תפארת יעקב על חולין חלק א קנה

כלל דכך הוא דרך הש"ס בכל מקום דנקט כל הלימודים כדי שיהא מוכח הכל שלשה בליטמא ושלשה בלטמא ובלי גז"ש לא מוכח זה כלל לכך מייתי גז"ש כדי שיהא מוכח הכל כנ"ל:

בד"ה אלא אם כן נגע ותוכו דכתב רחמנא ע"כ למעוטי גבו. לשון זה צריך ביאור שאם נתכוונו להקשות היכי ס"ד אם נגע למה כתיב תוכו הוי להו לומר ותוכו דכתב רחמנא למעוטי גבו ומאי ע"כ שכתבו, ואם הדבר דחוק לומר דבא למעט גבו מי מכריח אותו לכך נימא דבאמת לאויר אתי, ונראה כוונתם לפי דהשתא אכתי הוי ס"ל דכלי חרס מטמא מגבו דהא מייתי אח"כ קרא לסתור הק"ו דמטמא מגבו והיינו הך דצמיד פתיל והשתא בא להוכיח רק דמטמא באויר ולמעט גבו אכתי לא שמענו א"כ אויר מוכח מתוכו דכתיב, ואהא כתבו דהשתא וודאי דרוצה לומר דאינו מטמא באויר ע"כ אינו מטמא מגבו דאל"כ תוכו למאי אתי רק בתר דדייק אויר מגז"ש א"כ תוכו דכתיב מכח אויר הוא וממילא אין להוכיח למעוטי גבו דהא צריך תוכו לגז"ש שיהא מטמא באויר וא"כ שפיר יש לומר דמטמא מגבו אבל השתא דרוצה לומר תוכו רק בנגע ע"כ למעט גבו, ומה שכתבו לקמן בד"ה וחד דגז"ש מופנית דהוי מצי למיכתב בו וקשה הא צריך למעוטי גבו דהיינו לפי האמת דמוכח גבו מצמיד פתיל, ועמ"ש בסמוך:

בא"ד וא"ת והא מקרא דצמיד פתיל נפקא לא נתבאר לי כוונתם בקושיא זו שאם נתכוונו להקשות דלמעוטי גבו מוכח מצמיד פתיל א"כ מה זה שתירצו לבסוף דכל כמה דלא ידעינן אויר כלי חרס לא ידעינן למידרש פסוק דכל כלי פתוח דאטו מוכרחין אנחנו לדרוש תוכו למעוטי גבו א"כ נכריח מכח קרא דוכל כלי פתוח דלא ידעינן מה לדרוש בו דע"כ הך תוכו לאויר ומהתם ממעטינן גבו, וכמו כן אי נימא דכוונתם להקשות דאכתי למה לי גז"ש הא מצמיד פתיל מוכח אויר דמ"מ לא תירצו על זה דלא ידעינן מאי לדרוש מוכל כלי פתוח דנימא מכח זה דע"כ תוכו על אויר וקרא דוכל כלי על כלי חרס דטומאתו בפתחו טהור מגבו בצמיד פתיל, ועוד יש לדקדק דמשמע מדבריהם דלמעוטי גבו צריך לכתוב תוכו ולא סגי אי הוי כתיב בו א"כ תיקשי היכי כתבו לקמן בד"ה וחד דגז"ש מופנית דהוי ליה למיכתב בו וקשה כיון דעדיין לא ידענו אויר לא הוי גז"ש מופנית דלא ידעינן לדרוש קרא דוכל כלי א"כ צריך תוכו למעוטי גבו ואין כאן מופנה על גז"ש, ועוד תמוה לי על דבריהם שהניחו הקדמה כדי להקשות מצמיד פתיל דתוכו דכתב רחמנא ע"כ למעוטי גבו ואין זה הכרח כלל דהא הם הקשו בעצמם בדיבור הקודם דהא מדכתיב ולא תוך תוכו מוכח אויר ותירצו דמ"מ לא מוכח וחזרו והקשו דמולא תוכו של אחר מוכח אויר ותירצו דגם מזה לא מוכח א"כ למה כתבו כאן דתוכו ע"כ למעוטי גבו הרי תוכו למעוטי תוך תוכו ולמעוטי תוכו של אחר ואויר לא אלא א"כ נגע והרי דבריהם סתורין מדיבור זה לדיבור שלפניו, ועוד היכי הקשו בדיבור הקודם דנידוק אויר מדכתיב ולא תוך תוכו וכן מולא תוכו של אחר הא כיון דעיקר הקושיא היתה דנימא אויר לא ותוכו למעוטי גבו א"כ ממילא לא מוכח כלל ולא תוך תוכו ולא תוכו של אחר כיון דתוכו למעוטי גבו ואפילו אי נימא דעכ"פ חדא מוכח מתוך תוכו אבל היכי הקשו לעיל על תרווייהו כיון דהשתא סובר חד למעוטי גבו, מיהו נראה לי ליישב שתי הקושיות הללו ויתיישב ג"כ לשון התוס' שכתבו ע"כ למעוטי גבו והוא דוודאי לעיל כשהקשו מתוכו של זה ולא אחר וכן מולא תוך תוכו לא היתה כוונתם רק מדרש אחד כיון דתוכו צריך למעוטי גבו ואין כאן רק חד דרש או ולא תוך תוכו או ולא תוכו של אחר ואהא קשיא להו מעיקרא דאי נדרוש תוכו ולא תוך תוכו מוכח אויר ותירצו דלא מוכח והדר הקשו במה נפשך דאי נדרוש דרש של תוכו ראשון ולא תוך תוכו ליטמא בוודאי מוכח אויר ולא שייך כלל מה שתירצו מעיקרא וע"כ שנדרוש מלטמא ובזה שייך מה שתירצו כיון דמטמא אחרים איצטריך וכו' א"כ ע"כ הך תוכו ראשון ולא תוכו של אחר א"כ מזה ג"כ מוכח אויר ותירצו חדא באם אינו ענין ועוד למעט תוך אחר אפי' נגע אבל הכא נתכוונו לשלול בדבריהם דלא נימא דהקושיא היתה או אינו אלא נגע והך תוך תוכו חדא לתוך תוכו וחדא לתוכו של אחר ותוכו של אחר אפי' בליטמא ותוך תוכו באם אינו ענין [והך תוכו דלטמא חדא לאויר וחדא ולא תוכו של אחר] אבל אויר לא אלא א"כ נגע ואהא קשיא להו א"כ היכי מקשה אויר מנא לן מאיזה צד נדרוש ולא תוך תוכו וכן ולא תוכו של אחר יותר ראוי לדרוש אויר ולא נדרוש רק חדא והוי ליה לומר דכתיב תוכו דרשינן אויר כמו דהשתא ע"כ תוכו השני הוא על אויר [דהא תרווייהו לא צריך דחד מוכח באם אינו ענין מתוכו קמא] כמו כן למה לא נדרוש ראשון על אויר ועכ"פ לא קשיא אויר מנ"ל, ואהא כתבו דע"כ השתא דרוצה לומר בנגע דוקא סובר דתוכו למעוטי גבו והשתא וודאי שפיר מקשה דוודאי יותר ראוי לדרוש ולא גבו משנדרוש על אויר דדוקא תוכו דסיפא ליכא למעוטי גבו דהא נטמא תוכו וודאי נטמא גבו אבל ליטמא יש לנו לדרוש יותר למעוטי גבו משנדרוש על אויר וזהו שכתבו ע"כ למעוטי גבו והיינו דאי אפשר לפרש דהיתה הכוונה דוקא נגע ותוכו על הנך תרי ולא תוך תוכו ולא תוכו של אחר דזה אי אפשר דא"כ יותר היה לנו לדרוש על אויר, ועוד דאי תרווייהו נדרוש מתוכו קמא ע"כ יהא מוכח אויר דאי נדרוש תרווייהו בליטמא עצמו ע"כ מוכח אויר רק שנדרוש באם אינו ענין ומאיזה צד נדרוש באם אינו ענין ולא נדרוש אויר בענינו וע"כ דהיתה הכוונה דתוכו למעוטי גבו ושפיר יש לנו לדרוש כך טפי מאויר כנ"ל, והשתא ניחא נמי קושיא השנית הנ"ל דדוקא השתא כתבו התוס' שפיר דטפי ראוי לדרוש ולא גבו משנדרוש אויר אבל לקמן דכבר דרשו בלטמא אויר מעדות התורה וכן תוכו ולא תוך תוכו ותוכו של זה ולא אחר שפיר יש לנו לדרוש תוכו קמא מדלא כתיב בו לגז"ש וחד לגופו דליהוי הני תלתא דיש בלטמא גם בליטמא משנדרוש למעוטי גבו וחד מהנך דלטמא דלא ידעינן איזה מהן ומגז"ש ממילא נדרוש כלהו וגז"ש עדיף לן לדרוש מיתורא משנדרוש דבר אחר רק כאן דאכתי לא ס"ד גז"ש רק שנדרוש אויר וחד מהני שפיר יותר נוח לדרוש ולא גבו אמנם קושיא ראשונה עדיין קשה דנדרוש מכח הכרח דכל כלי פתוח דהך תוכו קמא על אויר הוא:

אבל לפע"ד נראה ליישב שאם נתכוונו התוס' להקשות דמצמיד פתיל נפקא דכלי חרס מטמא מאויר דהא כתיב כל שטומאתו קודמת לפתחו הא וודאי לא קשיא דשפיר מיקרי קודמת לפתחו שאינו מטמא אלא בתוכו בנגיעה אבל מגבו אפילו בנגיעה אינו מטמא ואי כוונתם להקשות מצמיד פתיל מוכח דמגבו טהור ואין צריך למעוטי גבו גם זה לא קשיא לפע"ד חדא לפי מה שכתבתי לקמן דאפילו מוכח ולא גבו ממקום אחר מ"מ כיון דהאמת הוא כך דכלי חרס אינו מטמא רק בתוכו לא מגבו הוצרך קרא לכתוב האמת תוכו ולא מוכח כלל אפילו לא נגע, ועוד לפי מה שכתבו התוס' לעיל דהך תוכו של אחר ס"ל השתא דאתי למעוטי שאר כלים מתוכן אפילו בנגיעה א"כ שפיר קרי ליה לכלי חרס דוקא כלי פתוח משום דמטמא מתוכו בנגיעה משא"כ שאר כלים ולולא דממעט הכא גבו הוי אמרינן דכלי חרס מטמא מגבו ומתוכו בנגיעה ושאר כלים אין מיטמאין רק מגבן בנגיעה ולא מתוכן אפילו בנגיעה וקרא קאמר דכלי חרס דמטמא בעלמא מתוכו בנגיעה מטמא באוהל המת באין צמיד פתיל אבל שאר כלים דבעלמא אין מיטמאין בתוכן כלל אפילו בנגיעה אפילו או צמיד פתיל אינן מיטמאין, ואף דמוכח דשאר כלים מיטמאין מגבן וכן כלי חרס א"כ למה בצמיד פתיל כלי חרס טהור זו אינה קושיא דשאני אוהל המת ממנע שרץ דדוקא בנגיעה מטמא מגבו אבל באוהל דליכא נגיעה אינו מטמא מגבו רק בתוכו מטמא באין צמיד פתיל והוי ניחא לן טפי לחלק בין אוהל המת למגע שרץ משנחדש טומאת אויר במגע שרץ, ועוד דבפשיטות ג"כ ניחא דוודאי לפי האמת דידעינן אויר מגז"ש רק דבא להוכיח דמגבו טהור מייתי שפיר מהך דוכל כלי פתוח ולא מחלקינן בין מגע שרץ לאוהל המת כמו שפירשתי לקמן דעכ"פ ליכא ק"ו דהא חזינן בגב חלוק כלי חרס משאר כלים משא"כ בתוך אבל כל כמה דלא ידעינן אויר בכלי חרס לא הוי ידעינן מוכל כלי פתוח כלל דהוי מפרשינן באוהל המת דוקא ולא היינו מחדשין אויר בכלי חרס, וכ"ש דלא קשיא כלל לפי מה שכתבתי לעיל דעיקר השקלא וטריא הוא להוציא האמת שיש שלשה דברים בלטמא ושלשה בליטמא א"כ פשיטא דלולא גז"ש לא היה אפשר להוכיח כלהו רק תרי בהא ותרי בהא לכך נקט גז"ש דיהא מוכח הכל, גם קושיית ר"י כהן נראה לי דלא קשיא דדוקא היכא דאינן שווין הוצרך לומר ק"ו דלא שייך במה מצינו בשני דברים שאנו רואין אותם חלוקין לכך הוצרך לעשות ק"ו אבל אי נימא דכלי חרס אינו מטמא בתוכו רק בנגיעה ומגבו לא אין צריך לעשות ק"ו רק כל כמה דליכא קרא דשאר כלים דינם לטמא מגבן היה לנו להשוותם לכלי חרס רק בתוכן ובנגיעה, מיהו לפי מה שתירצו התוס' לעיל דהשתא ס"ד רק כלי חרס מטמא בתוכו בנגיעה ולא שאר כלים א"כ אי אפשר לומר שלא יהיו כל הכלים מיטמאין מגבן דא"כ לא יטמאו כלל, אבל מ"מ ניחא דס"ד וודאי בעלמא דאינן מיטמאין בתוכן אפילו בנגיעה מיטמאין מגבן אבל באוהל המת דלא אימעט תוכו דכלי פתוח טמא אפילו בשאר כלים שפיר יש לומר דאין מיטמאין מגבן כמו כלי חרס דמטמא מתוכו בנגיעה אינו מטמא מגבו, ומה שכתבו התוס' אבל למאי דפרישית וכו' הכוונה כיון דכלי אחר אינו מיטמא בתוכו כלל אפי' נגע א"כ אי אפשר שלא יתטמאו מגבן ג"כ דא"כ לא יתטמאו כלל, ועוד כיון דלא קאי ולא תוכו של אחר רק בליטמא וגז"ש ליכא א"כ לא אימעט כלי אחר בלטמא א"כ ליכא ק"ו כלל ומ"מ בעיקר קושייתם נראה לי כמ"ש בד"ה התורה העידה לפי שמפרש ר"ת וכו' דמדרבנן מקבל טומאה בכל שהוא לפי הנראה מפשטות דבריהם בדיבור זה בסמוך דהך אויר דרשינן מדכתיב כל דמשמע אפילו נתלה באויר א"כ י"ל דבעלמא שפיר אינו מקבל טומאה פחות מכביצה רק הכא שאני מכח צירוף כלי הוי כדבר אחד ומ"מ ידעינן דמיטמא באויר דכל משמע אפי' נתלה באויר, מיהו לפי מה שאבאר דבריהם בסמוך אין לתרץ כן ובעיקר הקושיא כבר כתבתי בגמרא מה שנראה לי כי תירוצם אינו עולה יפה לפירש"י ז"ל ועמ"ש פרק העור והרוטב בזה: