תפארת יעקב על חולין חלק א קפג

אחד וחצי פסול ואי רישא בקדשים לא נשמע ממתניתין לפסול חולין וכיון דקפיד תנא דמתניתין לידע דין חולין דלא נימא בפלגא סגי למה לא ביאר דין חולין באחד וחצי, וע"כ שיש הכרח במתניתין איזה בחולין ואיזה בקדשים וממילא ידעינן דאחד וחצי קאי על שלפניו כיון שלא נשנה ומסיק דע"כ רישא בחולין ושפיר מוכח דאפי בחולין בעינן רוב ב' דוקא ואפילו אחד וחצי לא מהני ועמ"ש בתוס' בד"ה אבל:

שם אלא מאי סיפא בקדשים הא איכא עולת העוף דבעי ב' סימנים תמוה לי מאי קושיא לימא דמתניתין כרבנן דרשב"א דבעולה בעינן ב' סימנים שלימים והשתא כיון דתנא בא לאשמעינן דבקדשים ג"כ רובו ככולו לא משכחת לה רק בחטאת אבל בעולה לא מהני רובא, בשלמא ברישא ניחא דכיון דבא לחלק בין לבהמה דעוף אחד ובהמה ב' שפיר יש להקשות אי בקדשים הא איכא עולת העוף דבעי ב' כבהמה אבל בסיפא דלא בא לומר במנינא דסימנים רק דרוב הוי ככולו ורוב אחד בעוף במקום שצריך אחד וב' בבהמה סגי בהו רוב ככולו אבל במקום דצריך ב' בעוף לא הוי רובו ככולו והוא תמוה מאד, וראיתי להרשב"א ז"ל דגרס מאי רוב אחד כל אחד ואחד וראב"ש היא וכו' והקשה דלראב"ש רוב דוקא דבחטאת לא יבדיל כתיב וכן בעולה רוב שנים דוקא אפילו לכתחילה ותירץ דהכא אתיא כמ"ד אין צריך להבדיל בחטאת דפלוגתא דאמוראי הוא בזבחים ובעולה בעינן שנים מדרבנן ודחה הוא ז"ל דבר זה דמליקת עולה אפילו מדרבנן ברוב שנים לכתחילה ותירץ הוא ז"ל דדיעבד נקט משום בהמה וכל דבריו לא נתבררו לי, מה שהקשה דבחטאת לא יבדיל כתיב הרי מפורש לעיל דבאותו סימן שמולק בחטאת ליכא משום לא יבדיל כמבואר לעיל דף כ"א ע"ב בפירש"י בד"ה ואינו מבדיל בסימן אחד דכיון דכל הסימן במצות שחיטה לכתחילה לא הוי הבדלה רק אי מליק טפי מסימן אחד הוי הבדלה, והתוס' אף שהקשו שם על פירושו מלבד שכתבתי ליישב שם אבל עכ"פ מודי דכיון שנמלק בו רוב שוב ליכא גביה משום הבדלה, גם מה שכתב לתרץ דפליגי אמוראי והכא למ"ד אין צריך להבדיל לא ידעתי דסוף סוף הך משנה דהכא ע"כ חדא בחולין וחדא בקדשים ורישא בחולין אי אפשר תיקשי למ"ד דאסור להבדיל מהך משנה דע"כ כראב"ש אתיא ומוכח דאין צריך להבדיל לא שאסור להבדיל, גם מה שתירץ הוא ז"ל דנקט אגב בהמה הנה לא הועיל לעיקר הקושיא שהקשיתי לעיל דלמה ליה לאוקמא משנה כראב"ש לוקמא כרבנן ושפיר נקט רוב אחד דוקא דהיינו חטאת אבל היכא דבעינן ב' לא מהני רובא רק בבהמה לא בעוף ואתי שפיר בפשיטות ולמה ליה לומר רוב כל אחד ואחד לראב"ש, ונראה לי דאפילו לרבנן דראב"ש דס"ל דבעינן הראש לעצמו והגוף לעצמו מ"מ מצות מליקה דהוא במקום שחיטה ובעינן שלא יהא רוב בשר נחתך קודם דכי מתה עומד ומולק אבל לקיים מצות הבדלה שפיר יכול לקיים אחר רוב בשר אבל רוב שנים בעינן קודם רוב בשר וא"כ נ"מ בעולת העוף דסגי ברוב ב' ומ"ש דנקט רוב אחד בחטאת דוקא והוצרך לומר רוב כל אחד ואחד, והשתא ניחא הכל דשפיר מיירי לרבנן כנ"ל וגירסת הרשב"א ז"ל צ"ע לפע"ד כמו שבארנו:

שם סיפא בקדשים מהכא. כבר כתבתי דאין כוונת רב אשי להוכיח דכמו דהשוחט שני ראשין בקדשים כמו כן הך דרוב אחד וכו' בקדשים דמה ענין זה לזה והרי כאן רישא בחולין וסיפא בקדשים וה"ה דיש לומר רוב אחד בחולין והשוחט ב' ראשים בקדשים רק הכוונה דאי רישא דהשוחט אחד בעוף בקדשים וסיפא דרוב אחד בחולין והדר קתני השוחט ב' ראשים בקדשים לא שייך שיהא רישא וסיפא בקדשים ובאמצע בחולין, ולפי זה אי לא הוי קתני במתניתין רק חדא ליכא שום הכרח לאידך במאי מיירי דהנך דקאמרי אמוראי דמעיקרא לא ס"ל, וכבר כתבתי מה שיש לתמוה בזה בדברי מהר"ם בד"ה הי בחולין:

שם ואף רשב"ל ס"ל רישא בחולין וסיפא במוקדשין. אין הכרח כלל מדברי רשב"ל דרישא בחולין שהוא לא הקשה רק קושיית הש"ס לעיל תנינא חדא זימנא וממילא מקשה אסיפא למה לי כדמקשה לעיל דלא שייך להקשות ארישא דכבר קתני סיפא ומתרץ לפי ששנינו וכו' וס"ד לא מירק פסול לכך קתני סיפא דהשתא ידענו חדא בחולין וחדא בקדשים דלא מירק כשר אבל שפיר אין לו הכרח דרישא דוקא בחולין, וצ"ל דלא בא לומר רק דרשב"ל נמי משני על הך קושי' הנ"ל חדא בחולין וחדא בקדשים רק ממילא כיון שהוכיחו מקודם דאין לומר רישא בקדשים וסיפא בחולין ממילא נקט אליבא דר"ל רישא בחולין אבל הכוונה דמפרש המשנה חדא בחולין וחדא בקדשים כרב הושעיא דלעיל:

בתוס' בד"ה אבל בחולין דלאו לדם הוא צריך וכו' והא דקתני חצי אחד וכו' היינו סיפא דאיירי בקדשים הקשה מהרש"א דמאי מקשה לעיל לרב מחצי אחד בעוף הא יש לומר דמיירי בקדשים ותירץ דכיון דרוב דסיפא היינו רוב ממש ה"ה רוב דרישא, ואינו מיחוור דא"כ הוי לי' להקשות מרישא ורובו של אחד כמוהו דוודאי הוי כמו רוב דסיפא ומ"ש דמקשה מחצי וסמיך אסיפא כיון דעיקר הקושיא מרישא הוי לי' להקשות מרישא וכ"ש שאין תירוצו עולה יפה לפי מה שכתב הרשב"א דלכך לא מקשה מרובו של אחד כמוהו דיש לפרש שאם נשאר רוב הוי כלא שחט כלום דא"כ היכי מקשה מחצי אחד דילמא חצי ורוב דסיפא בקדשים היינו רוב שחוט ולעיל רוב מן הנשאר, ואפילו תימא דגם בהא נימא דלא שייך לומר רישא רוב נשאר וסיפא רוב שחוט א"כ עיקר הקושיא מורובו של אחד כמוהו הוא בצירוף סיפא דרוב אחד דהכוונה רוב שחוט ומאי ענין חצי לכאן הוי ליה להקשות מרישא מכח סיפא אבל מחצי לא קשיא כל דבקדשים חצי פסול, ונראה לי דבלאו הכי לא קשיא דלא מצי לשנויי לעיל לרב דהך חצי היינו בקדשים דאם כן חדא בחולין למה לי דליכא למימר דס"ד קדשים בענין רובא אבל חולין סגי בפלגא דהא באמת סגי בפלגא לרב אפילו מדרבנן לס"ד והוצרך לתרץ דמדרבנן מודה רב דבעינן רובא דוקא, מיהו יש להקשות לדבריהם היכי ס"ד דחצי על קדשים קאי דא"כ רוב אחד ורוב שנים בסיפא למה לי הא שמענו דבקדשים נמי ברוב סגי דהא קתני חצי פסול ש"מ דרוב כשר ובאמת נראה לי דלא קשיא כלל דאי הוי קתני חצי גרידא ולא סיפא הוי אפשר למטעי דבאמת בחולין נמי פלגא פסול והך חצי היינו בחולין אבל קדשים בעינן כולה לכך הוצרך לומר רוב דכשר בקדשים והשתא דקתני רוב הוי ס"ד דחצי נמי בקדשים להורות דאחד וחצי ג"כ לא מהני אף דיש יותר מרוב שנים וחולין בפלגא סגי:

מיהו הא קשיא לי דהא ע"כ מה דקאמר ואי אשמועינן קדשים לאו למימרא דהוי קתני סתמא רוב אחד בעוף כדקתני השתא דא"כ הוי מוקמינן לה בחולין שהרי אין שום הכרח דסיפא בקדשים רק רישא בחולין אבל סיפא דבקדשים ליכא הכרח רק מכח דרישא בחולין ואי לא הוי קתני רישא לא הוי ידעינן כלל דסיפא בקדשים וע"כ דהכוונה דליתני בסיפא קדשים מפורש וכ"ש חולין והשתא אכתי תיקשי הא קתני חצי אחד וכיון דבסיפא רוב אחד קתני קדשים ש"מ דמעיקרא בחולין וחצי פסול, ועוד יש לתמוה דכפי הנראה מדברי התוס' דהך חצי באמת קאי אקדשים דהא כתבו במשנה דחצי אחד נקט ולא ב' חצאין אגב סיפא רוב אחד ש"מ דמיירי כהך דסיפא א"כ תיקשי כיון דבא התנא להורות דחצי פסול בחולין דלא נימא דוקא בקדשים א"כ הך אחד ומחצה דקתני במתניתין להורות אפילו יש יותר מרוב ב' פסול לא נתבאר במתניתין אי גם בחולין כך הדין או רק בקדשים דפשיטא שיש לומר דוקא בקדשים לא מהני משום דאין דם יוצא מאחד ומחצה כמו מרוב ב' שהרי על כרחנו אנו צריכין לומר כן דאל"כ אכתי קשיא להו אי קתני קדשים היכי נטעה דחולין בפלגא סגי וקדשים רק מכח דם דאל"כ למה לי באחד וחצי פסול אי בחולין הרי מוכח דחצי פסול בחולין ואי בקדשים כיון דרוב ב' כשר דיוצא דם מה שצריך כ"ש אחד ומחצה וע"כ דברוב ב' יוצא דם יותר מאחד ומחצה א"כ יש לומר דבאמת מצד שחיטה דבעינן רוב סגי באחד ומחצה דהוי יותר מרוב ב' רק בקדשים דבעינן דם לא מהני רק רוב ב' לא אחד ומחצה, לכן נראה לי ברור דוודאי הך חצי אחד ברור לן דמיירי בחולין דכיון דרישא בחולין כל כמה דלא קתני במתניתין דבר שכבר נשנה רק יש בו חידוש ממילא בחולין מיירי דמאיזה צד נפרש על קדשים כיון דפתח בחולין רק כשמגיע לרוב אחד ורוב ב' דכבר נשנה ממש מעיקרא אמרינן דזהו בקדשים ומ"מ קאמר שפיר דאי הוי קתני קדשים הוי אמינא חולין בפלגא והיינו מדאורייתא בפלגא והא דקתני חצי פסול רק מדרבנן ולא עדיפא הא דאמרינן דס"ד בפלגא סגי מהך דרב דלעיל דס"ד מחצה כרוב ומ"מ חצי פסול מדרבנן ומדקתני ורובו של אחד כמוהו ע"כ להורות דמדאורייתא בעינן רוב דוקא ואחד וחצי להורות דרוב ב' דוקא דאי רק מדרבנן בעינן רוב שפיר מוכח מאחד וחצי דמציעתא ולמה לי רישא, ועוד דיש לומר חצי פסול מכח אי אפשר לצמצם קמ"ל דפלגא פסול אפילו למ"ד אפשר לצמצם אבל לרב ליכא לשנויי הכי כמו שהוכחתי דאפילו אי אפשר לצמצם מכשיר בפלגא דהוי כרוב:

מיהו יש לדקדק בהא דמשני לעיל לרב דחצי פסול מדרבנן א"כ אכתי תיקשי למה לי קדשים וחולין כיון דבאמת אינו פסול רק מדרבנן שפיר נדע מקדשים בלבד דבקדשים רוב סגי אפילו מדרבנן ומחצי אחד בעוף נדע דבחולין פסול מדרבנן, מיהו אין זו קושיא דאין זה הכרח גמור שיסבור רב חדא בחולין וחדא בקדשים שהרי מייתינן מר"ל דאף ר"ל סבר חדא בחולין וחדא בקדשים והיינו דשמענו דאמר הכי בפירוש אבל עכ"פ אין לעשות מזה קושיא לרב, תדע שיש לומר לרב כל"ק לעיל דהשוחט רק על אחד בעוף קאי אבל רובו כמוהו אפילו לכתחילה וחצי פסול מדרבנן ובקדשים רוב דוקא דיעבד ולכתחילה בעי כולה וניחא ליה טפי להקשות מהנך משניות וברייתות דמפורש בהדיא מחצה אינו כרוב אבל מעיקרא כדמקשה לרב מחצי אחד בעוף וודאי אי היה יכול לתרץ דברי רב דבקדשים קאי הוי מתרץ כן רק דזה אי אפשר לאוקמא בקדשים כיון שלא נשנה כפול ורק רוב מוקמינן בהכי משום דתרי רובא למה לי:

ע"ב בגמ' א"כ הוי לה עבודה באחר. איכא למידק מ"ש דפריך הכא השתא על רשב"ל דקאמר יכול לא מירק יהא