תפארת יעקב על חולין חלק א קצ

מתאחדין שתהא שחיטה אחת גדולה כיון שאינה מפורעת שיש ואם אתה מכשיר אותה מכח שחיטה אחת בלי השנית הרי השנית כניקב' בקוץ והרי ניקב' קודם שגמר השחיטה ואי אפשר לדון דבאמת ב' שחיטות הן כל אחת שחיטה בפני עצמה דפשיטא שאין מכשירין בהמה בב' שחיטות רק בשחיטה אחת וכיון שאין שחיטה אחת משום דבעינן מפורעת שלא יהא הפסק באמצע ע"כ אתה צריך להכשיר באחת והרי השנית כניקבה בקוץ ואף דכל שחיטה בפני עצמה מפורעת מ"מ אי אפשר שיתאחדו לשחיטה אחת שאין שניהם שחיטה אחת מפורעת, ולמ"ד דלא בעינן שחיטה מפורעת שפיר מיחשב הכל לשחיטה אחת ונהי דאי שחט מיעוט במקום. זה ומיעוט למטה ממנו באותו משך אפילו בשניהם יש רוב פשיטא דאין מצטרפין שהרי אין כאן רוב חלל הקנה שחוט אבל כשיש רוב במקום אחד שפיר מכשירין דאף אותו מקום שנשחט מיעוט מצטרף למקום שנשחט הרוב כיון דלא בעינן שחיטה מפורעת והוי שניהם שחיטה אחת ולא הוי המיעוט כניקב בקוץ, והשתא שפיר מקשה בפשיטות ממתניתין דאי שחטו שניהם בב' מקומות אפילו שחט כל אחד שחיטה כולה לא מהני למ"ד דבעינן מפורעת דכיון שיש הפסק בין שניהם אי אפשר לדונם לשחיטה אחת וע"כ אתה צריך להכשיר הבהמה באחת והשנית ממילא אינה שחיטה רק כניקב בקוץ והרי ניקב קודם שגמר הכשר שחיטה בשנית שאי אפשר שתכשר הבהמה בשני שחיטות נפרדות כיון שאין מתאחדין שיש הפסק ביניהם וכל שיש הפסק בשחיטה אחת אינה מפורעת א"כ אף אלו השני שחיטות אינן שחיטה אחת ואין בהמה מתכשרה בב' שחיטות רק באחת ואם אתה מכשיר רק באחת הרי השנית ניקב בקוץ קודם גמר שחיטה, וכמו כן מייתי שפיר ברייתא דשחט ושט למעלה וקנה למטה דחזינן דלא בעינן מפורעת ומצטרפין שחיטת ושט ושחיטת קנה אף שיש הפסק ביניהם שזה למעלה וזה למטה וזה שפירש"י מפורעת מגולה וניכרת והיינו במקום אחד שענין מפורעת שלא יהא הפסק מקום באמצע ואין הפרש בין שיהיו ב' השחיטות בכל אחת רוב או באחת מיעוט רק בשוחט אחד לא משכחת רק באחד מיעוט דאי בשניהם רוב כל ששחט בראשונה רוב נתכשרה בראשונה אבל בב' בני אדם ששחטו ביחד אפילו שחט כל אחד רוב לא מהני אי בעינן שחיטה מפורעת כמו שבארנו וזה ברור ויתר הדברים יתבארו בתוס' בס"ד:

שם אמאי והא ליכא שחיטה מפורעת. תמוה לי דהיכי ס"ד דמיירי בב' סכינים וב' בני אדם ששחטו בב' מקומות דהיכי קתני ב' אוחזין בסכין בשלמא אי שנים שחטו בסכין אחד במקום אחד שייך לומר שהשני ג"כ אחז בסכין אבל כיון ששחטו כל אחד בפני עצמו היכי שייך למיתני אוחזין בסכין פשיטא דכל שוחט אוחז בסכין וכיון שכל אחד שחט בפני עצמו במקום אחר אחיזה זו בסכין דקתני אין לה מקום כלל, ונראה לי דהמקשה נמי ידע דרישא דקתני ב' אוחזין בסכין ושוחטין היינו בסכין אחד במקום אחד רק סיפא דקתני אפי' אחד למעלה ואחד למטה היינו אפילו זה שוחט למעלה וזה שוחט למטה ור' ירמיה השיב לו דסיפא נמי בסכין אחד וב' בני אדם רק באלכסון (כמו שפירש"י כמו שאבאר דבריו בסמוך] ובהכי ניחא דקתני רישא ב' אוחזין ושוחטין משמע לכתחילה והדר קתני שחיטתו כשרה דיעבד והיינו דבס"ד רישא בסכין אחד ושוחטין במקום אחד וסיפא בב' מקומות ולר' ירמיה רישא בשוחטין בשוה וסיפא באלכסון ועמ"ש בסמוך, ודע שיש להקשות דתניא בתוספתא ישראל ונכרי האוחזין ושוחטין אפילו זה למעלה וזה למטה כשר והשתא אי בב' סכינין פשיטא דפסול דשחיטת עכו"ם פשיטא דמשוי לה נבלה קודם גמר שחיטה ומזה נראה דלאו דסמכא היא ובלא"ה משבשתא דאפילו בסכין אחד פסול ודו"ק:

שם משנתנו בסכין אחד וב' בני אדם. פירש"י ומאי אחד למטה ואחד למעלה דנקטי סכינא באלכסון, נראה לי דלא ניחא ליה לפרש דזה אוחז בקתא וזה בראש הסכין דלא שייך לומר למעלה ולמטה דלמה יהא נקרא הקתא למעלה והראש. למטה ואם נקרא הראש למעלה הוי ליה לומר בהיפוך אפילו אחד למטה דבראשונה היה לו להזכיר זה שאוחז כדרכו בקתא ואח"כ השני, ועוד דס"ל לרש"י דע"כ מתניתין רישא וסיפא תרי מילי נינהו דברישא מותר לכתחילה דהא שנים אוחזין ושוחטין קתני וסיפא שחיטתו כשרה קתני והנה מצד שנים שוחטין אפילו בקדשים מותר לכתחילה כדקתני לעיל אבל חכמים אומרים שנים שוחטין זבח אחד וע"כ דמצד אחד למעלה ואחד למטה הוי רק דיעבד והשתא בשלמא אי לא בעינן שחיטה מפורעת נקט רישא במפורעת אפילו לכתחילה וסיפא באינה מפורעת רק דיעבד [והא דנקט לה בב' בני אדם הוי ליה למינקט באחד בב' מקומות משום דאורחא דמילתא היא דאחד למה לא ישחוט במקום אחד רק שנים רוצין לשחוט קדשים וממילא זה שוחט כאן וזה בסמוך לו] אבל השתא דבאמת בעינן מפורעת רק כולה מתניתין במפורעת א"כ אי רישא לכתחילה למה סיפא דיעבד דוקא ומה נפקא מינה שאוחזין בקתא או זה בקתא וזה בצד השני ואי משום דבכה"ג יש לחוש שמא ידרוסו הא בברייתא דתני עלה מבואר דלא חיישינן שמא ידרוסו אפילו לכתחילה דאל"כ הוי ליה למיתני דלא חיישינן שמא דרסו ומדקתני ואין חוששין שמא ידרסו ש"מ דאפילו לכתחילה אין לחוש מצד דרסה, ומזה דייק רש"י דע"כ לפי מה דמוקי לה בסכין אחד הכוונה למעלה ולמטה באלכסון וטעמא דדוקא בעומדין שנים זה כנגד זה הרי ידוע דבמקום אחד שוחטין אבל בעומדין זה שלא כנגד זה באלכסון נראה כשנים שוחטין בב' מקומות לכך אסור לכתחילה, ועוד אבאר לקמן ע"ב בס"ד דפירש"י מוכרח:

בתוס' בד"ה השוחט פי' בקונ' וכו' וקשה וכו' וי"ל וכו' עד כשגם חבירו גמר הרוב. ביאור דבריהם דשחיטה מפורעת הוא ששני הצדדים יתרחבו זה לכאן וזה לכאן וכל שיש חתך בצד אחד שוב אין אותו הצד מתרחב רק הצד השני בלבד הילכך כששחט מיעוט ואח"כ שחט רוב אותו הצד שלפניו נחתך מיעוט אינו מתרחב אבל כששחטו שנים זה רוב וזה רוב בסמוך לו ממילא בחתך הראשון מתרחב אותו הצד שאין לפניו חתך ובחתך השני מתרחב צד השני שהוא ג"כ אין לו חתך מקודם נמצא שני הצדדים מתרחבים והוי שחיטה מפורעת לזה הוצרכו לומר דמ"מ כשקדם האחד ושחט רוב וחבירו לא שחט עדיין רק מיעוט א"כ אותו ששחט רוב נפסלה שחיטתו שהרי אינו מתרחב רק צד אחד דאותו הצד שיש אחריו חתך אינו מתרחב ואף דאח"כ כשגמר השני נתרחב גם הצד השני בחתך השני מ"מ לא הדרא ומתכשרה זהו כוונת התוס', אבל מ"מ דבריהם צ"ע חדא כי לפי דעתם דאם שחטו רוב בב' מקומות מה שבשחיטה זו יתרחב צד אחד ובשחיטה שנייה צד השני הוי שחיטה מפורעת וכשרה א"כ ממילא לא שייך לומר דלא הדרא ומתכשרה דהא כל שחיטה מתחילתה אי לא גמר נפסלה דהוי נבלה רק כשגמר מתכשרה א"כ מה בכך דכאן קודם שגמר לא הוי שחיטה מפורעת מ"מ כשגמר ונעשית מפורעת למה לא תתכשר, גם עיקר דבריהם אינן מובנים היכי ס"ד דכה"ג הוי מפורעת כיון שכל שחיטה אינו מתרחב רק צד אחד ממילא כל שחיטה פסולה שכל אחת אינה מפורעת בצד אחד והיאך יצטרפו צד אחד משחיטה זו וצד אחד משחיטה זו, גם עיקר סברתם שאפילו שחט רוב במקום אחד [ואפילו שחט כולו ג"כ צריך לומר סברתם] כל שיש חתך לפניו לא הוי שחיטה מפורעת אינו מובן כלל דא"כ בהיה חצי קנה פגום לא יוכל לשחוט בסמוך לו שאינה מפורעת דחתך הפגום לפניו מעכב צד זה מלהתרחב, אבל כבר כתבתי בגמרא שאין צורך לכל זה דוודאי כל מקום שנשחט רוב הוי אותה שחיטה מפורעת רק כל כמה דבעינן שחיטה מפורעת והיינו שהשחיטה תהא אחת במקום אחד א"כ נהי דאותו מקום ששחט רוב הוי מפורעת אבל אי אפשר לצרף גם המיעוט שנשחט קודם שתתאחד עם מקום שנשחט הרוב כיון שהם בב' מקומות והרי שחיטה בעינן במקום אחד דוקא ואם אתה מכשיר במקום הנשחט רוב בלבד א"כ אותו מקום שנשחט מיעוט הוי כניקב בקוץ ואף שהוא בתורת שחיטה לא איכפת לן כיון שאינו מצטרף עם מקום השחיטה שנשחט רוב אין זה בכלל השחיטה רק נקב בעלמא וממילא ג"כ כששחטו שנים זה רוב כאן וזה רוב בסמוך לו כיון ששניהם אינם שחיטה אחת שאין שניהם מפורעים שאינם במקום אחד ואי אפשר להכשיר בהמה בב' שחיטות נפרדות שאין לה רק שחיטה אחת והשנית הוי כניקב בקוץ א"כ ממילא פסולה שהרי ע"כ ניקב הושט שלא בשחיטה קודם שנשחטה לגמרי כמו שהארכתי בזה בגמרא:

בא"ד ובשאילתות דרב אחאי מפרש וכו'. נראה לי שאין כוונת השאילתות לחלוק על פירש"י דבכה"ג ששחט בב' מקומות במשך אחד לא בהיקף כשר לכ"ע דהיכי ס"ד דלמ"ד דבעינן שחיטה מפורעת יהא כשר בכה"ג דכיון שאין השחיטות מתאחדין פשיטא דאחת כניקבה בקוץ כמ"ש לעיל רק דבא לומר דאפילו בכה"ג בהיקף הוי כב' וג' מקומות, ואדרבא נראה לי דסובר השאילתות דדוקא בהיקף מכשיר רב דכיון שנשחט רוב חלל בהיקף אפילו זה שלא כנגד זה כשר אבל ב' שחיטות במשך אחד שלא בהיקף פשיטא ליה דלכ"ע אין מצטרפין שאין שני שחיטות במשך אחד ומיושב קושיית התוס' בסמוך ועמ"ש שם, גם מה שדקדקו על פי' ר"ח דשלשה לא משכחת לה ג"כ לק"מ דלא בא ר"ח לומר רק דהפי' ב' וג' ב' היינו בקנה אחת ובושט אחת וג' שיש ב' בחד סימן דאי ב' וג' כלהו בחד סימן אבל חד בקנה וחד בושט לכ"ע מהני כיון דכל סימן מפורעת הוא א"כ מאי פריך בסמוך מהך ברייתא דשחט קנה למטה וושט למעלה או להיפוך הא ליכא שחיטה מפורעת הא בהא מודה שמואל דכל סימן וסימן שחיטתו מפורעת וע"כ דבכה"ג נמי פליגי אבל פשיטא דמודה ר"ח דב' מקומות בסימן אחד פשיטא דנחלקו והיינו ג' מקומות שזכר רב, ואי קשיא באמת היכי מקשה בסמוך עליה דשמואל מהך ברייתא דשחט ושט למטה וקנה למעלה דילמא ב' וג' מקומות שזכר רב הכל בסימן אחד הוא דאז ליכא שחיטה מפורעת אפילו בכל סימן בפני עצמו בהא פליג שמואל אבל בכה"ג ששני הסימנים שחיטתן מפורעת מודה שמואל הא ליתא דע"כ כוונת רב לכלול בב' סימנים ובסימן אחד דאי הכל בסימן אחד לא שייך ב' וג' מקומות דמה נפקא מינה ב' או ג' וע"כ הכוונה ב' דמשכחת לה שכל סימן וסימן שחיטתו מפורעת רק אפילו ג' דע"כ סימן אחד בעצמו אינו מפורעת ומ"מ פליג שמואל דפסולה וזהו באמת כוונת ר"ח דמפרש ב' מקומות חד