תפארת יעקב על חולין חלק א קפ

בכורות שם להדיא סברא זו דבהא פליגי א"כ יפה כתבו כאן דאפי' לריה"ג בתנור אי אפשר לצמצם:

אך עדיין צריך ביאור מה בקשו התוס' בדבר זה כאן אי אפילו לריה"ג אי אפשר לצמצם ומה שייכות יש לדבריהם בתר הכי למה שקדמו, ונראה לי דאי נימא דלריה"ג אפשר לצמצם אפילו בתנור והך משנה ע"כ רבנן דריה"ג היא לא היה באפשר להוכיח מהך פלוגתא דרב כהנא ורב דאפשר לצמצם דעל כרחנו היינו מוכרחין לומר דפלוגתייהו אינו תלוי בהא [כפי' הר"ר שמעון לקמן] דאל"כ היכי מקשה עליה דרב ממתניתין חצי אחד בעוף דילמא מתניתין טעמא לפי שאי אפשר לצמצם ושמא אפילו מחצה ליכא, ואי נימא משום דלא סתם לן תנא שלא כהלכה דהלכה כריה"ג דהא חזינן תנור שחלקו ג"כ סתם מתניתין וקתני בהדיא לפי שאי אפשר לצמצם א"כ מ"ש דלא נפרש כך מתניתין ולזה הקדימו התוס' לומר דהך דתנור אפילו לריה"ג היא ויש להוכיח מכאן דהלכה בידי אדם כוותיה מפלוגתא דרב ור"כ ומדמקשה עליה ממתניתין דחצי אחד בעוף ש"מ דלא ניחא לן לאוקמא מתניתין שלא כהלכה כנ"ל, ומה שכתבו היכי שריא מספק לכאורה קשיא דהא בפרוץ כעומד הוי ספיקא דרבנן וביותר קשה דלקמן כתבו בהדיא והכא שריא אפילו באיסור דאורייתא וכן בפרוץ כעומד הרי שכתבו בהדיא דהוי איסור דאורייתא, ונראה לי דכוונתם משום דמדמה התם גבי פרוץ כעומד לסוכה ומקשה מינה ש"מ דאפילו בדאורייתא שייך פלוגתייהו וע"כ משום דאפשר לצמצם בידי אדם או כפי' הר"ר שמעון משום דמצוי יותר ואפילו בדאורייתא אזלינן בתר מצוי:

בא"ד דאמר בפרק ד' אחין וכו'. ולדעתי אין מהתם ראיה כלל דעיקר הכוונה התם דלא הוי ליה לתנא למיסתם ומתו הנשואין את האחיות כיון דאינו רק במתו בבת אחת כריה"ג ופשיטא דדבר שאינו מצוי הוא והיאך יסתום התנא ולא יזכיר כלל, תדע דמעיקרא פריך ולימא ר"א היא ומשני מדסיפא ר"א ולא קאמר לא סתם תנא כר"א דהא כר"א ג"כ אין הלכה וע"כ דאין הכוונה מצד הלכה רק מצד שלא יסתום התנא ולא יזכיר דמיירי באופן שהיה בבת אחת מצומצם כריה"ג, והיינו דבפרק שבועת העדות דקתני כפרו שניהם בבת אחת מוקי לה כריה"ג דכיון דקתני בהדיא בבת אחת לא סתם תנא אבל ביבמות לא קתני בבת אחת ויהא הכוונה בבת אחת דוקא לא אמרינן, והתוס' העתיקו לא סתם לן תנא כריה"ג דאפשר לצמצם ולשון זה היה מורה קצת דלא יסתום כריה"ג דאפשר לצמצם אבל לשון זה לא נמצא שם רק לא סתם תנא כריה"ג והכוונה בבת אחת כמ"ש, וכן מה שהביאו מגיטין אינה ראיי' לפי מה שפירשתי הסוגיא התם בחידושי גיטין שלי והוכחתי דע"כ מחצה למחצה הכוונה דהזריקה היתה בשוה קרוב לו ולה דהיינו באמצע רק הקושיא התם ניחזי הי קדם וזכה בארבע אמות ואפילו אינו קרוב לו הוא שלו ומשני דאתי תרווייהו בבת אחת ואהא קשיא ליה שפיר כיון דאי אפשר לצמצם היכי נקט תנא בהכי בדרך רחוק הא יכול לומר בפשיטות שלא ידענו מי בא תחילה ולמה לו לצייר באופן שבא בשוה וזרק באמצע דאינו רק אי אירע דצמצמו וידעו ורק לריה"ג ודו"ק:

בא"ד וא"ת בריש עירובין וכו'. ולדעתי לק"מ דאטו ס"ל למ"ד אפשר לצמצם דלעולם הוא באפשר לצמצם רק כלפי דס"ל מ"ד לא אפשר שאין במציאות לצמצם מחצה ממש או לידה בבת אחת סובר ריה"ג דאפשר הוא פעמים שיודע בצמצום אבל כאן מיירי דבאמת אין אנו יודעין שהוא בצמצום מחצה וכמו תנור שיש בו גומות שאי אפשר לידע כן משכחת בלחי שאינו שוה ממש שאי אפשר לעמוד אם הוא בצמצום, תדע דאי ס"ד דאי אפשר לצמצם בשום פנים היכי קאמר ואי פרוץ נפיש נידון משום לחי הא אכתי אינו ברור שמא יש משהו יותר מח' אמות וע"כ דאפשר לצמצם שיש שמנה אמות במבוי רק הלחי אין לעמוד עליו, ומה שכתבו ואין להקשות לכאורה קושיא זו אינה ענין לכאן כלל ובלא"ה קשה למה לי ספק דבריהם הא כי שוה נמי כשר, ונראה לי משום דלס"ד דרב אשי סובר אי אפשר לצמצם א"כ ע"כ סובר ג"כ פרוץ כעומד אסור מטעם ספק או מותר משום דהוי ספיקא דרבנן אבל לולא זה אין מקום כלל להתיר רק עכשיו דסובר אפשר לצמצם א"כ בפרוץ כעומד אין חשש שמא פרוץ יותר שפיר קשיא להו למה לו ספק דרבנן הא בלא"ה אי שוה באמת מותר והוצרכו לומר דלרב הונא בריה דר"י קאי דסובר פרוץ כעומד אסור:

בא"ד והר"ר שמעון היה מפרש וכו'. הנה דברי הר"ר שמעון עולין יפה בהך דפרוץ כעומד אבל כאן בשחיטה קשה הדבר לכאורה לומר כן דהא בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך שנשחטה ואפילו ס"ס לא הוי כה"ג שמא מחצה שמא יותר וכיון דס"ס לא מהני לדעת הרבה פוסקים כ"ש כה"ג, אלא שאני אומרה בלשון אחרת דאין ענין הך דהכא לאי אפשר לצמצם אי לא דעיקר הטעם הכא כיון שנצטוה משה בוודאי על רוב אחד בעוף וכיון דמחצה כשר למה הוזכר רוב וע"כ דהכוונה דאפילו הוי מחצה רק לפנינו ואי אפשר לעמוד עליו או אפילו אפשר לצמצם אבל אפילו הוא באופן שעכשיו אי אפשר לעמוד עליו בצמצום מ"מ כשר והיינו שנצטוה על רוב באחד בעוף שיהא רובא להתירא שנשחט מחצה עכ"פ וכך היתה הקבלה לא תשייר רובא אף שאינו מצומצם מחצה מכל מקום יש כאן רוב שנשחט מחצה עכ"פ, ואי היה כוונת הכתוב מחצה מצומצם היתה הציווי על מחצה ועכ"פ כיון דמחצה מהני שפיר פריך מתנור דאפילו אפשר לצמצם הרי יש מחצה ועמ"ש בתוס' בד"ה זיל:

בא"ד אבל קשה וכו' אפילו הוי ספיקא דאורייתא תשתרי. ולדעתי יש ליישב דדוקא כה"ג דמחצה כשר ואי יש יותר בוודאי כשר אז. דנין להיתר אבל בהך דלחי דסובר מחצה פסול רק דנדון מב' צדדים שמא יותר בזה ושמא יותר בזה בהא אין דנין להתיר דכל שאתה דן יותר בצד אחד ממילא כשאתה נוטה מזה אין ראוי לומר יותר בצד השני כיון שיש מחצה באמצע ומאיזה צד נימא שכ"כ אנו טועין שאנו חושבין שמא יש יותר בצד זה ובאמת יש בצד השני יותר והוא טעות גדולה מיותר עד מחצה וממחצה עד יותר בצד השני הא אין לך לדון רק על מחצה ולכך הוצרך לומר מכח ספק דבריהם אבל הכא דמחצה כרוב שפיר דנין מרוב וממחצה להתיר ואין משגיחין בספק שמא בצד השני רוב כיון שיש ב' צדדים, להתיר:

בא"ד אבל קשה לפירושו דהיכי דייק וכו' מ"מ מודים רבנן. מהר"ם הגיה אי אפשר לצמצם וקושייתם במסקנא דבכורות ומהרש"א כתב דאין צורך ובאמת דברי מהר"ם תמוהין והוא תמה על מהרש"ל וכתב עליו שלא עיין בגמרא והנה הוא לא עיין ומהרש"ל עיין שפיר דמאי קושיא במסקנא דילמא ס"ל לרבנן דר"א דלא אמרינן קרובה ואפילו קרובות לכך אין מביאין ב' עגלות דשמא הן מצומצמות וקרובה ולא קרובות, וכוונת התוס' פשוט לס"ד דפשיט מר"א ובהך ברייתא לא הוזכר חילוק ומשמע ליה בס"ד דהך ברייתא ס"ל דלא פליגי רבנן עליה דאי פליגי פשיטא דאין כאן סיוע מר"א ומשמע ליה הכי מדלא מייתי דחכמים פליגי א"כ מוכח דאפילו לרבנן אפשר לצמצם ואהא כתבו התוס' דמנא ליה למידק דאפילו אם אי אפשר לצמצם מודים רבנן דריה"ג לר"א דמביאין ב' עגלות שמא היא קרובה ואפילו מצומצמות קרובה ואפילו קרובות וזה ברור:

מיהו עיקר הקושיא לק"מ לפע"ד דהא בלא"ה יש להקשות כיון דמסיק תרי רובא בחד מנא לא אמרינן והשתא היכי קתני במתניתין חלקו לשנים שניהם טמאים דאי אפשר לצמצם הא מ"מ בכל חד איכא רובא להתירא דאי מצומצם שניהם טהורין ואי פחות הרי טהור הוא וכן צד השני וע"כ דכל שיש ב' חצאין והיתר אחד סותר לחבירו אי אפשר לטהר שניהם דבין שניהם יש רוב דאחד טמא שאין טהרה רק במחצה מצומצם א"כ התם נמי היכי יביאו ב' עגלות הא איכא רובא דלא בעי רק אחת שאין חיוב ב' עגלות רק במצומצם ואיכא רובא שאין כאן רק חיוב עגלה אחת ושפיר דייק דכיון דלא פליגי רבנן אר"א ש"מ דאפשר לצמצם בידי אדם, ועיין עוד מ"ש בגמרא שחט חצי גרגרת ובתוס' בד"ה זיל בענינים אלו:

בגמ' שחט חצי גרגרת וכו'. איכא למידק דהא למ"ד אינו כרוב ג"כ קשה הא איטרפה לא מכח דאי אפשר לצמצם ובשלמא לפי' הר"ר שמעון דסובר אפילו בדאורייתא מותר היכא שיש ב' צדדים להתיר א"כ כאן נמי יש ב' צדדים מחצה ופחות ממחצה אבל לפי מה שתירצו התוס' מקודם ולפי מה שדחו דברי הר"ר שמעון וכמו שכתבתי לעיל שאין סברא להתיר בכה"ג דבעינן עד שיודע לך במה נשחטה וע"כ משום דאפשר לצמצם א"כ למה לא הביאו מהך ברייתא בבכורות דאפשר לצמצם בידי אדם ואדרבא מסקינן שם מברייתא דאי אפשר לצמצם אפילו בידי אדם, וליכא למימר דהוי מוקמינן הך ברייתא כריה"ג דהא מייתי התם מברייתא דקתני בהדיא דברי ר"א ומ"מ משמע ליה דלא פליגי רבנן, ואף דדחי דילמא כריה"ג ס"ל מ"מ הוי ליה לאתויי מהך ברייתא דקתני סתמא דמשמע טפי דאתי' כרבנן ונהי דמהכא לא קשיא כ"כ דיש לומר משום דידע מהך דדחי הכא דלא מיירי רק בעוף והשתא ממילא אפילו אי אפשר לצמצם ניחא דאפילו יש יותר מ"מ פשיטא דכבר איתכשר בשחיטת רובא אבל מהך ברייתא חצי קנה פגום וודאי הוי להו להביא דניחוש שמא יש יותר ממחצה ואיטרפה לה בפסוקת הגרגרת ברובא ובין למ"ד מחצה כרוב בין למ"ד אינו כרוב מוכח דאפשר לצמצם בידי אדם [ונהי דבידי שמים לא מיקרי חצי קנה פגום כיון דבידינו לבדוק במדידה הוי בידי אדם כמו שהוכיחו התוס' בבכורות שם וכמ"ש בתוס' בד"ה לפי אבל בידי אדם עכ"פ מוכח דאפשר לצמצם] והיאך לא זכרו שם מהנך ברייתות כלל, ולקמן דף כ"ט בגמרא אבאר ביאור כל הסוגיא כולה ושם יתבאר דהך פלוגתא דרב ורב כהנא לא תליא כלל בהך אם אפשר לצמצם או לא ויתיישב הכל בס"ד עיי"ש:

דף כ"ט ע"א בגמ' ממה נפשך אי מחצה כרוב וכו'. לכאורה תמוה דלמה לי הך במה נפשך כיון דרב סובר מחצה כרוב הרי איתכשרה לה בשחיטה, ואמת דקשה על זה למה קתני בברייתא וגמרה הא בלא"ה כבר נתכשרה בשחיטת מחצה אבל הא גופא קשיא למה לי וגמרה הא כבר נשחטה ואטו