תפארת יעקב על חולין חלק א קפח

בחולין או משום דקתני שחיטתו כשרה כמ"ש הלח"מ הנ"ל, אבל לפי האמת דמסיק דרבנן פליגי על הך ברייתא ממילא אמרינן דלהך תנא דברייתא אפילו דיעבד פסול בתרווייהו רק מתניתין כרבנן וב' ראשים לכתחילה לא מדרבנן משום חשש קלקול קדשים ושנים אוחזין כפשוטו אפילו לכתחילה כנ"ל:

ועוד יש לומר דרבנן דפליגי על ראב"ש ס"ל דלא אמרינן יש אם למסורת לסתור המקרא דהא קרינן תזבחוהו ומורה בפירוש דשנים שוחטין לא אזלינן בתר מסורת לסתור המקרא לגמרי ואדרבא שפיר דרשינן המסורת ג"כ לענין זה שאין אחד שוחט ב' ראשים דכתיב תזבחהו שאחד ישחוט רק אחד וזה אינו סותר המקרא דאפילו כתיב תזבחוהו לא הוזכר דאחד שוחט ב' ושפיר דרשינן תרווייהו רק שלא יסתרו זה את זה, והיינו דקאמר זו דברי ראב"ש אבל חכמים אומרים ב' שוחטין זבח אחד משמע בהדיא דרק אהא פליגי רבנן דסותר המקרא לגמרי אבל בהא מודי רבנן דאחד לא ישחוט ב' שאין זה סותר המקרא וזה ברור לפע"ד, ואתי שפיר מתניתין דלקמן וכדעת הרמב"ם הנ"ל, והשתא אתי שפיר בפשיטות הא דמייתי לעיל הך ברייתא על הך מתניתין דשוחט ב' ראשים דאף דהך מתניתין לא ס"ל כהך תנא בהא דאין שנים שוחטין זבת אחד רק כרבנן דיש אם למקרא אבל בהך דשוחט ב' ראשים כ"ע מודי להך תנא דברייתא כנ"ל:

בתוס' בד"ה אירע פסול בשחיטתה. פ"ה כגון נתנבלה ור"ת מפרש וכו' א"כ לפלוג בשחיטה עצמה ואמאי נקט הזאה, לשונם אינו מדוקדק דהא חזינן בגמרא דלא פריך הכי רק לפלוג נמי בשחיטתה דתרווייהו הוי ליה לומר, בשחיטה הוי רבותא דמטמאה קודם ובהזאה רבותא דאינה מטמאה אח"כ, ועוד דבשחיטה רבותא אף דלא היה שחיטה בהכשר ובהזאה רבותא אפילו בהזאה עצמה דכה"ג בשחיטה אינה מטמאה קודם:

אמנם עיקר דברי ר"ת ז"ל תמוהין לפע"ד דהיכי ס"ד לפרש כוונת רש"י ז"ל במה שפי' נתנבלה היינו דפסול מלאכה מטמאה קודם פיסולה א"כ קושיית הש"ס על נתנבלה והיכי ס"ד דלמ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף יהא הדין אפילו נתנבלה באמצע חשיב תחילתו שחיטה והא בפירוש אמר לעיל סימן אחד בחוץ וסימן אחד בפנים וכן מיעוט סימנים בחוץ וגמרו בפנים אבל סימן אחד בחוץ בלבד פשיטא דליכא למ"ד לחייבו, וכן באו"ב לכ"ע השוחט ונתנבל אין בו משום או"ב, אבל מה שפירש"י ז"ל בנתנבלה הוא משום דקשיא ליה דפריך בתר הכי לפלוג נמי בשחיטתה מוכח דמסיפא קשיא ליה דמחלק בהזאה והוי ליה לחלק נמי בשחיטה והא מרישא עצמה קשיא לא מיבעיא לפי הגירסא בגמרא כאן אירע בה פסול בין קודם פיסולה בין אחר פיסולה אינה מטמאה בגדים דפשיטא דקשיא למה קודם פיסולה אינה מטמאה, ואפילו לפי מה שהוכחתי בגמרא דהעיקר כגירסת המשנה במסכת פרה והך גירסא משובשת מ"מ פשיטא דע"כ רישא דקתני אינה מטמאה בגדים היינו דלגמרי אינה מטמאה אפילו קודם דאי אחר הפסול מאי איריא שחיטתה כל אימת שנפסלה שוב אינה מטמאה אפילו אחר שחיטה והזאה ושריפה כל העוסקין בה מתחילה ועד סוף פוסלין אותה במלאכה כדקתני במתניתין מעיקרא וכל שנפסלה אינה מטמאה ומה זה דקתני בשחיטתה וע"כ דבשחיטה אינה מטמאה כלל אפילו מעיקרא לזה פירש"י דאירע בה פסול היינו נתנבלה לכך בפשיטות לא הוי מצי להקשות למה אינה מטמאה בגדים בשחיטתה קודם דכיון דנתנבלה לכ"ע לא הוי שחיטה כלל אפילו מעיקרא רק דדייק דמחלק באירע פסול בהזאה והיינו פסול אחר שהרי נשחטה כבר כהוגן הוי ליה לחלק נמי בנפסלה פסול אחר באמצע שחיטה וגמר שחיטתו דקודם מטמאה ואח"כ אינה מטמאה, ואי משום דבא לאשמועינן הזאה אפילו נפסלה בגוף הזאה או דמ"מ מטמא אח"כ מ"מ הוי ליה לחלק נמי בשחיטה לאשמועינן דאפילו נתקלקלה באמצע שחיטה באיזה פסול רק שלא נתנבלה מטמאה בגדים בתחילת שחיטה ומשני נתקלקלה שחיטה קא אמרת והיינו דלא נעשה עדיין שום דבר לפרה בכשרות אבל היכא דנגמרה שחיטה בכשרות כולה קרוייה שחיטה מטמאה אפילו בתחילת שחיטה כנ"ל:

בד"ה תרי גברי בחד זיבחא תימא וכו' אבל בדיעבד כשר וכו' וא"כ אכתי לפלוג בהכשר דפרה וכו'. לפי מה שכתבתי לעיל בגמרא בישוב דברי הרמב"ם אין זה הכרח כלל דדיעבד כשר להך תנא דברייתא עיי"ש, אלא אפילו לפי מה שכתבתי לעיל בתירוץ השני נראה לי דלא קשיא כלל דנהי דבשאר קרבנות כשר דיעבד שלא נאמר לעיכובא אבל גבי פרה דכתיב חוקה דהכל לעיכובא ממילא כל דקפיד קרא דרק אחד ישחוט ממילא הך ושחט אותה לפניו דוקא הוא שאחד ישחוט ובפרה מעכב דיעבד ומכ"ש דאין קושיא שיאמר הכשרה דפרה דנפיק מגו איסורא, ומה שכתבו אע"ג דפריך לפלוג בב' סודרין עמ"ש לקמן בגמרא ריש דף ל' ע"א:

דף ל' ע"א בגמ' ולראב"ש נמי לפלוג כגון דשחט חד גברא בשני סודרין. תמוה לי דמלשון זה משמע דממציא השתא מציאות חד גברא בב' סודרין והרי מעיקרא דקאמר לפלוג נמי בשחיטתה אירע בה פסול בשחיטה קודם שחיטה מטמאה בגדים לאחר שחיטה אינה מטמאה בגדים והשתא מאי נפקא מינה דאחר פסולה אינה מטמאה בגדים הא כבר נטמאו קודם פיסולה בתחילת שחיטה וע"כ או בתרי גברי והראשון מטמא בגדים ושני לא או בחד גברא ותרי סודרי א"כ ה"ה נמי בהכשרה דפרה, וביותר אני תמה על מה שכתבו התוס' לעיל סוף ד"ה תרי גברי דהוקשה להם דכיון דתרי גברי לא שכיח מאי קושיא בתרי סודרי והרי ע"כ הך לפלוג דמקשה מעיקרא וכן הך חילוק דמחלק במתניתין בהזאה ע"כ או בתרי גברי או בתרי סודרי דאל"כ לעולם בגדים טמאים מכח שחיטה או הזאה דקודם פיסולה, גם תמוה לי מה שפירש"י ז"ל כאן בתרי סודרי שבאמצע שחיטה בא חבירו ונטל סודרו מראשו ועטפו בסודר אחר וקשה חדא מ"ש דפירש זה כאן הא מעיקרא בהזאה ג"כ צריך לפרש כן וכן כדפריך לפלוג נמי בשחיטה ע"כ צריך לפרש כן אי לא מיירי בתרי גברי, ועוד קשה לי למה לי כולי האי הא טומאת בגדים אינה דוקא כשהוא לבוש בהן רק כל שנוגע בבגד בשעה שעוסק בפרה מטמא את הבגד כמ"ש הרמב"ם ז"ל להדיא בפי' המשנה במסכת פרה שם א"כ בפשיטות יש לומר דאי נגע בסודר בתחילת שחיטה טהור ובסוף שחיטה טמא והוי מילתא דשכיח טובא ומה צורך לומר בכה"ג דבא חבירו באמצע שחיטה ונטל סודר ממנו ועטפו באחר דהוא לא שכיח עד שהוצרכו התוס' לומר לעיל דמ"מ שכיח טפי מתרי גברי דעברו ועשו לכתחילה, וביותר אני תמה לעיל לרבא דקאמר דלפלוג בהכשרה דפרה כגון דשחטוה בתרי גברי דמה מחדש כיון דלא ידע בתרי סודרי א"כ מעיקרא נמי כדמקשה לפלוג נמי בשחיטתה וכן הא דמחלק בהזאה ע"כ בתרי גברי ורב יוסף נמי דמשני תרי גברי קאמרת בר מיניה דההוא א"כ היכי נפרש הך דשחיטה דמעיקרא והזאה וע"כ בתרי סודרי א"כ בהכשרה נמי משכחת לה. מיהו בהא נראה לי ליישב דוודאי בפרה שאירע בה פסול באמצע שחיטה או בהזאה שכיח שתהא בתרי גברי דכיון שאירע בה פסול פסק מלשחוט ובא אחר וגמר השחיטה ואפילו רב יוסף מודה בזה דרק זבח כשר אין שנים שוחטין זבח אחד אבל זבח שנפסל שפיר יכול לגמור אחר אבל בכשרה דרך לשוחטה אחד דלמה יחלקו השחיטה לכך הוצרך רבא לומר כגון דשחטוה בתרי גברי ורב יוסף מקשה עליה דאין שנים שוחטין זבח אחד ולא שכיח אבל בזבח פסול שפיר שכיח ששחטו שנים וכן שפסק מלהזות כשנפסלה ובא אחר וגמר וקאמר ליה אביי דמ"מ משכחת בתרי סודרי גם בהכשרה, אבל פירש"י ז"ל וודאי צ"ע כי יש לפרש בפשיטות שני סודרין שנגע באחד בתחילת שחיטה אינו מטמא ואותו שנגע בסוף שחיטה טמא ואפילו אי הוי משמע ליה לישנא דשחט חד גברא בשני סודרין שהיה לבוש בהן אבל מלבד דקשה למה ליה לאביי באמת לומר הכי אבל עכ"פ היה לו לפרש שהיה לבוש ב' סודרין ופשט אחד באמצע שחיטה והרי זר שוחט את הפרה כמו שפירש"י פרשת חוקת מן הספרי ויכול ללבוש בגדים כפי מה שירצה והיה לבוש ב' ופשט אחד באופן שלא נתבררו לי דברים הללו לנכון:

שם בהכשרה לא קא מיירי. פי' דעיקר בא התנא לומר דהפסול מפסיק בטומאת בגדים אבל לא מיירי בענין ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף או לא:

אלא דקשיא לי מה בכך דלא מיירי בהכשרה דפרה עכ"פ מוכח במתניתין דבכשרה מטמאה בגדים בתחילת שחיטה דהא קתני אירע בה פסול בשחיטתה אינה מטמאה בגדים והשתא אי ס"ד דבלי פסול ג"כ אינה מטמאה רק בסוף שחיטה וא"כ לא בא לומר דפסול רק דאינה מטמאה מפסול ואילך ומאי קמ"ל אירע פסול בשחיטה הא כל אימת שאירע פסול אפילו כבר נשחטה ונשרפה אינה מטמאה אח"כ בגדים וכן בהזאה ומה זה דקאמר בשחיטתה כיון דלא בא לומר דאינה מטמאה אפילו קודם דהא אפילו כשרה אינה מטמאה קודם ולא הוי ליה למיתני רק אירע בה פסול אינה מטמאה בגדים, ויש לי לומר דלמ"ד אינה לשחיטה רק בסוף נקט במתניתין אירע פסול בשחיטתה לאשמועינן הא גופא דאף דאינה מטמאה בגדים קודם גמר שחיטה א"כ ס"ד דאירע בה פסול קודם גמר שחיטה תטמא בגדים אפילו אח"כ דאין הפסול פוסל אותה רק בגמר שחיטה קמ"ל אף דבגדים אינה מטמאה רק בגמר מ"מ מלאכה פוסלת לכ"ע בהתחלה של שחיטה ג"כ ושפיר הוצרך לאשמועינן אירע פסול בשחיטה אינה מטמאה בגדים אח"כ, ובהכי ניחא טפי לישנא דקאמר בפסולה קא מיירי בהכשרה לא מיירי ולא הוי ליה לומר רק דלא מיירי מענין אינה לשחיטה אלא בסוף וזה כלל בכל מקום לענין כל השחיטות וכאן בדיני דבר הפוסל את הפרה ומבטל הטומאה מיירי ולא שייך להקשות קושיא שיאמר כאן דבר שאין לו שייכות כלל לכאן ומה ס"ד דרבא להקשות, ולהנ"ל ניחא דע"כ בא התנא לומר חידוש בפסולה דפרה מצד אינה לשחיטה רק בסוף והיינו דאירע פסול באמצע נפסלה ואינה מטמאה עוד אף שהפסול נעשה קודם שגמר וא"כ קשיא ליה לרבא דלימא בהכשרה דמעיקרא אינה מטמאה בלי פסול כלל ועל זה משני דבפסולה מיירי לא בהכשרה, אמנם אני תמה מאד מאחר ששנינו