תפארת יעקב על חולין חלק א קפד

פסול הא קושיא זו קשה גם לרב הושעיא לעיל דקאמר דאי אשמועינן חולין הוי אמינא משום דצריך לדם לא ליסגי ברובא רק בכולה והיינו אפילו דיעבד דלכתחילה באמת בעינן אפילו בחולין כולה א"כ הוי ליה להקשות עליו היכי ס"ד דבעינן בקדשים אפילו דיעבד כולה א"כ הוי ליה עבודה באחר והיאך ימרק אחר השחיטה ביוה"כ, ונראה לי דהא דקאמר לא ליסגי ברובא עד דאיכא כולה אין הכוונה שצריך שישחוט כולה דוקא בתורת שחיטה ובדיני שחיטה דכיון דאינו רק משום דהוא עצמו לדם הוא צריך א"כ נהי דבעינן דם הנפש לזריקה אבל יכול לנקב בקוץ ודיו כמו בוורידין דלכ"ע צריך בקדשים ובוודאי הכוונה לנקב בקוץ שאין שחיטה רק בסימנים בלבד וכן מפרש לעיל דברי ר"י ואף דלעיל מיירי בחולין בוודאי ה"ה בקדשים, והשתא ממילא לא הוי עבודה לפסול באחר דאינו עושה מעשה עבודה רק גורם להוציא דם והוי כמו הולכה דאי אינו עושה רק מעשה איצטבא כשר כמבואר בזבחים דף י"ד ע"ב וכאן נמי הרי לא הוליך ולא זרק רק גרם שיצא הדם לזריקה רק לר"ל דהכא מקשה שפיר דקאמר יכול לא מירק יהא פסול ומירק היינו גמר כמו שכתבו התוס' והכוונה כל שלא גמר השחיטה פסול אלמא דבעינן מעשה שחיטה דוקא ושפיר קשיא לן הא הוי עבודה באחר כנ"ל, ובזה יתיישבו דברי התוס' בד"ה אם כן מה שיש לתמוה לכאורה על דבריהם:

בתוס' בד"ה אם כן הויא לה עבודה באחר הוה מצי נמי למיפרך א"כ הויא לה שחיטה בשנים אפילו בזה אחר זה. דבריהם תמוהין לפע"ד דלמה יאמר מצד שאין שנים שוחטין זבח אחד דאינו רק לכתחילה דהא שניהם למדו מהך תזבחהו שאין אחד שוחט ב' ואין שנים שוחטין אחד ובהדיא קתני במתניתין השוחט ב' ראשים כשר ומוקמינן בקדשים א"כ כיון דלא הקפיד קרא רק לכתחילה א"כ בכה"ג דלא אפשר דצריך שיקבל הדם בעצמו הוי כדיעבד ועכ"פ פשיטא דטפי עדיף ליה להקשות מעבודה באחר דפסול דיעבד, ואולי נתכוונו לפי מה שהקשו בתר הכי דשחיטה בזר כשרה והוצרכו לומר דפסול מדרבנן א"כ משמע דבענין זה טפי עדיף להקשות מאין שנים שוחטין זבח אחד דהוי דאורייתא לכתחילה עכ"פ משא"כ בדבר שאין רק דרבנן ואפשר דלא גזרו רבנן בלא אפשר עכ"פ נראה להו שיהיו שניהם שווין להקשות מהם שזה יש לו מעלה שהוא דאורייתא וזה לפי שפסול דיעבד:

בא"ד וא"ת וכו' אפי' שחיטת פר כה"ג בזר וכו' תמוה לי דפשיטא דלא קשה כלל דוודאי שחיטה המכשרת בחולין לאו עבודה היא רק הקרבן טעון שחיטה שלא יקריב נבלה ואפילו ישראל שחטו לא איכפת לן אבל מריקה דכבר נעשה הכשר שחיטה בחולין ומ"מ בעינן מריקה דוקא ואי לא מירק פסול וזהו מצד קדשים דוקא שפיר הויא לה עבודה בזר דמריקה עבודת קדשים היא מה שאין בחולין, ואמת דיש להקשות בהא גופא שחיטה בזר למה כשרה הא מריקה הוי עבודה ולא שייך לומר שאינו כשר רק שישחוט רוב מצומצם ויגמור כהן והרי אמרו מקבלה ואילך מצות כהונה משמע אחר כל השחיטה, (דאין סברא לומר דגמר שחיטה הוי אחר קבלה דאחר הרוב מקבל הדם] אבל וודאי הוי מצי להקשות הכי ומקשה בפשיטות מכאן גופא דהוי עבודה באחר ומזה דייק דמריקה אינו מעכב וממילא לא הוי עבודה כמו כל השחיטה משא"כ אי הוי מריקה מעכבת בקדשים משא"כ בחולין הי' מהראוי שיהא עבודה, ונראה לי דכוונת התוס' דהם הוכיחו מדלא מקשה הכי לעיל לר' הושעי' דקאמר נמי דלולא סיפא הוי ס"ד דאפילו דיעבד לא מהני רוב רק כולה וע"כ דפשיטא להו דמנקב להוציא דם אין זו עבודה כלל שהדם יוצא מעצמו ואין הוא מוציא בפועל כמו איצטבא דזבחים דף י"ד ע"ב רק לר"ל מקשה דמשמע ליה דוקא בגומר השחיטה דאל"כ אין זה גמר דמעיקרא נשחט ואח"כ לא נשחט ובעינן דוקא שיהא גומר השחיטה בהכשר שחיטה דוקא והיינו דקשיא ליה על ר"ל כיון דשחיטה מעכבת הוי מעשה השחיטה עבודה באחר, ואהא קשיא להו לתוס' הא שחיטה עצמה כשרה בזר ואינה עבודה כלל ואף דהכא שחיטה במריקה שאין כן בחולין מ"מ כיון דמריקה אינה רק להוציא דם ע"כ הא דבעינן שחיטה דוקא משום כל שצריך לחתוך כל הסימני' בעינן שיהא הכל בשחיטה ואי הוי בעינן בחולין שיחתוך כל הסימנים ג"כ הוי בעינן שחיטה דוקא רק דלא בעינן רק רובא וכאן דבעינן מריקה להוציא דם צריך שיהא בשחיטה דוקא ועכ"פ לא עדיף משחיטת הרוב דלא הוי עבודה כיון שאין השחיטה רק משום שצריך לחתוך כולו להוציא דם והוצאת הדם לאו עבודה היא, ובהכי ניחא לי מה דפריך למה לי למרק וקשה הא צריך להוציא דם וכן אמרו לעיל הוא עצמו לדם הוא צריך וס"ד דאפי' דיעבד פסול ומאי קושיא מה שצריך למרק לכתחילה, ולהנ"ל ניחא דוודאי צריך להוציא דם אבל למה לי לגמור השחיטה הא יכול להוציא דם בלי שחיטה כמו בוורידין דמנקב בקוץ ועל זה אמר דמצוה למרק דהיינו לגמור השחיטה. אמנם מה שתירצו התוס' דפסול מדרבנן לא הבנתי אי כוונתם דבאמת אפילו פרו של אהרן בזר פסול מדרבנן משום דעבודה באחר א"כ למה לא יפסל מדרבנן כל שחיטה בזר דמה נ"מ בכה"ג עבודה באחר או בשאר קרבן עבודה בזר והרי משנתנו מפורשת כל הפסולים ששחטו שחיטתן כשרה שהשחיטה כשרה בזרים וכיון דרבנן פסלו שחיטה דהוי עבודה מדרבנן ה"ה כל קדשים דהוי עבודה בזר, לכן נראה לי דרק במריקה פסול מדרבנן כיון דהמריקה מעכבת שישחוט דוקא ובחולין לא מעכבא הרי נראה כעבודה כיון שאינה בחולין ומעכבת כנ"ל, ובזה יתיישבו דברי התוס' בדיבור שאחר זה:

בד"ה למה לי למרק ואף דבחולין נמי בעינן כל השנים לכתחילה וכו' לכאורה תמוה דבשלמא בחולין בעינן כולה דילמא לא שחט רובא אבל כאן כיון דכל היכא דמעכב דיעבד הוי לה עבודה באחר א"כ במה נפשך אי ישחוט הכה"ג רובא שוב אין צריך ואי שניחוש שמא לא ישחוט רובא לא הועיל כלום במה שימרק דהוי לה עבודה באחר דרובא פשיטא דמעכב דיעבד, ונראה לי דכוונת התוס' דוודאי שחיטה המעכבת בחולין דיעבד לא הוי עבודה בקדשים ואפילו מדרבנן דהא שחיטה כשרה בזר ואף דמעכב דיעבד רק אותו היתרון שמעכב דיעבד מה דבחולין אינו מעכב בזה כתבו התוס' דפסול מדרבנן, והשתא קשיא להו שפיר כיון דאותו היתרון באמת אינו מעכב דיעבד א"כ שפיר צריך לכתחילה למרק כמו בחולין דשמא לא ישחוט הרוב ועבודה באחר לא הוי דגם בחולין מעכב כשלא שחט רוב, מיהו בעיקר קושיית התוס' נראה לי דוודאי עיקר דין לכתחילה הוא שיתכוון השוחט לשחוט ב' הסימנים וכן מבואר ברמב"ם להדיא דבתחילת שחיטה יתן דעתו שיחתוך ב' הסימנים ושחיטתו יהא באופן זה אבל כל ששחט רוב ופסק שוב אין שום מצוה שיחתוך עוד אפילו קודם שיעור שהייה הילכך כאן דע"כ צריך שיתן דעתו שלא ישחוט רק רוב מחמת קבלת הדם וכלי ששחט הרוב ופסק שוב אין תועלת שיגמור אחר ומשני דמצוה למרק וזהו רק בקדשים ולא בחולין כנ"ל, ומה שכתבו התוס' שיש דוחק בדבר הכוונה שיכול לבוא לידי שהייה, גם נראה כשנים שוחטין זבח אחד כן פירשו דבריהם ביומא והוא דחוק, ולפע"ד נראה כמו שכתבתי:

בגמ' אמר רבא הכל מודים היכא דשחט סימן אחד נכרי. איכא למידק מאי קמ"ל רבא אטו ס"ל לר"ל דאין שהייה פוסלת בשחיטה כלל דקודם גמר שחיטה הרי אינה לשחיטה אלא בסוף ואחר גמר הרוב כבר נתכשרה, וכמו כן היכי ס"ד דסובר שאין חלדה ועיקור ודרסה פוסלין בשחיטה רק בגמר שחיטה והרי מפורש בכלהו ברייתות דרק חצי קנה פגום כשר אבל בוושט משהו פוסל ודוחק לומר דלא נקט לה אלא משום עולת העוף דקמ"ל דלכ"ע פסולה, ונראה לי דרבא קמ"ל דס"ד דוקא באותן הפסולים שהשחיטה בעצמותה מקולקלת פשיטא דפסול דהא נקובת הוושט לכ"ע במשהו אבל כל שהשחיטה בעצמותה יפה כתקנה ע"י כח אדם ואין בה מחמשה הלכות שחיטה המפסידין השחיטה רק דבר אחר גורם כגון מחשבה הפוסלת בהא פליגי וסובר ר"ל כיון דעיקר הכשר שחיטה דהבהמה מתכשרה הוא בגמר שחיטה אז דוקא פוסלת מחשבה אבל מעיקרא לא אבל פסול מצד השחיטה עצמה שאינה שחיטה שלא שחט כלל בהא פשיטא דלכ"ע בעינן שחיטה כתקנה מתחילתו ועד סופו הילכך ס"ד דשחיטת נכרי מיקרי שחיטה כשרה בעצמותה רק דבר אחר גרם לה מצד שהוא נכרי ובזה אמרינן כל שגמר ישראל כשרה שאין דבר אחר פוסל רק בגמרה של שחיטה דאז מתכשרה קמ"ל רבא דשחיטת נכרי הוי שחיטה פסולה בעצמותה כמי שנשחטה מעצמה א"כ לכ"ע פסולה כל שעשה מעשה טריפה, [דבלא"ה פשיטא דלא איכפת לן דלא גרע מחצי קנה פגום וכל חמשה הלכות שחיטה אינן פוסלין במיעוט קמא דקנה כל שאינה טריפה בכך] ושחיטת נכרי פוסלת לכ"ע מתחילה ועד סוף כמו חמשה ה"ש, ולפי זה יש להוכיח לכאורה כדעת הרמב"ם דסובר דשחיטת עכו"ם מצד שהוא עע"ז נפסלה אף שלא שחטה לע"ז רק לפי שהוא עובד ע"ז פסלה תורה שחיטתו אבל נכרי שאינו עע"ז אינו פסול רק מדרבנן הילכך שפיר ס"ד דכיון דפיסולו מצד שעובד ע"ז הוי כדבר אחר פוסל [לא שהשחיטה בעצמותה מקולקלת כאילו לא נשחטה כלל רק נעשה מעצמה] ואינו פוסל רק בגמר שחיטה לר"ל קמ"ל דכל שהוא נכרי ועובד ע"ז הוי כמי שנעשה מעצמו ונשחט מאליו והוי כמו נקובת הושט ופסוקת הגרגרת דפשיטא דפוסל במשהו ושט ורוב גרגרת אפילו עדיין אינו בגמר שחיטה דהיינו ברוב ב' סימנים, אבל לשיטת התוס' והרא"ש דנכרי פסול שנא' וזבחת והוא אינו בר זביח' א"כ פשיטא דפוסל בתחילת שחיטה דהוי ממש כניקב הושט כיון שאין שחיטתו שחיטה כלל כמו שחיטת קוף וכדומה שאינו מכח אדם כלל, וצריך לומר דהא גופא קמ"ל רבא דס"ד דשחיטת נכרי שחיטה הוא אלא שמצד שהוא עכו"ם פוסלה וממילא אינו פוסל רק בגמר קמ"ל דמכח וזבחת אינה שחיטה כלל וישנה מתחילה ועד סוף לפסול לכ"ע, והרמב"ם ז"ל כתב פרק ד' מה"ש הלכה י"ג התחיל העכו"ם לשחוט מיעוט סימנים וגמר ישראל או התחיל ישראל וגמר העכו"ם פסולה ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף וכו' ויש לדקדק לכאורה דהא מוכח הכא דאפילו למ"ד אינה לשחיטה אלא בסוף ג"כ בהא פסול כל שנעשה מעשה טריפה ביד עכו"ם, אבל באמת לק"מ שהרי לא כתב הרמב"ם ישנה לשחיטה