תפארת יעקב על חולין חלק א יז

רק דבתירוצו דליתיה למיבדקיה קמ"ל באמת דדוקא אחרים בעינן לכך נקט בקושיא בבודקין סגי ומשני דליתי' קמן ובעינן אחרים דוקא, והשתא ניחא הכא כיון דלא שייך לתרץ דליתיה למיבדקיה דלא בעי רואין כלל דכשר בלא"ה דיעבד לאביי, א"כ באמת לא קאי מתניתין לומר דרואין דוקא בעינן, דלא משכחת לה כלל דניבעי דוקא רואין, דאי איתיה בבדיקה סגי ואי ליתיה כשר בלא"ה, רק ע"כ להורות דרואין ג"כ מכשירין, והשתא קשיא ליה מ"ש דנקט דיעבד הא אפילו לכתחילה כשר, ולעיל דבאמת מסיק דקמ"ל דבעינן דוקא אחרים רק דס"ד באיתיה מקשה בבודקין סגי, אבל כאן אין כאן שום הוי אמינא דקמ"ל דבעינן דוקא אחרים, דבכל אופן כשר בלי אחרים בין איתיה בין ליתיה, וע"כ דקמ"ל דאחרים מכשירין ג"כ, וקשיא הא אפילו לכתחילה מותר ומקמ"ל דיעבד, מיהו להך תירוץ התוס' דבאמת אביי אוסר בליתיה קמן ביוצא ונכנס, וכ"ש בבא ומצאו, א"כ הוי ממש כהך דרבינא, וא"כ קשה בתרתי דהוי ליה להקשות בבודקין סגי כהך דהתם וליישב באמת דליתיה קמן למיבדקיה וקמ"ל דבעינן רואין דוקא, והכי טפי דס"ד דבליתיה לא בעינן רואין כלל כפי תירוץ השני של התוס', קמ"ל דבעינן רואין דוקא, מיהו לפי מה שכתבתי לעיל דעע"ג דאביי לאו היינו רואין, רק כל שעומד עליו אפילו לא ראה מירתת, דדוקא ביוצא ונכנס לא ס"ל לאביי דמירתת, אבל בעע"ג שפיר מירתת ואין צריך רואין, והשתא מקשה שפיר כיון דאמרת בעע"ג שחיט אפילו לכתחילה ולא בעי שום בדיקה אח"כ ג"כ, א"כ אי נימא דקמ"ל דבעינן רואין דוקא בליתי' קמן קשה למה לי רואין בעע"ג סגי, כיון דשחיט לכתחילה כ"ש דמהני דיעבד בליתיה קמן ולמה לי רואין דוקא, והך רואין באמת כולל מירתת ורואין דלא כמ"ש לעיל, ואדרבא בהא מיושב מה שהקשיתי לעיל כיון דעע"ג בלי רואין מהני לאביי כמו שהוכחתי לעיל, וכן משמע בפירש"י לקמן בד"ה הכא נגע ע"ש, א"כ כדמקשה מסיפא וקאמר הא אמרת בעע"ג שחיט אפי' לכתחילה, הוי ליה לומר אפי' בעע"ג שחיט לכתחילה, כדקאמר בסמוך לרבא אפי' יוצא ונכנס שחיט לכתחילה, ומכח זה הוכחתי דאין מירתת בכלל רואין ע"ש, אבל להנ"ל ניחא שפיר דלא בא כאן להקשות למה נקט דיעבד הא שחיט אפי' לכתחילה, דליתא דקמ"ל להיפוך בליתיה קמן בעינן רואין דוקא, דלא נימא בליתיה קמן כשר בלא"ה כפי תירוץ השני בתוס', קמ"ל דבליתיה קמן בעינן רואין דוקא, וזה לא מוכח ממה דשחיט לכתחילה אפי' עע"ג, רק דהקושיא, עכ"פ שמענו דעע"ג שחיט לכתחילה, א"כ היכי קמ"ל דבליתי' קמן בעינן רואין, עכ"פ סגי בעע"ג בלי רואין, דכיון דאפי' לכתחילה שחיט כ"ש דיעבד, ולמה לי רואין בעע"ג סגי, משא"כ לקמן בדברי רבא דע"כ איהו ס"ל דבליתיה קמן כשר לעולם, אפי' בא ומצאו, כמו שהוכיחו התוס' מנכרי שנמצא בצד הבור, ואפי' אי אביי סובר דבליתיה קמן אסור בלי בדיקה או רואין, אבל רבא וודאי מתיר דיעבד אפילו בא ומצאו, א"כ לדידיה אי אפשר כלל לומר דקמ"ל דבליתיה קמן בעינן רואין, דלא בעי מידי לדידיה, וע"כ באיתי' קמן מיירי רק דקמ"ל דלא בעי כזית, א"כ שפיר מקשה הא אפי' יוצא ונכנס שחיט אפילו לכתחילה, והיכי קמ"ל דבאחרים רואין כשר דיעבד בלי בדיקה, והוי הקושיא כפולה יוצא ונכנס ולכתחיל', אבל לאביי אין כאן רק חדא קושיא, דאי בא לאשמועינן דבליתי' קמן אינו כשר ובעינן רואין דוקא, הא בעע"ג סגי דכיון דאפי' לכתחילה שחיט כ"ש דסגי דיעבד ודוק היטב, ועמ"ש לקמן בדברי רבא ובתוס' בד"ה אבל:

שם והתנן המניח עכו"ם בחנותו וכו'. איכא למידק היכי מדמה שחיטה ליין נסך, דיין נסך אנו חוששין דהעכו"ם אסר את המותר, וכל שיש סברא שלא אסר לא חיישינן, אבל כאן בכותי הרי אנו צריכין להתיר ע"י הכותי את האסור בלעדו, וכל כמה שאין לנו. היתר ברור אין מתירין, ונראה לי דלא קשיא כלל דמ"מ כיון דקס"ד דרבא דהתם לכתחילה מותר, ע"כ צריך לומר דיוצא ונכנס הוי דבר ברור, דאי יש מקום לחוש פשיטא שהיה לנו לחוש לכתחילה, והרי מודה אביי דבעע"ג דהוי דבר ברור מהני ואפילו לא ראה, דבהא ברור דמירתת, א"כ שפיר מייתי ראי' דיוצא ונכנס נמי דבר ברור הוא, דאי היה בזה נדנוד חשש לא היה לנו להתיר לכתחילה אפילו ביין נסך:

ובהכי ניחא מה דמשני מי קתני מניח המניח קתני דיעבד, והדבר תמוה כמו שהקשו התוס' דהא דיעבד נמי בעי אביי כזית בשר דוקא, והכא ביין נסך מותר בלא"ה, ולהנ"ל לק"מ דכיון דהמניח דיעבד שוב לא קשיא כלל, דשאני יין נסך שאנו באין לחוש לאסור את המותר לכך לא חיישינן, אבל בשחיטה הוא להיפך שאנו באין להתיר את האסור, ע"י כותי זה, ואין מתירין רק בדבר ברור, מיהו אכתי יש לי לדקדק בזה, דשאני יין נסך דנגיעת העכו"ם וודאי אוסר, וע"כ צריך הישראל לשמור אותו שלא יפסיד את היין, א"כ כל שיוצא ונכנס ירא העכו"ם דוודאי יבוא וישגיח עליו, אבל כותי זה שמוסרין לו בהמה לשחוט והוא מצוה שהחזיקו בה, א"כ ס"ל לאביי דלא מירתת כלל דאינו חושב דהישראל ישגיח עליו, ושפיר יש לחוש דיקלקל, ואפשר לומר דלעומת זה ביין נסך רוצה העכו"ם לנסך בכוונה, דרצונו וחפצו לעבוד ע"ז לנסך, משא"כ כותי נהי דחשיד על לפני עור, היינו שאינו מקפיד על זה כמו שפירש"י, אבל אין רצונו לקלקל בכוונה, וכל שיש קצת יראה ממילא שוחט כהוגן, כיון שאינו מרויח בקילקולו כלל ואינו נהנה בזה כנ"ל:

שם התם מי קתני מניח המניח קתני דיעבד. תמוה לי דמה בכך מ"מ כיון דדיעבד מותר, ממילא מותר לכתחילה ביוצא ונכנס על סמך כזית בשר, דליכא למיחש דילמא אשתלי כיון דלא אכיל איסורא, דהא דיעבד מותר בלי תיקון כמו ביין נסך, ומזה מוכח דאביי נמי סובר דדיעבד אם אי אפשר לתקן מותר, ומ"מ אוסר לכתחילה, א"כ אין להקשות עליו ממה שאוסר לכתחילה, אבל אי נימא דאביי אוסר דיעבד, ולכך אוסר לכתחילה על סמך שיתן לו לאכול דילמא אשתלי, א"כ כיון דשמענו דמותר דיעבד ממילא קשיא על לכתחילה, ועוד יש לדקדק דכיון דמדמה שחיטה ליין נסך ממילא אפי' בא ומצאו כשר דיעבד, א"כ למה לי יוצא ונכנס אפילו בא ומצאו מותר, ועמ"ש בתוס' בד"ה המניח קמא ובתרא:

שם אלא מהכא אין השומר וכו'. פירש"י דרישא אסיפא לא תיקשי דלא זו אף זו, והוא תמוה מאוד דהך דאין השומר נשנה קודם והך דהמניח אח"כ, ואפשר לומר דסובר רש"י, דאין צריך, נמי יש לפרש דיעבד, רק ההוכחה היא דמזה עכ"פ מוכח דהמניח, לכתחילה, דאי דיעבד תרתי דיעבד למה לי, וע"כ דהך דהמניח לכתחילה ולא זו אף זו קתני, מיהו מפירש"י ריש גיטין מוכח דאין צריך, לכתחילה, ולדעתי נראה דבלא"ה ניחא דלא דמי כלל הך דהמניח להך דאין השומר, דהך דהמניח מיירי ביין של ישראל, דמניח עכו"ם בחנותו, ובזה לא מסתפי הנכרי ליגע ביין שהוא אינו מפסיד כלום, ואם יתבענו הישראל בדין שהפסיד יינו, יכחישנו שלא נגע כלל, אבל הך דאין השומר מיירי ביין של נכרי שרוצה למכרו לישראל, וכל שיראה הישראל שהוא נוגע, שוב לא יקח שום ישראל מיינו ויפסיד, ולכך בהא מותר אפי' לכתחיל', כנ"ל:

שם אבל בא ומצאו ששחט וכו' לא אכלו אסור לאכול משחיטתו. יש לי ספק ביוצא ונכנס לרבא אי נתן לו ולא אכלו, אי מותר לאכול משחיטתו, אי נימא דוקא בבא ומצאו אסור בלא אכלו, אבל ביוצא ונכנס כיון דסמכינן על סברא דמירתת, לא מיבעי דבדיקה לא בעי, אלא אפילו בדק ונתן לו ולא אכל מ"מ מותר, או דנימא דרק לענין להצריך בדיקה מחלקינן בין יוצא ונכנס לבא ומצאו ששחט, אבל לענין אי בדק ונתן לו ולא אכלו אין משגיחין על סברא דמירתת מה שהנסיון מברר שאינו כן, והנה לעיל כתבתי דהקושיא היתה לעיל לאביי מסיפא, דלמה לא יוכל לשחוט לכתחילה באחרים רואין על סמך שיתן לו כזית בשר, כיון דדיעבד מותר דהא אחרים רואין ולא חיישינן דאישתלי, ולכאורה זה אינו דא זה סמיכה של כלום, דבדיעבד כיון דאחרים רואין אפילו לא יאכל ע"כ יהא מותר, וע"כ דאי לא יאכל אפילו אחר רואה לא מהני, אבל באמת הא ליתא, דהתם שפיר מקשה דישחוט לכתחילה באחרים רואין, דאי נימא דחוששין שמא לאו אדעתייהו דאחרים, א"כ פשיטא דהי' מהראוי דאפילו שחט יצטרך ליתן כזית בשר, כיון דעדיין יכול לברר למה יסמוך לכתחילה. על אחרים אפילו כבר שחט, א"כ ממילא בלא אכלו אסור, א"כ למה לא ישחוט לכתחילה על סמך תיקון זה, אבל כאן לרבא כיון דבאמת סובר דאלים סברא דמירתת ביוצא ונכנס, שישחוט באמת לכתחילה ולא חיישינן שיקלקל הכותי, א"כ שפיר יש לומר דאפילו בדק אח"כ ולא רצה לאכול אין משגיחין בו ומותר, ויש לי ראיה על זה דאי ס"ד בלא אכלו ביוצא ונכנס ג"כ אסור, א"כ מאי מקשה הא אמרת אפילו יוצא ונכנס שחיט לכתחילה, וקשה מה בכך דשחיט לכתחילה, מ"מ סיפא קמ"ל דבאחרים רואין כולן שחיטתן כשרה, וכולל כותי אפילו לא אכלו, דבהא בעינן רואין דוקא, וע"כ דאפילו יוצא ונכנס לא איפכת לן אי לא אכל, כיון דאפילו לכתחילה לא בעינן בדיקה כלל, אפילו בדק ולא אכל מותר, ומ"מ יש לדחות ולומר דהך וכולן אינו כולל רק הנך שהוזכרו מעיקרא, ובבדק ולא אכל לא הוזכר מעיקרא כלל, דאף דשחיטתן כשרה הוא בתנאי שיתן כזית בשר, והיינו לאפוקי אי לא יתן, אבל בנתן ולא אכל לא מיירי, רק מזכיר סדר הבדיקה, אבל ענין המשנה הוא ושחיטתן כשרה בסדר זה, אבל בלי בדיקה לא, והא דלא נקט דהך וכולן כולל כותי בלא בדק דבעי אחרים רואין דוקא, דמ"מ קשיא למה לי רואין ביוצא ונכנס סגי, מיהו לפי מה שכתבו התוס' דלרבא אפילו בא. ומצאו כשר דיעבד בליתי' קמן, א"כ ע"כ הך שחיטתן כשרה התנאי הוא לאפוקי שאם לא יאכל לא, אם כן עלה קתני דברואין כשר, ועל כרחך אפילו יוצא ונכנס כשר בהא ועמ"ש בסמוך:

שם הא אמרת אפי' יוצא ונכנס שחיט לכתחיל'. כאן ג"כ צריך לבאר למה לא פריך בחותך כזית בשר סגי, כדפריך לקמן לרבינא, וכמו כן למה לא משני דליתי' קמן למיבדקיה ובעי רואין, מיהו הא לא קשיא דאי ס"ל בליתיה כשר דיעבד בלא כלום, וודאי ניחא, ואי ס"ל דבליתיה קמן ג"כ מעכב דיעבד, אבל עכ"פ רואין לא