תפארת יעקב על חולין חלק א קסז

מדאורייתא, וכן נראה מדברי הרמב"ם להדיא [ועכ"פ מדרבנן וודאי יש להצריך ב' לכתחילה אטו בהמה] דכלל תרווייהו להצריך ב' סימנים שלימים וזהו השחיטה המעולה ש"מ דמדינא בעי הכי לכתחילה:

מיהו אפילו לפירש"י יש לי לפרש הסוגיא בפשיטות דוודאי הך בבא דקתני אחד בעוף ב' בבהמה שחיטתו כשרה ונקט רובו של אחד כמוהו בפני עצמו ע"כ דבא להורות דאין שום פסול פוסל אחר שחיטה זו, רק דקשיא ליה בבהמה ליכא שום חידוש ולמה נקט השוחט דיעבד דאפילו לכתחילה מותר, גם שחיטתו כשרה אין חידוש דוודאי אין פסול פוסל אחר שנים ועכ"פ השוחט וודאי קשיא והיינו דמשני דקאי על אחד בעוף דבתר הכי אין פסול פוסל וגם רק דיעבד וממילא נקט נמי ב' בבהמה דאף דבבהמה פשיטא שאין פוסל מ"מ נקט אגב עוף, ועוד דבא לומר דאחד בעוף הוי כב' בבהמה דאין פסול פוסל דס"ד כיון דלכתחילה בעי ב' עדיין יפסול שהייה אח"כ קמ"ל דדוקא ברוב כיון דדנין מצד רובו ככולו לא שייך להכשיר מכח רוב ככולו היכא דכולו מקולקל ונפסל וכיון שיש פסול בכולו אין הרוב מכשיר מכח דהוי ככולו משא"כ באחד שלם שאין הכשירו מכח דאחד הוי כב', ותירוץ השני הוא דקאי אבהמה נמי משום דברישא נהי דעיקר בא לאשמועינן דאחר הכשר שחיטה אין פסול פוסל והיינו אחר אחד בעוף ואחר ב' בבהמה אבל עדיין לא ביאר כמה שיעור השחיטה עד שיהא נקרא הסימן שחוט ומפרש דרובו הוי ככולו, ולפי זה אחר רוב אחד בעוף ואחר רוב ב' בבהמה ג"כ אין שום פסול פוסל ומ"מ פסקינהו התנא דאי הוי נקט בפשיטות השוחט רוב אחד או ב' וכו' שחיטתו כשרה הוי ס"ד להורות רק בשיעור השחיטה לא שאין פוסל פסול אחר כך, ולפי זה כיון דברישא לא נחית לשעור שחיטת הסימנים רק למנינא אחד בעוף וב' בבהמה ממילא נכלל כל הסימנים ורובן ולכך נקט השוחט משום רובן דאינו לכתחילה וקאי נמי על בהמה והשתא לפי זה ג"כ לכ"ע אחד בעוף אינו רק דיעבד ולא לכתחילה, רק הנ"מ בין הני תרי לישני דללישנא קמא שהייה במיעוט בתרא פוסל רק אחר כולו אינו פוסל וללישנא בתרא אפי' אחר רוב אין שהייה פוסל, והיינו דמיבעי' לן לקמן שהה במיעוט סימנים משום דלא איתברר לן פירושא דמתניתין אי רישא רק בשוחט כל הסימנים או דסיפא מפרש דרישא רק מנינא קאמר ובין כולו ובין רובו אין פסול פוסל ודו"ק, והנה הרא"ש הקשה מהא דלקמן בעובדא דבר אווזא דרבא דלא שחט רק סימן אחד ותירץ דכיון דלא אפשר הוי כדיעבד, ואני תמה דפשיטא דמהך עובדא מוכח להדיא דבעינן ב' סימנים לכתחילה דהא קאמר נבדקיה לקנה ונשחטיה לקנה ולכשריה והדר לפכוה לושט והשתא אי ס"ד דבכל עוף לא בעינן ב' סימנים לכתחילה רק סימן אחד מה זה שאמר ולכשריה פשיטא דכשר והיכי שייך לומר שיכשיר אותה, וברור משום דלכתחילה בעינן שישחוט ב' סימנים כששוחט קנה בלבד אין ראוי להכשירה בזה רק ישחוט ושט ג"כ ועל זה קאמר כיון דאי אפשר לבדוק ושט אחר שחיטה וקודם שחיטה אינו ניכר ישחוט קנה בלבד ויכשיר העוף בשחיטה זו בלבד בלי ושט דכיון דלא אפשר הוי כדיעבד וזה ברור, ונראה לי שזה הי' באמת חידושו של רב יוסף ששיבחו אביו חכים ברי בטרפות שרבא הי' חושב דלכתחילה אין לשחוט סימן אחד וממילא כאן אין לשחוט אותו עוף ורב יוסף מחדש דלכתחילה הכוונה שאפילו שחט סימן אחד כל עוד שלא שהה שיעור שהיי' צריך שישחוט השני ולא יכשירנו בסימן אחד אבל לא שייך איסור לכתחילה לשחוט שלא ישחוט כלל הילכך כאן שוחט לכתחילה סימן אחד ואחר ששחט שוב הוי כדיעבד להכשיר העוף באותו סימן שאם ישחוט ושט ג"כ יטרוף העוף כנ"ל:

בתוס' בד"ה השוחט ר"י אומר וכו' וכר"י קי"ל וכו' הזהרו בוורידין כר"י ונראה דדוקא לכתחילה וכו'. נראה לי המשך דבריהם דלכאורה מהך דברכות דקאמר הזהרו בוורידין כר"י יש להוכיח חדא מהני תרתי או דאין הלכה כר"י ומ"מ קאמר להם להזהר דאי הלכה כר"י דאסור היכי שייך לומר זהירות במה דאסור דיעבד מן הדין, לזה כיון שהקדימו דכר"י קי"ל כתבו דמהך דברכות דקאמר הזהרו מוכח דהלכה כר"י ומ"מ לא אמר רק לשון זהירות דר"י לא קאמר רק לכתחילה ודיעבד כשר א"כ אין זה רק זהירות, אבל אי ר"י היה אוסר דיעבד הוי מוכח להיפוך דאין הלכה כר"י רק לכתחילה יזהרו ועמ"ש בסמוך:

בא"ד כדמוכח בגמרא וכו'. דבריהם צ"ע דפשיטא דבקדשים ליכא איסור משום דם איברים דפירש ממקום למקום רק האיסור הוא משום דצריך יותר דם לזריקה ומה ענין זה להוכיח דבחולין ליכא איסור דיעבד מצד דם הנבלע באברים ואפי' בחטאת הנאכל לכהנים מ"מ פשיטא דלא קתני במתניתין קדשים וחולין מצד איסור אכילה דמה נ"מ ועיקר קתני מצד זריקת הדם א"כ מה בכך דמוכח דמצד זריקה ליכא איסור דיעבד להוכיח מזה דליכא איסור אכילה מצד בליעת הדם בבשר, ואפילו אי נימא דכוונת התוס' להוכיח דע"כ פשיטא ליה למקשה לקמן דר"י רק לכתחילה קאמר דאל"כ מנא לי' להוכיח רישא בחולין דילמא באמת אוסר ר"י דיעבד מכח חסרון דם זריקה וע"כ דפשיטא לי' דמחלוקת ר"י רק לכתחילה א"כ ה"ה בחולין, אבל מ"מ מלבד דבלא"ה יש לומר דידע מצד הסברא שאין זה דבר הראוי לפסול דיעבד מצד מיעוט הדם כיון דעכ"פ יש לו לקיים מצות זריקה ולא ניתן שיעור לזה להקפיד עליו דיעבד, אבל בלא"ה מ"מ מנין לנו להוכיח דפשיטא להו דר"י רק לכתחילה דילמא הא פשיטא להו דת"ק לא בעי וורידין אפילו לכתחילה וזה מוכח באמת שהרי לא הוזכר בדברי הת"ק וורידין כלל שהרי לענין סימן אחד או רובו זכרו השוחט להורות לכתחילה בעינן ב' סימנים שלימים ולמה לא זכרו וורידין לכתחילה וע"כ דת"ק לא מצריך וורידין כלל בשחיטה אבל ר"י שפיר יש לומר דפוסל דיעבד, והנה הרא"ש הביא דברי התוס' הללו וכתב אח"כ דוודאי ר"י אוסר דיעבד בצלאו שלם ומ"מ דברי התוס' אמת דר"י לכתחילה אוסר, והיינו ע"י שרוצה לנתח אבר אבר דמ"מ אוסר ר"י לכתחילה שמא יצלהו שלם, ולפי דרכו מה שאמרו הזהרו בוורידין כר"י אתי שפיר אפי' אי דיעבד אסור דמ"מ אמר להזהר כר"י לכתחילה אפילו רוצה לנתח אבר אבר, מיהו לא הבנתי הך ראי' מהך דלקמן אינה כלום דלענין קדשים דצריך לדם זריקה פשיטא דאוסר ר"י אפי' מנתח, גם לא ידעתי מה יעשה הרא"ש בהך ראי' שהביאו התוס' דר"י מכשיר דיעבד לגמרי אפי' צלאו שלם ואי יש לו איזה דחיי' למה הביא הראיה מעיקרא ולא דחה אותה, ונראה דידע הרא"ש שפיר דהוכחת התוס' להתיר דיעבד מחמת איסור דם אינה הוכחה מהך דלקמן כמ"ש מקודם, רק לענין דר"י אוסר לכתחילה אפילו מנתח משמע לי' הוכחה כיון דבקדשים וודאי אסור בכל גווני לר"י לכתחילה בלי וורידין א"כ ה"ה בחולין, אבל באמת גם זו אינה הוכחה גמורה לפי שנראה לי דלפום מה דהוי ס"ד דמיירי בקדשים בעינן דוקא שחיטה לא נקוב בקוץ דבקדשים ודאי בעינן דם של שחיטה בכלי לזריקה לא שינקוב בקוץ אבל בחולין עד שינקוב קאמרינן אלמא דלפום מה דהוי ס"ל בקדשים משתנה דינו של ר"י ממה שהוא בחולין וה"ה לענין לאסור לכתחילה אפילו דעתו לנתח:

בא"ד והא דקאמר בתוספתא וכו'. הר"ן תמה על זה דאי לכתחילה מ"ש ושט קנה נמי בעינן לכתחילה למ"ד דב' בעוף בעינן לכתחילה ואין זו קושיא כלל לפע"ד שהרי ע"כ לכל הפירושים מה שזכר ר"י ושט לאו לענין מחלוקתו זכר זה דהא לא נחלק עם התיק רק בוורידין בלבד דאי דת"ק סובר קנה או ושט ור"י סובר ושט דוקא א"כ כדמקשה לקמן למ"ד או קנה מדברי ר"י דתוספתא הרי לתרווייהו קשה דרבנן ור"י פליגי בהא, וע"כ דהוי ס"ל דת"ק נמי דוקא ושט ס"ל ור"י קאמר לי' דבעינן ושט עם וורידין וושט לחוד לא סגי וקשיא לי' למ"ד קנה ג"כ כשר ומשני דכך הכוונה דת"ק סובר סימן אחד סגי וקאמר דבעינן סימן אחד עם וורידין רק נקט ושט דסמוך לוורידין, והשתא אי נימא דקאי לענין לכתחילה פשיטא דאתי שפיר טפי דת"ק סובר השוחט דיעבד סגי באחד כל דהו אבל לכתחילה לא סגי בקנה רק ושט ג"כ וקאמר ר"י דבעינן ושט עם וורידין לכתחילה אבל מסימן ראשון לא מיירי דאפי' דיעבד בעינן ליה רק בחידושו של הת"ק לכתחילה דבעי סימן השני ג"כ קאמר הוא דלא סגי לכתחילה בושט רק בוורידין ג"כ ועמ"ש לקמן בתוס' בד"ה שנים:

בד"ה חצי אחד בעוף וה"ה חצי כל אחד וכו'. המשך דבריהם בזה דוודאי אי הוי ס"ל דב' חצאין בעוף כשר הוי ניחא דקתני חצי אף דמוכח מרישא דחצי פסול דרוב קתני דקמ"ל כא דב' חצאין כשר כמו רוב והיינו דרק חצי אחד פסול ולא ב' ולא הי' צריך לומר דנקטי אגב אחד וחצי, רק לפי שהקדימו דה"ה דחצי כל אחד פסול והא דלא נקט רבותא לפסול בב' חצאין משום אגב סיפא דבעי לומר רוב אחד נקט חצי אחד וקשיא להו לא הוי לי' לומר דינו בעוף כלל דמרישא שמעינן דוקא רוב ואי להכשיר ב' חצאין הא אמרינן דב' חצאין ג"כ פסול, ועל זה כתבו דהוזכר רק אגב אחד וחצי בבהמה, מיהו קשה לכאורה דלמה בבהמה אינו משגיח על סיפא דקתני רוב ב' לומר כאן ב' חצאין ובעוף נקט רק חצי אחד והוי לי' לאשמועינן ג"כ אף שיש בב' חצאין יותר מרוב אחד, אבל לא קשיא כלל דפשיטא דרוב אחד במקום אחד עדיף טפי מרוב שהוא מתחלק לב' סימנים דהא כולו אין כאן בוודאי רק מבין שניהם יוצא יותר מרוב ולא כולו שהרי אין כאן רק חצי מכל אחד א"כ פשיטא דרוב בסימן אחד דהוי ככולו עדיף מרוב מתחלק בב' סימנים ומדקתני ברישא ורובו של אחד מוכח ג"כ דב' חצאין פסול, וכבר כתבתי במשנה דבלא"ה בעוף לא קשיא כלל שאין סימן זה מצטרף לזה בשום פעם לסייע בהכשירו רק בבהמה דסימן זה צריך לזה ס"ד דכנוף אחד הם וכל ששחט רוב משניהם סגי, גם בלא"ה נראה לי דהך אחד וחצי בבהמה היינו דוקא קנה וחצי ושט דלהיפוך כיון דחצי קנה פגום עדיין לא מיטרפה וכשרה לא שייך ביה צירוף כלל שאין זה שחיטה כלל שהרי אפי' היה נקוב ונפחת בקוץ הי' כשר א"כ בעוף ממילא לא שייך ב' חצאין כלל דחצי קנה אינו כלום, ולמ"ד ושט ולא קנה דהי' יכול לומר בעוף אחד וחצי מ"מ כיון דאין הקנה מצטרף לעולם ושחיטה אינו מועיל להשלים