תפארת יעקב על חולין חלק א קסו

השוחט פרק שני במשנה השוחט אחד בעוף ושנים בבהמה סחיטתו כשרה. איכא למידק כיון דקתני בתר הכי ורובו של אחד כמוהו א"כ לא מיבעי' לפי האיבעית אימא דהשוחט קתני על רובו של אחד כמוהו אבל עכ"פ הוי ליה למיתני השוחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה שחיטתו כשרה ולאיזה צורך נקט להך אחד ושנים בפני עצמו שאין בזה שום חידוש דין, וביותר יש לתמוה דהא כתבו התוס' לעיל ריש מכילתין בד"ה מי קתני מניח המניח קתני דעיקר דיוקא בכאן דלכתחילה לא לאו מכח השוחט רק מכח שחיטתו כשרה דקתני א"כ היכי ס"ד דקתני מעיקרא שחיטתו כשרה והדר קתני ורובו של אחד כמוהו ונימא דשחיטתו כשרה לא קאי על שלפניו רק על לאחריו ורובו של אחד כמוהו, הן אמת דלעיל כתבתי לדחות דברי התוס' הנ"ל ובוודאי מהשוחט עצמו דייק אבל מ"מ אמת הוא דוודאי שחיטתו כשרה נמי דיעבד במשמע כדמוכח בשמעתין ריש מכילתין דקאמר אנא שחיטתן כשרה קשיא לי תרתי דיעבד למה לי א"כ נהי דהשוחט דמעיקרא יש לומר דלכך התחיל השוחט משום דבעי למימר נמי ורובו של אחד כמוהו דלא הוזכר שחיטה בכולה מתניתין ואכלהו בבי קאי לכך נקט השוחט אבל הך דיעבד דשמענו משחיטתו כשרה פשיטא שלא נתיישב עדיין דהא וודאי ע"כ על שלפניו קאי, אלא אפילו לאיבעית אימא דקאי על אחד בעוף ג"כ קשה דהוי ליה למיתני השוחט רוב אחד בעוף ורוב ב' בבהמה שחיטתו כשרה ואפילו נימא דבא לאשמועינן דאפילו אחד שלם ג"כ לכתחילה לא א"כ פשיטא דלא הוי ליה למיתני בהדי ב' בבהמה דאפילו לכתחילה ולכלול אותם בחד שחיטתו כשרה ונימא דלא קאי על שלפניו בבהמה רק על לפני פניו, ועכ"פ הוי ליה למיתני השוחט אחד או רוב אחד בעוף ורוב ב' בבהמה שחיטתו כשרה:

ונראה לי דע"כ כוונת התנא לאשמועינן איזה חידוש ברישא והיינו דס"ד וודאי אף שאין צריך להכשר שחיטה בעוף רק אחד וב' בבהמה היינו דאי לא שחט יותר ומתה בכך מתכשרה אבל מ"מ אם שחט יותר ועשה פסול בשחיטה מדברים הפוסלים את השחיטה קודם שמתה הבהמה אין שחיטתו כשרה, והיינו כששחט סימן אחד בעוף ושהה ושחט השני או החליד ודרס בשני וכן בב' בבהמה אחר ששחט אותם דרס והחליד בהם כל כמה שלא מתה הוי פסול בשחיטה קמ"ל דאחר אחד בעוף וב' בבהמה שוב אין שום דבר מקלקלת השחיטה ושחיטתו כשרה אפילו עשה בה אח"כ בחיים דבר הפוסל את השחיטה, והשתא לא מיבעי' להך צד דשהייה חלדה במיעוט בתרא פוסלת א"כ שפיר פלגינהו התנא אחד ושנים מהך דסיפא ורובו של אחד דברובו אכתי פוסל שהייה חלדה אח"כ אבל אחר אחד בעוף או ב' בבהמה אין שום דבר פוסל אח"כ, ואף אי צריך לשחוט בעוף ב' סימנים לכתחילה מ"מ אין שהייה וחלדה פוסלת אחר אחד דדוקא במיעוט אחר הרוב פוסל דכיון דטעמא דרובו דהוי ככולו א"כ עכ"פ בשחט כולו הוי הכל שחיטה אחת דלא שייך לומר רובו ככולו אי כולו אינו בכלל השחיטה כלל וכיון דשחט כולו ועשה שהייה או חלדה מיפסלא, אבל בשחט סימן אחד כולו בעוף אותו הסימן השני אין לו שייכות לראשון כיון שכבר הוכשרה בראשון ואין הכשר הראשון מטעם דאחד כשנים שנאמר בשחט שנים יפסול שהייה רק ברוב ומיעוט דטעם דרוב דהוי ככולו הילכך בשחט כולו פוסל שהייה אפילו באחרונה, אמנם אפילו להך צד דאפילו אחר רוב אין שהייה פוסלת מ"מ אתי שפיר דהך בבא דרישא לא מיירי בשיעור השחיטה בסימן כולו או רובו או חציו רק במנין מיירי וקאמר דאחר שחיטת אחד בעוף ושנים בבהמה אין שום פסול פוסל אח"כ והדר ביאר כמה הוא שיעור השחיטה שיהא הסימן נקרא שחוט וקאמר דרובו ככולו, והשתא על שחיטתן כשרה לא קשיא כלל רק השוחט קשיא להו דלא שייך לשון השוחט בב' בבהמה ושפיר משני דעל אחד בעוף קאי או על רובו של אחד כמוהו, ועכ"פ יצא לנו מהנ"ל דאפילו למ"ד שהייה במיעוט בתרא אסור דוקא אחר רוב ושהה במיעוט אחריו אבל בשחט סימן אחד שלם בעוף ושהה ושחט השני או דרס בשני לכ"ע כשר והיינו דלא הוזכר דין זה של שהייה רק במיעוט בתרא לא בין סימן לסימן בעוף, ולא מיבעי' לפירש"י לעיל דף כ"א ע"ב בד"ה ואינו מבדיל דסימן אחד בעי מדאורייתא לכתחילה אפי' בעוף א"כ ודאי ראוי שיפסל שהייה ברוב דכיון דשחט כולו הכל בכלל השחיטה היא מדאורייתא ונפסלה בשחיטה אבל סימן ב' דהוא רק להרחקה שוב אין שהייה פוסלת, אלא אפילו לפי הנראה ברמב"ם פ"א מה"ש כמו שאבאר לקמן דב' סימנים בעינן לכתחילה אפילו כעוף מדאורייתא מ"מ כיון דהכשר דיעבד הוא בסימן אחד ואינו מטעם דאחד כב' ממילא אין שהייה בשני פוסלת את הראשון דיעבד כנ"ל ועמ"ש בגמרא:

והנה רש"י ז"ל פי' השוחט שחיטתו כשרה בגמרא פריך שנים בבהמה מאי לשון דיעבד שייך ביה אלא כמה ישחוט וילך, ויש לדקדק בדבריו דבגמרא קאמר לכתחילה לא עד כמה וכו' משמע דעיקר הקושיא היתה למה לכתחילה לא ומה זה דנקט רש"י ז"ל דלא שייך ביה לשון דיעבד כלל, ונהי דבאמת כאן הא בהא תליא דהיינו אי היה שייך בכאן לשון דיעבד שהיה עוד סימן חוץ ב' ממילא לא הוי קשיא לן לכתחילה אמאי לא דהוי אפשר לומר לכתחילה ישחוט כולם רק לפי שאין כאן רק ב' קשיא לן לכתחילה לא אבל עכ"פ היה לו לרש"י לומר בגמרא פריך ב' בבהמה לכתחילה לא אלא כמה ישחוט, ונראה לי דכוונת רש"י ז"ל דוודאי הוזכר במתניתין כמה בבי ובכלהו לא הוזכר שחיטה כלל רק סמך על השוחט קמא שהתחיל בו וקאי אכולהו בבי א"כ יש לומר דנקט השוחט משום בבא דסיפא חצי אחד וכן כלהו ובכמה מקומות מתרץ הכי דנקט איידי סיפא לזה בא לפרש דעיקר הקושיא דלא שייך שיאמר איידי במקום דלא שייך אדמעיקרא כלל דעד כמה ישחוט שהרי ב' סימנים הם כל השחיטה ואין עוד מה לשחוט, מיהו יש לדקדק במה שציין רש"י השוחט שחיטתו כשר בגמרא פריך וכו' והרי לא הקשו בגמרא רק מלשון השוחט לא משחיטתו כשרה ואי הוי מקשה משחיטתו כשרה לא הוי משני מידי בתירוץ ב' דקאי על רובו של אחד כמוהו (כמ"ש מקודם שדברי התוס' ריש מכילתין צ"ע בזה], ואולי נתכוון רש"י למה שכתבתי לעיל דע"כ תנא דמתניתין בא לומר כאן דין על לאחר שחיטה דאין פסול פוסל שחיטתו דמעיקרא, והשתא לולא דהוי קתני שחיטתו כשרה היה אפשר לומר דנקט השוחט משום דבא לאשמועינן דאי שחט אחד בעוף וב' בבהמה שוב אין שום פסול פוסל את שחיטתו אבל השתא דקתני השוחט וכו' שחיטתו כשרה קשיא ליה דהוי ליה לומר שוחטין אחד בעוף וב' בבהמה ושחיטתו כשרה כנ"ל:

שם חצי אחד בעוף ואחד וחצי בבהמה. קשיא לי למ"ד ושט לא קנה הא איכא נמי בעוף אחד וחצי דפסול דהיינו קנה וחצי ושט ואיכא למימר דדוקא בבהמה כיון דושט וקנה שניהם מצטרפין לשחיטה אחד לחבירו וזה בלא זה אינו כלום הילכך כיון שכל אחד מצטרף לחבירו ס"ד דאחד וחצי יועיל דבין שניהם יש יותר מרוב שנים ושניהם כגוף אחד הם אבל בעוף למ"ד ושט ולא קנה אין לקנה שום הצטרפות לשחיטה דושט בלא קנה מכשיר וקנה בלא ושט אינו כלום הילכך אין שום רבותא באחד וחצי מחצי ושט דכל דחצי ושט לא מהני ממילא אין שום יתרון במה ששחט קנה אפילו כולו, ולפי זה כ"ש דלא קשיא דהוי ליה למיתני ב' חצאין בעוף, ולפי זה יש לומר דאפילו למ"ד קנה או ושט ג"כ לא קשיא דהוי ליה למיתני ב' חצאין דאף דקנה נמי מועיל מ"מ אין להם הצטרפות זה לזה דאחד מהני בלא חבירו א"כ ממילא כל שאין הכשר שחיטה באחד בפני עצמו לא מהני, רק בבהמה ס"ד כיון דסימן אחד לא מהני עד שישחוט השני הרי יש להם הצטרפות בשחיטה וס"ד דמהני אחד וחצי דהוי רוב שנים בין שניהם קמ"ל דלא, ועמ"ש בתוס' בד"ה חצי ויתר הדברים במשנה זו יתבאר בס"ד בגמרא כל אחד במקומו:

בגמ' השוחט דיעבד אין לכתחילה לא ב' בבהמה וכו'. משמע דאחד בעוף לא קשיא ליה כלל והוי ניחא ליה בפשיטות דרק דיעבד אבל לכתחילה בעינן ב' ורש"י ז"ל פי' טעמא דאחד בעוף דעביד הרחקה דלא ליעבד פלגא דחד, ואני תמה מאד דא"כ פשיטא דלפי מה דמשני איבעית אימא אאחד בעוף דאסיפא ארובו של אחד כמוהו פשיטא דקאי דכיון דחיישינן אפילו עביד כולו דילמא אתי למיעבד פלגא דחד כ"ש ברוב שנים בבהמה דיש לחוש דלא אתי למיעבד רובא דחד ולפי זה לתירוץ ראשון קאי על אחד בעוף וכ"ש על רובו של אחד כמוהו וע"כ לתירוץ ב' לא קאי רק על רוב והשתא היכי שייך איבעית אימא דמה הריוח בזה אדרבא הפסיד דהא על אחד בעוף לא קשיא ליה כלל ומה יתרון יש לו בתירוץ ב' לחדש דהשוחט לא קאי על חדא בעוף, ואם לא לתרץ מתניתין בא רק מצד עצמותו שהיה קשה לו שיהא אחד בעוף לכתחילה לא א"כ היאך לא זכרו בקושיא להקשות על עוף ג"כ לכתחילה אמאי לא, ולולא פירש"י ז"ל היה אפשר לפרש דטעמא דאחד בעוף דגזור רבנן עוף אטו בהמה כמו שמצינו בבשר בחלב ובכמה מקומות דגזרו הא אטו הא לכך כיון דבבהמה בעינן ב' דוקא גזרו גם בעוף דוקא ב' סימנים אטו בהמה ולפי זה לתירוץ ראשון לא קאי כלל על רובו של אחד כמוהו ורוב אטו פלגא לא גזרינן כלל והיינו דקאמר איבעית אימא ארובו של אחד כמוהו וגזרו רובא אטו פלגא, ולפי זה אין הכרח כלל דל"ב פליג על לישנא קמא דנימא אחד בעוף לכתחילה אדרבא מה דלא ס"ל ללישנא קמא מחדש הוא דלכתחילה לא, וכן נראה מדברי הרי"ף דלא כמ"ש הרא"ש בשמו שהרי כתב כולי' סימנין ומה שלא זכר רק תירוץ בתרא משום דאחד בעוף לא קשיא ליה כל דהא לא מקשה רק ב' בבהמה לכתחילה לא וכו' אבל אחד בעוף פשיטא דהשוחט עליה קאי וזהו שזכר הרי"ף ברייתא דבר קפרא דכיון דהיה מהראוי שיהא עוף בשחיטה ב' סימנים כמו בהמה רק מכח דאיתקש לדגים צריך לפחות שחיטת דגים א"כ עכ"פ כמו בבהמה בעינן ב' סימנים לכתחילה דלא גרע מסימן אחד בעוף דבעי לכתחילה כולו כמו שפירש"י להדיא לעיל דף כ"א ע"ב בד"ה ואינו מבדיל א"כ ה"ה ב' בבהמה, וכן נראה באמת דלא שייך לומר רובו ככולו אי אין כולו בכלל השחיטה לכתחילה עכ"פ א"כ ממילא דיו שנאמר בעוף דסגי דיעבד ברוב אחד משום דאיתקש לדגים ג"כ אבל לכתחילה בעי ב' לכתחילה