תפארת יעקב על חולין חלק א קלח

מפורשין כמה פעמים גבי חובה א"כ פשיטא דבני נידר ונידב נינהו, וכן בקרבן בהמה של נדבה שפרט הכתוב דרשו בתורת כהנים כל אחד מן הטעם הזה שאמרנו, וכאן ג"כ למה פרט הכתוב תורים ובני יונה וע"כ רק למעט שאר מיני עופות שאין באין בנדבה ובזה היה מספיק שיאמר מן בני היונה למעט שאר עופות, ותורין דיכול להקריב הוי ידעינן מקרבן חובה דפשיטא דכל הבא בחובה בא בנדבה לעולה ולזה דרשו תורים לאשמועינן גדולים ולא קטנים, והיינו דקאמר דלולא דהוי כתיב תורין בנדבה מיותר למעט קטנים הוי אמרינן דנילף תורין בכל מקום דכתיבי דהיינו בחובה בק"ו מבני יונה דאפי' קטנים דבעלמא אין תורין מיותר דבכל קרבן חובה צריך לגופיה תורין [דהא קרבנו מיוחד] קמ"ל כאן תורין מיותר להורות דוקא גדולים ולא קטנים, והשתא אתי שפיר הא דקאמר בסמוך בק"ו השני ומה תורין שלא הוכשרו בגדולים וקשה הא תורין לא מוכח רק מכח דומיא דבני יונה ועדיין לא ידענו בני יונה כמו שהקשו התוס' לקמן בד"ה ומה תורים, ולהנ"ל ניחא דבלא"ה ידעינן תורים מיתורא דגבי נדבה לא איצטריך דפשיטא כיון דקרב בחובה דבא בנדבה רק קמ"ל תורים גדולים ולא קטנים ואהא קאמר דס"ד נילף מתורים בק"ו דבני יונה אפי' גדולים ת"ל בני יונה קטנים ולא גדולים והדר פריך מאי תלמודא והיינו כיון דחדא צריך למעט שאר מינים מנדבה ולא פש לן רק חדא א"כ לא מוכח רק חדא גדולים ולא קטנים או קטנים ולא גדולים אבל מנין לנו ללמוד תרווייהו תורים גדולים ולא קטנים ובני יונה קטנים ולא גדולים, ואהא משני דאי תורים אתי להורות גדולים ולא קטנים ממילא דבני יונה אף דאינו מיותר דצריך למעט שאר מינים מ"מ ממילא מוכח דבני יונה קטנים אין גדולים לא מדלא אישתמיט לכתוב [כך היא גירסת הרשב"א ז"ל ולפי הגירסא שלפנינו יתבאר לקמן] מן התורים או מן היונה בשום מקום ש"מ דבני יונה דוקא קטנים ולא גדולים, והדר מקשה דילמא בני יונה דוקא קטנים ותורים למעט שאר מינים דמבני יונה לחוד לא הוי ידעינן דצריך למעט גדולים כתיב תורין למעט שאר מינים מנדבה אבל אי בעי קטנים ואי בעי גדולים לייתי, ומשני דומיא דבני יונה שלא הוכשרו בהכשר תורין כך תורין לא הוכשרו בהכשר בני יונה והשתא אי לא הוי כתיב תורין בנדבה הוי ס"ד בנדבה יכול להביא אפילו קטנים והשתא דכתיב ידעינן שכח דומיא דקטנים לא וממילא כיון דכתיב מן התורים או מן בני היונה שפיר ידעינן ממילא שאין כשר רק מהם ולא מין אחר והכל ניחא ועמ"ש לקמן ע"ב בגמרא אופן אחר ולפי הגירסא שלפנינו:

ודע דלקמן מייתי ברייתא מן התורים ולא כל התורים מן בני יונה ולא כל בני יונה פרט לתחילת הציהוב א"כ תיקשי למה לו כל השקלא וטריא הא ממילא ע"כ תורים גדולים ולא קטנים וכן בני יונה קטנים ולא גדולים כיון דקרא אתי למעט תחילת הציהוב, וצריך לומר דהוי מוקמינן קרא דמן התורים למעט קטנים ומן בני יונה למעט גדולים ולא הוי ידעינן תחילת הציהוב מיהו תרתי וודאי לא איצטריך כיון דאיכא תרי קראי למעט תחילת הציהוב בתורים ולמעט בבני יונה א"כ לא בעינן תרתי וצריך לומר דהוי מוקמינן חדא לתחילת הציהוב וחדא למעט קטנים או גדולים ודו"ק, ויש לי עוד דרך אחר קרוב להנ"ל דהלימוד מדכתיב תורים ולא תור וכן בני יונה ולא בן יונה שנה הכתוב לעכב אבל הנ"ל נראה יותר נכון:

בתוס' בד"ה שיכול והלא דין הוא בשום דוכתא לא גרסינן תרווייהו וכו'. ויש ליישב הגירסא כך דקאמר תורים גדולים ולא קטנים והיינו מאיזה לימוד והוכחה או כמו שכתבו התוס' בדבור שאחר זה או כמו שכתבתי מקודם בגמרא והוקשה לו למה לי לימוד על זה להיפוך יש לנו לומר כל כמה שאין לנו לימוד בקרא להכשיר קטנים ממילא אין מכשירין רק גדולים דתורין גדולים נשמע וודאי אבל קטנים אינן מוכרחין ואין לנו להכשיר רק מה דמוכח בהדיא, וכ"ש לפי מה שפירשתי לעיל דההוכחה באמת השתא מיתורא דתורין בנדבה וקשה בלא"ה כל כמה דליכא ריבוי לקטנים בנדבה ממילא לא יכשיר קטנים, ואהא קאמר שיכול דלא צריך קרא לרבות קטנים דהלא דין הוא ומה צורך לקרא לכך איצטריך להיפוך קרא למעט קטנים כנ"ל ועמ"ש בדבור שאחר זה:

בד"ה שיכול ומה בני יונה פי' אי לאו קרא דתורין וכו' וא"ת וכו' לא הוי ידעינן תורין כלל דכשרין לקרבן וכו' אי לאו דאקיש וכו'. דבריהם צ"ע לפע"ד חדא דכפי הנראה לא היה כוונתם דלא הוי כתיב קרא דתורין בחובה דהא פשיטא דאי אפשר דאפי' אי תורין כשרין לקרבן מ"מ לא כל הכשר לקרבן כשר בחובה שהרי קרבנות של חובה חלוקין בקרבנותיהן זה שעיר וזה פר וע"כ צריך לכתוב מהו החוב שמוטל עליו להביא ובאיזה מן הקרבנות יצא ידי חובתו, וע"כ כוונתם רק דבקרבן נדבה לא הוי כתיב תורים וא"כ פשיטא דהוי ידעינן דתורים כשרים לקרבן מקרבנות של חובה שנאמר בהם תורים וכך הוי להו להקשות דהא איצטריך לכתוב תורים למעט שאר מינים, [גם איני מבין דבריהם דמה התחלה יש לפירוש זה דלא כתיב תורין שהרי פתח דבריו תורים גדולים ולא קטנים הרי פי' דלולא תורין לא הוי ידעינן ולא קטנים א"כ כך הוי ליה לומר דתורין כתיב לידע ולא קטנים ואי לא הוי כתיב לא הוי ידעינן ולא קטנים], גם לא הבנתי דבריהם דהא בהדיא מסיק בסמוך דההוכחה הוא תורים גדולים ולא קטנים מכח דומיא דבני יונה א"כ ע"כ הכוונה כאן שיכול היינו אי לא הוי קתני דומיא דבני יונה, מיהו לפי מה שכתבתי בגמרא ניחא הכל דוודאי במסקנא קאמר מכח דומיא היינו לפי שהקשה לו דילמא הך בני יונה לגופיה צריך למעט גדולים מנדבה דאי לא הוי כתיב כלל הוי ס"ד אף דבחובה גדולים לא מדלא אישתמיט אבל בנדבה אפי' גדולים וממילא צריך תורין למעט שאר מינים, ועל זה משני דמ"מ כיון דבני יונה דהתם למעט גדולים אתי ממילא תורין נמי למעט קטנים אתי אבל עיקר דין הברייתא מתחילה אינו כן רק דבני יונה לא כתיב רק למעט שאר מינים [ומ"מ כתיב בני דאל"כ אישתמיט ולא יהא מוכח בשום מקום דבני דוקא] דלמעט גדולים כבר שמענו בחובה מדלא אישתמיט ואפי' לא הוי כתיב בנדבה כלל וע"כ למעט שאר מינים ותורים למעט קטנים דלא איצטריך לגופיה דמוכח מחובה וס"ד דלא צריך קרא מיותר לזה דממילא הוי אמרינן הכי מדלא כתיב קרא להכשיר קטנים כגון שיכתוב בני תורין לכך קאמר שיכול דלא צריך קרא להכשיר קטנים דמק"ו ידעינן לה, והשתא ניחא נמי הגירסא לקמן לא לישתמיט לכתוב מן בני תורין והיינו דבא לפרש ג"כ למה הוצרך ק"ו להכשיר תורין קטנים בלא"ה כל דליכא מיעוט ממילא כשרין ועל זה קאמר דלולא ק"ו הוי ממעטינן קטנים בלי קרא מדלא כתיב בני תורין ועוד אפרש בזה בגמרא] ומיושב ג"כ הגירסא והלא דין הוא כמ"ש למעלה:

בא"ד ואפי' בלא ק"ו הוי ידעינן וכו'. לא ידעתי מה ענין זה להך קושיא ותירוץ שהקדימו דבלא"ה הך ק"ו מיותר דכל דליכא קרא למעט קטנים ממילא נכשיר קטנים, לכן ברור דכוונת התוס' דלפי תירוץ זה צריך לומר דבלא ק"ו הוי ידעינן אבל לפי תירוץ השני שכתבו דהכוונה אי לא הוי כתיב מן התורים או מן בני היונה רק הוי כתיב מן בני היונה ותורים דאז בלי ק"ו לא הוי אמרינן דבני קאי על תורים ומ"מ מדלא כתיב בני תורין בהדיא גדולים כשרים דמאיזה צד נפרש כך, רק במה נפשך אי בני קאי על תורים א"כ גדולים פסולין ואי לא קאי על תורין א"כ גדולים דוקא דומיא דבני יונה קטנים דוקא רק כיון דאיכא קיו ע"כ הוי מפרשינן דבני קאי על תורים ומ"מ גדולים כשרים מדלא כתיב בני בהדיא וזה ברור, ודברי מהרש"א ז"ל צ"ע דאי גם לתירוץ שני ק"ו מיותר מה בקשו בתירוץ זה השני הדחוק, גם מה זה שכתבו והוי אמינא מק"ו וזהו שכתבו ואיכא למימר והיינו שאין זה ברור לומר כן ובלי ק"ו לא הוי אמרינן כן רק מחמת הק"ו הוי אמרינן כן וזה ברור, ולענין מה שהאריכו המזרחי ומהרש"א ז"ל בדעת רש"י יתבאר בס"ד לקמן ע"ב שלא היה כוונת רש"י כמו שהבינו הרא"ם ומהרש"א ז"ל ואפי' לפי הבנתם לא קשיא כלל מה שהניח מהרש"א בצ"ע ע"ש באריכות:

ע"ב בגמ' ומה בני יונה. פירש"י דהא בני קטנים משמע ועיכובא דגדולים פסולין לקמן יליף ובתר הכי בד"ה מאי תלמודא פי' כלומר מאיזה מקרא אנו לומדים נהי נמי דבני משמע קטנים מיהו עיכובא מנ"ל דלא מרבינן גדולים מק"ו עכ"ל, והנה הרב רא"ם בפי' החומש ומהרש"א ז"ל הבינו כוונת רש"י דלמצוה מוכח בלא"ה דתורים גדולים ובני יונה קטנים וכל השקלא וטריא מכח הק"ו דנימא דנהי דלמצוה הוא כך אבל אינו מעכב דיעבד או כשאינו יכול להשיגם ומכח זה הקשה הרא"ם על פירש"י דא"כ לישני בסמוך על תורים ג"כ דלא לישתמיט לכתוב בני תורים ודחה מהרש"א ז"ל דבריו דכיון דאיכא ק"ו אין צריך להזכיר בני תורים, רק הוא הקשה דהיכי קאמר לא לישתמיט לכתוב יונה דא"כ לא נדע באותו מקום בני למצוה ודבר זה קשה על הרא"ם ג"כ דהיכי מקשה על רש"י דלימא לא לישתמיט לכתוב בני תורים דא"כ גם קטנים כשרים למצוה, רק דיפה הקשה כמו דהש"ס קאמר על יונה לימא כך על תורים ומ"ש תורים מיונה:

אבל לדעתי דבריהם תמוהין מכמה טעמים. חדא דרש"י לא כתב כך על תורים רק על בני יונה ואדרבא בהדיא כתב רש"י ז"ל בד"ה ואימא דתורים משמע בין גדולים בין קטנים ומה שפירש בד"ה ת"ל תורים לקמיה מפרש מאי תלמודא היינו מה שהקשו לקמן אימא בני יונה משום דלא לישתמיט הוי קטנים דוקא אבל תורים משמע תרווייהו אבל מה שפירש בד"ה מאי תלמודא משום דלעיכובא מנ"ל לא פירש רק על בני יונה דבני משמע קטנים רק עיכוב מנ"ל, ועוד היכי ס"ד דכוונת רש"י דלמצוה דוקא קטנים בלי סברא דלא לישתמיט א"כ היכי קאמר דנילף ק"ו שלא יעכב דכיון דק"ו הוא ע"כ יותר טוב גדולים מקטנים והיכי נימא קטנים למצוה שאם למצוה קטנים עדיפי ע"כ אין דנין ק"ו, ועוד אפי' לפי הבנת מהרש"א ז"ל פשיטא דלק"מ דע"כ לא כתב רש"י קטנים למצוה רק אי לא נימא ק"ו הוי אמרינן קטנים למצוה אבל הקושיא דנימא