תפארת יעקב על חולין חלק א קעז

שכתב הר"ן לחלק דבמקום ידוע ניכר רק במקום שאינו ידוע לא ניכר א"כ שפיר קאמר ניקב זה בלא זה כשר כיון דאין צריך לבדוק רק כנגד נקב הפנימי, [מיהו בי"ד סימן ל"ג הנחתי דברי הרב בצ"ע שם כה"ג דושט כיון דניקב זה שלא כנגד זה פסול דכיון דפעי' בי' זימנין דמזדמנין אהדדי א"כ ממילא לא שייך מקום ידוע דשמא אז בשעה שניקב נזדמן מקום למטה או למעלה כנגדו וניקב ג"כ ועכשיו חזר למקומו], הן אמת כי דברי הר"ן הנ"ל צ"ע לכאורה דאי במקום ידוע מהני בדיקה לנקב א"כ מה יש לחוש כאן הא יכול לבדוק מקום ידוע ולשחוט שם ואח"כ יבדוק בפנים בשאר המקומות וצריך לומר כיון שצריך לשחוט רוב ושט בהיקף ממילא לא הוי מקום ידוע, מיהו עיקר דברי הר"ן מה שכתב ליישב קושייתו דהא בדף מ"ג משמע דרק לדרוסה אין בדיקה בחוץ נראה לי שלא הועיל כלום בתירוצו דסוף סוף מאי מייתי רבא מהך דרבה דושט אין לו בדיקה מבחוץ דאיהו לא אמר רק בדרוסה לא בנקב ואם משמע ליה לרבא מצד עצמו דאפילו לנקב אין בדיקה כשאינו מקום ידוע זה לא מוכח כלל מדברי רבה אבל עכ"פ לקושיית ריב"א הנ"ל שפיר יש לומר סברת הר"ן וקושיית הר"ן בלאו הכי לא קשיא כלל כמש"ל ודו"ק:

בא"ד והר"ר אלחנן הקשה מאי פריך ור"מ היכי אכיל בישרא וכו' הא דלא מקשה מעיקרא בגוף דברי רב אשי דקאמר אתיא משחיטה עצמה דילמא במקום נקב שחיט והא יכול לבדוק ולשחוט משום דאיכא למימר משחיטת קדשים מקשה והא דקאמר שחוט ואכול משום דמכח מזבח יש לומר כיון דחזינן דלולא דגלי קרא מן הבקר להוציא הטריפה הוי מכשרינן טריפה ג"כ א"כ אפילו אי כתיב מן הבקר להוציא היינו שלא יביא טריפה אבל כל שלא נודע לו שיש בה טריפות לא מיעט הכתוב כלל לכך הוצרך להביא מקדשים הנאכלין, ועוד דרב אשי יש לומר דמייתי מבשר תאוה שהתיר הכתוב והשתא בעל מום לא נאסר כלל אפילו במדבר כמו חיה וע"כ דהתורה התירה הראוי לקרבן אם כן אי בבדיקה מום יש בו ולא נאסר אפילו במדבר:

מיהו עיקר דברי הר"ר אלחנן לא הבנתי כלל חדא שלא הוזכר התם ור"מ היכי אכיל בישרא דפשיטא דידע שיש מציאות שיאכל בשר והיינו שיבדוק הבהמה ע"י שיפתח העור ויבדוק בסימנים אבל זה רחוק תדע דהא יכול לאכול בשר עוף ע"י בדיקת קנה וישחוט קנה ולא ושט והיינו דלא קאמר היכי אכיל בישרא רק דאלת"ה ר"מ דחייש למיעוטא הכי נמי דלא אכיל בישרא והיינו שלא היה אוכל בשר מן המקולין רק מה שנשחט לפניו ע"י בדיקה, ועוד דבלא"ה לא קשיא כלל דוודאי קרום שעלה מחמת מכה בושט אינו קרום והשתא פשיטא דמודה ריב"א דאי עלה קרום אדום על הנקב מבחוץ וודאי אינו ניכר רק דלא חיישינן כאן להכי כיון דאכתי ממסמס קועיה דמא ולא עלה בו קרום ולנקב יש בדיקה אבל לר"מ דחייש למיעוטא פשיטא דיש לחוש שמא ניקב הושט ועלה בו קרום ואינו ניכר מבחוץ, ומה שתירצו דיש שום חולי שיאדים כמו דרוסה כוונתם דלדרוסה עצמה פשיטא דטובא משכחת לה שהיה אוכל בהמה שידע שלא נדרסה וודאי שהשגיח עליה משנולדה עד שנשחטה לזה הוצרכו לומר שיש שום חולי שמאדים, ועוד דבכה"ג שהיה לה חזקה מבוררת מודה ר"מ דאזלינן בתר חזקה והרי כשנולדה לא היתה דרוסה וודאית:

ע"ב בגמ' וניבדקיה לקנה. פירש"י דהקנה נבדק מבחוץ לפי שאינו נטרף אלא ברוב, והוא תמוה לכאורה דאפילו אי הוי במשהו כיון דאינו אדום מבחוץ כמו ושט שפיר נבדק מבחוץ, וליכא למימר דסובר רש"י דשניהם אדומים מבחוץ רק נ"מ דושט במשהו אינו נבדק מבחוץ וקנה דברובו נבדק מבחוץ הא ליתא דהא בהדיא קאמרינן על הך דרבה נ"מ לספק דרוסה הרי דוקא ושט אין לו בדיקה לספק דרוסה מבחוץ אבל קנה יש לו בדיקה מבחוץ ודרוסה במשהו היא אפילו בקנה, ונראה לי דכוונת רש"י ז"ל דוודאי הכא כיון דממסמס קועי' דמא הרי ע"כ נלקה בקוץ וכדומה בעור עד שנקרע ובוודאי קרוב שנעשו בו רושמים וסריטות גם על הסימנים מבחוץ והשתא קשיא ליה לרש"י דקאמר נבדקיה לקנה ונשחטיה והדר לפכוה לושט ולבדקיה והשתא במה נפשך אי הכוונה בהך ולבדקיה היינו דרק במקום ששוחט רואה שלא נקרע וניקב א"כ הרי צריך אח"כ להפוך הקנה ולבודקו כמו הושט ואפילו יבדוק מבחוץ אינו מספיק דאי יש בו באמת איזה רושם מכה לא ימלט לבדוק בפנים ולמה לא זכר אח"כ רק בדיקת ושט בלבד הא הקנה ג"כ יצטרך בדיקה מלבד מקום ששחט בפנים או עכ"פ בחוץ אי ימצאנו יפה בחוץ, ואי הכוונה נבדקיה לקנה היינו כל עור החיצון הא גופא קשיא הא בבדיקה זו עדיין אין תועלת כלל דוודאי יכול להיות כמו שנקרע העור ע"י הכאת קוץ וכדומה כן קרוב שיהא רושם מכה על הקנה ושוב לא יועיל בדיקתו כלל וצריך לבודקו בפנים א"כ לא היה לו לומר רק ישחוט הקנה במקום יפה ואח"כ יבדוק שניהם ומדקאמר נבדקיה לקנה ונשחטיה ש"מ דבבדיקת הקנה נגמר לגמרי קודם השחיטה או להטריף או להכשיר לזה פי' דכיון דלא מיטרף רק ברובו א"כ פשיטא דהכל נגמר קודם שאם נפסק רובו טריפה ואי לא אין צריך לבדוק ובוודאי לא חיישינן שנפסק רובו ואינו ניכר מחמת רושמים וסריטות שיש בו, ומהאי טעמא פי' לעיל דלא חייש הכא לדרוסה דאי הוי חייש א"כ גרגרת נמי במשהו א"כ פשיטא דלא סגי בבדיקת חוץ כלל שהרי אי ימצא רושם בחוץ יצטרך לבדוק בפנים, ועמ"ש לקמן פרק א"ט דף מ"ג עוד בענינים אלו, ועמ"ש לעיל ריש פירקין דמהך דרבא דהכא מוכת להדיא דבעינן ב' סימנים אפילו בעוף לכתחילה עיי"ש:

שם לא אמר ר"י אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כאחד. דעת הרא"ש דאפילו דיעבד אסור בלא חתכו אבר אבר ולכתחילה צריך לשחוט וורידין אפילו דעתו לנתחו וחולק על התוס' ריש פירקין וכבר כתבתי מזה לעיל ריש פירקין בתוס' ולא הבנתי דברי הרא"ש ז"ל כיון דמודה הרא"ש דאינו אסור רק כדי קליפה א"כ מנא ליה דהתוס' רוצים להתיר דיעבד אפילו בלי קליפה הא לא כתבו דרק דיעבד מותר העוף ולא נאסר כמי שלא נשחט כלל כדמשמע לכאורה בתוספתא דקתני ר"י פוסל בעוף עד שישחוט את הושט ואת הורידין וכן הראיה דמייתי מהך דלקמן דקאמר הוא עצמו לדם הוא צריך לא מוכח רק שלא לאסור דיעבד כל העוף דלא שייך גבי קדשים כדי קליפה רק דמוכח דאין שחיטת וורידין מעכב דיעבד לאסור העוף כמי שנפסל בשחיטה וכן בחולין מחמת דם לא נאסר העוף דיעבד אבל מכדי קליפה לא מיירי התוס' כלל, והא דלא מוקי דר"י דיעבד וכדי קליפה דוודאי פשיטא דלא שייך למיתני דיעבד גבי שחיטה לענין קליפה רק או דיעבד ואסור לגמרי או לכתחילה משום דבעי קליפה ואין לעשות לכתחילה באופן הצריך קליפה, ונראה דבבישול אסור לגמרי והיינו דנקט הואיל וצולהו כולו כאחד משום דאי אפשר מילתא דר"י רק לכתחילה דלא שייך לומר דפוסל עד שישחוט דמשמע דאסור תיכף בשעת שחיטה והרי יכול לצלותו ולנתחו ופשיטא דלא מוקמינן מתניתין כשכבר בישלו שלם כיון דהשוחט קתני ועל שעת שחיטה דנין וע"כ דר"י רק לכתחילה קאמר והיינו אפילו רוצה לצלותו דאז לא יאסר העוף מ"מ כיון שדרכו לצלותו כולו צריך לשחוט וורידין כדי שלא יצטרך לקלפו ואסור לעשות לכתחילה באופן שיצטרך קליפה, והראשונים ז"ל דקדקו הרבה בהך לישנא הואיל וצולהו דנקט ולדעתי נראה פשוט כמו שכתבתי דכיון דעל שעת שחיטה דנין ע"כ אין כאן מקום לאסור דיעבד רק לכתחילה א"כ ע"כ דמחמת צלייה הוא אוסר להניחו בלי שחיטת וורידין לכתחילה אבל מצד בישול היה חולק עם רבנן בבישלו בלי חתיכת וורידין דלר"י אסור ולא היה אומר דבריו על שעת שחיטה דלא שייך אז איסור, ואי לכתחילה פשיטא כיון דיאסר העוף, וע"כ מצד דדרכו לצלותו כולו אסור לכתחילה שלא ישחוט וורידין כיון דיצטרך קליפה אסור לעשות לכתחילה על סמך קליפה, וליכא למימר דלכך אסור לכתחילה משום דאפילו רוצה לנתחו אסור על סמך ניתוח שמא לא ינתח ומכח בישול, הא ליתא דהא ניתוח ושחיטת וורידין שניהם אחר שחיטת הסימנים יכול לעשותן ומה נפקא מינה שאנו מצריכין אותו לנתח או לשחוט וורידין וע"כ משום דצולהו כולו ומצטרך אחר הצלייה קליפה לכך אסור לצלותו לכתחילה בלי שישחוט וורידין שמא אישתלי אחר צלייה מלקלוף, ועוד דבלא"ה אין לעשות לכתחילה באופן שיקלוף כנ"ל ברור בזה:

שם ת"ש אמרו לו לר"י מאחר שלא הוזכרו וורידין אלא להוציא מהן דם וכו'. תמוה לי דאדרבא מהכא מוכח להיפוך דלכ"ע טעמא משום דם דהא קאמרי ליה מאחר שלא הוזכרו וורידין אלא להוציא מהן דם, ועוד דמשמע דרבנן מודי לר"י דצריך לנקבן עכ"פ והא משמע במתניתין דרבנן לא בעו חתיכת וורידין כלל, ובאמת רש"י ז"ל פי' וז"ל כלומר אין חיות תלוי בהן ואין צריך להזכירו אלא משום דם וכו' אבל אין זה במשמע כלל, גם יש לדקדק בלשון זה להוציא מהן דם שזה יורה שאנו צריכין לאותו הדם שמוציאין שאי היה הכוונה לסלק הדם מן העוף שלא יאסור העוף הוי ליה לומר להוציא מהן את הדם, לכן נראה לי דבקדשים קאי והכי קאמרי ליה דלכ"ע בקדשים צריך וורידין כדאמרינן לקמן וקאמרי ליה רבנן מאחר שלא הוזכרו וורידין רק בקדשים כדי להוציא מהן דם לזריקה דהוא עצמו לדם הוא צריך א"כ מה לי בשחיטה מה לי שלא בשחיטה וממילא בחולין לא בעי כלום ואפילו בעי כדי לסלק הדם אבל שחיטה לא בעי א"כ מוכח דר"י מצריך שחיטה, ואהא משני דהכי קאמרי ליה מאחר שלא הוזכרו וורידין בקדשים אלא משום דם מה לי בחולין לנקבן בשעת שחיטה או אח"כ ודוקא בקדשים בעינן בשעת שחיטה שיהא דם הנפש אבל בחולין מה נפקא מינה והוא סבר דבעינן בעת שחיטה דחיים, מיהו יש לדקדק דמעיקרא הוי ליה ליתן טעם זה לר"י דחיים ומ"ש דנטר עד השתא, ונראה לי דמעיקרא הוי ס"ל דלכ"ע לא אתי דם רק בעת שחיטה דחיים רק רבנן ס"ל דצלי שואב הדם או מליחה אבל לא משמע ליה דנחלקו בהך סברא אי אח"כ קריר או לא והשתא הוצרך לומר דנחלקו בהא, ועמ"ש לקמן בדברי ר"פ דמוקי רישא בחולין מכח וורידין:

שם בעי רב ירמיה שהה בהן דרס בהן מהו. מכאן תשובה לדברי