תפארת יעקב על חולין חלק א קמט

הוא ואף דלעיל חשיב תורים ובני יונה היינו משום תורים דלא שייך לא לישתמיט כמ"ש לעיל שם, וכן הך דכשר בחולין בעוף פסול במוקדשין לא שייך למיתני דה"ש נצטוה משה על פה ואי אפשר שיהא רק בשחיטה אבל פרה ועגלה שניהם אינן לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח רק מעשה בעלמא עבדי בהו וס"ד דשחיטה וטריפה מהניא בתרווייהו לכך נקט להו אבל במידי דאכילה ידע דאי אפשר רק בשחיטה ואף דבקדשים מצינו מליקה בעוף א"כ הרי בכל עוף נקט מליקה ובכל בהמה שחיטה ש"מ דדוקא הוא כנ"ל, ועמ"ש בתוס' בד"ה ותהא, ויש לדקדק עוד דלא קתני שעיר המשתלח שיהא כשר בפרה ועגלה וצ"ל משום דכתיב ושחט ושרף שתהא שלימה בשעת שריפה וכן עגלה בשעת רחיצת ידים כדלעיל די"א ע"א וכמו כן שעיר אין ללמוד מפרה ועגלה דשילוחו לעזאזל הוא עיקר כפרתו ואין דנין עבודה זו מזו רק שחיטת פרה ועריפת עגלה ס"ד דלא הוי רק הכשר הדבר, מיהו היה יכול לומר כשר בציפורי מצורע פסול בעגלה והוי ממש כמו פרה ועגלה:

בתוס' בד"ה ותהא פרה כשרה בעריפה וה"ה דהוי מצי למיפרך הכי אצל חולין וקדשים וכו' ודמי אהדדי וכו'. יש לדקדק דהוי להו לומר כן על מתניתין דקתני כשר בפרה לימא כשר בחולין ומוקדשין פסול בעגלה וכן להיפוך ומ"ש דנקט פרה, ונראה לי דכוונתם דוודאי אין קדשים וחולין כשרין בעריפה וזה כבר הוזכר מפורש לעיל דשחיטה אינה רק בצואר ולא בעורף ושהייה דרסה חלדה פוסלין בה וא"כ פשיטא דעריפה פסול בהו ומשנתנו מפורשת לעיל השוחט מן העורף שחיטתו פסולה וכ"ש עריפה רק וודאי היה יכול להקשות דנימא ק"ו שיהא כשר בעריפה ואפשר נמי לפרש דמה שכתבו אצל חולין וקדשים היינו שהי' יכול להקשות שיהא חולין כשר במליקה מק"ו דקדשים וכן להיפוך] והוי משני ג"כ טעמא דכתיבי קראי או נצטוה על פה ה"ש וכן מליקה מדכתיב בכל עוף ומלק] ש"מ דוקא הוא רק דניחא ליה למיפרך בפרה ועגלה משום דדמי להדדי בכמה דברים ס"ד טפי ליתן לזה עריפה ושחיטה וכן לזה, ואין להקשות עכ"פ מאי משני ושחט וחקה מ"מ תיקשי שאר קדשים ואם נתכוונו לומר כיון דלא דמי לא שייך להקשות כלל א"כ לא הוי להו לומר וה"ה דהוי מצי למיפרך, אבל באמת ניחא דכיון דפרה אינה רק בשחיטה שוב ליכא למיפרך ק"ו על שאר קדשים וחולין דפרה תוכיח, וכבר כתבתי דבלא"ה ידע שפיר דמידי דאכילה אי אפשר בעריפה רק הני תרתי דלא הוי לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח ס"ד דאין קפידא עריפה או שחיטה קמ"ל, כנ"ל:

בא"ד וא"ת וכו' כל חד וחד תיקום אדוכתיה וכו'. ולדעתי מיושב בפשיטות דהתם אי אפשר לומר שיהא כהן הדיוט מותר בציבור וכה"ג אסור ביחיד דא"כ כהן הדיוט וכהן גדול שוין ממש וזה אי אפשר דכהן גדול הותר אצלו אנינות וכהן הדיוט נאסר באנינות ואי אפשר לדון רק בחד צד שיהא כה"ג אסור ביחיד או כהן הדיוט מותר בציבור וכיון שאין אנו יודעין איזה מהן נדון קאי כל חד אדוכתיה זה נאסר לעולם וזה הותר לעולם אבל הכא כיון שאפשר שיהיו שניהם בעריפה ושניהם בשחיטה ולא יהא נגד הק"ו ממילא יש לנו לומר כן משנאמר כל חד קאי אדוכתיה זה בשחיטה דוקא וזה בעריפה דוקא דאחד יהא בוודאי נגד הק"ו:

ועוד נראה לי דהתם דכתיב אנינות אסור בכהן הדיוט אי אפשר לנו להמציא היתר בקרבן ציבור רק מק"ו וכן להיפוך איסור בכה"ג אי אפשר לדון רק בק"ו אבל כאן פרה ועגלה אנו מסופקין אי שחיטה בפרה ועריפה בעגלה בדוקא נכתב או ה"ה של זה בזה ומחמת הק"ו ראוי לנו לומר דלאו דוקא דאי דוקא יהא נגד הק"ו, אבל התם כל כמה דלא נדון ק"ו ע"כ זה אסור לעולם וזה מותר לעולם רק הק"ו יכריח צד אחד או כהן הדיוט מותר בציבור או כה"ג אסור וכיון שאין לנו לומר כן רק מכח ק"ו א"כ איזה ק"ו נדון וכיון שאי אפשר לנו לדון ק"ו ע"כ כל חד קאים אדוכתיה, ונראה לי שגם התוס' בתירוצם נתכוונו לזה דוודאי יש לתמוה על תירוצם שכתבו דהתם כל אחד סותר חבירו וכו' והרי הכא ג"כ כל אחד סותר חבירו דק"ו הראשון הוא דעגלה בשחיטה ופרה אפילו בעריפה וק"ו השני להיפוך, ואי היה כוונתם לתרץ דהכא אין הכוונה ק"ו רק במה מצינו הוי להו לתרץ בפשיטות כן, לכן נראה דכוונתם דהתם אי אפשר לדון רק מכח ק"ו דבלי ק"ו אי אפשר. לחדש היתר בכהן הדיוט ולא איסור בכה"ג וא"כ ע"כ כל ק"ו יסתור חבירו ולמה נימא כך ולא להיפוך לכך כל חד קאים אדוכתיה שאם באת לדון ק"ו יהא הק"ו השני סותרו אבל כאן אנו מכריחין מכח הק"ו דפרה ועגלה שוין בשניהם ואין שום דבר סותר חבירו דאי דוקא הוא בכל אחד הרי הוא נגד הק"ו ודו"ק ועמ"ש בסמוך:

בא"ד וא"ת וכו' שכן אינה מטהרת וכו'. ואני תמה אם באנו להקשות על דרך זה נאמר דאף זה אכניס בק"ו דעגלה נמי מטהרת כשעושה בה כל המעשים הנעשים בפרה דוודאי לא שייך לומר דעגלה הנעשית להורג הנמצא אינה מטהרת לפי שלא נעשו בה כל מעשה פרה, וע"כ דהכוונה דאינה מטהרת אפילו נעשית כמעשה פרה א"כ מנא לן דבאמת אינה מטהרת וע"כ שאי אנו דנין בעיקר מעשה הפרה שנשתנית בזה מכל קרבן דפשיט שאינה מטהרת רק פרה ושיעשה בה כל המעשים הללו, רק שחיטה ס"ד שאינו מעיקר מעשה הפרה לטהר דכל דבר טעון שחיטה וכן בעגלה אין עריפתה עיקר בה אבל וודאי שיקח עגלה דוקא וכן בפרה דוקא פרה וכשם שאין עגלה מטהרת כך אין פרה פוטרת אנשי העיר שנמצא ההרוג ואין לומר פירכא מעיקרי המעשים שלא נשתוו ולא ראי זה כראי זה לענין הרוג הקפיד הכתוב בעגלה ולרחוץ ידיהם עליה ולומר עליה ידינו לא שפכו ודוקא אל נחל איתן ובפרה לטהר ענין אחר בתנאים אחרים רק שחיטה ועריפה דפרה ועגלה ס"ד שאינם רק הכשר מצוה לא מעיקר הדבר וכן הגורל לעזאזל אין הגורל מעיקר מעשה עבודת יוה"כ רק הכשר מצוה, ועוד אבאר לקמן בס"ד בסוף בד"ה טעמא בישוב קושיית הר"ר מנוח:

בא"ד אבל קשה דא"כ ק"ו גמור הוא. לפי מה שכתבתי לעיל ליישב עיקר הקושיא מהך דפ"ב דזבחים דהתם אי אפשר לומר באופן שלא יהא כנגד הק"ו כלל דהיינו שנאמר דכהן הדיוט מותר באנינות בציבור וכה"ג אסור באנינות ביחיד דא"כ למה בכהן הדיוט הוזכר איסור אנינות ובכה"ג היתר שהרי שניהם שווין לאסור ביחיד והיתר בציבור וע"כ חלוקין, וע"כ דאחד מהן אסור לגמרי או אחד מהן מותר לגמרי א"כ ממילא הוא נגד הק"ו ואין אתה יודע אי לאסור הכל בכהן הדיוט ולאסור כה"ג ביחיד מק"ו או להתיר הכל בכה"ג ולהתיר ציבור בכהן הדיוט מק"ו לכך אמרינן כל חד אדוכתיה זה אסור בכל וזה מותר בכל כיון דע"כ צריך שיהא אחד מהן נגד הק"ו, אבל הכא כיון שיכול להיות תרווייהו בעריפה ושחיטה ולא יהא נגד הק"ו כלל ממילא ראוי לומר כן משנאמר דכל אחד דוקא ויהא נגד הק"ו, אמנם אפי' לפי תירוץ התוס' מעיקרא מכח במה מצינו נראה מקושייתם עכשיו דהיה כוונתם מקודם לתרץ דבהך דזבחים אי אפשר לומר דרך במה מצינו דלא שייך לומר דנימא דבכהן הדיוט דכתיב איסור אנינות נימא במה מצינו מהיתר אנינות דכה"ג, גם לא שייך לומר היכא דכתיב איסור דנילף במה מצינו היתר דהיתר הוא היפוך איסור ממש ואם באנו להמציא אופן אחר אי אפשר רק בלימוד ק"ו הילכך כיון דק"ו סותר בהכרח חבירו אמרינן כל חד קאי אדוכתיה ובלי ק"ו אי אפשר לדון, אבל כאן אין זה ק"ו כלל רק במה מצינו שאין עריפה היפוך שחיטה רק עריפה ג"כ כשר וכן בעגלה שחיטה ובמה מצינו אין אחד סותר חבירו, ואהא קשיא להו לתוס' כיון דלא הוי ק"ו פרה ועגלה רק שחיטה ועריפה א"כ ע"כ ק"ו גמור הוא ואחד סותר חבירו וכל חד קאי בדוכתיה:

אבל אני אומרה אפי' לפי תירוצם הנ"ל בלשון אחרת דוודאי הך דהכא ג"כ ק"ו גמור הוא רק ההפרש בין הכא להתם הוא דהתם לא שייך במה מצינו כלל רק ק"ו בהכרח מהני טעמים הנ"ל אבל הכא אנו מסופקין אי שחיטה דוקא או לאו דוקא ואי שחיטה דוקא לא שייך במה מצינו דבעינן בפרה שחיטה דוקא כמו שריפה ושאר מעשה פרה וכן בעגלה עריפה דוקא כמו שאר מעשה העגלה או דנימא לאו דוקא כיון ששניהם אינן אכילה לא לאדם ולא למזבח זה וזה כשר בשניהם ודנין מכח ק"ו דהאמור של זה יש בזה וכן להיפך כדי שלא יהא נגד הק"ו שאם תאמר דוקא הרי הק"ו סותר זה, והשתא אפי' אי הק"ו הכוונה שחיטה וטריפה לא פרה ועגלה מ"מ מכח הק"ו דנין במה מצינו מפרה לעגלה ושוב אין הק"ו משחיטה ועריפה נגד זה כלל ואנו מכריחין מכח ק"ו משחיטה ועריפה במה מצינו מפרה לעגלה כנ"ל, מיהו לפי מה שכתבתי מעיקרא ליישב קושיית התוס' דנימא מה לעגלה שכן אינה מטהרת בלא"ה לק"מ, כנ"ל:

בא"ד ויש לומר דבכל מקום וכו' כגון אויר כלי חרס וכו' דיש שום סברא וכו'. מה שזכרו אויר כלי חרס היינו כפי תירוץ ראשון לקמן דכ"ה בד"ה ומה ולפי התירוץ השני אין צורך לזה אך כיון דאזלי כאן בתירוץ ראשון היה להם להזכיר גם תורים ובני יונה דלעיל כמו שזכרו אויר כלי חרס (ובזה נדחו דברי מהרש"א], ובאמת לק"מ דבהך דלעיל עיקר ק"ו הראשון משום דלא לישתמיט כמו שכתבו התוס' בהדיא לעיל וטרם דמסיק ת"ל תורים והיינו מכח דומיא ממילא יש כאן ק"ו גמור וק"ו השני בלא"ה תמוה לעיל כיון דתורים רק מכח דומיא וכבר הקשו התוס' לעיל ותירצו דהכוונה אי הוי ילפינן ממקום אחר דתורים גדולים דוקא א"כ אין מקום להקשות התם כלל, ובזבחים שזכרו תורים ובני יונה ג"כ היינו דהתם סגי להו לכולם בתירוץ זה שתירצו כאן מעיקרא מכח במה מצינו א"כ ממילא גם תורים ובני יונה בכלל זה אבל כאן דדחו תירוץ זה והוכרחו לתרץ משום דיש שום סברא לעשות ק"ו זה יותר מחבירו לא זכרו תורים ובני יונה שלא הוצרכו להזכיר רק מה שאנו מוכרחין לומר שיש שום סברא מה דאנן לא ידעינן אב תורים ובני יונה ידעינן מפורש הסברא לעיל וידעינן לה ולכך לא זכרו בתחילת דבריהם תורים ובני יונה רק הנך שלא נתבאר