תפארת יעקב על חולין חלק א קעח

התוס' ריש פירקין שהוכיחו מהך סוגיא דלקמן דמוקי רישא בקדשים משום וורידין ש"מ דר"י רק לכתחילה דאי דיעבד יש לומר דפליגי רבנן לכתחילה והשתא ע"כ צריך לומר דהוי פשיטא להו ממתניתין דר"י רק לכתחילה אמר דאל"כ מנא ליה לר"פ להוכיח דרישא בחולין ומזה הוכיחו התוס' דה"ה אי מיירי בחולין מכח איסו' דם ג"כ אינו רק לכתחילה דאי משום דם דיעבד דילמא גם בקדשים דטעמא משום זריקה ג"כ אסור דיעבד, והשתא הרי ר"פ דהכא בעי שהה בהן דרס בהן מהו ש"מ דהוי ניחא ליה דר"י אוסר דיעבד והיכי מוכח לקמן דלא מיירי בקדשים וע"כ דשאני קדשים כיון דאינו רק משום דצריך לזריקה לא שייך לאסור דיעבד או כמו שכתבתי לעיל דפשיטא להו דרבנן אפילו לכתחילה לא מצרכו וורידין א"כ ממילא שפיר יש לומר דמשום דם האוסר הבשר אפילו דיעבד אוסר ר"י, והנה רש"י ז"ל פי' דר' ירמיה לא שמיע ליה הא דר"ח ובוודאי דכן נראה אבל קשה מאד דלמה להו לפשוט מר"י ולא מברייתא דתניא כוותיה דר"ח וכ"ש דמר"י אין כ"כ ראיה דילמא ס"ל כרבנן אבל לר"י שחיטה בעי, ולולא פירש"י היה אפשר לומר דמספקא ליה לר' ירמיה נהי דלכ"ע לא בעינן שישחוט וורידין משום דכבר נתכשרה בשחיטת סימן אחד בעוף אבל מ"מ בכלל סימנים הן ואי שחט בתורת שחיטה ושהה ודרס בהו הוי כמו שהייה במיעוט בתרא דמיבעי' לן לקמן וה"ה וורידין לר"י ודוקא לרבנן שלא הוזכרו וורידין כלל בוודאי אינן בכלל סימנים כלל אבל לר"י נהי דאין צריכין שחיטה אבל סימנים הן ואי שחט ודרס בהו אסור, ואדרבא בהא הוי ניחא טפי מה דקשיא לי במתניתין לישנא דשנים בבהמה דהוי ליה למיתני ושניהם בבהמה אבל ושנים משמע שיש יותר משנים והיינו משום דלר"י יש עוד סימן, ואהא פשיט מר"י דקאמר מנקבן בקוץ והיינו שיעשה כן לכתחילה שלא בשחיטה דבשחיטה אם יעשה בהן פסול יפסלו לר"י, וצ"ע לפי מה שבארנו לעיל דלכ"ע כל ששחט סימן אחד בעוף אין שהייה פוסל בשני רק במיעוט אחר הרוב מספקא לן א"כ לא שייך בוורידין פסול שהייה אפילו אי הן בכלל סימנין:

שם איתמר רב אמר מחצה על מחצה כרוב וכו' לא תשייר רובא וכו' ואי אמרת מחצה על מחצה כרוב הא עבד ליה רובא וכו' בסוגיא זו יש לדקדק הרבה חדא כיון דאמר דהכי אמר רחמנא לא תשייר רובא א"כ הקפידא היתה שלא ישאר רוב עומד א"כ למה ליה לומר מחצה על מחצה כרוב לימא דמחצה סגי אף שאינו רוב, ואדרבא כיון שאמר מחצה כרוב א"כ כמו כן מחצה העומד כרוב והרי שייר רובא וע"כ דרק רובא אמר רחמנא לא תשייר אבל מחצה אינו כרוב ולמה במחצה שחוט אומר דהוי כרוב אדרבא כך הוי ליה לומר דמחצה אינו כרוב רק במחצה שחוט סגי כיון דלא שייר רובא, ועוד דפריך בתר הכי ממתניתין חצי אחד בעוף וקאמר ואי אמרת מחצה על מחצה כרוב הא עבד ליה רובא ולמה לו כל האריכות הזה כיון דבחצי שחוט סגי ולמה פסול, גם למה קאמר הא עביד ליה רובא דמשמע דעיקר הקושיא דכיון דמחצה כרוב הרי שחט רובא ומה נפקא מינה כיון דבמחצה סגי אפילו לא הוי כרוב ולא עביד רובא הרי עביד מחצה (ועוד יש להקשות לקמן בקושיא מתנור שחלקו ויתבאר שם], גם קשה מאד דלא פריך מהא דקתני ורובו של אחד כמוהו הרי דבעינן רוב, וראיתי להרשב"א ז"ל שכתב דיש לפרש הכוונה להיפוך דרוב משויר של אחד הוי ככולו כמי שלא נשחט כלל, ואני תמה דכיון דקתני השוחט אחד בעוף וב' בבהמה היכי ס"ד שישחוט קצת סימנים ויהא שחוט ומה צורך לאשמועינן דרוב משויר לא מהני ומה צורך לומר דלא מהני משום דהוי ככולו אפילו אינו ככולו משוייר כל שאין כולו או חציו שחוט דהוי כרוב לא מהני, ויותר היה לו לומר דמאי רובו מחצה דהוי כרוב כמ"ש התוס' כה"ג על הך דרב דלקמן דבדק ברוב עוביה, אבל גם זה אינו נראה שיאמר התנא ורובו והכוונה מחצה דמנין נדע דכוונתו מחצה דהוי כרוב, גם לא הבנתי מה שאמר מחצה כרוב והרי רוב עצמו אינו מועיל רק דהוי ככולו והיכי שייך לומר מחצה כרובו ורוב ככולו, וכה"ג אמרינן בכמה דוכתא חד רואין אמרינן תרי רואין לא אמרינן, תו קשיא לי במה שאמר הכי אמר רחמנא למשה לא תשייר רובא והרי אמרו לעיל בברייתא מלמד שנצטוה משה על רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה ואי אפשר לפרש שנצטוה שלא תשייר רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה א"כ אי שייר רוב אחד פסולה והרי עוף בסימן אחד שחוט סגי אפילו שייר רוב של השני ואפילו שייר כולו וכן לא תשייר רוב ב' בבהמה הא אפילו לא שייר רק רוב אחד פסולה והיכי קאמר הכי אמר לא תשייר רובא, ובאמת כפי הנראה הרגיש רש"י ז"ל בזה ומפרש דהך א"ל רחמנא למשה אין הכוונה על מה שנצטוה משה על רוב אחד רק המסירה על פה היתה לא תשייר רובא והיינו שיהא נשחט מחצה ומה שאמר בברייתא מלמד שנצטוה משה על פה היינו לפי שנמסר לו שלא ישייר רובו ממילא נצטוה לשחוט מחצה דהוי כרובא וכל זה דחוק מאוד לפע"ד:

ומה שנראה לי בפירוש סוגיא זו הוא כך שאי אפשר לומר בשום פנים שהיתה הצוואה לא תשייר רובא וכשר במחצה דא"כ ע"כ משום דמחצה אינו כרוב דאל"כ הרי שייר רובא וע"כ דאינו כרוב כך התירה תורה מחצה א"כ תיקשי חדא היכן הוא שם רוב מרה תורה בשלמא אי נצטוה שחוט רובא או שייר רובא שייך לומר רוב אבל כיון דנהפוך הוא דבמחצה כשר ואינו כרוב אין כאן לא רוב שחוט ולא רוב משויר והיאך אמרו מלמד שנצטוה משה על רוב אחד ורוב שנים שהרי אין כאן רוב כלל בשחיטה ואפילו נדחוק ונימא דרוב הנזכר בצוואה ענינו שלא תשייר רובא ולא הוזכר רק בשלילה שלא יהא רוב, מלבד דקשה כנ"ל דלא שייך שלא יהא משויר רוב אחד בעוף ורוב ב' בבהמה דשניהם אינו אמת דרוב ב' בעינן בעוף דוקא ורוב אחד בבהמה כיון דעל המשויר קאי ובעוף נצטוה שלא ישייר רוב ב' ובבהמה רוב אחד אבל בלא"ה מה לי' להזכיר רוב היה לו לומר על חצי אחד בעוף ועל שני חצאין בבהמה כיון דכך מצות השחיטה לשחוט חצי בעוף וב' חצאין בבהמה, אבל באמת הכוונה כך שאם היתה הצוואה לשחוט חצי' היינו אומרין שצריך שיהא חציו וודאי וממילא אי אפשר רק שישחוט רוב שיהא ברור לו דחציו שחוט דאי לא ישחוט רק חציו שמא אין כאן חצי אפילו אם אפשר לצמצם אבל דבר קשה הוא שיהא בבירור חציו מצומצם וכל שאם היתה הצוואה לשחוט חציו הי' צריך חציו ברור והוי אסורה מספק ואף שיש כאן רובא להיתרא שהרי ג' צדדים יש בספק הזה ספק רוב ספק מחצה ספק פחות ממחצה ובשני הצדדים השחיט' כשר' מ"מ פשיטא דלא הוי מהני ספק כה"ג בשחיט' עד שיודע בבירור שנשחטה חצי עכ"פ, והיינו דאמרינן דמחצה על מחצה הוי כרוב והיינו דהוי רובא שנשחטה בהכשר וכמו דרוב מהני וודאי דעכ"פ איכא חצי וודאי כמו כן מחצה מהני דאיכא רובא שנשחטה מחצה עכ"פ, ואי היתה הכוונה שחוט רובא א"כ ממילא במחצה הוי רק ספק שמא יש רוב אבל השתא דהכוונה לא תשייר רובא והכשר שחיטה במחצה ממילא אפילו אינו ידוע בבירור גמור שהוא מחצה גמור מ"מ הוי כרוב כיון דאיכא רובא להיתרא, והיינו דתניא מלמד שנצטוה משה על רוב אחד בעוף להורות שלא היתה הכוונה לשחוט מחצה מבורר שלא יהא בו שום צד לאיסור רק ברוב שיש בו מחצה שהיא הכשר שחיטה סגי והיינו באופן שיהא ספק רוב ספק מחצה ספק פחות דיש רובא להיתרא סגי, ועוד שאם היתה הציווי שחוט מחצה או שחוט רובא היתה הכוונה רוב מבורר או מחצה ברור אבל השתא שנאמר בשלילה לא תשייר רובא הכוונה ג"כ לא תשייר רוב ברור וכל שאין כאן שיור רוב ברור כשרה והיינו אפילו יש צד אחד לאיסור כיון שיש ב' צדדים כנגדו להתיר, והשתא שפיר הוצרך לומר מחצה על מחצה כרוב ולא סגי ליה לומר דמחצה סני דהוי אמרינן דמ"מ בעינן רוב שיהא מחצה ברור דשמא יש רוב בנשאר קמ"ל דמחצה דינו כרוב כמו ברוב כשר דוודאי לא שייר רובא ונשחט מחצה וודאי כמו כן במחצה כשר לפי שיש רוב שנשחט מחצה עכ"פ ודנין כוודאי מחצה כמו אי היה נשחט רוב דוודאי יש כאן מחצה, והיינו דלא מקשה ממתניתין דקתני ורובו של אחד כמוהו דלא מיבעי' דיכול לפרש דהך השוחט דקתני קאי על אחד בעוף כתירוץ קמא לעיל והיינו דגזרינן עוף אטו בהמה כמש"ל אבל רוב סגי אפי' לכתחילה אבל מ"מ לכתחילה לא סגי במחצה רק ברוב ברור שלא יהא בו ספק כלל, אבל בלא"ה כיון דהכשר מחצה מצד רוב הוא לפי שיש צד שהוא רוב דאל"כ היה ספק שקול שמא פחות שמא מחצה רק דנין להכשיר שיש בו צד שהוא רוב קרי לי' רובא, והיינו דפריך מחצי אחד בעוף וקאמר אי אמרת מחצה על מחצה כרוב הא עביד ליה רוב והיינו דאי הי' אומר בפשיטות דהכשר שחיטה מדאורייתא במחצה הוי ניחא דהתורה לא הכשירה רק במחצה מצומצם אבל אנן השתא לא ידעינן אי מצומצם הוא לכך חצי פסול מספק דשמא אינו חצי, אבל כיון דקאמר מחצה על מחצה כרוב ש"מ דבא לומר דבאמת אפילו מספקא לן כשר כל שאינו נראה יתרון לפנינו מזה על זה והיינו מכח צד רוב וצד מחצה נגד צד הפחות ממחצה א"כ חצי למה פסול אפילו אינו ברור שהוא מחצה מצומצם הוי כרוב, ועמ"ש עוד בסמוך גבי תנור ולקמן בגמרא אבאר עוד דרך אחר פשוט בזה:

בתוס' בד"ה רב אמר בפרק אלו טריפות וכו' מחצה נמי קרי ליה רוב ובמסקנא דאמר דכ"ע אינו כרוב ניחא טפי דבריהם תמוהין מאד לכאורה מכמה טעמים חדא מאי קשיא להו בהך דרב דהתם דילמא בדק אי נשאר רוב עוביה קיים, ועוד דהא אמרינן דטריפה שאני דמחצה אינו כרוב [וראיתי מי שכתב דמ"מ קשיא להו למה לן להקשות מברייתא דחצי קנה פגום ולא מקשה מרב עצמו, ודבריו תמוהין דמ"מ כשכתבו התוס' דלמסקנא ניחא הא מעיקרא נמי ניחא כדמשני שאני טריפה וכו'], וביותר אני מקום קושיא יש אי נימא דלכ"ע אינו כרוב עד שיאמרו דאי אינו כרוב ניחא טפי והרי כל הקושיא היתה משום דמחצה כרוב ולמה בדק ברוב ומה מקום יש להקשות למסקנא דאינו כרוב ובעינן רוב דוקא והוא תמוה מאד לכאורה. ונראה לי דכוונת התוס' כך דיש כאן שלשה סברות, , בס"ד בכל מקום מחצה כרוב, ובתר דמקשה מחצי קנה פגום אמרינן