תפארת יעקב על חולין חלק א טז

ונכנס לא ישחוט, והוי ליה לומר רבותא אע"ג ואינו רואה השחיטה אסור, ואי שחט צריך כזית בשר לבודקו, וע"כ דבאמת בעע"ג מותר לכתחילה אפי' אינו רואה השחיטה, וזהו שפירש"י דמצוה שהחזיקו בה הוא, דאי לא אחזיק אמרינן שמא אינו יודע כלל לשחוט יפה ואינו מומחה ומוחזק, ומשום דאחזיק שוה בזה לישראל דסומכין דמומחה ומוחזק הוא, והשתא שפיר קתני חוץ מחש"ו דאפי' עע"ג כה"ג דכותי, לא מהני, דבהו לא שייך מירתת ובעינן דוקא אחרים רואין והיינו שראו ששחט יפה לא שעומדים שם ולא ראו כלום:

אלא שיש להקשות לפי זה, דהא חזינן לרבא לקמן דפריך מסיפא, קאמר הא אמרת אפי' יוצא ונכנס שחיט לכתחילה, ונקט אפי' על יוצא ונכנס, משום דתרתי קשיא דקתני רואין ואפי' יוצא ונכנס שלא ראה, וקתני דיעבד ושוחט לכתחילה, והכא כדמקשה לאביי קאמר הא אמרת בעע"ג שחיט אפילו לכתחילה ולא נקט אפילו עע"ג שחיט לכתחילה, דהיינו דהכא בעי רואין, ובאמת בעומד שם סגי אפילו לא ראה, ומדנקט הך אפי' גבי לכתחילה ש"מ דעע"ג ורואין חדא מילתא הוא, ואין כאן קושיא רק דאפי' לכתחילה שחיט, אבל באמת לק"מ דהך רואין דקתני בחש"ו אינו רק שראו השחיטה, ויכול להיות שראו אותו והוא לא ידע כלל, כגון מאחוריו, או מן הצד, או דרך חור, או בחלון, כדרך שמצינו בעדים שראו הקידושין והם לא ראו את העדים, וכן עדים שלא ראו כאחד שלא ראו אלו את אלו, ועיקר הקפידא שיראו השחיטה, והשתא ממילא לא שייך אפי' עע"ג דמנא לן דהך סברא דמירתת גריעא מאחרים רואין בלי מירתת, ואין כאן קושיא רק אפי' לכתחילה שחיט:

מיהו קשיא לי להיפוך היכי מקשה אפי' לכתחילה, שמא בעע"ג דשייך מירתת שחיט לכתחילה, אבל באחרים רואין בלי מירתת אינו שוחט לכתחילה, תדע דהא חש"ו באמת אין שוחטין לכתחילה ברואין, וכתב הרשב"א ז"ל הטעם, דלכתחילה חיישינן דילמא לאו אדעתייהו, א"כ מירתת בכותי עדיף טפי מרואין ואפילו לכתחילה שחיט, אבל רואין בכותי באופן דלא שייך מירתת אינו שוחט לכתחילה כמו בחש"ו, דחיישינן דלאו אדעתייהו דאחרים, ואף שיש לחלק דחש"ו מועדין לקלקל, אבל כותי אף דאינו מקפיד על לפני עור אבל אינו מועד לקלקל הילכך לא חיישינן כולי האי, אבל מנא לן להקשות כיון דחזינן דעכ"פ חוששין לכתחילה דילמא לאו אדעתייהו דאחרים, ושמא בכותי ג"כ חיישינן להכי, ולא מהני לכתחילה רק ע"י מירתת וזה לא שייך רק בעע"ג, ואי דמשמע ליה להש"ס דרואין ג"כ שייך מירתת, דלא מיירי בגוונא דהוא לא ראה את האחרים, א"כ הדרא קושיא הנ"ל לדוכתא דהוי ליה לומר אפילו עע"ג שחיט לכתחילה כדמקשה לרבא אפילו יוצא ונכנס כנ"ל, ובמה נפשך קשיא לכאורה:

אך באמת לק"מ לפע"ד מכל הנ"ל לפי שאני אומר דקושית הש"ס הוא, דלמה לא ישחוט לכתחילה על סמך שיתן לו כזית בשר, ואי משום דילמא אשתלי ולא יתן לו, מה בכך הא לא אכיל איסורא כיון דאחרים רואין, ובשלמא בחש"ו ליכא תקנתא ליתן לו לכתחילה, אבל בכותי אפי' לכתחילה ישחוט על סמך שיתן לו כזית בשר כיון דלא אכיל איסורא דהא אחרים רואין, והא דמייתי הך הא אמרת בעע"ג שחיט אפילו לכתחילה, היינו משום שיש לנו ב' סברות בהא דאין מוסרין לכתחילה בחש"ו ברואין, חדא דילמא לאו אדעתייהו, ועוד שמא יטעו להכשיר שחיטתן בלי רואין, והשתא לא הוי קשיא ישחוט לכתחילה באחרים רואין על סמך חתיכת כזית בשר, שאין שחיטת כותי מועיל לכתחילה בשום פנים, מהאי טעמא דלא יכשירו שחיטתו בלא כלום, וכה"ג כתב הרשב"א בטעמא דאין נותנין לכותי לשחוט בינו לבין עצמו על סמך שיתן לו כזית בשר, משום דילמא יכשירו שחיטתו בלא כלום, ואהא מייתי הא אמרת בישראל עע"ג שחיט לכתחילה, אלמא דלא חיישינן להא, רק טעמא דרואין דאסור בחש"ו לכתחילה, משום דילמא לאו אדעתייהו, א"כ שפיר קשיא בכותי עכ"פ ישחוט לכתחילה על סמך חתיכת כזית, דליכא למיחש דילמא אשתלי כיון דלא אכיל איסורא, כנ"ל:

מיהו לפי תירוץ השני של התוס' בד"ה המניח, דלאביי מותר דיעבד בליתיה קמן בלי חתיכת כזית בשר, ע"כ צריך לומר אף דדיעבד מותר בלא כלום, מ"מ אין מוסרין לכתחילה ביוצא ונכנס, והיינו שאין ראוי לסמוך לכתחילה לא על יוצא ונכנס ולא על בדיקה ע"י כזית בשר, דשמא מיראה יאכל ג"כ, וכ"כ הר"ר אלי' מזרחי בתשובת מים עמוקים סי' ט', ואף דלקמן מצינו קוטע ראשו של אחד מהן משמע אפי' לכתחילה, היינו דהציפרים של כותי ורוצה למכור אותם, הילכך שפיר הוי בדיקה טובה כי אינו מוכרח למכור ומניחו והולך לו, אבל כאן בבהמת ישראל אין סומכין לכתחילה על בדיקה זו, שמא מחמת שלא יהא נתפס על שחיטתו יאכל אף שלא שחט יפה, א"כ ליכא לאקשויי כלל דישחוט באחרים רואין לכתחילה על סמך בדיקה, כמו דאינו שוחט ביוצא ונכנס על סמך בדיקה, אף דדיעבד כשר בלי בדיקה, לכן נראה לי דלתירוץ זה כך הכוונה, דוודאי אף שכתבתי שאין בכלל אחרים רואין מירתת כעומד על גביו, אבל עכ"פ יש בכלל אחרים רואין מירתת של יוצא ונכנס, דכיון דבאמת ראו אותו אחרים הרי שהיו יכולין לראותו א"כ מירתת הוא שמא יראוהו שוחט ומקלקל, ואפי' באמת לא ראה הוא אותם אבל מירתת היה שמא יראו כמו ביוצא ונכנס, וא"כ יש בכלל אחרים רואין מירתת, וגם ראו ששחט יפה, והשתא מקשה שפיר למה לא ישחוט לכתחילה, כיון דהך סברא דיוצא ונכנס משום מירתת סגי להכשיר דיעבד, מה שכל ההיתר רק על סברא דמירתת, א"כ באחרים רואין דבלי מירתת מותר דיעבד מכח שראו ששחט יפה, א"כ כ"ש שיש לסמוך על מירתת להתיר לכתחילה, מה דבלי מירתת היה מותר דיעבד, והרי אנו סומכין על מירתת זה, מה דבלי מירתת היה אסור לגמרי, והשתא שפיר קאמר הא אמרת עע"ג שחיט אפילו לכתחילה, אלמא דלא חיישינן שיתנו לו בלא כלום, רק שמא לאו אדעתייהו דאחרים, ובמירתת לא שייך הך סברא, ונהי דהיכא דבלי מירתת אסור אפילו דיעבד, אין סומכין לכתחילה על מירתת של יוצא ונכנס, אבל באחרים רואין דבלי מירתת מותר דיעבד כ"ש שיש לסמוך על מירתת, לא לענין גוף ההיתר רק לענין לכתחילה, וכמו כן להיפוך כיון דטעמא דאסור באחרים רואין בחש"ו לכתחילה, משום דלאו אדעתייהו, לא משום שיטעו להכשיר בלי אחרים, דא"כ עע"ג היכי שחיט לכתחילה בכותי, וע"כ משום דילמא לאו אדעתיה, וזה לא שייך רק בחש"ו דאי לאו אדעתייהו איכא איסורא דיעבד, אבל בכותי דיש סברא דמירתת, דאפי' לאו אדעתייהו מותר דיעבד מכח סברא דמירתת בלבד, פשיטא דיש להתיר לכתחילה, כיון דלהא לא חיישינן שמא ימסור לו בלי רואין כלל, דא"כ עע"ג נמי יהא אסור לכתחילה ודו"ק:

שם חותך כזית בשר ונותן לו וכו' לא אכלו אסור לאכול משחיטתו מלשון זה משמע דהיכא דליתיה קמן כשר בלי אחרים רואין ובלי בדיקה, דאל"כ הוי ליה לומר לא נתן לו כזית בשר אסור לאכול משחיטתו, וע"כ דבלא נתן לו כזית בשר ג"כ יש היתר בליתיה קמן כגון שהלך לו ואיננו, אבל בלא אכלו לעולם אסור, והא דקתני ברישא אכלו מותר, היינו דכיון שישנו לפנינו אין היתר רק ע"י שיאכל, אבל מ"מ איסור לגמרי ליכא רק בלא אכלו, וזה הוא ראיה לתירוץ השני בתוס' בד"ה המניח ועמ"ש שם:

ודע דלשון זה חותך כזית בשר ונותן לו הוא קשה הבנה דהוי ליה לומר נותן לו ממנה לאכול, ומה זה שאמר חותך, וכן כזית הא שיעורין לית להו לכותים, ואפילו אי נימא דנבלה שאני כיון דמצוה שהחזיקו בה הוא, והיינו דמדקדקין בה יותר מישראל, ואפי' בדברים שאינם מפורשין בקרא, א"כ חצי שיעור נמי מחזיקין בהא, ואולי הכוונה דלכתחילה שיהא הניסיון עצהיו"ט, ואין ראוי שירגיש הכותי שהוא נותן לו לנסותו, שמא מפני הבושה יאכל, גם אין ראוי ליתן לו באופן שיכול להשמט בקל, דא"כ לא ידע האמת שאינו אוכל מחמת איסור, לכך אי יתן לו חתיכה גדולה הראויה להביאה לביתו אין הנסיון ברור, שמא יקחנה לביתו, וכן אי יתן לו חתיכה קטנה מאוד הרי מפורש שנותן לו לנסיון לכך נותן לו כזית שהוא שיעור אכילה לאכלה תיכף, ואין ראוי להביאה לביתו, ובזה יהא הנסיון יותר ברור, ואולי נתכוונו עוד לכזית בשר מבית השחיטה שהוא לרפואה, כדאמרי' לקמן הרוצה שיבריא חותך כזית בשר מבית השחיטה ובזה אינו נראה להדיא לנסיון, כנ"ל:

שם הא אמרת כשישראל עע"ג שחיט אפי' לכתחילה. תמוה ני דהוי ליה להקשות למה לי רואין בבודקין אותו סגי דהיינו ע"י כזית בשר, והכא ליכא למימר דליתיה קמן למיבדקיה, דמה בכך מ"מ קשיא דהא מותר דיעבד בליתיה קמן כמ"ש התוס' בתירוץ שני בד"ה המניח, וכן הוכחתי מלשון לא אכלו דאי ליתי' קמן מותר, והנה לקמן באוקימתא קמייתא דרבינא פריך כה"ג בבודקין אותו סגי ומשני דליתיה קמן למיבדקיה, ושם דקדק רבינו ברוך בהגהת הרא"ש דמדלא פריך הא לכתחילה שחיט ש"מ דאינו מומחה אין מוסרין לו לכתחילה באחרים רואין כמו חש"ו, ולכאורה ראייתו מוכרחת דהא חזינן הכא בכותי מקשה דשחיט לכתחילה ולא מקשה בבודקין סגי, ומ"ש דהתם פריך בבודקין סגי ולא פריך דלכתחילה שחיט כי הכא, ובאמת נראה לי דלק"מ והוא דבלא"ה יש לתמוה על הך קושיא בבודקין סגי, דהא י"ל דקמ"ל דבאחרים רואין שחיטתן כשרה בלי בדיקה, ובשלמא בהך דרב"ע לעיל דזה השוחט יודע אי נטמא וישנו לפנינו לא שייך לומר דאין צריך לשואלו, אבל בדיקת ה"ש לאו מילתא זוטרתא היא ומה זו שאלה בבודקין אותו סגי, וצריך לומר דעיקר הקושיא דע"כ תנא לא אתי לאשמועינן דאין צריך בדיקה, דפשיטא, ואפי' לכתחילה שוחט בלי בדיקה כלל, כיון דאחרים שיודעין רואין, וע"כ דבא לאשמועינן דדוקא אחרים בעינן, וקשה הא באמת לאו דוקא דבבודקין סגי, והיינו דמשני בליתיה קמן למיבדקיה וקמ"ל שפיר דדוקא באחרים מותר לאכול, ובאופן אחר לא, והשתא ממילא לא קשיא הא שחיט לכתחילה, דמה בכך מ"מ הא דבעי לאשמועינן דדיעבד בליתיה קמן אינו כשר בלי אחרים לא שמענו רק בשחיטת דיעבד, ואפי' אי הוי קתני במתניתין בהדיא דשחיט לכתחילה באחרים רואין, אכתי צריך למיתני דבליתיה קמן בעינן דוקא רואין להכשיר השחיטה, וה"ה דהוי מצי להקשות להיפוך דע"כ קמ"ל דלא בעי בדיקה, דאי דדוקא רואין בעינן הא באמת סגי בבדיקה, וע"כ דקמ"ל דלא בעי בדיקה, וקשה למה לי דיעבד הא אפי' לכתחילה יכול לשחוט בלי שום בדיקה באחרים רואין וכ"ש דיעבד,