תפארת יעקב על חולין חלק א קסט

לא וכן עד מקום שזב ותו לא וכן במקום שסח ותו לא, גם מה שהקשו דאמאי ס"ד שיחתוך המפרקת אחר הסימנים לא קשיא כל דאי נפרש כוונת רש"י דאסור לחתוך בוודאי ניחא דוודאי הוי ס"ד דמותר לחתוך קמ"ל דאסור דשחיטה שאמרה תורה הוא שתהא חיה עדיין אחר שחיטה לא שבגמר השחיטה תתנבל כמתה דעשאה גיסטרא נבלה ומטמאה רק שנים או רוב שנים ישחוט דעדיין לא הוי בגדר מתה דהא כה"ג אי נפסלה אינה מטמאה, אלא אפילו לפי מה שהבינו הם כוונת רש"י דאין צריך לחתוך המפרקת ג"כ ניחא דס"ד דשחיטה בכל הצואר בעינן דאטו מפורש בקרא סימנים ואף דגמרי שהייה דרסה זה יכול להיות בכל הצואר ולא הוזכרו סימנים דוקא וא"כ ממילא הוי ס"ד שיחתוך כל הראש, וכ"ש לפי מה שכתבתי בגמרא דהך גיסטרא קמ"ל בקדשים וניחא וודאי בין אי נימא דאסור לחתוך בין אי אין צריך לחתוך כמו שכתבתי לעיל, ומה שפירשו הם דצריך למעט מן העורף וצריך לומר אף דבעינן דם הנפש מ"מ ס"ד דדרך שחיטה כך הוא שישחוט במפרקת ויחתוך עד אחר הסימנים אבל קשה קצת לפי' זה דמקום ששח הוי נמי מן העורף שהרי כופף כל ראשו למטה והא דלא פריך בגמרא לרב כהנא ואימא מן העורף דאיכא למימר דס"ל כהך תנא דלקמן ראשו של זה ממול עורף ולא ראשו של אחר, ועוד דכיון דשהייה דרסה חלדה גמרא נינהו ממילא מוכח דשחיטה מן העורף ליתא דהא מלק בסכין מטמא בגדים בבית הבליעה ולא מהני שחיטה לטהרו מידי נבלה ואמרינן טעמא מפני שהוא מחליד וע"ש פירש"י לעיל דף כ' ע"ב ואיכא מ"ד מפני שהוא דורס וקאמר דמ"ד מחליד לא קאמר דורס דסובר מוליך ומביא במליקה כשר ומלק בסכין היינו אפילו הוליך והביא והרי רב כהנא סובר לעיל מוליך ומביא במליקה כשר א"כ ע"כ טעמא מפני שהוא מחליד א"כ כיון דגמירי חלדה ע"כ אין שחיטה מן העורף, ומ"ש וקיימא מילתא דר"כ כבר נתבאר דלרש"י ג"כ קיימא כמ"ש לעיל בגמ' מנין לרבות את הראש שכבר הותז. פירש"י מנין לרבות בכלל עריכה גם את הראש שאינו בכלל הפשטה שהרי הותז משחיטה קודם הפשטה וכו', נראה מדבריו דהא דראש אינו בכלל הפשטה ידענו משום שהותז קודם הפשטה ובסוף דבריו קאמר דידענו שאינו בכלל הפשט מדכתיב והקטיר את הכל ואפילו צמר שבראשי כבשים, וכבר נאמרו פירושים שונים בסוגיא זו אבל אגיד לך את הרשום אצלי בדבר הזה וכמדומה שאין לנטות ימין ושמאל מכוונת רש"י ז"ל בזה והוא דפשיטא דהך קרא והקטיר את הכל אין למעט הפשטה רק מנתחים דאי גם קודם הרי כתיב והפשיט את העולה ולמה לא יקריב הכל וע"כ דרק כשנתח אותה לנתחים קאמר קרא דיקריב הכל ולא יטול מהן כלום אפילו צמר ושער והשתא לולא שהראש כבר הותז ונעשה נתח בשחיטה לא הוי מוכח כלל דהראש אינו בכלל הפשט דשפיר יש לומר והפשיט את העולה הראש בכלל ומנתח אותה אח"כ ואז עולה הכל אפילו עצמות וגידין, ואהא קאמר כיין שהראש כבר הותז בשחיטה א"כ נתח הוא שהרי אסור לנתחו אח"כ משום ולא נתחיה לנתחים א"כ ממילא אינו בכלל הפשטה דהא כתיב קרא על נתחים והקטיר הכל א"כ ס"ד שאינו בכלל עריכה דרק נתחים שישנן בכלל הפשט מעיקרא ישנן בעריכה לכך כתיב את הראש וממילא מוכח דשחיטה מן הצואר דאל"כ במאי הותז וזה ברור לפע"ד בכוונת רש"י, ובזה מיושב קושיית התוס' בהא דקאמר לעיל אתיא מראשה של עולה דהא משמע כאן דלא הוי בכלל ונתח ולהנ"ל לא קשיא כלל ואדרבא מדכתיב קרא את הראש להורות שהוא בכלל עריכה והיינו לפי שאינו בכלל הפשטה דבעינן והקטיר את הכל דאחר נתוח אין נוטלין מהם דבר א"כ מוכח דאין מנתחין הראש לנתחים דאי מנתח אותו לנתחים א"כ יכול להפשיט קודם שינתחנו וע"כ משום דכבר נעשה נתח בשחיטה ואין מנתחין אותו עוד משום ולא נתחיה לנתחים א"כ לכך אינו בכלל הפשט, ודע דנראה לי דלא בא ללמוד כאן רק על עריכת הראש דהערכה הוא מצוה בפני עצמה אבל פשיטא דלא ס"ד שלא יעלה הראש על המזבח כלל, גם נראה לי שאין האימורין בכלל הערכה אף שמקטירין ודו"ק ועמ"ש בסמוך:

שם מדקאמר את הראש שכבר הותז מכלל דשחיטה מן הצואר תמוה לי לשון זה מי אמרו דר' חייא פשיטא דלא אמרו דהוא עצמו אומר מנין לרבות את הראש שכבר הותז ואי סתם גמרא דייק מדברי ר"ח הרי בהדיא קאמר מנין לשחיטה מן הצואר ואפי' אי נימא דר"ח שנה ברייתא מכבר ודייק דשחיטה מן הצואר לא הוי ליה לומר מדקאמר דהא מקרא דייק והוי לי' לומר מדכתיב את הראש, ועוד מה הוסיף על מה שזכר מעיקרא מנין לרבות את הראש שכבר הותז והוא תמוה לפע"ד לא ראיתי מי שעמד על זה וגם רש"י לא פי' בלשון זה כלום:

ומה שנראה לי בענין זה דבלא"ה יש לתמוה הרבה חדא דקאמר שכבר הותז ולא שייך שיאמר על שחיטה התזה, ועוד דהנך אמוראי דמעיקרא עיקר באו להוכיח דשחיטה רק מן הצואר ולא שיחתוך כל המפרקת לשנים וכן לא מן העורף כמ"ש התוס' הנ"ל והיכי קאמר ותנא מייתי לה מהכא דמשמע מה שהוכיחו האמוראים מהנך קראי דלעיל הוכיח התנא מהך קרא וזה אינו אמת דלא כא התנא להוכיח רק שאינו מן האוזן וזנב ולפי זה יקשה על התנא מה שהקשו לעיל ותו שהייה דרסה וכו', גם קשה קושיית התוס' ע"ב בד"ה ופדר דלמה לי תרי ראשו דמחד ראשו נפקא ומה שתירצו בזה דחוק כמו שאבאר בדבריהם, גם לא הבנתי כלל דקאמר הכי קאמר ואי בא לשבש הברייתא לגמרי הוי ליה לומר תני ת"ל את הראש ומדקאמר הכי קאמר משמע שיש לפרש הברייתא כמות שהיא:

לכן נראה דוודאי לא נתפרש בלישנא דר"ח דקאמר מנין לשחיטה מן הצואר אי בא לומר למעט אוזן וזנב או דבא לומר דשחיטה מן הצואר ולא מן העורף ולא שיחתוך המפרקת כהנך אמוראי דלעיל כפי פירש"י ותוס' הנ"ל, והנה אי היה בא התנא להוכיח דשחיטה אינה מן האוזן וזנב הוי מוכח בפשיטות מדרבי קרא את הראש לעריכה אף שכבר נעשה נתח דס"ד לפי שאינו בכלל הפשטה אינו בכלל נתחים להערכה ואי היה כוונת התנא כך לא הוי ליה לומר את הראש שכבר הותז דהיינו הותז לגמרי רק מנין לרבות הראש שכבר נשחט ומדקאמר את הראש שכבר הותז ש"מ דחש התנא שנאמר דדוקא אי לא הותז הראש לגמרי רק נשחט אף שהראש עצמו אינו בכלל הפשטה כיון שכבר נתח בשחיטה מ"מ רבי קרא דכיון דמחובר לעולה ע"י שדרה ומפרקת שפיר הוי בכלל הפשטה כיון שהוא מפשיט את העולה כולה והראש מחובר לעולה כגוף אחד והוא מפשיט מה שראוי להפשיט ואח"כ מנתח לגמרי הראש בפני עצמו ורבי קרא דהוי בכלל נתחים, אבל היכא שהותז הראש בשחיטה או אח"כ קודם הפשט אז לא היה הראש בכלל הפשטה כלל שלא היה מחובר כלל לעולה בעת הפשט לא הוי בכלל נתחים להערכה קמ"ל דאפילו הראש שכבר הותז הוי בכלל עריכה, ודבר זה נלמד באמת ממה דכתיב ב' ראשו דאי להורות ראש שנשחט בחד ראשו סגי ליה כמו שהקשו התוס' בד"ה ופדר וע"כ דבא הכתוב לרבות ראש שכבר הותז ג"כ לעריכה, והשתא ממילא מוכח דשחיטה רק בצואר לא שיחתוך המפרקת ג"כ ולא מן העורף דאל"כ כל שחיטה כבר נחתך הראש לגמרי ואכתי לא הוי ליה לומר שכבר הותז רק שכבר נשחט וממילא מוכח אפילו נחתך לגמרי הוי בכלל עריכה וע"כ דכל שחיטה הוי רק בצואר דהיינו סימנים וס"ד דרק ראש שנשחט כיון דעדיין מחובר הוי בכלל נתחים דבכלל. והפשיט את העולה הוא כיון שהוא מחובר לעולה אף שאינו מפשיט הראש דמ"מ מפשיט את העולה מה שצריך להפשיט אבל הראש שנחתך לגמרי לא שמענו קמ"ל אפילו נחתך לגמרי קודם הפשט הוי בכלל עריכה וזה מוכח באמת מתרי ראשו דכתיבי, והיינו דקאמר מדקאמר שכבר הותז מכלל דשחיטה מן הצואר והיינו כהנך אמוראי דמעיקרא דלא לישוויי' גיסטרא [וגם לפי' התוס' דבא לומר מן העורף לא ג"כ ניחא דאי מן העורף והרי בעינן דם הנפש וע"כ שיחתוך אח"כ הסימנים ג"כ א"כ הרי בכל שחיטה הראש נפרד דחיבור בעור אינו כלום], ובתר הכי מקשה דמ"מ היכי מסיים ת"ל את ראשו ופדרו ומשני הכי קאמר והכוונה דכיון דכתיב ראשו ופדרו להורות דהם קודמים וכתיב ופדר קמא לענין שצריך חופה על בית השחיטה א"כ מוכח דראש שנשחט בכלל עריכה ת"ל את הראש דאפילו ראש שהותז הוי בכלל עריכה ומיושב כל הקושיות הנ"ל:

בתוס' בד"ה מנין משמע וכו' ותימא. כבר כתבתי ליישב קושיא זו על פי פירש"י, גם בלא"ה לא ידעתי מהו התימה שהרי לולא דהוי כתיב ניתוח בעולה לא הוי מנתחין לה כלל והשתא כיון דחזינן דקפיד קרא ולא נתחיה לנתחים א"כ מאיזה צד נוכל לנתח הראש לנתחים ואדרבא כיון דלא מצינו ניתוח בראש אין מנתחין אותו רק שהיה אפשר ללמוד מגוף העולה אבל כיון דקפיד קרא בעולה לא נתחיה לנתחים פשיטא דלא מנתחין ליה לראש לנתחים, וכן לפי מה שפירשתי דעיקר הלימוד מראש יתירא ראש שנחתך לגמרי אבל ראש שלא נחתך רק נשחט שפיר יש לומר דהוי בכלל נתחים דאף שאינו בכלל הפשט בפני עצמו אבל בכלל והפשיט את העולה הוא כיון שמחובר דמהאי טעמא בעי קרא יתירא על ראש שנחתך א"כ ממילא הוי בכלל ולא נתחיה לנתחים:

בד"ה מדקאמר את הראש שכבר הותז לא אתי האי תנא אלא למעוטי זנבו וכו'. כבר כתבתי דדבר זה קשה מאד שהרי לדברי התוס' בעצמם קיימא מילתא דרב כהנא ורב יימר ותנא דבי ר"י והיינו שאינה מן העורף והיכי שייך לומר ותנא מייתי לה מהכא, ועוד שיקשה על התנא מה שהיה קשה להנך אמוראי לפום מה דס"ד דבעי להוכיח שחיטה מן הצואר ולא באוזן וזנב, וכבר כתבתי בגמרא לפרש דמהך ברייתא מוכח דיליף לענין גיסטרא כהנך אמוראי, ואני תמה בדברי התוס' שהעמידו עצמן על הך מדקאמר והוי להו לומר דבריהם מעיקרא דקאמר מנין לשחיטה מן הצואר וכן בגוף הברייתא דקאמר שכבר הותז דלא מוכח דאינה מן העורף ואין להאריך יותר לפי שנראה לי עיקר כמ"ש בגמרא:

ע"ב בגמ' ופדר קמא וכו'. כבר כתבתי דכל זה נמשך לפי ברייתא הנ"ל דדייק שחיטה מן הצואר ולא מפרקת ולא עורף והיינו דאי בא הכתוב לרבות ראש מחובר בחד ראשו סגי