תפארת יעקב על חולין חלק א קעו

לבדוק אח"כ רק הושט כי בדיקת הקנה נגמרה מעיקרא לגמרי או להטריף או להכשיר משא"כ אי הוי חיישינן לדרוסה דקנה נמי במשהו לא הוי בדיקת הקנה ג"כ בדיקה ברורה רק אחר שחיטה כמו ושט, ובזה יתיישבו ג"כ דברי רש"י ז"ל ע"ב במה שפירש דקנה נבדק לפי שאינו נטרף רק ברובו עיי"ש:

בתוס' בד"ה אתא פי' בקונ' וכו' וא"ת למאי נפקא מינה וכו' הנה אי אפשר לפרש דכוונת התוס' להקשות על רש"י דמה נפקא מינה במה שפי' דלדרוסה ליכא למיחש דתלינן בקניא דעל זה לא תירצו כלום דמה בכך דיש נ"מ מ"מ אין צריך לפרש דלא חיישינן כאן לדרוסה, ואי על סוגיא דלקמן קשיא להו מה ענין זה לרש"י הא שם במקומו קשה מאי נפקא מינה, ועוד דמשמע דקושייתם אהא דקאמר ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא ובאמת לא קשיא כלל דאי בכהאי גוונא דספק דרוסה דהתם דליכא רושם כלל או שיש רושם רק לא באבר בפנים הנטרף במשהו ואנו מסופקין אי כלב דרסו או חתול דרסו א"כ פשיטא דאי תלינן בכלב לא בעי שום בדיק הכלל רק כאן דהוי ממסמס קועי' דמא בוודאי בעי בדיקה אפילו לנקב אבל פשיטא דנ"מ טובא אי תלינן בכלבא היכא דליכא רושם כלל או במקום שאין טריפות פוסל בו דמשום דרוסה חיישינן ובעי בדיקה ואי תלינן בכלבא לא בעי שום בדיקה, אבל כוונת התוס' פשוט דבלא"ה יש לדקדק במה שכתבו למאי נפקא מינה אי תלינן בכלבא או בקניא אטו יש מי שיאמר שיש נ"מ בין אי תלינן בכלבא או בקניא והוי ליה לומר מאי נפקא מינה אי תלינן בכלבא או בשונרא, לכן ברור דכוונת התוס' דהתם בהך אווזא דרב אשי דהוי ממסמס קועיה דמא והוי על לבי קניא וקאמר רב אשי דכמו בספק כלבא ושונרא תלינן בכלבא כן בספק קניא ושונרא תלינן בקניא ואהא קשיא להו למאי נפקא מינה חקרו אי קניא הוי ככלבא או בקניא לא תלינן כמו בכלבא הא אפילו אי תלינן בקניא בעי בדיקה דהא הקניא קרע צוארו, ובשלמא אי נימא דהא דושט אין לו בדיקה בחוץ הוא רק בדרוסה אבל בנקב יש נו בדיקה בחוץ כפי מה שפירש ריב"א ניחא דנ"מ דתלינן בקניא דיש לו בדיקה בחוץ אבל לפירש"י דמפרש כאן דלענין נקב קאמרינן ולא לענין דרוסה א"כ לענין נקב אין לו בדיקה בחוץ א"כ מאי נפקא מינה במה דחקר התם אי תלינן בקניא ככלבא או לא תלינן בקניא כיון דאפילו אי תלינן צריך בדיקה כמו דרוסה ממש, [ואדרבא דרוסה עדיף לפירש"י פרק א"ט דדרוסה ניכר במקום ששחט], ואהא תירצו דנ"מ אבל על פירש"י כאן לא תירצו כלל וצ"ל בכוונתו כמש"ל:

בא"ד וריב"א מפרש וכו' אבל בנקוב יש לושט בדיקה אף מבחוץ וכו'. הנה לפי הנראה מדברי הרא"ש בשם ריב"א סובר הרא"ש דלא חיישינן הכא לנקובה כלל ולא בעי בדיקה כלל והיינו דקאמר לקמן דתלינן בקניא ונ"מ דלא בעי בדיקה כלל, ולפי זה מה דקאמר אבל בנקוב היינו דאתי שפיר הא דאמר רבה ושט אין לו בדיקה מבחוץ משום דלדרוסה אין בדיקה מחמת האדמימות אבל אי היה כוונתו כפירש"י לנקב יש לו בדיקה מבחוץ, אבל כיון דבאמת הפירוש לענין דרוסה לענין נקובה לא חיישינן כלל שהוא נקוב וכן נראה בטור סימן ל"ג לדעת ריב"א, אבל אני תמה מאד דמאיזה צד נימא דיחלוק ריב"א דלא בעי בדיקה כלל הא פשיטא דכל דנימא דיש לו בדיקה מבחוץ שוב שפיר נ"מ אי תלינן בקניא או בשונרא דבקניא יש לו בדיקה מבחוץ ובשונרא אין לו בדיקה מבחוץ והיכי ס"ד לומר בממסמס קועי' דמא דלא ניבעי בדיקה הא בקוץ הניקב לחלל טריפה דחיישינן שמא ניקבו איברים הפנימים א"כ כאן שנקרע העור עד הסימנים למה לא ניחוש שניקבו הסימנים, תדע דקאמר דילמא במקום נקב קא שחיט וקשה נקב מאן דכר שמיה הא לא חיישינן לנקובה כלל ודרוסה לאו נקובה היא ואפילו משום סופו לינקב לא הוי כמ"ש התוס' ריש אלו טריפות וע"כ דכיון דקאמר רבה נשחטיה והדר נבדקיה שפיר קאמר דילמא במקום נקב קא שחיט כיון דלא יבדוק מעיקרא ואי דיבדוק והדר ישחוט מ"מ ושט אין לו בדיקה לדרוסה מבחוץ ושמא דרוסה היא אבל אי נימא דלא חיישינן לנקיבה כלל היכי קאמר דילמא במקום נקב שחיט, ואמת דיש לומר דקשיא ליה להרא"ש דמשמע מדברי התוס' דריב"א בא לחדש דבריו שלא נצטרך לומר נ"מ כפי הני תרי נפקותא שכתבו התוס' לתרץ לפירש"י והשתא אי נימא דריב"א מודה דחיישינן לנקב רק יש לו בדיקה מבחוץ א"כ עכ"פ בהך בר אווזא דהוי בי רב אשי כיון דעוף הוא ויכול לשחוט הקנה לבדו ואח"כ ישחוט הושט א"כ מה נפקא מינה אי היה חושש לספק דרוסה דהשתא נמי דתלינן בקניא צריך בדיקה א"כ אפילו אי לא ניתלי יכול לבדוק הושט בפנים ומה נפקא מינה בפנים או בחוץ כיון דבעוף וודאי יש לו תקנה אפילו אי צריך בדיקה בפנים, אבל באמת לק"מ דאדרבא השתא נמי קשיא מה בכך דלא חיישינן לנקובה מ"מ אפילו אי תלינן בשונרא הרי יכול לבודקו בפנים וע"כ דנ"מ בטירחא זו של בדיקה להפוך הושט ולבודקו א"כ השתא נמי פשיטא דנ"מ דלא צריכין לעצת רב יוסף בריה דרבא להכשיר לכתחילה בסימן אחד ולבדוק קנה מעיקרא ואח"כ להפוך הושט ולבודקו רק בודק שניהם מעיקרא ושוחט שניהם כמו כל עוף, וכמו כן לפי עצת רב יוסף בריה דרבא אי נגע בושט כששחט הקנה טריפה דשמא במקום דרוסה קא שחיט אבל אי לא חיישינן לדרוסה אינו שוחט כלל קודם שיבדוק שניהם ואח"כ שוחט שני הסימני' כדרכן כמו כל עוף כנ"ל:

מיהו בעיקר דברי ריב"א אני תמה מאד אי ס"ד דלנקב יש לושט בדיקה בחוץ והכא מחשש ספק דרוסה אתינן עלה א"כ היכי ס"ד דרבא דלא ידע מעצת בנו רב יוסף דהיאך יפרנס דברי רבה עצמו שאמר ושט אין לו בדיקה בחוץ רק בפנים וקשה במה נפשך אי לנקב הרי יש לו בדיקה בחוץ ג"כ ואי לדרוסה הרי אין לו בדיקה בפנים כלל והיכי קאמר אלא בפנים, ומה דהוקשה לו בהך בר אווזא כיצד יעשה היה לו להקשות לעולם בגוף מימרא דרבה ומה נתחדש עכשיו יותר עד שאמר היכי ניעבד, ועוד דהא הש"ס רוצה לפשוט מהך עובדא דלא כראב"א דקאמר ושט ולא קנה ולמה להו להביא מהך עובדא הא מדברי רבה עצמו יש להוכיח כן דקאמר ושט אין לו בדיקה בחוץ רק בפנים וקשה במה נפשך אי לנקב הרי יש בדיקה בחוץ ואי לדרוסה הרי אין לו בדיקה כלל שמא במקום דרוסה קא שחיט:

הן אמת שיש מקום לומר דסובר ריב"א דדוקא בעוף חיישינן שמא במקום דרוסה שחט דזיהריה קליש ודק כמו שפירש"י פרק א"ט דף נ"ג גבי שרקפא דספק דרוסה אבל בהמה דזיהרי' גס שפיר יכול לשחוט ולבדוק בפנים כדרכו, והשתא מהך דרבה עצמו לא קשיא דשפיר קאמר בחוץ אין לו בדיקה רק בפנים והיינו בבהמה שוחט ובודק בפנים אבל מהך עובדא דמיירי בעוף שפיר דייקינן דקנה או ושט, וכמו כן הכא בגוף דברי רבה לא קשיא ליה לרבא רק בבר אווזא לא ידע היכי ניעביד, אבל באמת מלבד דהתוס' גופייהו כתבו בפרק א"ט דף מ"ג ריש ע"ב ודחו פירש"י דהתם דבבהמה נמי יש תקנה משום דדרוסה ניכר ודחו דבריו לפי פי' ריב"א כאן דמפרש הכא בדרוסה ואי ס"ד דריב"א מחלק בין עוף לבהמה דבבהמה דרוסה ניכר הרי נהפוך הוא דמדברי ריב"א דהכא מוכח כרש"י דבהמה מתכשרה ג"כ שישחוט והדר יבדוק, ועוד דאי ס"ד דרבה ע"כ סובר יש לושט בדיקה בפנים א"כ מה מייתי רבא מהך דרבה הא להיפוך קאמר דיש לו בדיקה בפנים והיינו שישחוט והדר יבדוק בפנים ואי משום דיש לומר דרק בבהמה קאמר אבל בעוף לא אבל זה לא נזכר בדברי רבה כלל ושפיר יש לומר אפילו בעוף, [מיהו בהא יש לומר דהא פשיטא ליה במה שאמר דילמא במקום נקב נקב בלי הך דרבה כלל ולא הביא מרבה רק דבחוץ אין לו בדיקה, אך לפי מה שכתבתי דהך נקב נקב לא קאי על דרוסה רק על חשש נקובה א"כ דניחוש שמא במקום דרוסה שחט זה לא הוזכר עדיין בדברי רבא כלל ומהך דרבה שהביא מוכח להיפוך והיה לו לומר דבעוף אפילו בפנים אין לו בדיקה], ועוד אי ס"ד דכוונת ריב"א לחלק בין עוף לבהמה בדרוסה דבבהמה דרוסה ניכרת במקום ששחט א"כ היכי מייתי ראיה מהא דקאמר לקמן דף מ"ג נפקא מינה לספק דרוסה ולא קאמר לספק נקובה ולפי הנ"ל אין ראיה כלל דוודאי שפיר קאמר לספק דרוסה דהוי נ"מ אפילו בבהמה דאין לה בדיקה רק בפנים אבל אי יאמר לספק נקובה לא שייך דבריו רק בעוף דבהמה אפילו בפנים אין לה בדיקה דילמא במקום נקב שחט ויהא מוכח מדבריו דלא כראב"א דסובר ושט ולא קנה דא"כ גם בעוף אין לו בדיקה כלל ולמה לו לומר באופן דלראב"א ליתא והרי לא הוכיחו כאן מהך דרבה דלא כראב"א רק מעובדא דרבא וע"כ משום דהך דרבה יש לומר בבהמה ומכח דרוסה דיש לה בדיקה בפנים וע"כ דלא ס"ל לריב"א חילוק זה כלל א"כ תיקשי באמת כנ"ל, והשתא ממילא באמת ראיית ריב"ם מהך דלקמן אינה ראיה כלל דשפיר קאמר לספק דרוסה כסברת רש"י דבבהמה דרוסה ניכרת והיינו דלא מייתי הכא לסייע לר"נ מדברי רבה עצמו רק מדברי רבא:

מיהו וודאי דדברי ריב"א מוקשים כמו שבארנו אבל מ"מ אין להכריח פירש"י מכח קושיות הנ"ל דמעצמנו יש לנו לומר דלנקב יש בדיקה מבחוץ ג"כ רק לדרוסה אין בדיקה מבחן ובפנים במקום ששחט יש חילוק בין בהמה לעוף דבעוף דקליש זיהריה לא מינכר ובבהמה מינכר, והשתא ניחא הכל דרבא לא קשיא ליה במימרא דרבה דמיירי בבהמה ויש בדיקה בפנים ע"י שישחוט כדרכו וכן הש"ס לא היה יכול להוכיח מהך דרבה דלא כראב"א רק בעוף דקליש זיהריה לא ידע רבא היכי ניעביד ויעץ בנו לבדוק הקנה ואח"כ להפוך הושט ושפיר מוכח דאו קנה או ושט ואתי שפיר הכל אבל דברי התוס' עצמן דכפי הנראה לא ס"ל לחלק דדרוסה ניכר בבהמה במקום ששחט וודאי קשיא עלייהו כל מה שהקשיתי וכל זה ברור, ומה שהביא ריב"א ראיה מהך דב' עורות יש לו לושט ניקב זה בלא זה כשר ג"כ אינה ראיה כלל לפע"ד לא מיבעיא אי נימא דהא דאמרינן חיצון אדום ופנימי לבן היינו דוקא בצד חוץ של חיצון אבל בצד פנימי של חיצון שפיר ניכר נקב, ואף דלפי הנראה דקאמר רבה חיצון אדום ופנימי לבן ולא מחלק בחיצון עצמו דצד חוץ אדום וצד פנימי לבן משמע דשני הצדדים אדומים אבל מ"מ לפי מה שבדקתי אני ראיתי שאין החיצון אדום בצד פנים כמו בחוץ א"כ יש לומר נהי כיון דאדום במקצת לא פסיל חליף אבל מ"מ לענין היכר נקב שפיר ניכר בצד הפנימי של חיצון, ועוד דלפי מה