תפארת יעקב על חולין חלק א קעה

ניחא דלא היתה הקושיא כאן רק שיאמר שחט אחד ונשמט השני כנ"ל:

שם ת"ש שחט ב' חצאי סימנים וכו' עד סוף הסוגיא. דע שיש לתמוה לכאורה הרבה בסוגיא זו דהיכי מקשה מהך ברייתא דהא ברישא מוכח לכאורה להדיא כר"נ דאי כר"א ב"א היכי קתני ב' חצאי סימנים הרי אפילו קנה נשחט כילו פסולה ואי דרק מר יהודה מקשה א"כ הוי כתנאי, וע"כ דלא משמע ליה דפליגי ר' יהודה ורבנן רק בוורידין דלא הוזכר במתניתין רק וורידין [ועל מה דקאמר ת"ק ואין צ"ל בבהמה דכללא כייל דבהמה צריך יותר מבעוף וקאמר ר"י דבהא עוף חמור מבהמה דצריך לשחוט את הושט ואת הוורידין או משום דגם לת"ק בעי דוקא ושט קאמר הוא דושט לחוד לא סגי רק עם וורידין], א"כ תיקשי הרי ע"כ לת"ק קנה מכשיר כמו ושט דאל"כ למה לי ב' חצאין והרי במתניתין נקט בבהמה אחד וחצי פסולה ובמתניתין לא קשיא לר"א ב"א דיש לומר דאין שום חידוש בעוף כיון שאין הקנה מכלל השחיטה כלל אבל בברייתא דנקטה ב' חצאין פשיטא דקשיא אפילו קנה נשחט כולו פסולה:

ועוד יש לדקדק בהא דמשני בתר הכי לא בבהמה ומאי גמרה גמרה לשחיטה כולה. וקשה למה נאדי ממה דס"ד בעוף וגמרה לשחיטה כולה, ומן הדומה שרש"י ז"ל הרגיש בזה ופי' אפילו בבהמה אבל אינו במשמע רק כמו בתר הכי דמוקי הך דחצי קנה פגום בבהמה דוודאי בבהמה דוקא דאי בעוף מאי הוסיף עליו כל שהוא דנקט כיון שגמרו לושט וע"כ על בהמה דוקא א"כ מעיקרא נמי בבהמה דוקא:

לכן היה נראה לי לומר דלראב"א דסובר ושט ולא קנה והיינו דקנה לחוד אינו מועיל כלל וושט לחוד כשר בלי קנה כלל א"כ קנה אין לו הצטרפות לשחיטה כלל בעוף א"כ ממילא כששחט קנה קודם ושט הרי נעשה בה מעשה נבלה שלא בשחיטה כלל טרם שהתחיל לשחוט ולא מהני שחיטתו אח"כ בושט כיון שכבר נטרפה ונתנבלה בשחיטת קנה שאינו בשחיטה כלל בעוף והוי כמו שבירת מפרקת קודם שחיטה דלא מהני רק במליקה דמפרקת מכלל המליקה אבל קנה שאינו מכלל השחיטה כלל אי שחטו קודם שוב אינו מועיל שחיטה בושט, והשתא ניחא דקתני ב' חצאי סימנים דאי קנה נשחט:

כולו לא הוי מועיל שוב אפילו נשחט ושט רובו דכבר נתנבלה רק בשחט חצי קנה דעדיין לא נתנבלה ולא נטרפה ס"ד דחצי ושט אח"כ מועיל ומצטרף עמו חצי קנה להכשיר קמ"ל דלא מהני, וכמו כן בסמוך הוצרך לאוקמא בבהמה דוקא משום דקתני וגמרה א"כ אי בעוף כיון שגמר שחיטה כולה הרי נשחט הקנה רובו או כולו ושוב אינו מועיל שחיטה בושט:

אמנם אף שלכאורה הדבר נכון בסברא לראב"א אבל אני מגמגם בזה מכמה טעמים חדא דאי ס"ד קנה אינו בשחיטה כלל בעוף א"כ נשמטה הגרגרת ואח"כ נשחט הושט דתניא לעיל בברייתא דפסולה מ"ט כיון דשמוטה אינה טריפה רק אינו ראוי לשחיטה והרי קנה אינו בשחיטה כלל ודוקא למ"ד קנה או ושט כיון דקנה נמי בשחיטה שפיר אמרינן דאפילו שחט ושט בעוף פוסל שמוטת קנה קודם דבעינן ב' סימנים ראויין לשחיטה אבל לראב"א לפי מה שבארנו הרי לעולם אין הקנה ראוי לשחיטה כלל ואדרבא פוסל השחיטה א"כ למה יפסל שמוטת קנה אם לא דנימא דסובר ראב"א דשמוטה טריפה הוי, אבל תימה הוא דהא אמרינן לעיל אין עיקור סימנים בעוף ואי טריפה הוי היכי ס"ד דאין עיקור הא טרפה ששחטה לכ"ע אסורה וכן במליקה פשיטא דטריפה פסולה לקרבן וכבר הוכחתי לעיל דרש"י ג"כ מודה שאין שמוטה טריפה ועמש"ש, ואמת דגם אי נימא דמודה ראב"א דאי שחט קנה ואח"כ ושט ג"כ כשרה ג"כ יש להקשות למה יפסל שמוטה כיון דסוף סוף אין הכשר שחיטה בקנה כלל ואינו מצטרף כלל א"כ היכי שייך לפסול שמוטה דידיה לפי שאינו ראוי לשחיטה כיון שאינו בהכשר השחיטה כלל אפילו בצירוף, מיהו בהא היה אפשר לומר דסובר ראב"א דרק בדיעבד אמרינן דלא מהני סימן אחד רק ושט ולא קנה אבל לכתחילה בעינן מדאורייתא ב' סימנים אפילו בעוף וכיון דלכתחילה בעי ב' סימנים אפילו בעוף הוי קנה שפיר מכלל השחיטה לפסול בו שמוטה דבעינן שיהא ראוי עכ"פ לשחיטה וכל שנשמט שאינו ראוי כלל לשחיטה אפילו דיעבד לא מהני בסימן אחד אפילו בושט, וכמו כן מהאי טעמא אין שחיטת הקנה פוסל משום דנתנבלה קודם דקנה נמי הוי מכלל השחיטה מדאורייתא לכתחילה עכ"פ, ובהכי ניחא דהך ואיבעית אימא קמא דלעיל דקאי השוחט יעל אחד בעוף קאי נמי אליבא דראב"א דלדידיה בעי ב' סימנים לכתחילה, אך מלבד דקשה הדבר לומר כן דכיון דדיעבד אין לקנה שום הצטרפות להכשר שחיטה למה יפסל שמוטה בקנה אפילו שחט ושט דיעבד, אבל בלא"ה הרי נראה להדיא מדברי רש"י לעיל דב' סימנים לא בעינן לכתחילה רק להרחקה מדרבנן וכ"כ לעל דף כ' להדיא בד"ה ואינו מבדיל אמנם אי נימא דסובר ראב"א קנה אינו בכלל השחיטה כלל ואדרבא פוסל השחיטה פשיטא דקשיא למה יפסל שמוטה כיון שאינו טריפה וגם הך אי בעית אימא דלעיל לא אתיא לראב"א כלל וביותר קשה לי דקתני במתניתין השוחט אחד בעוף וג' בבהמה, ולראב"א יהא עוף להיפוך מבהמה דב' בעוף פסול רק אחד מיוחד בלבד הוא דכשר [רק אי שחט ושט קודם דוקא]:

לכן נראה לי ברור דע"כ לא פליגי אלא בהא דקתני דסימן אחד בלבד סגי בעוף בהא סובר ר"נ אפילו קנה בלבד כשר וראב"א סובר דרק ושט בלבד הוא דכשר דיעבד אבל קנה בלבד לא והיינו כפירש"י דחיות הבהמה תלוי בושט דבנקב בלבד מיטרפה ביה אבל קנה עד דאיפסק רובו אבל בשחט קנה שלם וחצי וושט מודה ראב"א דכשר דעכ"פ חשיב שחיטת קנה כולו להשלים משהו החסר בושט כיון דגם בושט שהחיות תלוי בו שחט חציו, והשתא הוי קנה שפיר בתור שחיטה אפילו לראב"א ולכך לא איכפת לן אי שחט קנה ואח"כ ושט דזהו שחיטתו וכמו כן נשמט הקנה שאינו ראוי לשחיטה אפילו בושט אינו מועיל שחיטה דבעינן ב' סימנים ראויין לשחיטה אף דסגי באחד וחצי או סימן אחד דהיינו ושט מ"מ שניהם צריכין להיות ראויין לשחיטה והיינו דתניא בברייתא שחט ב' חצאין בעוף אבל שחט אחד וחצי כשר אפילו לראב"א והיינו דמוקי לה בתר הכי ברייתא דשחט חצי קנה ושהה בו בבהמה דוקא דאי בעוף לא בעינן גמרה לשחיטה כולה רק כל ששחט ושט ג"כ כשרה כיון ששחט קנה כולו, ואל תתמה בזה שהרי על הך קושיא ממליקה דמקשינן לראב"א קאמר דילמא שאני התם דאיכא שדרה ומפרקת א"כ ק"ו הוא ומה התם דשדרה ומפרקת אינו רק מעשה טריפה דהא בלא רוב בשר עביד לה ומ"מ מצטרף לראב"א לקנה כ"ש ושט דעביד ביה מעשה נבלה ע"י שחיטה דמועיל עם שחיטת קנה להכשיר השחיטה, ואפילו למה דס"ד דסליק ליה בתיובתא ממליקה היינו משום דסובר דאי קנה בלבד אינו כלום לא היה מועיל שדרה ומפרקת בלא רוב בשר כיון דאינו רק מעשה טריפה אבל חצי ושט וודאי מועיל אפילו לראב"א כנ"ל ברור:

בגמ' ההוא בר אווזא דהוי ממסמס קועי' דמא. פירש"י וצריך לבדוק בסימנים שמא נפסק הקנה או ניקב הושט ומשום ספק דרוסה לא בעי למיבדקיה דתלינן בכלבא וכו', ויש לתמוה בדבריו ז"ל מה ביקש בזה דמשום דרוסה לא בעי למיבדקיה הא כל מה שצריך לבדוק בסימנים הוא בודק בלא"ה ומה שצריך לבדוק בשאר איברים פשיטת שיכול לבדוק ואי משום דדרוסה במשהו הא משום נקב נמי במשהו בושט וכיון שבודק בושט בפנים כמו כן בקנה בחוץ, ובאמת נראה לכאורה דרש"י ז"ל נמשך למה שפירש לקמן דלכך קנה נבדק בחוץ הואיל ולא מיטרף רק ברובו אבל אי היה במשהו אף קנה לא היה נבדק מבחוץ א"כ שפיר הוצרך לומר דמשום דרוסה לא בעי למיבדקיה דאי הוי בעי בדיקה א"כ קנה נמי במשהו ואין לו תקנה כי אינו נבדק על משהו מבחוץ, אבל באמת הוא תמוה מאד דהא לקמן קאמר בהדיא דנ"מ בהך דושט אין לו בדיקה בחוץ לספק דרוסה הרי בהדיא דאפילו ספק דרוסה רק וושט אינו נבדק מבחוץ אבל קנה אפילו לדרוסה ניכר מבחוץ דאין הקנה אדום מבחוץ כלל, וכן פירש"י ז"ל להדיא לקמן ריש פרק א"ט דאפילו לדרוסה בודק הקנה בעוף ושוחטו עיי"ש, ועוד תמוה לי דהא לקמן פירש"י דאפילו בבהמה יש תקנה דאדמימות הדרוסה ניכר אח"כ במקום ששחט א"כ הכא אפילו אי חייש לספק דרוסה ג"כ שפיר יכול לבדוק על פסוקת רוב קודם שישחט הקנה ועל דרוסה יבדוק אח"כ דאפילו תימא דדרוסה דהוא במשהו אינו ניכר מבחוץ אפילו בקנה אבל ניכר הוא אחר שחיטה, ואמת דלקמן בפרק א"ט העליתי שם בכוונת רש"י דבעוף חי לא סמכינן על זה לשוחטו לכתחילה וחיישינן שמא במקום דרוסה ישחוט רק כשכבר נשחט אמרינן נשחטה הותרה [כיון דדרוסה אינה נבלה אפילו בסימנים כמו שבארנו שם מכמה טעמים] דלא שכיח שלא יהא ניכר האדמת הדרוסה במקום שחיטה אבל בחי דלא שייך נשחטה הותרה לא סמכינן על זה וצריך לבדוק הקנה לשוחטו, והשתא אי דרוסה דבמשהו אינו ניכר מבחוץ אפילו בקנה א"כ יפה פירש"י דע"כ דמשום דרוסה לא חייש הכא אבל הנ"ל וודאי קשיא דהא פשיטא דבקנה ניכר אפילו נקב במשהו או דרוסה מבחוץ דאינו אדום כדמוכח פרק א"ט להדיא:

לכן נראה לי בכוונת רש"י ז"ל בפשיטות והוא דוודאי הכא כיון דהיה ממסמס קועי' דמא והיינו שנקרע הצואר ע"י איזה סיבה או בקוץ או ע"י דרוסה א"כ כמו שיש קרע בצואר עד שיצא דם כמו כן קרוב שיהא איזה סריטות גם על הסימנים מבחוץ רק שאינם מעבר לעבר, והשתא הך ונבדקיה לקנה דקאמר היכי דמי אי הכוונה שיבדוק רק במקום שהוא שוחט ורואה שאין שם רושם וממילא אין לחוש דבמקום נקב שחט מלבד דבזה לא שייך ונבדקיה לקנה שאין זו בדיקה כיון שרואה מה שלפניו ושוחט אבל בלא"ה היכי קאמר דאחר כך לפכוה לושט ולבדקיה הרי הקנה ג"כ צריך לבודקו בפנים אח"כ דאי יבדוק בחוץ אח"כ לא הועיל דאפילו ימצא רושם וסריטות לא יטריף וצריך שיהא לפנים א"כ תרווייהו צריכין בדיקה בפנים, ואי הכוונה נבדקיה לקנה היינו בדיקה ממש לבדוק כל הקנה מבחוץ וודאי קשיא למה לי בדיקה זו הא אי ימצא רושם יצטרך אח"כ לבדוק בפנים א"כ לא היה לו לוהמר רק שישחוט במקום שלם הקנה ואח"כ יבדוק שניהם בפנים ומזה דייק רש"י דע"כ דלספק דרוסה לא חייש הכא כלל דתלינן בקנא, והשתא בקנה אין חשש רק על פסיקת רובו א"כ פשיטא דיכול לבודקו כולו מעיקרא שלא נפסק רובו ושוחטו ואין צריך