תפארת יעקב על חולין חלק א קפו

נמי פסול לכ"ע כמו בנכרי ולמטה והטעם שיש חשיבות לסימן אחד אפילו בבהמה לפסול עכ"פ כיון דבעוף כה"ג הוי מחוייב דדכוותא כשר בפנים בחטאת העוף ואפילו בעולת העוף הי' מיחייב לכ"ע הילכך בבהמה מהני האי חשיבות לכ"ע לפסול אבל לחיוב לא מהני חשיבות דעוף לחייב בבהמה לכ"ע דדיו דיועיל לפסול [ובעוף מועיל לחיוב אפילו בעולה דפסול הוא בלא"ה מכח שחיטה אבל בבהמה דיו דיועיל לפסול], רק ע"כ מאן דמחייב הטעם לאו משום חשיבות סימן אחד בעוף רק כל ששחט דבר שעושה נבלה לולא שחיטתו כשהי' נעשה מעצמו ומחמת שחיטתו נטהר מידי נבלה חשיב שחיטה לחייב על שחיטתו שהרי גם אותי מקצת הראשון מצטרף ע"כ לשחיטה לטהר מידי נבלה מחמת דחשיב שחיטה א"כ ממילא חייב אפילו הי' הגמר בפנים דהתחלת שחיטה ג"כ ע"כ שחיטה היא וממילא המחלוקת לאו בסימן אחד דוקא רק במקצת סימנים אבל מצד סימן אחד הי' מהראוי לכ"ע שיהא פסול ואינו מחויב, ולפי זה כיון דבאמת קי"ל ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ממילא אפילו במקצת סימנים מיחייב וכ"ש בסימן אחד אפילו בבהמה, והשתא דברי רש"י בשמעתא דרבוצה נכונים דלמ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף הוא דמיחייב בסימן אחד ואפילו בבהמה אבל למ"ד אינה לשחיטה רק בסוף לא מיחייב בבהמה אפילו בסימן אחד רק פסול הוא כמסקנת רבה הכא אליבא דרב יוסף ודו"ק היטב:

שם לא נחלקו אלא כגון ששחט מיעוט סימנים בחוץ. הרשב"א ז"ל בחידושיו כתב דה"ה במליקה כשמלק מיעוט סימנים למטה נחלקו ומעיקרא גבי מילתא דרבא קאמר דסימן אחד דוקא אבל מיעוט ושט לכ"ע כשר, [אם לא שנדחוק דנתכוון לומר דמיעוט ושט אינה לכ"ע רק למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ואינו במשמע], וכבר כתבתי לעיל ובסמוך דכך נראה באמת דרבא דוקא בסימן אחד קאמר לחיוב אבל מקצת סימנים לא הילכך גבי מליקה נמי סימן אחד דוקא אבל לרב יוסף אפילו במקצת סימנים מיחייב וה"ה במליקה פסול, אבל מדברי הרמב"ם ז"ל מוכח בהדיא דמחלק בשחוטי חוץ אפילו במיעוט מיחייב ובמליקה דוקא מלק סימן אחד למטה, ונראה לי טעמו דדוקא בשחוטי חוץ שייך לחייבו אפי' במיעוט כל שעשה מעשה נבלה ומחמת מעשיו אינה נבלה אלמא דעשה שחיטה דאי תחשוב כאילו לא עשה הרי נעשה נקב שתתנבל וכיון דע"כ נטהרה ע"י מעשיו מידי נבלה הרי שחיטה היא אפי' מקצתה אבל גבי מליקה אי אפשר לפסול מכח הך סברא דנטהר מידי נבלה דוודאי זו היא מעלה לגבה דהא מליקה בעלמא באמת נבלה היא רק בקדשים מועיל מליקה וכיון שהמליקה אינה בהכשר למה אינה נבלה וע"כ דאין מליקה למטה פסול כ"כ אפי' בעולה א"כ מה שאינה נבלה היא לפחיתות קלקולה א"כ אין לפוסלה כשגמר למעלה רוב מליקתה בהכשר גמור מכח שהועיל מקצת דלמטה שלא תהא נבלה ודו"ק:

בתוס' בד"ה אמר ר"ל אע"ג דרבא ס"ל הכא וכו'. ואני תמה על דבריהם דלא קאמר רבא הכי התם אלא אליבא דר"מ היינו משום דשמעינן להו לאחרים דהיינו ר"מ פרק תמיד נשחט דס"ל אינה לשחיטה אלא בסוף ורבא גופי' מוקי לה הכי התם הילכך גם שם בזבחים קאמר עדיין היא מחלוקת וכן פירש"י בזבחים שם להדיא ע"ש בשני חצאי עגולים אבל רבא עצמו וודאי כר"י ס"ל דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף, ומה שכתבו דהך משמי' דלוי אמרה זה הוי ניחא אם ר"י הי' אומרה משמו של אחר אבל ר"ל אינו מספיק דאי סובר ר"ל כמותו א"כ הרי נחלקו ר"י ור"ל ואי פליג עליה ר"ל א"כ היכי יסבור רבא אינה לשחיטה אלא בסוף כיון דר"י ור"ל תרווייהו ישנה מתחילה ועד סוף ס"ל ויש לדחות אבל העיקר כמ"ש:

בד"ה כגון ששחט סימן אחד בחוץ פי' בקונ' בעוף קדשים וקשה וכו' דהרי עשה הכשר שחיטה בחוץ ור"י נמי וכו' ועוד דנקט ר"י וכו' וחייב הוי לי' למינקט וצריך לומר דעל בהמה לא קשיא להו דילמא לפי שעשה הכשר שחיטת עוף בחוץ דכ"כ אין דנין תרתי קדשים מחולין ובהמה מעוף אבל עוף קדשים מעוף חולין דנין, וגם זה אינו מוכרח דיש לומר דניחא טפי לדון קדשים ע"י קדשים מחולין דהיינו עולה דבעי ב' סימנים מחולין דלא בעי רק סימן אחד, גם מה שדקדקו הא שניהם בפנים כשרה אינו מוכרח דיש לומר אחד בפנים היינו במליקה וכיון דסופו במליקה כשר למ"ד אינה לשחיטה או מליקה רק בסוף, מיהו לקמן אבאר בס"ד דבמליקה לכ"ע בעינן מליקה כולה ואפילו חצי קנה פגום לא מהני:

אבל עיקר דבריהם תמוהין לפע"ד ומעולם לא כתב רש"י ז"ל דהכא בעוף מיירי רק בהך דפריך ליה רבה מר לא אמר הכי פירש"י דאילו בעוף וכו', וכוונתו נראה לי ברור כמ"ש בגמרא דרבה בא לחלוק על רבא דהוא אמר הכל מודים בשחט נכרי וכן במלק סימן למטה וחולקין בשחט סימן אחד בחוץ דמזה נראה להדיא מדלא קאמר הכל מודים שהוא פסול בשחט סימן אחד בחוץ כמו בהנך דמעיקרא ש"מ דבפסול נמי נחלקו והא בהא תליא, ונקט חיובא דקמ"ל דאפילו חיובא מיחייב ר"י בסימן אחד, ומ"ד אינה לשחיטה רק בסוף מפסל נמי לא פסיל, [ומשום מום לא ס"ל לרש"י ותוס' לפסול דכיון דאמרינן אין שחיטה רק בסוף א"כ ממילא מה שהקפידה תורה לשחוט בפנים דוקא היינו גמר שחיטה אבל התחלתה לא א"כ כיון דדרך שחיטה הוא לא הוי מום לפסול], ועוד מוכח מדברי רבא דדוקא בסימן אחד נחלקו שיש לו חשיבות באיזה מקום אבל מיעוט סימנין לכ"ע לא מיחייב ואתי רבה וקאמר דרב יוסף לא אמר הכי רק כמו דהכל מודים בשחט נכרי וכן במלק למטה דפסול כמו כן מודים בשחט סימן אחד בחוץ בבהמה פסול דמשום שמצינו בעוף בעולת העוף דוודאי מיחייב בסימן אחד בחוץ דהא דכוותא כשר בפנים במליקת חטאת העוף ממילא מועיל גבי בהמה ג"כ לפסול עכ"פ אפילו למ"ד אינה רק לבסוף, אבל לענין חיובא מצד חשיבותו במקום אחר אין דנין לחייבו מכח שחוטי חוץ רק מחלקותם הוא דמאן דמיחייב מצד עצמו מחייב ואפילו שחט מיעוט סימן שאין לו חשיבות בשום מקום מ"מ חייב כיון דאהני מעשיו לטהר מידי נבלה א"כ ע"כ דחשבינן לתחילת שחיטתו שחיטה דאל"כ הוי נבלה וע"כ דהוא שחט וא"כ חייב מכח שחוטי חוץ, ומאן דפוטר סובר דתחילת שחיטה אינה מחייבו וממילא אפילו שחט סימן שלם לא מיחייב דמכח חשיבות במקום אחר לכ"ע אינו רק פסול אבל אינו מחויב מכח שחוטי חוץ, והיינו דקאמר לא נחלקו רק בשחט מיעוט סימן דאפילו במיעוט מחייב ר' יוחנן דלא כרבא דקאמר דלא מיחייב רק בשחט סימן שלם וכן נמי בפסול כ"ע מודי דבסימן שלם פסול, וזה שכתב רש"י דאילו בעוף הרי מפורש דבבהמה קאי ונתן טעם לפסול משום דיש בסימן אחד חשיבות בעוף לחייבו, והשתא ניחא דברי רש"י בסוגיא דרבוצה דשם מוכח בהדיא דהך דהכא בבהמה היא ודוקא למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף מיחייב אבל למ"ד אינה רק לבסוף אפילו בסימן אחד לא מיחייב והיינו ממש כמו שפירשתי דבריו כאן, ומעתה כל קושיות התוס' מיושבין דלא מיירי כלל בעוף, ומה שדקדקו אח"כ דפסולה דרב יוסף לאו דוקא דאי חיובא ליכא לוקי פלוגתייהו בסימן אחד בחוץ, הא ליתא דמצד חשיבות של סימן אחד במקום אחר סובר רב יוסף דלכ"ע אין לחייבו רק פסול הוא לכ"ע מהאי טעמא רק מאן דמחייב מחייב אפילו במיעוט סימן מצד עצמו שעשה מעשה נבלה והיא אינה נבלה וכיון שהועילו מעשיו שאינה כנקובת הושט במקצת זה רק כשחיטה ממילא חייב ג"כ, אבל למ"ד אינה רק לבסוף אפילו בסימן אחד לא מיחייב ולא תליא פלוגתייהו בסימן אחד כלל מכח חשיבות רק מצד עצמו ואפילו במיעוט סימן וזה ברור לפע"ד:

בא"ד ופסולה דנקט ר"י לאו דוקא וכו'. אף דזה קשה גם לפירש"י ולא תליא משום דמיירי בבהמה, ודוחק לומר משום דלרש"י קשיא טפי דלא שייך כלל פסולה כיון דאין הכשירו רק במליקה לכך כתבו דלדבריהם נמי צריך לומר עכ"פ דפסולה לאו דוקא דהוי להו לומר ומיהו פסולה דנקט לאו דוקא, ואולי נתכוונו לומר דלרש"י נקט פסולה לאשמועינן דאי שניהם בפנים כשר אפי' שחט ראשון ומלק שני אבל אי מיירי בבהמה לא שייך זה וע"כ פסולה דנקט לאו דוקא, מיהו מה שכתבו דאי חיובא ליכא לוקי פלוגתייהו וכו' הוא תמוה מאד לכאורה דכיון דרבא לא זכר רק חיובא היכי מקשה עליה מפסולה כיון דאיהו נמי מודה דחיובא ליכא למ"ד אינה לשחיטה רק בסוף ורבא לא זכר רק חיובא, וצ"ל דס"ל כמש"ל דוודאי רבא ע"כ סובר דבפסולה נמי פליגי דאי ס"ד דפסול לכ"ע הוי ליה לומר דהכל מודים בשחט סימן אחד בחוץ דפסול כי פליגי בחיובא, והשתא שפיר מקשה רבה דרב יוסף לא אמר הכי רק דבפסול כ"ע מודי והכל מודים גם בזה רק התוס' הוכיחו דע"כ בחיוב נמי מודים דאי בהא פליגי נהי דשפיר מקשה דבפסול הכל מודים אבל למה נאדי מלומר דפליגי בחיובא בסימן אחד בחוץ כיון דלדידיה בהא נמי פליגי, אך כבר כתבתי מקודם דאין זה הוכחה כלל ואדרבא רב יוסף רק במיעוט פליגי אבל מצד חשיבות סימן אחד במקום אחר לכ"ע לא היה מחויב רק פסול כנ"ל:

בא"ד וא"ת ובסוף פירקין וכו' שהיה חצי קנה פגום וכו' לכאורה תמוה דבפשיטות הוי להו להקשות מעיקרא דפריך מחתך בעפר הוא וקשה הא בסימן אחד ג"כ חייב אפילו בבהמה והכי מקשה רש"י התם ומתרץ כדברי התוס' כאן ולמה להו להקשות בחצי קנה פגום, ואולי ס"ל דהך מקשה דמקשה התם מחתך בעפר הוא ידע דמעשה כל דהו קאמר עולא וכן ר"פ פשיטא דנתכוון בחצי קנה פגום בעוף דהא מסיק הכי משמיה דר"פ, רק המקשה מכדי ר"ה וכו' לא ידע כוונתו הילכך לא ניחא להו להקשות מעיקרא רק לפי האמת דמעשה כל דהו ובחצי קנה פגום א"כ מ"ש חטאת העוף אפילו בבהמה חייב, מיהו יש לתמוה דמשמע בהדיא דעיקר קושייתם לפי מה שפירשו דהכא בבהמה מיירי דג"כ חייב בסימן אחד דהא פשיטא דלפי מה דמסיק הכא דפליגי במיעוט סימנים דלמ"ד ישנה מתחילה ועד סוף אפילו במיעוט מיחייב ר' יוחנן א"כ פשיטא דבבהמה נמי חייב במיעוט סימנים דבמיעוט אין הפרש בין עוף לבהמה א"כ הרי ר' יוחנן סובר התם דאוסר במעשה כל דהו ועולא משמיה דר' יוחנן אמרה והרי לר' יוחנן דסובר ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף פשיטא דמיחייב אפילו בבהמה לכ"ע, וצריך לומר דמ"מ