תפארת יעקב על חולין חלק א קנא

תירוץ ראשון דחוק שלא הוזכר הכא מאשר עלה כלל רק והא גבי יוה"כ דכתיב ביה חוקה ואפילו נדחוק לפרש חוקה היינו אשר עלה מ"מ מנ"ל לדמות זה לזה בחוקה לא מהני ק"ו ובאשר עלה מהני, ועוד אי מכח אשר עלה דשנה הכתוב לעכב מ"מ דחינן לה מחמת הק"ו א"כ מה משני כאן דכתיב וערפו שנה הכתוב לעכב כמו שפירש"י דמה בכך מכל מקום הא מוכח מיוה"כ דאפילו היכא דשנה הכתוב דחינן מכח הק"ו לולא קרא דועשהו, גם תירוץ השר מקוצי דחוק מאד דאיכא למימר דאי לאו בזאת ה"א דגלי קרא ועשהו דחוקה קאי גם על חוץ קמ"ל דשאר דברים לא רק גורל מעכב, גם קשה קושיית הר"ר מנוח:

אבל לדעתי נראה דלק"מ מתרי ותלת טעמי חדא דהא אמרינן התם בהדיא דחפינה צורך פנים הוא כפנים דמי וכן שחיטת שעיר בחוץ הוי צורך פנים וכפנים דמי א"כ גורל על השעיר הנעשה בפנים צורך פנים הוא וכפנים דמי מינה דהא קרא כתיב והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' והקרבה זו בפנים הוא ואמר הכתוב שלא יקריב רק מה שעלה עליו הגורל א"כ הוי כעבודת פנים ממש שהרי נאמר לו שיקריב בפנים שעיר שהגריל עליו ובוודאי מעכב ההקרבה כיון דכתיב חוקה וזה ברור, ולפי זה לא קשיא ג"כ קושיית הר"ר מנוח דנהי דגוף הגרלה לאו עבודה היא אבל כיון דהקרבת השעיר בפנים עבודה היא והרי הכתוב אומר שיקריב שעיר שהגריל וא"כ שפיר מעכב מכח חוקה דמעכב עכ"פ בעבודה ואי אפשר להקריב כל שלא הגריל ודו"ק:

ועוד נראה לי דכמו דס"ל לר"י גבי יוה"כ דכתיב חוקה דאמרינן דלא קאי רק על הנעשה בפנים ולא על הנעשה בחוץ, ומ"מ דוקא מחמת הק"ו דאל"כ למה לי ק"ו הרי בלא"ה אינו מעכב דלא כתיב חוקה ובעינן ועשהו וע"כ דאפילו לא כתיב חוקה בעינן ק"ו דוקא, א"כ כ"ש גבי פרה שיש לנו לומר מכח הק"ו דלא קאי רק על הנעשה בכהן דוקא דהיינו שריפה ושאר דברים כגון השלכת עץ ארז ואזוב אבל שחיטה כיון דבזר נעשית אין זה מחוקת הפרה, וכ"ש דלא קשיא קושיית הר"ר מנוח דהגרלה לאו עבודה היא דא"כ כ"ש גבי פרה שיש לנו לומר דשחיטה לאו עבודה היא כיון דכשרה בזר ולא קאי חוקה רק על מה שמעכב בכהן דוקא:

ועוד נראה לפע"ד בישוב קושיית התוס' הלזו והוא דבלא"ה יש לתמוה דדייק ביומא מהך ברייתא דסתם ספרא ר"י אלמא סבר ר"י הגרלה מעכבא דהיכי מוכח זה דהא איכא למימר דהך ועשהו חטאת בא להורות דהגורל קובע כל שהגריל ועלה עליו הגורל הגורל קבעו ואינו יכול לשנותו אבל השם אינו מקדש ויכול לשנותו אבל מ"מ אי מקריבו בלי גורל כשר רק שיכול לשנותו ולהגריל ולהקריב אותו שעלה עליו הגורל, תדע דלר"ש דס"ל מת אחד מהן יביא חבירו שלא בהגרלה ולא קאמר דיביא ב' ויגריל דהא מצוה להגריל עכ"פ וע"כ דאף דהגורל אינו מעכב מ"מ אינו יכול לשנותו א"כ יש לומר דהכי ס"ל לר"י דמה שקידש הגורל ע"כ יקריבנו ואינו יכול לשנותו אבל מה שקידש בשם יכול לשנות ע"י הגורל, וכן פירש"י הכא בהדיא דכל הברייתא לענין לשנות איתמר ומ"מ מייתי הכא שפיר דלולא הך קרא פשיטא דהגורל אינו מעכב אף דכתיב חוקה כיון דס"ד דקידש השם ואינו יכול לשנותו א"כ ע"כ אין הגורל מעכב דאי מעכב וצריך להביא שנים אחרים והראשונים ילכו לאיבוד א"כ פשיטא דלא מהני קידוש השם דכה"ג לאבד מה שאינו שלו רק משל ציבור, וע"כ צ"ל דהא דדייק התם דר"י סבר הגרלה מעכבא לאו דכך מוכח מקרא רק מלשון הברייתא דייק דתני הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת ש"מ דסובר גורל מעכב ואין השם עושה חטאת כלל ואפילו אינו משנה כלל אינו יכול להקריב בלי גורל על פי קידוש השם דאל"כ הוי ליה לומר הגורל קובע חטאת ואין השם קובע חטאת, וכן מוכח התם בהדיא כדמייתי ברייתא להוכיח דקסבר גורל מעכב ומייתי לשון הברייתא וקאמר סתם ספרא ר"י הוא וקתני הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת אלמא קסבר גורל מעכב וקשה למה חזר והביא לשון הברייתא מאחר שכל הברייתא לא הוזכרה רק לענין זה דהגורל מעכב וכבר זכרו הברייתא בלשונה והוי סגי שיאמר וסתם ספרא ר"י אלמא קסבר ר"י גורל מעכב, וע"כ דהך קרא וודאי יש לפרשו גם לר"ש לענין קביעת הגורל לשנותו וגורל אינו מעכב רק כיון דקתני הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת ש"מ דס"ל דלענין עיכוב הגורל קאי דגורל מעכב לא לענין קביעת הגורל, והשתא ממילא לא קשיא קושיית, התוס' דוודאי הך ועשהו חטאת כ"ע דרשי ליה אפילו מאן דסבירא ליה דחוקה קאי על חוץ ג"כ ור"ש נמי דסובר אינו מעכב ג"כ דריש ליה לענין קביעת הגורל, והשתא כיון דס"ד בלי קרא דהשם קובע ע"כ חוקה לא אמרינן מכח ק"ו דאל"כ להנך דס"ל חוקה גם על חוץ א"כ הגורל מעכב ממילא לא בעי קרא דאין השם קובע דאי השם קובע הרי ע"כ אין הגורל מעכב כנ"ל:

ובהכי ניחא מה שפירש"י הכא לענין קביעות משום דהכא הש"ס לאו לר"י קאי רק למ"ד דדריש חוקה אף על חוץ, ולדידיה הכוונה על קביעות הגורל שלא יוכל לשנות כנ"ל אבל ביומא דקאי לר"י פירש לענין עיכוב דגורל מעכב וס"ד מק"ו שלא יעכב ודו"ק:

במשנה כשר בכהנים פסול בלוים. כבר כתבתי שאינו דומה כלל זה לכללים הקודמים דהנך הקודמים הוא כלל מונח וקיים שכל שנעשית הפרה באופן שהיא כשרה ע"כ עגלה באופן זה פסולה וכן מליקה ושחיטה ותורים ובני יונה אבל כאן אי אפשר ליתן כלל כל שכשר בכהן פסול בלוים דפשיטא שיש כמה כהנים כשרים דלוים כמותם ג"כ כשרים רק שיש דבר שכשר בכהנים ופסול בלוים, אמנם יש עוד דבר שיש בין ענין משנה זו להנך הקודמים והוא דלעיל עיקר החידוש הפסול בעגלה והפסול בבני יונה ולהיפוך כי ההכשר נאמר בהדיא רק הפסול הוא המחודש ושאלו על זה להכשירו מק"ו והעלו פיסולו מאיזה דרש אבל כאן הוא להיפוך דהפסול בזה ובזה מפורש רק ההכשר בזה ובזה הוא המחודש ולפי זה אם בא לומר כהך דלעיל היה לו לומר פסול בכהנים כשר בלוים פסול בלוים כשר בכהנים, וצ"ל דוודאי ראוי שיאמר המחודש קודם והכא המחודש הוא כשר בכהנים והכוונה לא היתה לומר פסול בלוים רק כך הכוונה כשר בכהנים מה שפסול בלוים כשר בלוים מה שפסול בכהנים ונקט בתחילת דבריו ההכשר ועל דרך זה היה ראוי שיאמר למעלה פסול בעגלה מה שכשר בפרה, רק דהתם ניחא ליה למינקט חידושו בסוף לפי שהכלל שלו הוא כלל גמור ומחדש גוף הכלל שכל הכשר בפרה פסול בעגלה דכל שהפרה כשרה העגלה פסולה משא"כ אי יאמר להיפוך אין זה כלל דפסול בעגלה כשר בפרה דפשיטא שיש פסול בעגלה דפסול בפרה רק בצד ההכשר הכלל קיים משא"כ כאן דבכל אופן אין זה כלל שפיר נקט עיקר החידוש בתחילת דבריו דכשר בכהנים מה שפסול בלוים וכן להיפוך ועמ"ש בגמרא בברייתא:

בגמ' ת"ר כהנים במומין פסולין בשנים כשרים לוים במומין כשרים בשנים פסולין. איכא למידק מ"ש דבהני משניות דלעיל בתורים ובני יונה זכר תנא דברייתא מעיקרא הכשר תורים בגדולים ופסול קטנים וכן בבני יונה הכשר קטנים ופסול גדולים וכמו כן בפרה זכר הכשר שחיטה ופסול עריפה ובעגלה הכשר עריפה ופסול שחיטה ולמה כאן זכר בכהנים מעיקרא פסול מומין והכשר שנים ובלוים להיפוך מעיקרא הכשר מומין ובתר הכי פסול שנים, ונראה לי דהיינו טעמא דבהנך דלעיל ההכשר והפסול מישך שייכי להדדי ומתוך ההכשר יוצא הפסול לכך נקט פרה בשחיטה כשרה דכתיב ושחט לכך בעריפה פסולה משום דבעינן שחיטה דוקא ולהיפוך בעגלה דכתיב עריפה דוקא פסולה בשחיטה לכך נקט פרה בשחיטה כשרה בעריפה פסולה עגלה בעריפה כשרה בשחיטה פסולה וכן בתורים ובני יונה, אבל בכהנים ולוים אין הפסול מישך שייך עם ההכשר וענין אחר הוא לגמרי ולכך כשרצה לסדר הדינים של כהנים ושל לוים ופתח בכהנים א"כ נקט מעיקרא דבר שהוא יותר חידוש דהכשר כהנים כל כמה שלא זכר פיסולו בלוים אין בו חידוש כלל דמאיזה צד נחדש פסול לכך נקט הפסול דיש פסול בכהנים מומין וכשרים בשנים וכאשר זכר פסול מומין בכהנים ממילא זכר הכשר מומין בלוים קודם פסול השנים דהכשר מומין הוא חידוש יותר דפסול שנים הוזכר בכתוב מפורש והכשר מומין כיון שהוזכר בכהנים לפסול הוי חידוש שהוכשר בלוים אבל קודם שזכר פסול השנים בלוים לא הוי ההכשר בכהנים חידוש כלל כי למה יפסל בשנים ונקט חידוש יותר שהוא פסול וזה ברור:

שם בשנים פסולין. פירש"י ז"ל פחות מבן שלשים ויותר מבן חמשים, משמע מפירושו דשנים פוסלין לפניו ולאחריו ולפי זה הא דאמרינן לקמן עד עשרים וכן הך קרא דמייתי לקמן ויעמדו הלוים מבן עשרים וכו' וס"ד דבלוים כתיב משום דבשילה ובית עולמים אין שנים פוסלין, ואיכא למידק לפי פירושו למה זכר התנא הך מיעוט דשילה ובית עולמים קודם שהביא הך דמסיק כ"ה ללמוד ושלשים לעבודה הוי ליה להביא מעיקרא פסול השנים לפניהם ולאחריהם ולומר על זה דבשילה ובית עולמים אינו כן, ועוד דקאמר לפי שנאמר ומבן חמשים שנה ישוב למדנו ללוים שהשנים פוסלות בהם וכו' הרי דלא למדנו פסול שנים רק מהא דבן חמשים ישוב ולמה לא זכר הך דמבן שלשים דהוזכר מעיקרא בקרא, ועוד דתנן בערכין דף י"ג ע"ב אין קטן נכנס לעבודה וכו' משמע דוקא קטן אבל גדול נכנס אפילו אינו בן שלשים, גם דברי הרמב"ם ז"ל פ"ג מהלכות כלי המקדש הלכה ז' תמוהין לכאורה בזה וז"ל אין בן לוי נכנס לעזרה לעבודתו עד שילמדוהו חמש שנים תחילה וכו' ואינו נכנס לעבודה עד שיגדיל ויהא איש שנאמר איש איש אל עבודתו, ובהלכה ח' כתב זה שנאמר בתורה בלוים ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה וכו' אבל לדורות אין הלוי נפסל בשנים ולא במומין אלא בקול וכו', ותמה הרב בכ"מ על מה שכתב עד שיגדיל והוא סותר מה שכתב למעלה שאינו נכנס עד שיהא בן שלשים וע"ש מה שכתב ליישב בדוחק, ועם כל הדוחק שלו אני תמה היכן הוזכר בדברי הרמב"ם שלא יכנס עד שיהא בן שלשים הא לא כתב רק שלא יכנס עד שילמד חמש שנים והביא הוכחה מן הכתוב דאחד אומר מבן חמש ועשרים ואחד אומר מבן שלשים הא כיצד חמש ללמוד, ואי היה כוונתו לומר שאין בן לוי נכנס עד שלשים כך היה לו לומר שאין בן לוי נכנס עד שיהא בן שלשים וילמוד חמש שנים קודם תדע שהרי אח"כ בהלכה ח' כתב זה שנאמר