תפארת יעקב על חולין חלק א קפא

רב מספקא ליה אי מחצה כרוב, והיה אפשר לומר לפי תירוץ ראשון של התוס' לעיל בד"ה לפי דרב ור"כ פליגי למ"ד אפשר לצמצם דאם אי אפשר היכי שריא מספק ולא ס"ל להתיר מכח דאיכא שני צדדים להתיר והשתא יש לומר דהך ברייתא או דקאי למ"ד אי אפשר לצמצם או דאפילו למ"ד אפשר מ"מ רוב אינן יודעין לצמצם כמו שפירש"י בבכורות והשתא אין להכשיר במחצה שמא אינן כאן אפילו מחצה בצמצום ולכך בגמרה כשר במה נפשך בעוף, אבל לשון הש"ס אי מחצה על מחצה אינו כרוב לא אתי שפיר וכך הוי ליה לומר אי עביד מחצה הא כשרה ואי לא עביד מחצה אין שהייה פוסלת ולמה ליה לומר מחצה על מחצה אינו כרוב, לכן נראה לי דוודאי קשיא ליה לתרצן דאי נימא בעוף היכי קתני וגמרה הא לרב בחצי קנה מתכשר לזה קאמר דכיון דמדרבנן וודאי בעינן רוב גמור אפילו דיעבד כדמשני לעיל הך דחצי אחד בעוף מדרבנן דילמא לא אתי למיעבד פלגא, והשתא הוי ס"ד דאי שהה פסול מדרבנן דהוי שהייה באמצע שחיטה ואהא קאמר דאי גמרה כשר במה נפשך אי מצד שחיטה דאורייתא דמחצה הוי כרוב הרי כבר נתכשר ואי מצד דרבנן דמחצה לא הוי רוב א"כ לא עשה כלום ולא שייך לפסול מדרבנן בדבר שיש סתירה שאם אתה תופס מחצה כרוב הרי כשרה, ואי משום דלרבנן אינו כרוב דילמא לא אתי למיעבד פלגא זה לא שייך בעוף בקנה כשחזר ושחט דאי לא עביד פלגא אינו כלום ויכול להוסיף כל שהו כל אימת שירצה ולא שייך לפסול מדרבנן כה"ג מכח שהייה כנ"ל, ולפי מה שאבאר לקמן בד"ה שאני טריפה יש לפרש בדרך אחר ע"ש ומ"מ הנ"ל עיקר ומה שיש לדקדק כאן בענין שהייה במיעוט בתרא יתבאר לקמן דף ל' ע"ב:

שם ת"ש הרי שהיה חצי קנה פגום וכו'. כבר כתבתי שיש לתמוה דמכאן מוכח דאפשר לצמצם דאל"כ ניחוש שמא יש יותר מחצי פגום ולמה לא זכרו מהך ברייתא בבכורות כלל, וכמו כן יקשה למ"ד מחצה אינו כרוב ג"כ שמא יש רוב פגום ועכ"פ הוי להו לתוס' להכריח לעיל מזה שיטת הר"ר שמעון, גם כבר כתבתי דשיטת הר"ר שמעון צ"ע אי נימא דבשחיטה בעינן שידעינן בוודאי שלא נפסלה בשחיטה. לכן נראה לי בביאור סוגיא זו דהך דרב ורב כהנא לא תליא כלל אי אפשר לצמצם או לא רק כך הכוונה דרב סובר דהקבלה היתה לא תשייר רובא וכל מה שבאה עליו הקבלה שיהא רוב ענינו הנראה לעינים והיינו שנראה לעין רוב וכל שלא שייר רוב הנראה לעין ואפילו ע"י מדידה לא יהא נראה רוב אף שאפשר שיש רוב שאי אפשר לברר אין זה רוב כיון שאינו נראה לעין ולא הוי רק פלגא כמו שנראה לעין והרי לא שייר רובא, והיינו דקאמר מחצה על מחצה כרוב דכמו בנראה לעין רוב שחוט בוודאי כשר כמו כן בנראה לעין מחצה כשר שאף שאפשר שאין כאן מחצה רק שאי אפשר לצמצם ולברר מ"מ כיון שלא שייר רוב הנראה כשר, והשתא בין אם אפשר לצמצם וצמצם חצי בין אם אי אפשר לצמצם ולא צמצם לפי שאי אפשר מ"מ כיון שנראה לעין מחצה כשר כמו בנראה לעין רוב משום דרחמנא אמר לא תשייר רובא והיינו הנראה לעין רובא ומ"ד מחצה אינו כרוב סובר דרחמנא אמר שחוט רובא ובין אם אפשר לצמצם וצמצם מחצה בין אם אי אפשר לצמצם דיכול להיות דיש רוב מ"מ פשיטא דלא מהני להכשיר מספק, ועוד דרוב נראה בעינן וכיון שנראה לעין מחצה לא מהני, ופריך מהא דשחט חצי גרגרת ושהה דס"ד בבהמה א"כ איטרפה לה אבל למ"ד מחצה אינו כרוב לא קשיא כלל דבין בטריפות בין בשחיטה התורה אמרה רוב ובעינן נראה לעין רוב ומשני בעוף והדר פריך מחצי קנה פגום ומשני שאני טריפה דדוקא שחיטה אמרינן לא תשייר רובא והיינו רוב הנראה לעין לכך ממילא מחצה אפילו אינו מצומצם מ"מ כיון דלא שייר רוב נראה רק מחצה נראה לעין כשרה אבל בטריפות התורה אמרה פסוקת גרגרת ברובא וכיון שהוזכר רוב פסוק בעינן רוב נראה לעין ולא מחצה נראה לעין, כללו של דבר דהכל אתי שפיר בין אם אפשר לצמצם בין לא אפשר דלרב בשחיטה במחצה הנראה לעין סגי כיון שלא נשאר רוב נראה לעין ולרב כהנא להיפוך וכן נמי מה דמקשה מחצי אחד בעוף במתניתין הכל ניחא דאפילו אי אפשר לצמצם כשר לרב והיינו דקאמר אי אמרת בשלמא מחצה על מחצה כרוב ובפשיטות הוי ליה להקשות דרב מכשיר חצי ובמתניתין קתני פסול, ולהנ"ל ניחא דהוי אפשר לומר דרב מכשיר בחצי מצומצם למ"ד אפשר לצמצם ותנא דמתניתין דפוסל דאי אפשר לצמצם ולכך דייק כיון דרב אמר דמחצה על מחצה כרוב ש"מ דכמו רוב הנראה לעין בוודאי כשר כמו כן מחצה הנראה לעין אף שאי אפשר לצמצם ע"י מדידה שיש מחצה והיינו דרחמנא אמר לא תשייר רובא וכל רובא הכוונה נראה לעין דפשיטא דאי נראה רוב שאין צריך למדוד [דכ"ש שיש במדידה רוב], ואפילו אי הכוונה שלא ישייר רובא ע"י מדידה דזה ג"כ הוי נראה לעין אבל כיון דאפי' ע"י מדידה אינו, רק מחצה אף שאי אפשר לצמצם ועדיין יש צד שיש רוב כיון שאינו ניכר כלל אפילו במדידה פשיטא דלא מיקרי שייר רובא א"כ ממילא במחצה הנראה אף שאי אפשר לצמצם כשר כיון שלא שייר רוב הנראה עכ"פ במדידה, והך קושיא דמקשה מתנור יתבאר בתוס' בד"ה זיל מה דיש לתמוה לכאורה בזה ולהנ"ל אתי שפיר ע"ש:

שם שאני טריפה דבעינן רוב הנראה לעינים. תמוה לי היכי ס"ד דרבא לומר דפסוקת קנה דוקא ברוב הנראה לעינים ושחיטתו כשר במחצה דהיכי ס"ד להכשיר השחיטה בשיעור דלא עביד אפילו מעשה טריפה, ולא מיבעי' בעוף דלא שייך להכשיר בחצי גרגרת כיון דלא נפיק חיותא כלל ועדיין הוא כמקדם ואפי' מעשה טריפה לא עביד בה אלא אפילו בבהמה נהי דשוחט ושט אח"כ ג"כ אבל מ"מ אין סברא שיהא שחיטת הקנה נגמר בפלגא כיון דאכתי לא עביד בה כלום, ולכן נראה דהשתא ס"ל לרבא דרב רק בושט אמר למילתיה דבחצי סגי אבל בקנה לכ"ע מחצה לא מהני שיהא שחוט כיון דעדיין הוא בחיותו כמקדם, ועל דרך זה יש ליישב הך ממה נפשך דלעיל והיינו דקשיא ליה וגמרה למה לי כיון דמחצה סגי ומזה דייק דע"כ מספקא ליה לתנא אי טריפה בעינן רוב דוקא א"כ ממילא מחצה דשחיטה אינו כרוב ואי בטריפה נמי מחצה כרוב א"כ בשחיטה כבר נתכשרה והיינו דקתני וגמרה דאז במה נפשך כשרה כנ"ל:

בתוס' בד"ה זיל הכא איכא רובא וא"ת מאי קשיא ליה וכו' לא תשייר רובא וי"ל דתלוי הדבר בחשיבות וכו'. דבריהם צ"ע חדא טפי הוי להו להקשות הא למ"ד נתוץ רובא קשיא טפי למה באפשר לצמצם טהורין הא לא נתץ רובא, וכמו כן מה שתירצו לפי שיש חשיבות מחצה לא ידעתי דמ"מ כיון דעיקר טעמא דרב דרחמנא אמר לא תשייר רובא וכיון דלא שייר רובא בתנור ממילא טהור אפילו לא נתץ רובא והרי בשחיטה ג"כ הרי שייר מחצה ויש בו חשיבות וע"כ דלא מהני חשיבות מחצה רק רובא משויר בעינן וה"ה בתנור, ובאמת יש ליישב קושיית התוס' דדוקא בשחיטה שיש כאן שני דברים נשחט ועומד ועיקר ההכשר הוא השחיטה ואמרינן כל שיש מחצה שחוט חשיב כרוב וכשר ואף דחלק העומד ג"כ חשוב הוא שיש בו מחצה מ"מ מה בכך כל שחלק הנשחט הוא חשוב מתכשרה בנשחט משא"כ בתנור ששניהם שווין לא שייך לומר לא תשייר רובא דהא הנשאר חשוב, וליכא למימר דלא איכפת לן דחלק הניתץ ג"כ חשוב והוא נטהר בחלק הניתץ הא ליתא דהא תרווייהו שווין ולא שייך לומר דחלק זה ניתץ וחלק זה נשאר שלם ואי זה שלם גם זה שלם ואי אפשר רק שנאמר ששני החלקים אינן חשובין והרי שמענו דמחצה חשוב לרב והיכי נימא דכאן שניהם אינן חשובין, משא"כ למ"ד מחצה אינו כרוב אין שני החצאין חשובין כלל ומ"מ לא מתכשרה כיון שלא נשחט רובא דהוא חשוב אף שהעומד ג"כ אינו חשוב מה בכך וכי בשביל זה נימא דנשחט ואין זו שחיטה, הילכך בתנור כיון ששני החלקים אינן חשובין הרי ניתץ כולו שהיה חשוב ונשאר אינו חשוב אבל כאן בשחיטה אף שנתבטל חשיבות העומד שלא נשאר עומד רובא אבל בזה לא מתכשרה רק שחיטה שישחוט דבר חשוב וחצי אינו חשוב רק רוב אבל בתנור כל שנתבטל חשיבות עמידתו ונשאר אינו חשוב הרי זה נתיצתו וניתץ כולו ודו"ק ואפשר דהתוס' נתכוונו לזה:

מיהו לפי מה שכתבתי לעיל דרב מכשיר במחצה הנראה לעין מחצה אף שאי אפשר לצמצם המחצה במדידה א"כ פשיטא דשפיר מקשה דאי אפשר לומר דהתם לא היתה הקפידה רק שלא ישתייר מן התנור רובו א"כ אפילו אי אפשר לצמצם למה שניהם טמאין הא לא נשתייר רוב הנראה לעין אפילו ע"י מדידה כיון שאי אפשר לצמצם ואי נמדוד יהא חצי ורוב כזה לא מהני כלום אפי' יש באמת רוב דרוב נראה לעין משויר בעינן כמו בשחיטה ממש, וע"כ דבעינן רוב נתוץ וכל כמה דליכא רוב נתוץ הוי מחצה העומד כרוב כמו בשחיטה דאמרינן כל שלא שייר רובא הוי מחצה השחוט רוב כמו כן בתנור דהקפידה לנתוץ רובא וכל כמה שלא נתץ רובא הוי מחצה העומד כרוב וא"כ זיל הכא איכא רובא והכא איכא רובא, [וכן הוא האמת דבתנור דהכתוב אומר מפורש תנור יותץ הרי דהקפידה על הנתיצה שיותץ כולו או רובו לא שלא ישתייר רוב] אבל למ"ד מחצה אינו כרוב אף דסובר שחוט רובא נתוץ רובא מ"מ לא ס"ל דאי נתץ חציו או שחט חציו הוי חצי השני כרוב רק שאין כאן לא שחוט ולא עומד וממילא בשחיטה לא מהני ופסולה אבל בתנור הוי נתיצה מחצה נתוץ כולו כיון ששני החלקים אינן כרוב הרי ניתן לגמרי ודו"ק היטב:

בד"ה דכ"ע וא"ת וכו' פסקינן כר"פ פרוץ כעומד מותר. ולדעתי לא קשיא כלל דוודאי פשיטא דלא דמי כלל דהכא לענין שחיטה ותנור שנטמא הרי ע"כ הדבר תלוי במעשה שנתחדש בשחיטה שזהו המכשיר וכן בתנור שהיה שלם ואח"כ ניתץ, והשתא שפיר אמרינן דמחצה שנעשה אינו חשוב רק בעינן שיעשה רוב דוקא אבל גבי פרוץ כעומד פשיטא שיש מקום לומר שאי היה עומד מחיצה ובא ופרצה או שנפרצה מעצמה דלא נפסלה רק בנפרץ רובה ומחצה לא חשוב כמו שאנו אומרים כאן דמעשה השחיטה המתחדש צריך להיות ברוב כמו כן התם הפירצה שנתחדש ומאיזה צד נימא