תפארת יעקב על חולין חלק א קע

דכיון דכתיב ראשו ופדרו להקדים וכתיב פדר קמא לענין חופה הרי בהכרח גם הראש בכלל עריכה ומדכתב את הראש שמענו אפי' כבר הותז א"כ מוכח דראש בשחיטה בעלמא לא הותז דאי בעלמא הותז אין צריך תרי ראשו לעריכה, ועמ"ש בתוס' בד"ה ופדר:

שם וכי באיזה תורה שוותה בהמה לעוף וכו'. פירש"י לעיל מינה איירי בטומאת נבלות, ונראה לי דעיקר הקושיא שאי אפשר שבא הכתוב להקישן לענין טומאה דאיירי בהו מעיקרא שהרי חלוקין הן לגמרי ואי באתה התורה להקיש היו שווין לגמרי ובאמת חלוקין הן, וע"כ דבא הכתוב להקישן בדבר אחר והיינו מה בהמה בשחיטה ובהכי ניחא דמקשה וכי באיזה תורה והרי מצינו דמקיש לענין לטהר טריפה מטומאתה, ומה שתירצו התוס' דתרתי ש"מ אינו מספיק רק אי באנו להקשות היכי מוכח תרווייהו אבל השואל ששואל וכי באיזה תורה שוותה בוודאי קשיא שהרי יש דבר שהושוו, ולהנ"ל ניחא דעיקר דיוקו דע"כ הושוו ובדבר אחר דלא איירי בהו בפרשה דאי לענין טומאת נבלות דאיירי בהו קרא לא מצינו שהושוו אדרבא חלוקין הן בזה זה מזה לגמרי אבל אי הוי מצינו להשוותם במה דאיירי קרא מעיקרא לא היינו משווין אותם בדבר אחר כלל רק ע"כ הוקשו בדבר אחר ושם קאמר לענין לטהר טריפה וכאן לענין שחיטה ועמ"ש בתוס' בד"ה באיזו:

שם אי מה להלן ברוב ב'. פירש"י מדאיצטריך לעיל לרבות הראש שכבר הותז וכו', כוונתו דליכא למימר דסובר כרבי לקמן דכאשר צויתיך היינו רוב אחד בעוף וב' בבהמה א"כ כמו דב' בבהמה גמרא כמו כן אחד בעוף לזה סובר דהך ת"ק דריש שחיטה מן הצואר כר"ח דלעיל מראש שכבר הותז וממילא מוכח דרוב ב' בעינן וילפינן דבעוף סגי באחד:

שם ר"א אומר באיזו תורה שוותה וכו'. יש להסתפק בדברי ר"א אי לא ס"ל הקישא דת"ק כלל רק בהמה לעוף איתקש א"כ תיקשי הרי למטה קשיא להו עוף נמי איתקש לבהמה ופירש"י משום דאין היקש למחצה א"כ קושיא זו תיקשי על ר"א ג"כ דאפילו אי יסבור אין שחיטה לעוף מן התורה דכתיב ושפך אבל עכ"פ יקשה עליו מה שהקשו למטה לר' יצחק בן פנחס, ועוד עכ"פ מאי קשיא להו על ר"א האי זאת מאי עביד לי' נימא דהך זאת אתי למעוטי שלא נקיש עוף לבהמה לענין שחיטה דלולא זאת הוי אמינא דנקיש גם לזה, ואי נימא כפי מה דמשמע מדברי התוס' זבחים דף ע' שהקשו על מה שאמרו באיזו תורה שוותה דאיצטריך להך דת"ק דהכא ולר"א [ויש שם טעות סופר בתוס' דר"א מקיש עוף לבהמה מה בהמה מן הצואר אף עוף מן הצואר ובאמת נהפוך הוא מה עוף מן הצואר אף בהמה מן הצואר ומהתימה על המגיהים בסדר קדשים שלא הגיהו בזה] ותירצו דכלהו ילפינן דאין היקש למחצה אלמא אף דהתם מקיש עוף לבהמה ור"א דהכא מקיש בהמה לעוף מ"מ תרווייהו מקשינן א"כ ממילא נמי מקיש ר"א עוף לבהמה לענין שחיטה א"כ תיקשי מאי פריך לר"א האי זאת מאי עביד לי' ופירש"י כיון דעוף לאו מבהמה יליף אלא בהמה מעוף מיעוטא מאי ניהו והשתא תיקשי היכן הוזכר בדברי ר"א דלא יליף עוף מבהמה דילמא מקדש דבהמה מעוף נמי ילפינן דלת"ק לא איצטריך לי' דדריש שחיטה מן הצואר מהך דר"ח ואיהו דריש לי' מהכא מהיקשא דבהמה לעוף אבל להיפוך נמי ס"ל ושפיר צריך זאת דלא נימא עוף ברוב שנים, וליכא למימר דדוקא לת"ק דיליף שחיטה מן הצואר מהך ברייתא דלעיל הראש שכבר הותז שפיר מוכח דבהמה ברוב ב' כפירש"י לכך צריך זאת דלא נימא עוף נמי ברוב ב' אבל לר"א דיליף בהמה מעוף דשחיטה בצואר א"כ אכתי לא ידעינן כלל דבהמה ברוב ב' עד שנצטרך זאת למעוטי עוף מב' סימנים, הא ליתא דא"כ מנא לי' באמת לר"א דבהמה ברוב ב' ואי משום דכתיב זאת דלא נקיש לעוף בסימן אחד אבל עכ"פ כדמקשה האי זאת מאי עביד לי' עדיפא הוי לי' להקשות בהמה ברוב ב' מנא לי' כיון דשחיטה מן הצואר מעוף ילפינן ומדלא מקשה הכי ש"מ משום דאיכא למימר דידע ר"א דשחיטה בסימנים הוא דהיינו במקום שזב רק בא ללמוד דדוקא בצואר הוא דהיינו משיפוי כובע עד כנפי ריאה התחתונה אבל למעלה או למטה אינו מקום שחיטה וממילא בעינן ב' סימנים דהיינו כל מקום שזב והשתא ממילא הי' יכול לומר דזאת בעי למעט עוף מב' סימני', גם יש להקשות מנא לי' להקשות לר"א דילמא אתי זאת למעט דלא נקיש עוף לבהמה לענין שחיטה והיינו דאין שחיטה לעוף מן התורה, ונראה לי דדוקא לת"ק דשחיטה בצואר גמר מאת הראש שכבר הותז ולא מקיש הכא חולין לקדשים כלל רק חולין לחולין הילכך שפיר הוי ס"ד עוף נמי בב' סימני' אבל ר"א דיליף מהקישא שחיטה מן הצואר והיינו חולין מקדשים דהא בעוף בקדשים הוא מן הצואר א"כ ממילא לא צריך זאת למעט עוף חולין מב' סימנים דפשיטא דנילף חולין בעוף מעוף קדשים דכיון דקדשים סגי בסימן אחד כ"ש חולין כדמוכח במתניתין דקתני קדשים וחולין דבחולין ס"ד דאין צריך לשחוט כ"כ כמו בקדשים משום דלדם הוא צריך והשתא כיון דמצינו מליקה בקדשים בסימן אחד כ"ש בחולין רק דלת"ק דלא הוקש לקדשים רק לחולין ס"ד כיון דהוקש לשחיטה של בהמה של חולין בעינן רוב ב' כבהמה אבל לר"א דהוקש בהמה של חולין לקדשים בעוף א"כ ממילא עוף חולין סגי בסימן אחד, וכמו כן אי אפשר לומר דסובר ר"א אין שחיטה לעוף מן התורה וזאת למעט עוף משחיטה בא דכיון דר"א מקיש בהמה לעוף קדשים, והשתא אי ס"ד דעוף עצמו לא ילפינן חולין מקדשים דניבעי שיחתוך בסימני' רק אפילו נוחר ומעקר כשר וע"כ משום דקדשים שאני דכך קפיד קרא בקדשים כשאר עבודות א"כ ממילא לא היינו יכולין ללמוד שחיטה בצואר רק בקדשים אבל לא בחולין כמו דלא ילפינן עוף חולין מעוף קדשים לתנאי שחיטה רק אפילו נוחר ומעקר כשר, וע"כ דלר"א באמת גם בעוף חולין בעינן שחיטה בסימנים כמו בקדשים מליקה ולכך גם מן הצואר ילפינן לחולין מעוף קדשים, ועמ"ש בתוס' בד"ה באיזה תורה ולקמן בגמרא בשמעתין דאין שחיטה לעוף מן התורה:

שם מה עוף בסימן אחד. איכא למידק כיון דאיכא עולה דצריכה ב' סימנים מהיכא תיתי נילף מחטאת בסימן אחד, ונראה לי דהכי נמי קאמר דעכ"פ נימא דבהמה של קדשים בעולה נצטרך באמת ב' ובחטאת רק סימן אחד כיון דשחיטה מן הצואר מעוף קדשים ילפינן ממילא כל חד כדאיתא:

ובהכי ניחא לבר קפרא דדרש לחלק בין עוף לבהמה מדהוקש לדגים דהאי זאת מאי עביד לי' והתוס' כתבו דאיצטריך לשום דרשא והוא דחוק, ולהנ"ל ניחא דוודאי בהמה של חולין מוכח ממה שהקיש הכתוב עוף לדגים ולבהמה דבהמה בב' ועוף באחד אבל בבהמת קדשים שפיר יש לומר כמו בחטאת העוף רק בסימן אחד כמו כן בחטאת בהמה כמו דחלוק מעול' בעוף כמו כן בבהמת קדשים קמ"ל זאת כנ"ל:

שם תני בר קפרא וכו' הטיל הכתוב לעוף בין בהמה לדגים וכו' איכא למידק בהך ברייתא חדא היכי מקשה ודגים מנ"ל דלאו בני שחיטה אדרבא כיון דלית לן קרא לחייבם ממילא אין להטעינם שחיטה דהא חזינן דעוף צריך ללמוד מהקישא דטעון שחיטה, גם אינו מובן כלל הך לישנא הטיל הכתוב לעוף דמנא לן דהטיל ולמה הי' לו לכתוב בהיפוך וכל מה דהוי כתב באמצע היינו שואלין למה הטיל באמצע, לכן נראה דעיקר לימוד בר קפרא כיון דמעיקרא כשביאר דין הבהמה ועוף ודגים כתיב בהמה והדר דגים והדר עוף ואח"כ בזאת תורת הטיל עוף בין דגים לבהמה ומן השינוי' הזה בהכרח מוכח שבא להקיש עוף לדגים נקט לי' בתר דגים ואח"כ בא להקיש לבהמה נקט לי' בהדי בהמה, והשתא ע"כ הוקש לבהמה לשחיטה עכ"פ שלא לפוטרו בלא כלום והוקש לדגים שלא לחייבו בב' סימנים והיינו דמקשה מנא לן דשינוי זה להכריע בשחיטת העוף דילמא תרווייהו בעי שחיטה לכך מעיקרא כתיב דגים בהדי בהמה לחייבם בשחיטה ובתר הכי נקט עוף בהדי בהמה לחייבו בשחיטה ואי הוי נקטינהו בלי שינוי כלל לא הוי ידעינן דנתכוון הכתוב להקישם לבהמה רק מן השינוי ידעינן דלהקישן נתכוין קרא לבהמה ואהא משני דדגים וודאי לא בעו שחיטה מדכתיב בהו אסיפה במקום שחיטה אבל עוף שפיר אמרינן דע"כ להקישו לבהמה כתיב וכיון דכתיב מעיקרא בתר דגים ש"מ דהוקש לדגים והוקש לבהמה לכך מוקמינן לי' על סימן אחד ולפי זה חגבים וודאי לא בעו קרא כלל וממילא פטורין:

ובזה ניחא לי מה שהביא הרמב"ם ז"ל לפטור חגבים מקרא אוסף החסיל והקשו עליו הא אסיפה שאיך עמה שחיטה הוא ולהנ"ל ניחא דדוקא דגים ועופות שאין לנו הכרח בקרא אי נתכוון להקיש עוף לדגים או דנתכוין להקיש דגים לבהמה אי אפשר ללמוד מאסיפה בלבד דבעוף נמי כתיב אסיפה אבל חגבים שפיר מוכח מאסיפה בלבד ואפילו לימוד לא הי' צריך רק כיון דבאמת מוכח מקרא כך דרכו של הרמב"ם ז"ל להביא מקרא אף שלא הוזכר בגמרא ועוד נראה לי דשפיר צריך קרא דס"ד דבכלל עוף הוא שהוא עוף פורח אבל וודאי דסגי באסיפה בלבד, ויותר נראה לי דכוונת הרמב"ם דהך אסיפה דהתם הוי כמו אסיפה דדגים שהרי הנביא מבשר לישראל על שלל סנחריב מלך אשור ואוסף שללכם אוסף החסיל ובהכרח הכוונה שיהא נאסף בקל כמו שהי' בלי חרב וחנית שמתו ע"י מלאך כולם בלילה אחת וע"כ שבא להמשיל לאסיפת חסיל דאסיפתו קל משאר אסיפת בעלי חיים ועופות והיינו דשאר בעלי חיים יש טורח בשחיטתן ומליחתן וגם הצידה קשה דאי יהרוג אותה בחץ נבלה היא וצריך להזהר שלא יעשנה נבלה או טריפה אבל חסיל שאין צרין שחיטה אסיפתו קל מאד לכך המשיל אסיפת השלל לאסיפת חסיל ושפיר מוכח דאינן טעון שחיטה, כנ"ל:

בתוס' בד"ה ופדר קמא מה שמקשינן וכו'. דבריהם צ"ע דמ"מ היכי קאמר התנא מנין לרבות את הראש שכבר הותז דהא הערכה עכ"פ ידעינן בוודאי שהרי כתיב פדר דחופה על ביה"ש ואנן ידעינן דהראש בכלל עריכה והוי לי' ללמוד בהיפוך מנ"ל דשחיטה מן הצואר, וכבר כתבתי בגמרא מה שנראה לי דעיקר הלימוד על הראש שהותז לגמרי דבעי הערכה כיון שלא היה בכלל והפשיט את העולה כלל שהותז קודם שהפשיט לגמרי ע"ש, ומ"מ גם דברי התוס' יש ליישב דכיון דמעיקרא כתיב את הראש ואת הפדר אמרינן דאת הראש קמא כתב קרא לרבות ראש להערכה ובתרא דלא נימא רק