משופרי שופרי אבל אי הוי מפרש בסכין אחד הוי מוכרח בהכרח דאפילו דיעבד אסור והיינו דקאמר למדתנו רבינו משנתנו בב' סכינין דאי באחד מוכח דב' מקומות אסור ומשום שאין נראה לו לאסור שחיטה שאינה מפורעת מפרש לה בב' סכינין וזה ברור לפע"ד, ובזה מיושבין ג"כ דברי בה"ג וגירסתו דלכאורה תמוה מאי מקשה ליה למדתנו רבינו בסכין אחד והיאך אתה אוכל דמה בכך אטו אי מיירי בסכין אחד מוכרח דב' מקומות אסור ולהנ"ל ניחא דאי בסכין אחד ע"כ דבב' מקומות אסור כמו שבארנו ולפי זה נראין דברי רש"י טפי דלגירסת בה"ג וודאי קשה למה שתק ולא השיב לו כלום שחזר בו ולפירש"י ניחא כנ"ל:

בגמ' מאי קמ"ל תנינא. איכא למידק מאי קושיא לימא דרב מיירי בעוף שהרי לא זכר שחיטת השני כלל והיינו בעוף שאין צריך רק סימן אחד וס"ד דסימן שעל הסכין חשיב כעור כיון שאינו נשחט כלל ודוקא סימן שהוא בשחיטה מחליד כגון בהמה או בעוף כשהחליד תחת הושט ופסקו אבל בעוף בין סימן לסימן ושחט השני אין הסימן שעל גביו מחשיב חלדה כמו החליד תחת העור דכשרה לרב, ועוד קשה לי הא מעיקרא קאמר רב דשוחט בב' מקומות כשר והיינו ששחט קנה למעלה ושחט ושט למטה או להיפוך כמו שפירש ר"ח לעיל ופי' זה מוסכם ע"כ לכ"ע שהרי הקשו לשמואל מברייתא דקתני כה"ג כשר והשתא קאמר רב דדוקא אי שחט הסימן השני במקום אחר מגולה אבל שחטו בין סימן לסימן דממילא כך הוא כיון שהקנה נשחט ברחוק ממנו למעלה ממילא כששוחט ושט בפני עצמו הוי בין סימן לסימן וס"ד דכשר דסימן השחוט כיון שכבר נשחט במקומו למעלה שוב אינו מחליד קמ"ל רב דכל בין סימן לסימן הוי חלדה ושאני עור שאינו מגופה כ"כ ועוד שלא היה בר שחיטה כלל אבל סימן אחד בעוף וכן סימן השחוט בבהמה דהוא מגופה וישנו בשחיטה שפיר מחליד וממתניתין לא מוכח רק החליד תחת הושט ופסקו דאותו סימן המחליד הוא הנשחט בהחלדה שפיר פוסל משא"כ בין סימן לסימן בעוף ובין סימן שחוט לסימן שאינו נשחט בבהמה לא שמענו קמ"ל רב דבהא נמי פסול:

ונראה לי דס"ד דמקש' דעיקר חלדה הוא מה שיש דבר מונח על גב הסכין זהו דבר המחליד ופוסל אבל בצד שחותך בו אין חלדה הילכך ממילא כשהחליד הסכין תחת הושט ופסקו מלמט' למעל' הרי גב הסכין למטה לבשר ומפרקת וחודו למעלה א"כ אין הסימן ששוחט דבר המחליד רק בשר ומפרקת שתחת הגב של סכין הוא המחליד ופוסל אלמא דבשר בעלמא מחליד שאינו בשחיטה כלל רק לפי שהוא מגוף הבהמה א"כ ה"ה בין סימן לסימן בעוף ובין סימן לסימן בבהמה אפילו נשחט ראשון דכ"ש דמחליד מבשר ומפרקת שאינן בתורת שחיטה כלל, והיינו דמשני דס"ד דוקא התם דלא קא עביד בדרך שחיטה דדוקא דרך שחיטה מלמעלה למטה חשיב חלדה מה שעל גב הסכין לא בצד שחותך לפי שהוא דרך שחיטה אבל בשוחט מלמטה למעלה חשיב שפיר חלדה מה שעל הסכין בצד החד ומה שעל הסכין מלמעלה שהוא הסימן ששוחט בו הוי חלדה אבל בהך דרב דלמעלה הוא הסימן שאינו שוחט בו כגון שכבר נשחט או בעוף לא חשיב חלדה קמ"ל ודו"ק, ועמ"ש בתוס' בד"ה החליד ובד"ה או שהחליד עוד בזה:

שם תחת מטלית מהו תחת צמר מסובך מהו. לכאורה איפכא הוי ליה למיבעי דאפילו אי תחת צמר אסור יש להסתפק שאינו גופה כלל וצמר הוי טפי גופה ממטלית, ורחוק לומר דהאבעיא באת"ל מטלית כשר עכ"פ כמו דבעי במטלית לבי רב דאמרי בעור איני יודע והיינו דאפילו אי עור פוסל דהוא מגופה אבל מטלית אינו מגופה הוה ליה למיבעי בצמר מסובך דאפילו צמר מסובך יש להכשיר, ועוד דהא באמת אפילו מטלית קאי. בתיקו אלמא דלאו באת"ל כשרה קא בעי בצמר והרא"ש גורס איפכא ונראה דמהאי טעמא הנ"ל הוא, ומ"מ נראה לי ליישב גירסא שלפנינו דדוקא מטלית הוי כסוי יפה שהמטלית עצמו הוא חיבור יפה מעשה אומן אבל צמר אין החיבור חשיב חיבור כי הסיבוך בקל מתפרד וכשהוא מחליד תחת הצמר חשיב כאילו נתפרדו השערות זה לכאן וזה לכאן וחשיב כפתוח ונגלה וחלדה דוקא שהוא מכוסה במכסה יפה שהכסוי עצמו יש לו חיבור יפה כנ"ל: