תפארת יעקב על חולין חלק א קפה

מתחילה ועד סוף דאז וודאי הוי משמע דמצד דקי"ל ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף פסק כן אבל הוא כתב ישנה לשחיטתו מתחילה ועד סוף והיינו דשחיטת עכו"ם הפוסלת ישנה מתחילה ועד סו לכ"ע שאין זה כדבר אחר גורם הפסול רק כל מה שהוא שוחט אפי בתחילה פוסל דהוי כנשחט מעצמו וכנקובת הושט:

אלא שיש לדקדק בדברי הרב ז"ל כיון דקי"ל כר"י דכל שחיטה ישנה מתחילה ועד סוף אפילו אינה שחיטת נכרי רק דבר אחר גרם ואפילו הגורם הוי דבר שאינו עושה נבלה כלל דאז וודאי כל השחיטה כתיקונה כגון שחוטי חוץ ומ"מ פוסל בתחילה כמו בסוף ולמה לו להזכיר שחיטת נכרי ולפרש טעמו משום דישנה לשחיטתו מתחילה ועד סוף דהיינו שחיטת נכרי דזה לא נצרך רק לר"ל ולר"י כל פסול פוסל בתחילה כמו בסוף. ונראה לי דס"ד לומר דוקא היכא שאנו דנין גבי קדשים לפסול שיהיו קדשים פסולין או לחייבו על שחוטי חוץ בהא שייך לומר דכל שעשה מעשה נבלה דהיינו ששחט מיעוט סימנים א"כ אם אתה אומר שהוא כאילו עדיין לא עשה למה אינה נבלה דהא ניקב הושט וע"כ אתה דן לטהר מידי נבלה מצד שהוא הועיל לטהרה במעשיו א"כ ממילא פוסל ג"כ מה שהוא ראוי שיפסול במעשיו וכן חייב משים שחוטי חוץ אבל בשחיטת נכרי אם אתה אומר דלא הוי נקובת הושט מעצמו רק מצד שהוא נכרי פוסל ומחמת פיסולו נעשית נבלה א"כ שפיר יש לומר דאינו מנבל רק בסוף ולא בתחילתו ואי משום דאי אין מעשיו מתחילתו כלום הוי מהראוי שתהא נבלה, הא ליתא שאם אתה אומר דהועילו אתה עושה באמת נבלה ולא שייך לומר מתוך שאינה נבלה הוי נבלה לכך לכ"ע אנו צריכין בזה לומר דשחיטתו של עכו"ם פוסלת מתחילה ועד סוף כמו נקובת הושט ודו"ק:

מיהו יש לדקדק מה זה שטרחו לפרושי פלוגתייהו דר"י ור"ל במאי פליגי הוי ליה לומר בפשיטות דפליגי בחושב מחשבת פסול כגון בקדשים חוץ לזמנו וחוץ למקומו וכן בחולין בשוחט לע"ז, ואפילו נימא דשוחט לע"ז שאני דלא תליא בשחיטה כלל רק כל שעשה בה מעשה אסרה וכל ששחט מקצת סימנים אין לך מעשה גדולה מזו אבל הוי מצי לומר במחשב לזרוק דמה לע"ז דילפינן חוץ מפנים ובוודאי מצד השחיטה הוא כמו בפנים א"כ למ"ד אינה לשחיטה רק בסוף בחישב מתחילתו אינו פוסל ולמ"ד ישנה מתחילה ועד סוף פוסל גם מתחילתו, ועכ"פ בקדשים וודאי דשייך פלוגתייהו בפשיטות בחישב פיגול בתחילת שחיטה, ונראה לי דכיון דפיגול פוסל מצד עבודה לא תליא בהא כלל ולכ"ע כולה שחיטה עבודה היא כמו שאר ארבע העבודות ואין הפרש בעבודה תחילה או סוף דהכל עבודה היא וממילא פוסל פיגול כנ"ל:

שם שהרי עשה בה מעשה חטאת העוף למטה. הכא לא קאמר שהרי עשה בה מעשה טריפה למטה משום דזה לא שייך רק בשחיטת עכו"ם דאינה שחיטה כלל והוי נבלה כאילו מתה ונשחטה מעצמה הילכך פוסל בתחילתה דכל שחיטת הנכרי הרי נעשה בה מעשה טריפה קודם ששחט ישראל אבל במליקה אין הפסול דהוי כאלו לא מלק רק נמלקה מעצמה דהא אפי' מלק כולה למטה מליקה מטהרת מידי נבלה ואינה לא נבלה ולא טריפה רק פסולה, והטעם דכל שפיסולו בקודש מליקה מטהרת רק מה שמלק למטה הוא הגורם לפסול הקרבן ושפיר יש לומר דמתחילה אינו פוסל והיינו דנקט מעיקרא שהרי נעשה בה מעשה טרפה וגבי מליקה קאמר שעשה בה מעשה טריפה משום דבנכרי הפסול דהוי כנשחטה מעצמה ופסול כל שנעשה בה מעשה טריפה אבל במליקה לא הוי כנמלק בעצמה אפילו כולה למטה דהא נטהרה מידי נבלה וע"כ דדנין דהוא מלק רק מצד שהוא למטה פוסל ושפיר יש לומר דמתחילה אינו פוסל ודו"ק, ולפי זה יש לומר דדוקא מצד ר"ל דסובר אינה שחיטה רק לבסוף הוכרח לומר דמודה במלק סימן אחד למטה אבל לר"י דסובר אפילו במקום דלא הוי כנעשה מאליו מ"מ ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף א"כ אפי' לא מלק סימנים רק מיעוט ושט מ"מ פסולה דישנה לשחיטה מתחילה ג"כ זולתי במקצת קנה שאינו כלום, וראיתי להרשב"א ז"ל שהרגיש בקושיא הנ"ל וכתב ליישב בסיגנון אחר וסיים דלכ"ע אינה פסולה במיעוט ושט והוא תמוה לפע"ד דהא מסיק לקמן דפליגי בשחט מיעוט סימנים בחוץ וכתב הרשב"א ז"ל עצמו דה"ה במלק מיעוט סימנים למטה, וצריך לומר דסובר הרשב"א ז"ל דוודאי רב יוסף דסובר בסימן אחד בחוץ אף ר"ל מחייב א"כ ע"כ פליגי במיעוט סימנים דר"י מחייב אפילו בהא אבל לרבא דסובר דר"ל פוטר אפי' בסימן שלם דיו דנימא דר"י מחייב בסימן שלם לא במיעוט סימנים וממילא במיעוט למטה נמי מודה ר"י לרבא, ועמ"ש לקמן בד"ה כגון ששחט מיעוט סימנים בחוץ בענין זה ובישוב דברי הרמב"ם:

שם מר לא אמר הכי וכו' נמי פסול. לשון זה תמוה מאוד דהיכי שייך לומר נמי פסול דהא לא זכר פסול כלל רק מר מחייב ומר לא מחייב והוי ליה לומר נמי מיחייב, ונראה לי לומר כאשר נדקדק בלשון מר לא אמר הכי שירצה בזה שרב יוסף לא אמר כך רק באופן אחר אמר והיינו לפי שהוקשה לו בדברי רבא כיון דמעיקרא קאמר הכל מודים בשחט נכרי דפסול והכל מודים במלק עולת עוף למטה דפסול והדר קאמר דנחלקו בשחט סימן אחד בחוץ לחיובא והשתא אי סובר רבא דלענין פסול כ"ע מודי דפסול בשחט בחוץ סימן אחד א"כ הוי ליה לומר עוד הכל מודים בשחט בחוץ סימן אחד דפסול לא נחלקו אלא בסימן אחד בחוץ לחיובא ומדלא זכר הכל מודים בהא ש"מ דלפסול נמי נחלקו, ואהא קאמר רב יוסף לא אמר הכי רק כמו בסימן אחד למטה פסול לכ"ע כמו כן בסימן אחד בחוץ אמר דפסול לכ"ע, וכמו כן פליג עליה רב יוסף בהא דקאמר רבא דהמחלוקת לחייב בסימן אחד בחוץ דמשמע דבמיעוט ושט לכ"ע אינו חייב כמו שכתב הרשב"א ז"ל לעיל בהדיא אבל רב יוסף כשאמר שנחלקו בשחט בחוץ קאמר דפליגי במיעוט סימנים בחוץ דאפילו בהא מחייב ר' יוחנן, מיהו עדיין יש לדקדק רב יוסף נמי כיון דקאמר הכל מודים לפסול הוי ליה לומר נמי דפליגי במיעוט סימנים לפסול ומ"ש דנקט לחיובא, גם קשה לי דרבא קאמר דפליגי בסימן אחד בחוץ לחיובא א"כ קשה במה נפשך אי בפסול כ"ע מודי הוי ליה לומר הכל מודים דפסול ואי לפסול נמי נחלקו ומאן דלא מחייב מכשיר ג"כ א"כ היכי שייך לומר דמר לא מחייב כיון דהקרבן כשר היכי ס"ד לחייבו מכח שחוטי חוץ, לכן נראה לי דהך דרבא מיירי בבהמה ובהא וודאי פסול מטעם כיון ששחט סימן אחד נפסל להקרבה דאין לך בעל מום גדול מזה לכך קאמר דפליגי בחיוב דמר מחייב מכח התחלת שחיטה בחוץ ומר פוטר דהתחלת שחיטה לא איכפת לן אבל פסול וודאי הוא מטעם שנעשה בעל מום (כמ"ש התוס' לעיל דף כ"ח ע"ב דאי אפשר להפריד העור ולבדוק דאין לך מום גדול מזה וכ"ש כששחט סימן אחד אבל כל שחוטי חוץ אי אפשר לפטור מצד דכי שחט בעור כבר נעשה בעל מום ואינו ראוי למזבח דפשיטא דיכול להתרפאות ולהיות ראוי, ועוד כיון שעושה דרך שחיטתו בפנים כך הוא דרך חיובו אבל וודאי כל שעשה בו מום בחוץ נפסל ודו"ק אבל בשחט סימן אחד וודאי אינו ראוי] אבל לא מטעם דהתחלת שחוטי חוץ פוסלת, ואהא קאמר ליה רבה דרב יוסף לא אמר הכי רק הכל מודים בשחט נכרי סימן אחד ולמטה סימן אחד ובחוץ סימן אחד דפסול מטעם שעשה מעשה חטאת העוף בחוץ ושחיטת חוץ פסלתו והיינו בעוף דאין מום פוסל בו וס"ד שיהא כשר אף דסימן ראשון הי' בשחיטה לא איכפת לן כיון דהגמר הי' במליקה בפנים, ואי שחט סימן אחד בפנים ומלק סימן השני ס"ד דלמ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף וה"ה מליקה א"כ לא איכפת לן התחלת שחיטה כמו דס"ד דלא איכפת לן סימן ראשון למטה קמ"ל דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף לכ"ע בכה"ג כיון שעשה בה מעשה חטאת העוף בחוץ, ולא מיבעי' בפנים דפסול כה"ג דעשה מעשה חטאת העוף בפנים דהכשירו בסימן אחד אלא אפילו בחוץ פסול דעשה מעשה חטאת העוף בחוץ דוודאי פסול וה"ה בעולה פסול לכ"ע והדר קאמר לא נחלקו רק בשחט מקצת סימנים בחוץ לחיובא והיינו דגמרן בפנים בשחיטה דאז וודאי פסולין רק בחיוב נחלקו דמר מחייב לפי ששחט מקצת בחוץ וישנה לשחיטה גם מתחילה ומר פוטר שאין שחיטה רק בסוף ומה שהוא פסול אינו מכח שחוטי חוץ רק מה שלא הי' כאן מליקה כלל רק שחיטה, והשתא ההפרש שבין רבא לרב יוסף הוא דלרבא בפסול נמי נחלקו רק דנקט חיוב משום דשייך בבהמה דבבהמה לכ"ע פסול מטעם מום אבל לר"י לא נחלקו בסימן אחד בפסול כלל רק לכ"ע פסול ואפילו בעוף שאין מום פוסל, והשתא ניחא דלא קאמר לכ"ע חייב משום דרב יוסף נמי אמר מעיקרא הנך הכל מודים לענין פסול בשחט נכרי ועולת העוף למטה קאמר נמי דבהא מודים ג"כ דפסול דבנכרי ומליקה למטה ליכא חיובא כלל, והא דלא קאמר דנחלקו בשחט מיעוט סימנים ומלק הרוב הנשאר בפנים דלמר כשר ולמר פסול דבא לומר רבותא דאפילו במיעוט סימנים ס"ל לר' יוחנן ישנה לשחיטה וכו' אפילו לחיובא, ואפשר דמהאי טעמא נקט מעיקרא לכ"ע פסול דבסימן אחד לא ברירא ליה דלכ"ע מיחייב ואפשר דלר"ל לא מיחייב אף דפסול אבל במיעוט פליגי וודאי אפי' לחיובא ודו"ק ועמ"ש בתוס' בד"ה כגון:

ודברי רש"י ז"ל בד"ה מר לא אמר הכי תמוהין מאד לכאורה שכתב דאילו בעוף אם שחט סימן ראשון בחוץ מיחייב שהרי דכוותא כשר בפנים במליקת חטאת העוף וכו', והנה אי נתכוון לפרש הא מילתא בעוף ולא בבהמה למה לא פירש מעיקרא במילתא דרבא דבעוף מיירי, גם לקמן בשמעתא דרבוצה משמע בהדיא מפירש"י דבבהמה נמי הכי הוא, גם לא הבנתי כלל אי בא לפרש בעוף היכי כתב דאילו בעוף וכו', גם לא נתבאר לשונו שכתב מיחייב ובגמרא קאמר פסול:

לכן נראה לי דרש"י ז"ל ג"כ נתכוון על דרך הנ"ל והוא לפי שרבא אמר מעיקרא הכל מודים לפסול בשחיטת נכרי ובמלק למטה ופליגי בסימן אחד בחוץ לחיובא ולא קאמר הכל מודים לפסול וכן לא קאמר רק סימן אחד ש"מ דבמיעוט סימנים לכ"ע אינו חייב ועל זה בא רבה ואמר דמר לא אמר הכי רק בסימן אחד